התמונה לקוחה מויקיפדיה- יצירה של Bruno de Giusti בהתאם  לתנאי רישיון CC-BY3.0
לרוות דגים- מתוך ויקיפדיה ( Bruno de Giusti) בהתאם לתנאי רישיון CC-BY3.0

רוב הדגים הינם מטילי ביצים, מאידך כ-99% מהלרוות (בעברית “פגית”; שלב התפתחותי ירוד במחזור החיים של חלק מבעלי החיים) מתות בטבע בתוך הימים הראשונים מרגע בקיעתן וכ-80% מתות בתוך מכלים חקלאיים (תקופה זו נקראת “התקופה הקריטית”). עד היום לא היתה ידועה הסיבה לכך, עד שמחקר חדש, אשר נערך על-ידי תלמיד המחקר ויקטור קינה וד”ר רועי הולצמן מהמחלקה לזואולוגיה בפקולטה למדעי החיים של אוניברסיטת תל-אביב, העלה תשובה מבוססת לכך. החוקרים טענו, בעקבות הניסויים שעשו, שהסיבה לתמותה היא מוות מרעב בשל הקושי של הלרוות לשאוב את המים עם המזון המפוזר בתוכם. גוף הלרווה הוא גוף קטן מאוד אשר נמצא בתוך נוזל המים. כאשר גוף נמצא בתוך נוזל, נוצרים קשרים חשמליים חלשים בין הנוזל לגוף ובשל גודלה הקטן של הלרווה, השפעתם של קשרים אלו עליה גדולים מאוד. לכן קשה מאוד ללרווה לייצר זרם מספיק חזק אשר מצליח לשאוב חומרי מזון אל תוכה וכך היא גוועת ברעב. לרוות אשר מצליחות לעמוד בתקופה זו, וכאמור הן מעטות מאוד, גדלות קצת יותר ואז סיכויי ההישרדות שלהם גדלים באופן ניכר. מחקרי המשך ויצירת דרך להתמודד עם בעיה זו, אולי בעזרת שינוי צמיגות המים או פיתוח מזון שקל יותר לשאוב אותו, יכולים למנוע את ההפסדים העצומים אשר חווים החקלאים המתעסקים בדגה.

מבוסס על ידיעתה של אורנה כהן, גיליון גלילאו מ”ס 191, ע”מ 44-45.

 

קישור לידיעה-אתר אוניברסיטת תל-אביב

קצת על הלרווה (פגית)

פורסם ב זואולוגיה, מדעי הים, עולם הטבע.מתויג , , , , , , , , .

השאירו תגובה

חובה