מחקר חדש אשר נעשה בראשות בנג'מין ביירד ושותפיו טוען שיכולת היצירתיות שלנו עולה דווקא כאשר אנחנו עושים פעולות אשר מאפשרות לנו נדידת מחשבות.
בניסוי שבו נבחנה יכולת היצירתיות, נתנו לקבוצה הראשונה של המשתתפים בזמן ההשהייה של הניסוי מטלה קשה, לקבוצה שנייה נתנו מטלה קלה, לקבוצה השלישית נתנו לנוח ולקבוצה הרביעית לא נתנו זמן השהייה כלל. התברר שהמשתתפים אשר ביצעו את המטלה הקלה וכך הניחו למחשבותיהם לנדוד (מה שנקרא "התבדרות מחשבות") הפגינו שיפור רב יותר במבחני יצירתיות מכל שאר הקבוצות (כולל מהקבוצה שנחה לגמרי בזמן ההשהייה). בשאר הקבוצות לא חל שינוי כלל ביכולת היצירתיות.
מסקנת הניסוי היא שכאשר רוצים להגיע לפתרונות יצירתיים לבעיה כדאי לעסוק במטלה קלה שלא קשורה למשימה המקורית- זאת על מנת לעודד נדידת מחשבות. אחד ההסברים לכך הוא שנדידת מחשבות מסייעת לעיבוד לא מודע של הבעיה המקורית.

קישור לידיעה- אתר גלילאו

קצת על יצירתיות

לאחר השתלת איבר, מערכת החיסון של המושתל מנסה לדחות את האיבר הזר ולכן הוא צריך לקבל תרופות נגד דחייה. התרופות הללו מדכאות את מערכת החיסון ולכן יש צורך באיזון על מנת למנוע מצב שבו מערכת החיסון לא מתפקדת מול פתוגנים חיצוניים.
עד היום כמות התרופה שנתנו לחולה למנוע דחייה נקבעת על פי תפקוד האיבר המושתל, כאשר לא היה ברור אם התפקוד מושפע מדחייה או מזיהום. כמו כן כל מערכת חיסון מגיבה אחרת לכמות תרופה זהה.
ד"ר משה ישראלי מהמעבדה לסיווג רקמות במרכז הרפואי רבין שבפתח תקווה לקח שיטה ישנה יחסית, שבה מודדים באופן לא פולשני את רמת האנרגיה בתאי מערכת החיסון ובדק אותה לגבי מושתלים.
במחקרו הוא מצא מתאם גבוה בין מצב דחיית שתל לבין רמות גבוהות של אנרגיה בתאי החיסון. כמו כן נמצא מתאם גבוה בין זיהום לבין רמות אנרגיה נמוכות בתאים. בעזרת ניטור שכזה אפשר יהיה להתאים את כמות התרופה למניעת דחיית איבר מושתל לאיזון הנכון בין דחייה לזיהום.

מבוסס על כתבתה של מרית סלוין, עיתון גלילאו מס' 171, ע"מ 46-47.

קישור לידיעה

קצת על השתלת איברים

הצמחים ובתוכם העצים הם בעלי חשיבות גדולה מאוד לאיכות האוויר שאנחנו נושמים ולהפחתת אפקט החממה- זאת בזכות יכולתם לספוח פחמן דו-חמצני.
כל עוד העץ גדל, הוא קולט יותר פחמן דו-חמצני מאשר הוא פולט, אך כאשר הוא מגיע לבגרות, הקליטה משתווה לפליטה ואז נפסקת תרומתו להפחתת אפקט החממה.
מחקרים אחרונים מגלים שלא רק שעצים מבוגרים לא תורמים להפחתת אפקט החממה, הם גם פולטים מתאן, גז הביצות אשר תורם באופן משמעותי לאפקט החממה. את המתאן מייצרים ארכאונים (נקראו בעבר "חיידקים קדומים"- הם חסרי גרעין ומסוגלים לחיות בסביבות קיצוניות) החיים בתוך גזע העץ.
הארכאונים מצליחים לחיות בתוך גזע העץ בזכות שיתוף פעולה עם פטריות אשר מוציאות את החמצן מתוך חללים בעץ והפרשותיהן מספקות מזון לארכאונים אשר בתמורה מספקים להם תרכובות חנקן.

מבוסס על כתבתו של דרור בר-ניר, עיתון גלילאו מס' 171, ע"מ 15.

קישור לידיעה באנגלית

מהם הארכאונים?