פייסבוקהאינטרנט מעניק לכולנו דרך להתבטא. הטקסטים הרבים שמצטברים לגבי כל אחד ואחד מאיתנו, אם יאספו בצורה הנכונה, יכולים לרמז רבות על האישיות שלנו ועל האופן שבו אנו מסתכלים על החיים. בשנים האחרונות צצו יישומי סטארט אפ רבים, המתבססים על מדעי המחשב, בלשנות ופסיכולוגיה, אשר מנתחים טקסטים כתובים בפייסבוק, בטוויטר וברשתות אחרות, ומנסים לזהות למשל פוטנציאל טרוריסטי אצל הכותב ולהבדיל, פוטנציאל שיווקי אצלו (ואז להתאים לו את הפרסומות הנכונות).
מחקר חדש אשר בוצע על-ידי גרגורי פארק (Park), חוקר מפילדלפיה שבארצות הברית, ואשר פורסם בכתב העת Journal of Personality & Social Psychology כלל 66,732 משתתפים אשר התקינו אפליקציה בפייסבוק שאספה את עידכוני הסטטוסים שלהם. במקביל העבירו לאותם אנשים מבחני אישיות. במהלך מחקר זה יצרו החוקרים אלגוריתמים מורכבים לניתוח השפה של המשתתפים, אשר חישבו את תדירויות השימוש בסימני השפה (כמו שימוש בריגשונים, סימני פיסוק, איות מקוצר ועוד), ויצרו מודל ניבוי אישיות על סמך הפרמטרים הללו.
בשלב הבא הם ניסו את מודל הניבוי על קבוצה של 4,824 משתתפי פייסבוק נוספים והוכיחו שמודל הניבוי שנוצר תואם בצורה מהימנה ותקפה את מבחני האישיות ומידע שמסר אדם קרוב לגבי אישיותם של אותם אנשים.
מחקר זה מצטרף לשורת מחקרים אשר מנתחים את השפה של משתתפי האינטרנט על מנת להפיק מהם מידע חשוב, מידע היכול לבוא לידי שימוש בתחומים רבים (אותו חוקר גם ביצע מחקר דומה על ציוצי טוויטר; ראו בקישור למטה- ע.ב.ח.). הביקורות על המחקר כללו, בין השאר, את העובדה שאותם משתתפים במחקר בשתי הקבוצות אישרו את התקנת האפליקציה אצלם, והשאלה אם הממצאים תקפים גם לאנשים שלא יאשרו זאת מרצונם?

מבוסס על כתבתה של ד"ר מרים דישון-ברקוביץ, גלילאו מ"ס 203, ע"מ 47-46

 

קישור לידיעה- אתר Timeout

קישור למאמר המקורי- קובץ PDF

דף הפרסומים של גרגורי פארק (Park)- כולל מחקרים נוספים בתחום הנדון

חיידקים ונגיפיםבגופנו ישנה מערכת חיסונית אשר מגינה עלינו משלל איומים מבחוץ (למשל מיקרואורגניזמים פתוגניים), ומבפנים (למשל השמדת תאים סרטניים). גם לחיידקים ישנה מערכת חיסונית אשר מגינה עליהם מפני נגיפים התוקפים חיידקים (נגיפים אלו נקראים בקטריופאג'ים או פאג'ים; קיימות הערכות עתידניות באשר לשימוש בהם נגד חיידקים, כאשר עמידות החיידקים לאנטיביוטיקה תגבר). כמו אצלנו, גם החיידקים אמורים להבדיל בין DNA זר לבין ה-DNA שלהם ולפני כמה שנים התגלתה מערכת חיסונית חיידקית לומדת, CRISPR, המצוייה אצל 40% מכלל החיידקים. עד היום לא היה ברור בדיוק כיצד יודע החיידק להבדיל בין DNA זר ל-DNA שלו, אך לאחרונה מחקר ישראלי חשף מנגנון פעולה מורכב ורב-שלבי העומד בבסיס פעולה זו.
המחקר, אשר בוצע על-ידי מדענים ממכון ויצמן למדע ומאוניברסיטת תל אביב על-ידי ד"ר אסף לוי ומורן גורן בהנחייתו של פרופ' רותם שורק ופרופ' אהוד קימרון, חשף ש-CRISPR יודעת לזהות DNA המשתכפל מהר (כפי שקורה עם DNA הנגיף), בזכות גודל כרסום של אנזים תיקון שברים קטנים המתרחשים בזמן החלוקה. כאשר מדובר ב-DNA החיידק, הכרסום נפסק די מהר בעקבות רצף DNA שנקרא chi, רצפים אשר אצל נגיף נדיר מאוד. כך, כאשר מדובר ב-DNA נגיפי, מכרסם האנזים חלקים נרחבים יותר ומטמיע אותם ב-DNA של החיידק לשם זיהוי שלהם על ידי מערכת ה-CRISPR ואז תקיפתם בהווה ובעתיד.
מחקר זה עוזר להבין טוב יותר את המאבק אשר מתנהל בין נגיפים לחיידקים בטבע ויכול לשמש ככלי יעיל עתידני כנגד כל אחד מהם.

 

קישור לתקציר המאמר- אתר כתב העת Nature

קישור לכתבה על הגילוי

קצת על ה-CRISPR

עבודה פיזיתפעילות גופנית הינה דבר מומלץ על-ידי רופאים רבים מאחר שהיא מהווה גורם מגן מפני מוות בכלל ומוות ממחלות לב בפרט, אבל האם עבודה פיזית בינונית עד קשה, כפי שמבצעים חלק מעובדי הצווארון הכחול, יכולה להוות תחליף לפעילות גופנית? זה היה נושאו של מחקר חדש שבוצע בראשותה של ד"ר שירה זלבר-שגיא, פרופ' מנפרד גרין ותלמיד המחקר גיל הררי, מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה.
במחקר אורך, בו נאספו נתונים דמוגרפיים ובריאותיים במשך 22 שנים, השתתפו 4,819 גברים בני 70-20 מ-21 מפעלים בארץ. הנבדקים חולקו לשתי קבוצות- קבוצת אנשים שעבודתם דרשה מאמץ פיזי בינוני עד קשה (עובדי צווארון כחול), וקבוצת אנשים שעבודתם דרשה מאמץ קל או לא דרשה מאמץ בכלל (עובדי צווארון לבן). התברר ששיעור התמותה הכללית של עובדי הצווארון הכחול היה גבוה יותר יחסית לעובדי הצווארון הלבן, בעיקר כאשר הם לא ביצעו פעילות גופנית בשעות הפנאי (15.2% סיכון למוות). הסיכון הנמוך ביותר היה אצל עובדי הצווארון הלבן שביצעו עבודה פיזית קלה או לא ביצעו בכלל עבודה פיזית בעבודה וביצעו פעילות גופנית (4.84% סיכון למוות). תוצאות דומות התקבלו גם בהקשר לסיכון למוות ממחלות לב (פי 4 יותר סיכון לעובדי הצווארון הכחול שלא ביצעו פעילות גופנית בשעות הפנאי מול עובדי הצווארון הלבן שביצעו פעילות גופנית בשעות הפנאי).
הסיבה להבדלים אלו, לפי החוקרים, היא שלמרות ששתי הפעילויות הללו נחשבות לפעילויות גופניות, הפעילות הגופנית בשעות הפנאי משפרת תפוקה אירובית ומשתפת שרירים רבים יותר מפעילות פיזית מונוטונית במהלך העבודה- לכן המלצתם היא שגם פועלים בעבודות פיזיות יבצעו פעילות גופנית בשעות הפנאי.

מבוסס על כתבתו של אילן יבלברג, גלילאו מ"ס 203, ע"מ 45-44.

 

קישור לידיעה- אתר אוניברסיטת חיפה

קצת על פעילות גופנית ויתרונותיה

פיברומיאלגיהפיברומיאלגיה היא תסמונת כאב כרונית שהסימפטומים הנפוצים בה הם כאבי שרירים, כאבים בסיבי רקמת החיבור כמו הגידים, תשישות ועוד (היא קרויה "תסמונת" כי מדובר באוסף של תסמינים וסימנים; תסמין הוא מה שהחולה מדווח עליו לרופא וסימן הוא מה שהרופא מוצא בבדיקה- ע.ב.ח.). התסמונת פוגעת בכשני אחוזים מהאוכלוסיה כאשר 90% מהחולים הם נשים ובגלל אופיה היא יחסית קשה לאיבחון. הסיבות לה, כפי שנהוג לחשוב כיום, הן חבלת ראש, זיהום במערכת העצבים או עקה נפשית קשה ומתמשכת. אלו גורמות לשיבוש של המנגנון המוחי אשר אחראי על הכאב.
מחקר חדש, בו השתתפו חוקרים מאוניברסיטות תל-אביב ובן-גוריון (ד"ר שי אפרתי, פרופ' אשל בן יעקב ז"ל, פרופ' דן בוסיקילה וד"ר יעקב אבלין) וחוקרים מאוניברסיטת רייס בארצות הברית, הוכיח שטיפול בתא לחץ, סביבה עתירה בחמצן, יכול לשפר את מצב החולות בפיברומיאלגיה באופן משמעותי. בניסוי חולקו 60 נשים חולות פיברומיאלגיה בגילאים שונים לשתי קבוצות- קבוצה אחת קיבלה טיפול של חמש פעמים בשבוע בתא לחץ והקבוצה השנייה היוותה קבוצת בקרה. התוצאות הראו ש-70% מהנשים, שקיבלו את הטיפול בתא הלחץ, שיפרו את מצבן עד כדי כך שלא ניתן היה להגדיר אותן יותר כחולות פיברומיאלגיה.
הסיבה לריפוי היא עצם יכולתו של החמצן המועשר בתא הלחץ לאושש תאי מוח שנפגעו קלות וכך לשקם את רקמת המוח הפגועה. מעבר לכך שבעקבות טיפול זה חולות פיברומיאלגיה רבות יכולות להירפא, השימוש בתא לחץ יכול להוות פתרון רחב היקף במחקרים נוספים גם במחלות מוחיות אחרות כגון אלצהיימר ואף למנוע את הזדקנות המוח והירידה הקוגנטיבית עם התקדמות הגיל.

 

קישור למאמר המקורי- כתב העת PLOS One

קישור לכתבה על הניסוי והממצאים- אתר nrg

קצת על פיברומיאלגיה

אשה ישנה2

לשינה יש תפקידים רבים. אחד התפקידים העיקריים שלה הוא לנקות את המוח מפסולת שהצטברה בו במהלך חילוף החומרים ושעלולה לפגוע בתאי המוח (תפקיד אחר הוא למשל איפוס של ספי הגירוי של הנוירונים במוח; מדענים סבורים שזו הסיבה לעצבנות המלווה חוסר שינה ולרמות העירנות ובהירות החשיבה שמאפיינות אנשים מיד עם התעוררותם – ע.ב.ח). זו גם כנראה הסיבה שבעלי חיים בעלי חילוף חומרים מהיר יותר, ישנים יותר (כדוגמת מכרסמי כיס הישנים 18 שעות מול תנינים בעלי חילוף חומרים איטי הישנים בין 6-2 שעות ביממה). מחקרים קודמים העידו על כך שלאנשים עם בעיות שינה יש סיכון גבוה ללקות במחלות נוירולוגיות, למשל סיכון גבוה פי 1.5 ללקות במחלת האלצהיימר.
מחקר חדש, אשר בוצע על מכרסמים באוניברסיטת סטוני ברוק בניו-יורק בהובלת לי האדוק (Lee, H.) וקסי לולו (Xie, L.), בדק במשך מספר שנים בעזרת MRI איזו תנוחה עוזרת לפסולת במוח להתפנות בזמן השינה בצורה הטובה ביותר. הם עשו זאת תוך מעקב אחרי פעולתה של המערכת הגלימפטית (glymphatic system), מערכת שתפקידה לפנות פסולת וחומרים מזיקים מהמוח כגון בטא עמילואיד וחלבוני טאו, פסולת חלבונית אשר קיימת סברה שהיא גורמת למחלת האלצהיימר (סברה שלא הוכחה באופן חד-משמעי- ע.ב.ח.). התוצאות הראו שהמכרסמים שישנו על הצד ניקו בטא עמילואיד ב-25% טוב יותר מאותם מכרסמים ששכבו על הגב או על הבטן. ממצאים אלו תומכים בעובדה ששינה על הצד היא תנוחת השינה הנפוצה בטבע.
מחקר זה, אשר זקוק למחקרי בקרה ולמחקרי המשך על מנת לתקף כהלכה את מסקנתו, מצטרף למחקרים נוספים אשר מחזקים את עדיפות השינה על הצד על פני תנוחות אחרות בגלל התמודדות טובה יותר עם נחירות ועם תופעה של דום נשימה בשינה.

 

קישור לתקציר המאמר- The journal of Neuroscience

קישור לכתבה על המאמר- אתר קופת חולים כללית

קצת על השינה ותפקידיה

בטון נסדקחלק גדול מהמבנים הקיימים כיום עשויים מבטון, חומר המורכב מתערובת של צמנט, חול, חצץ ומים. הבעיה שבמהלך השנים, הבטון נסדק ומוטות הברזל אשר מצויים בו מחלידים ונחלשים. אז, הדרך היחידה היא לחזק את הבניין באמצעים תומכים אשר דורשים זמן, כסף ואי-נוחות רבה מצד שוכני הבניין.
בטון ביולוגי (Bioconcrete) הוא בטון אשר מסוגל לתקן סדקים "בעצמו". לא מדובר על המצאה חדשה, אך לאחרונה מיקרוביולוג בשם הנק יונקרס (Jonkers) מהאוניברסיטה הטכנולוגית של דלפט, קיבל פרס לפטנט פורץ דרך על חידושיו בתחום. הבטון של יונקרס מנצל את העובדה שחיידקים אווירניים (חיידקים אשר חייבים חמצן בשביל לחיות- ע.ב.ח.) כמו בצילוס (Bacillus), מייצרים בתנאי עקה נבגים אשר מסוגלים לשרוד תקופות ארוכות. כאשר הנבגים הללו משולבים בבטון, הם "מתעוררים לחיים" רק כאשר נוצר סדק בבטון ואז חודרים אליו אוויר ומים. הנבטים אשר נמצאים בתוך חלקיקי חרסית הספוגים בתמיסה של סידן לקטט המספקת להם חומרי מזון מצליחים לנבוט, לגדול ואז לסתום את החור בבטון בעזרת סידן פחמתי המופרש כתוצר לוואי של ניצול הסידן הלקטטי.
זו אחת הדוגמאות כיצד מחקר ביוטכנולוגי יכול לעזור בדרכים יצירתיות ולשמר מבנים הנבנים כיום לזמן רב מאוד, הרבה יותר ממבנים שנוצרו בתקופות מוקדמות יותר.

 

קישור לידיעה- הבלוג של ד"ר דרור בר-ניר

סקירה על בטון ביולוגי מאת יונקרס- כתב העת HERON

קצת על בטון וסוגיו