גדל אשר באךהספר "גדל, אשר, באך – גביש בן אלמוות" של דאגלס ר' הופשטטר, פיזיקאי אמריקאי אשר חוקר את תחום הבינה המלאכותית, יצא לאור לראשונה בשנת 1979. לאחר עשרים שנה הוא יצא בהוצאה מחודשת, כאשר רק בשנת 2011 הוא יצא לאור בעברית בהוצאת "דביר" לאחר ששני חוקרי מחשבים, טל כהן וירדן ניר בוכבינדר, עמלו על תרגומו במשך כ-15 שנה

ספר זה (נקרא בקיצור GEB), אשר זכה בפרס פוליצר בשנת 1980 בקטגוריית ספרי עיון כלליים, הוא ספר מיוחד במינו.
בעבר צלחתי ספרי עיון לא פשוטים לקריאה כמו למשל "אצבע גלילאו", אך GEB הציג לי רף אחר לגמרי, רף אשר דורש ריכוז, ואני מודה שלקח לי מעל לחצי שנה על מנת לסיימו. למרות שלא את כולו, התייחסתי לספר זה כאל "ספר השראה", יצירת מופת אשר מראה כמה חשיבה המבוטאת בכתיבה יכולה לענג ולהביא ממש לכיף אינטלקטואלי.

הספר, במעל ל-800 עמודיו, מקיף נושאים רבים- מתמטיקה, פילוסופיה, אמנות, מוזיקה, מדעי המחשב ומשובץ דיאלוגים רבים בין צב, סרטן, אכילס ועוד.
משמו של הספר אפשר להקיש שהופשטטר מנסה לקשר בין הישגיהם ויצירתם של שלושה אישים דגולים: הלוגיקן קורט גדל, לוגיקן שנולד באוסטריה והיגר לארצות הברית. האמן מאוריץ  קורנליס אשר, אמן הולנדי סוריאליסטי בעיקרו אשר יצר עבודות גרפיקה מרתקות והמלחין יוהאן סבסטיאן באך, מלחין גרמני מתקופת הבארוק שאין צורך להציגו. את הישגיהם מנסה הופשטטר, במהלך הספר, לחבר למהות אחת.

מאידך, תוך כדי חקירה זו, חודר הופשטטר לדיון על השפה שלנו, על החוקיות אשר נמצאת בה (מה שקצת הזכיר לי את הספר "האינסטינקט הלשוני" של סטיבן פינקר) ובעצם מנסה להסביר, לטענתו, איך אדם על כל מכלולו נוצר מחומר דומם.

הספר עשיר מבחינה לשונית, תרבותית ומקיף עולם ומלואו. הריכוז הרב שצורכת קריאתו היא בשל ההבנה של הרעיונות אשר עומדים מאחוריו והתמודדות עם משחקי לשון, שלדעתי האישית היו מעט מוגזמים.
מעבר לדיאלוגים, יש דיון רב בלולאות שונות ואלגוריתמים (שאותם ממשיך הופשטטר בספר חדש שהוציא לאחרונה "אני לולאה מוזרה" בהוצאת דביר), דיון בבודהיזם, מוזיקה, פרדוקסים ואפילו ביולוגיה וזואולוגיה- הכל באופן יצירתי וייחודי שכמוהו לא פגשתי בשום ספר עיון בעבר.

לסיכום, הספר "גדל, אשר, באך", הוא בעיני יצירת מופת. גם לכאלו החוששים מספרים כבדים, הספר הזה יכול להעניק הסתכלות מענגת על היצירתיות והייחודיות בכתיבת ספר עיון, ספר אשר מעבר ללימוד והעברת ידע, מעודד חשיבה תמידית.
ביקורת מסוימת על הספר, מעבר לשימוש הלשוני המוגזם במטאפורות ואולי אורכו, היא שלאחר סיומו לא הצלחתי לראות את הספר כמקשה אחת אלא כשלל רעיונות אשר מוגשים בצורה מיוחדת. מאידך עדיין הדבר לא גרע מהנאתי במאום.

 

ציון הספר- 9.4

כותב הסקירה- עופר בן חורין,  offer-b@inter.net.il

פורסם ב סקירות ספרים.מתויג , , , , , .

השאירו תגובה

חובה