שתי בנותבשני העשורים האחרונים נצפית תופעה חוצה יבשות של התבגרות מינית מוקדמת (Central precocious puberty) אצל חלק מהילדות ובמידה מסוימת גם אצל חלק מהילדים. אם בעבר התפתחות השדיים היתה מתרחשת בבנות אחת עשרה, כיום הדבר יכול להתחיל כבר בגיל שבע ולעיתים נדירות אפילו בגיל שלוש. תהליך זה, מעבר להשלכות החברתיות שלו, מגביר את הסיכון של אותן ילדות לסרטן ומחלות אחרות בגיל מאוחר יותר.
כיום המחקר בתחום לא מצליח להסביר את התופעה באופן מלא. הגורם המוביל להסבר תופעה זו הוא השמנת יתר, מאחר שתאי שומן מייצרים אסטרוגן, ההורמון שמניע את תהליך ההתפתחות המינית (כתגובה להפרשת הורמון אחר בשם GnRH המופרש מההיפותלמוס). מאידך, התופעה נצפתה במספר מחקרים גם אצל ילדות בעלות משקל תקין, ולכן החשד נפל גם על מזהמים סביבתיים כגון חומרי הדברה, בי-פנילים רב-כלוריים וביספנול A אשר מחקים את ההשפעה של אסטרוגן על הגוף. יש גם מחקרים אחרים אשר מראים קשר בין לחצים נפשיים בילדות הנובעים ממצב משפחתי או מרגישות יתר של הילדה, לבין התבגרות מינית מוקדמת.
ההצעות להתמודדות עם התופעה, אשר יכולה להטריד ילדות והורים רבים, היא לדבוק באורח חיים בריא הכולל תנועתיות ואכילה נכונה. כמו כן מחקרים הראו שהתבגרות מינית מוקדמת מופיעה פחות אצל ילדות שהונקו חלב אם. יש כמובן לעשות מחקרים נוספים בתחום על מנת להבין את הסיבות לתופעה זו באופן מעמיק יותר.

 

קישור לכתבה המלאה-אתר סיינטיפק אמריקן ישראל

על התפתחות מינית מוקדמת-אתר כללית

תקציר מחקר חדש לגבי הקשר בין הנקה להתפתחות מינית מוקדמת

בחורה מתגרדתכאשר עוקץ אותנו יתוש, או ליתר דיוק יתושה, אנחנו חשים עקצוץ וצורך לגרד את מקום העקיצה (הסיבה לעיקצוץ היא ההיסטמין שהגוף שלנו מפריש כתגובה אלרגית לאנזימים של היתושה, אשר גורם לגירוי של סיבי עצב בעור- ע.ב.ח.). גירוד לרוב מקל בהתחלה על העקצוץ, אך מביא בהמשך לצורך חזק יותר לגרד וכעת קבוצת חוקרים מאוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס, בראשם זו-פנג-צ'ן (Chen), מתקרבת להבנת הסיבה לכך.
כבר מספר שנים יודעים החוקרים שגירוד יוצר תחושה מתונה של כאב, אשר מתחרה בתחושת העקצוץ. תחושת העקצוץ ותחושת הכאב מפעילים תאי עצב אחרים, אך אלו חולקים מסלולים משותפים למוח. כאשר אנחנו מגרדים, אנחנו גורמים כאב קל בגלל סריטת העור וזה חוסם לרגע את תחושת העקצוץ (בגלל השתלטות עצבי הכאב על המסלול של עצבי העקצוץ). הגוף מפריש כתגובה לכאב חומר שנקרא סרוטונין, אשר מתקשר רק לקולטנים הקשורים לכאב, ואז מביא לתחושת הקלה. הבעיה היא שאז ישנה הגברה של מסלול העקצוץ כי קולטני הכאב חסומים ולכן חשים צורך עז יותר לגרד.
המחקר כלל ניסוי על עכברים כאשר החוקרים שמו לב שעכברים שגירו להם גם את קולטני הכאב וגם את קולטני העקצוץ, התגרדו הרבה יותר מעכברים שגירו אצלם רק את קולטני העקצוץ. לסיכום, אם לא תתגרדו, כנראה שיש סיכוי טוב יותר שתחושת העקצוץ תעבור מהר יותר מאשר אם תתגרדו.

 

קישור לידיעה על המחקר- אתר אוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס

קישור לכתבה על הידיעה-אתר סיינטיפק אמריקן ישראל

אוטיזםאוטיזם או תסמונת קנר היא תסמונת אשר מרתקת חוקרים מכל רחבי העולם ומרכזת אליה תקציבי מחקר גדולים, בין השאר בגלל העלייה במספר האוטיסטים המאובחנים והתרחבות הספקטרום. האוטיזם הקלאסי מאופיין בקושי תקשורתי, חברתי, התנהגות חזרתית, בעיות של ויסות חושי ועוד.
אחת מהתקוות לטיפול באוטיזם מתגלמת במחקריו של פרופ' יחזקאל בן-ארי, נוירוביולוג בעל שם עולמי, אשר נתפס בקרב הקהילה המדעית כמועמד לפרס נובל. הוא מבטל את התיאוריה הטוענת כי החיסונים או "האמא הקרה" גורמים לאוטיזם וטוען שהסיבה היא מוטציה דה נובו אצל העובר המתפתח (מוטציה חדשה אשר התרחשה אצל העובר ולא הועברה אליו בתורשה-ע.ב.ח.). ממחקרים שביצע על חולדות, בהן יצר מוטציות שהובילו לאוטיזם, הוא הוכיח קיום כלור בכמות גבוהה בתאי המוח שלהן ביחס לתאי מוח של חולדות בריאות. לכן הוא פיתח תרופה בשם "בומטניד", תרופה משתנת (Diuretic drug) המורידה את רמת הכלור בתאי המוח.
התרופה נוסתה בהצלחה על חולדות, ולאחרונה גם על כ-60 ילדים אוטיסטים, עם שיפור משמעותי בהתנהגות. בספטמבר הקרוב אמורים להגיע התוצאות הסופיות מסדרת ניסויים רחבה נוספת על ילדים אוטיסטים, אך לטענת פרופ' בן-ארי, כבר עתה ניתן לקבוע שחל שיפור משמעותי בהתנהגות הילדים האוטיסטים. השינוי מתבטא, מעבר לדיווחי ההורים, גם באופן אובייקטיבי יותר במיפויי ה-fMRI של הילדים, כאשר בהם מוצגת פעילות מוחית באיזורים, שלפני הטיפול בתרופה, היו כבויים. פרופ' בן ארי טוען שהתרופה אינה מרפאת מאוטיזם אלא מקלה על התופעות שלו וגורמת לילדים להיות יותר תקשורתיים וחברותיים עם סביבתם (אם כי באחד המחקרים המצורפים לידיעה זו, הוא מציג מחקר שבו תרופה משתנת אף יכולה למנוע אוטיזם אצל חולדות- ע.ב.ח.).
אחת המטרות העתידניות של פרופ' בן-ארי היא לפתח תרופה עם מולקולה, אשר תשפיע במישרין על רמת הכלור בתאי המוח בלי לגרום להשתנה מרובה, וכך למנוע את תופעת הלוואי השלילית של ירידת רמת הפוטסיום (האשלגן) בדם הילד.

 

קישור למאמר הראשוני בתחום (2012)- אתר Nature

קישור למאמר נוסף (2014)- אתר Nature

קישור לכתבה על פרופ' יחזקאל בן-ארי

קצת על אוטיזם קלאסי (תסמונת קנר) וגורמיו

דיונון
דיונון מסוג Doryteuthis pealieii

התיאוריה הביולוגית השלטת כיום, אשר מגובה בהוכחות מהשטח, היא שמידע גנטי מועתק מה-DNA אל RNA ומשם מתורגם לחלבונים. מאידך מסתבר שאפשרי גם לערוך את המידע ב-RNA, על מנת להפיק חלבונים אחרים מהכתוב ב-DNA. דרך זו נקראת עריכת RNA. אצל האדם עריכת RNA כזו נפוצה בעיקר בגנים של מערכת העצבים.
מחקר בינלאומי חדש, שהובל על-ידי פרופ' ג'ושוע רוזנטל מהמכון לנוירוביולוגיה באוניברסיטת פורטו ריקו ופרופ' אלי אייזנברג מבית ספר סגול למדעי המוח באוניברסיטת תל-אביב, בעזרתו של תלמיד המחקר שחר אלון, השווה את הקידוד הגנטי ב-DNA של דיונון מהמין Doryteuthis pealieii להעתקים שלו ב-RNA ומצא שוני של 60% ביניהם. מכאן הסיקו החוקרים שהדיונון עורך בעצמו את ה-RNA על מנת למלא אחר הצרכים של מערכת העצבים המורכבת שלו. יכולת אפיגנטית זו (אפיגנטיקה היא שינוי גנטי שמקורו אינו ב-DNA- ע.ב.ח.) של הדיונון מאפשרת לו לייצר חלבונים במגוון רב יותר וכך להצליח להתאים את עצמו לסביבות שונות ללא צורך בשינויים גנטיים ב-DNA עצמו.
האנזים אשר עוזר לדיונון לבצע זאת, יכול בעתיד להיות מאומץ לשם הנדסה גנטית לטיפולים בבני אדם לשם תיקון מוטציות גנטיות בעזרת עריכת RNA, וכך להצליח למנוע מחלות קשות.

מבוסס על כתבתו של פרופ' אלי אייזנברג, גלילאו מ"ס 200, ע"מ 54-55

 

קישור לידיעה- אתר Timeout

קישור למאמר המקורי- אתר כתב העת eLife

קצת על שחבור חלופי (alternative splicing)

התמונה מתוך אתר festo
התמונה מתוך אתר festo

חרקים כדוגמת נמלים ופרפרים, יודעים בטבע לפעול בשיתוף פעולה אחד עם השני על מנת להשיג מטרות מורכבות. לאחרונה חברה גרמנית בשם Festo הצליחה ליצור נחילים של פרפרים ונמלים רובוטיות אשר מסוגלים לתפקד ביחד ובשיתוף פעולה.
הפרפרים הרובוטיים הם בעלי מוטת כנפיים גדולה, אשר מאפשרת להם לנפנף בכנפיים פעם או פעמיים בשנייה. זמן התעופה שלהם הוא 2 דקות ואז הם צריכים להיטען במשך רבע שעה לשם המשך הפעולה. על מנת שהפרפרים לא יתנגשו בקירות, מצלמות רבות צופות בהם, ומתקשרות עם זוג משדרי אינפרא אדום שמותקנות על כל פרפר. הנמלים הביוניות, אורכן עד 13.5 ס"מ, כוללות זוג מצלמות בחלק הקדמי של גופן. גם הן עושות שימוש באותות אינפרא אדום לצורכי ניווט. בעזרת תכנות, אותן נמלים יכולות לעבוד בצוות ולהניע עצמים הגדולים מכל אחת מהן.
פיתוח זה, הקשור לתחום אשר נקרא ביו מימיקרי, פיתוח רובוטים בהשראת עולם הטבע, יכול להיות יריית הפתיחה לשלל פיתוחים מתקדמים יותר אשר יכולים לשמש בשלל תפקידים, ביניהם איסוף מידע, פעולות מרחוק ועוד, ולמלא תפקיד משמעותי בעולם הרובוטי של מחר.

 

אתר חברת Festo

קישור לכתבה -אתר TimeOut

סרטון המדגים את פעולת הנמלים הביוניות- אתר Youtube