תפיסה מרחביתתפיסה מרחבית מוגדרת כיכולת לזהות, לתפוס ולעבד מידע הנוגע לצורתם ומיקומם של גירויים במרחב. היא מאגדת בתוכה מספר יכולות קוגניטיביות: יכולת חזותית, יכולת התמצאות מרחבית ויכולת רוטציה מנטלית (mental rotation). מחקרים מצאו הבדלים מסוימים ביכולת של נשים וגברים להתמצא במרחב לטובת הגברים (כפי שמצאו שיכולת חלוקת הקשב אצל נשים טובה יותר ושגברים נוטים יותר ללקות באוטיזם ואילו נשים, יותר באלצהיימר). הם גם מצאו שנשים לרוב מנווטות על פי סימני דרך מקומיים, בעוד שגברים מנווטים יותר לפי כיוונים ומרחקים, ושהורמון המין הזכרי, טסטוסטרון, יכול להיות קשור להבדלים ביכולות המרחביות בין נשים לגברים.
מחקר שנעשה לאחרונה באוניברסיטת נורבגיה על-ידי קרל פינצקה (Pintzka) ועמיתיו, ואשר פורסם במגזין Behavioural Brain Research, חילק קבוצה של 42 נשים לשתי קבוצות שוות- קבוצה ראשונה קיבלה טסטוסטרון באופן פומי (דרך הפה) וקבוצה שנייה קיבלה טיפות דמה (המחקר נערך בסמיות כפולה, כך שגם הנחקרות וגם החוקרים לא ידעו מי מקבל מה). במהלך המחקר התבקשו הנבדקות לבצע מטלות ניווט וירטואליות בעזרת משקפי תלת מימד וג'ויסטיק, כאשר במקביל נסרקה פעילות מוחן של המשתתפות בעזרת fMRI (ראשי תיבות של דימות תהודה מגנטית תפקודי- ע.ב.ח.). במחקר נמצאו הבדלים ביכולת הרוטציה המנטלית ובזיהוי כיוונים (להזכירכם- תכונה שמזוהה יותר עם היכולות המוחיות הניווטיות של גברים), אך לא נמצאו הבדלים ביכולת הניווט הכללית של שתי הקבוצות. לטענת החוקרים, הסיבה שלא נמצאו הבדלים ביכולת הניווט היא חוסר היכולת של הנשים לתרגם את היכולת המשופרת לזיהוי כיוונים בעקבות קבלת הטסטוסטרון לניווט טוב יותר, בשל חוסר אימון לתרגל שיטת ניווט חדשה מהשיטה בה היו רגילות לנווט עד כה.
מחקר זה אמנם מתמקד ביכולת הניווט, אך קשור ביכולת הבנה טובה יותר של ההבדלים בין המוח הנשי לזכרי. במחלת האלצהיימר, התוקפת פי שניים יותר נשים מגברים, חוש הכיוון הוא אחד הסימפטומים הראשונים להופעתה ולכן סביר להניח כי משהו מגן על הגברים יותר מהנשים. גורם זה יכול להיות קשור להורמוני המין.

 

קישור לידיעה- הבלוג של ד"ר נעם לויתן

קישור למאמר המקורי- sciencedirect

מהי תפיסה מרחבית?

שני חורים שחוריםמידי כמה עשרות שנים מזדמן למדענים לגלות משהו אשר מצליח לטלטל את עולם המדע. כזה היה הגילוי של קבוצת מדענים אמריקאים בראשותו של דיוויד רייצה (Reitze) ובעזרת מדענים אחרים מכל העולם, בחודש ספטמבר של שנה שעברה, אשר נבדק ואושר לפרסום לפני מספר ימים.
לפני כ-100 שנה חזה אינשטיין את קיומם של גלי כבידה, אלא שאותם גלים מעולם לא הצליחו להימדד. גלי כבידה (קרינת כבידה; Gravitational Radiation) הם עיקומים מחזוריים במרחב-זמן אשר נוצרים על-ידי שינויים מחזוריים בשדה כבידה. הגלים הללו, בניגוד לגלים אלקטרומגנטיים, מסוגלים לעבור כל כוכב ומוצק ללא הפרעה. הם אמנם נחלשים ככל שהם מתקדמים אבל עדיין ניתן לקלוט אותם על-ידי אצמעי מדידה מדוייקים מאוד. אחת הדרכים להיווצרותם של גלי כבידה כאלו היא כאשר שני עצמים מספיק גדולים, כמו צמד של חורים שחורים (חור שחור הוא גרם שמיים בעל שדה כבידה חזק מאוד עד כדי כך ששום חומר לא יכול להימלט ממנו, הוא נוצר למשל מקריסה סופית של כוכב כבד מאוד- ע.ב.ח), מסתובבים אחד סביב השני. במידה והם מתנגשים ביניהם עד כדי איחוד, נוצרים גלי כבידה מספיק חזקים אשר למרות מרחקם הרב מכדור הארץ, יגיעו אליו ובאמצעי מדידה מספיק רגיש ניתן יהיה למדוד אותם.
וכך אכן נמדדו בחודש ספטמבר גלי הכבידה בעולמנו. המדענים האמריקאיים התבססו על אירוע אשר התרחש לפני 1.3 מיליארד שנה, בה שני חורים שחורים במסה של כשלושים שמשות כל אחד, הסתחררו זה סביב זה במהירות עצומה ואז התנגשו אחד בשני והתאחדו לחור שחור ענק אחד. כתוצאה מכך, מסה בעוצמה של שלוש שמשות הפכה לאנרגיה עצומה אשר השתחררה בצורה של גלי כבידה. גלי כבידה אלו התפשטו ביקום ללא הפרעה דרך חומר מוצק וכוכבים, מעוותים את המרחב בדרכם. לפני 50,000 שנה הם הגיעו אל הגלקסיה שלנו וב-14 בספטמבר הם עברו את כדור הארץ- אז הצליחו שני מכשירי מדידה מדויקים ביותר בשם LIGO –  Laser Interferometer Gravitational-Wave Observatory, אותם בנו המדענים, לתעד אותם אחד אחרי השני (מה שאיפשר לקבוע את כיוונם של הגלים). תגלית זו, מעבר לכך שאמורה לזכות את מגליה בפרס נובל, מספקת אישוש נוסף לתיאוריה של אינשטיין אשר הועלתה לפני כמאה שנה.

 

קישור לידיעה באנגלית- אתר Nature

קישור לידיעה בעברית- מכון דוידסון לחינוך מדעי

קצת על גלי כבידה

יתוש שמעביר זיקההמדע עוסק, בין השאר, בניסיונות לקשר בין תופעות על מנת לנסות ולהגדיר קשר סיבתי ביניהם. לאחרונה נתקלנו באפשרות של קשר בין זיהום האוויר בנפת חיפה לבין היקפי ראש קטנים אצל ילודים (microcephaly), קשר שעדין צריך להיבדק תוך התייחסות למטרופילין אחרים בארץ, אך טענות לקשר אחר לתופעת היקפי ראש קטנים ועיכוב התפתחותי אצל ילודים נטען לאחרונה בברזיל ועל-ידי ארגון הבריאות העולמי גם בהקשר של נגיף הזיקה.
נגיף הזיקה (Zika) בודד לראשונה בשנת 1947 מקוף מקוק רזוס ביערות הזיקה שבאוגנדה שבאפריקה ומכאן לקוח שמו. המחלה, המועברת בעיקר על-ידי יתושי נמר (Aedes) היתה רדומה במשך שנים רבות ופגעה בעיקר בקופים (ישנם טענה שהולכת ומתחזקת שהנגיף מסוגל לעבור גם דרך קיום יחסי מין). גם בני אדם נדבקו בנגיף, אך התבטאות המחלה אצלם היתה קלה. בשנת 2007 התרחבה התפשטות הנגיף אל האיים הפאסיפיים, ברפובליקה של מיקרונזיה ובשנת 2015 היא הגיעה גם ליבשת אמריקה והתפשטה שם במהירות.
בשנת 2015 הוכרז בברזיל מצב חירום בעקבות עלייה משמעותית מאוד באותה שנה (פי יותר מ-16 יחסית לשנת 2014) בהיקפי ראש קטנים אצל עוברים ותסמונת גיליאן ברה (תגובה דלקתית אוטו-אימונית שבה תוקפת מערכת החיסון חלקים ממערכת העצבים ומביאה לשורה של תסמינים הכוללים הפרעות תנועתיות ותחושתיות; ניתנת לאבחון במידה מסוימת גם בעזרת MRI- ע.ב.ח.). חלק קטן מאותם התינוקות עם תסמונת הראש הקטן נפטרו, אך רובם נשארו עם נזקים נוירולוגיים כל חייהם. בעקבות כך נשמעה הטענה שהדבר קשור לתחלואה הגוברת במחלת הזיקה. חשוב לציין שלא אותרו שינויים בכמות הילודים עם היקף ראש קטן במקומות אחרים, שאינם ברזיל, בהם גם התפרצה המחלה וגם שהנגיף נמצא רק אצל חלק קטן מהילדים שנפטרו – מה שמרמז על כך שאולי הקשר בין שתי התופעות אינו קיים (או שאולי קיים משתנה נוסף, המצוי רק בתושבי ברזיל או בטבע הברזילאי, אשר יכול לתקף את הקשר בין שתי התופעות- ע.ב.ח.). כמו כן יכול להיות שתסמונת הראש הקטן פשוט מאובחנת יותר מבעבר בברזיל ולכן העלייה בשכיחות שלה.
כיום מנסים הרשויות בברזיל להוריד את ממדי מחלת הזיקה בעזרת הדברת יתושים ובעזרת הנדסה גנטית של יתושים מתחרים, וכמובן יש צורך בהורדת הפאניקה ובמחקרים נוספים לשם הבנת הקשר האמיתי בין התופעות בברזיל ומדוע הוא לא מתקיים במקומות אחרים בהם קיים הנגיף.

 

על נגיף הזיקה- ד"ר דרור בר-ניר

על הכרזת משרד הבריאות העולמי כמצב חירום- ד"ר קרן לנדסמן

על וירוס הזיקה- מתוך ויקיפדיה