בעולם המערבי, כבר כשהעובר בן מספר חודשים, ניתן לקבוע את מינו – זכר או נקבה. המין שלנו עקבי בדרך כלל ונשאר איתנו לכל החיים, אלא אם כן אנחנו מחליטים לשנות אותו בעזרת מינון הורמונים וניתוחים לשינוי מין. הדבר הוא לא בדיוק כך אצל חלק מילדי שבט ה"מאצ'יאמברס" מכפר לאס סלינאס במחוז ראהונה שברפובליקה הדומיניקנית.

אחד מכל 90 ילדים שם "סובל" מתופעה גנטית שהמדע לא מצליח להסביר כבר כ-40 שנה. עוברים אלו נולדים כנקבות לכל דבר ובגיל 12 מגדלים פין והופכות לזכרים. תופעה זו (אשר נקראת בשפה המקצועית- guevedoces) התחילה להיחקר בשנות ה-70 על-ידי ד"ר ג'וליאן אימפרטו, אנדוקרינולוגית (רופאה המתמחה בתחום ההורמונים) מאוניברסיטת קורנל ולאחרונה נעשה עליה סרט דוקומנטרי מטעם ה-BBC.

טענת החוקרים עד היום היא שהתופעה מתרחשת בגלל מחסור באנזים בגוף האם. האנזים בולם התפתחות הורמונים זכריים עד גיל ילדות מאוחר יחסית, אך בגיל מסוים רמות הטסטוסטרון עולות, הקול משתנה, שיער מתחיל לצמוח על הפנים והפין מתחיל להתגבש וכך גוף הנערה הופך לגוף של נער. למרות המחקר רב השנים, עד היום לא נמצאה התרופה לתופעה המוזרה הזו.

 

קישור לכתבה על הסרט בילדי ה"מאצ'יאמברס"- אתר ה-BBC

קצת על פיתוח נטייה מינית

 

 

 

הלוויין הישראלי הראשון לחקר הסביבה של סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע וסוכנות החלל הצרפתית, שוגר היום, 2 באוגוסט, בהצלחה ממרכז החלל האירופי בקורו בשעה 04:58 לפנות בוקר (שעון ישראל) על גבי משגר "וגה". כשעה וארבעים לאחר מכן ונוס נפרד מהמשגר ונכנס למסלולו בחלל בגובה 720 ק"מ.

משקלו הכולל של משגר וגה בעת השיגור היה 137 טון, וגובהו כ-30 מטרים כגובה בניין. מערכת שיגור משוכללת ומדויקת דואגת לכך שכל לוויין נפלט מהמשגר בתזמון המתאים למסלולו. עד כה רשם "וגה" מאה אחוזי הצלחה בשיגורים.

בשעה 6:18 בבוקר שעון ישראל, נפרד ונוס מהמשגר ובסביבות 10:30 בבוקר שעון ישראל צפויה להתקבל תשדורת ראשונה מהלוויין לחדר הבקרה בתעשייה האווירית כאשר ונוס יחלוף מעל ישראל. בסביבות השעה 12:00, כשש שעות לאחר השיגור, צפויה להתקבל התשדורת השנייה. תמונות ראשונות לצורך בחינת ביצועי הלוויין, שאותן יצלם ונוס בישראל, יתקבלו לאחר כשבוע מהשיגור והתמונות לאחר עיבוד יופצו למשתמשים כשלושה חודשים לאחר השיגור. ונוס מתוכנן לפעול בחלל במשך 4.5 שנים שלאחריהן יוסט למסלול נמוך יותר. במסגרת תוכנית חינוכית שפיתחה עמותת תעישיידע (ורצה מזה שנה), תלמידים מראשל"צ ומרחובות ינתחו את תצלומי האוויר שיתקבלו מהלוויין.

הכלבים, לפחות ברוב המקרים, הם בעלי חיים חברותיים, צייתנים ונוחים- זאת בניגוד לתנים או לזאבים השייכים גם למשפחת הכלביים. מחקר שנעשה לאחרונה באוניברסיטת פרינסטון בראשותה של ברידגט פון הולדט (Von Holdt) ושפורסם בכתב העת Science Advances, זיהה שינויים גנטיים הקשורים לכלבים ובני אדם, וטוען שיש בסיס גנטי משותף המסביר את החברותיות הרבה אצל כלבים ואצל לוקי תסמונת נדירה (תסמונת וויליאמס-בורן ) בין בני האדם.
תסמונת ויליאמס בורן (Williams-Beuren Syndrome) הינה תסמונת שבה קיימת מוטציה בכרומוזום 7 אשר נובעת מטרנספוזונים (Transposon), רצפי DNA ניידים אשר מתמקמים באיזור של כרומוזום זה (האיזור נקרא WBSCR-WBSCR Williams-Beuren Syndrome Chromosome Region). הלוקים בתסמונת זו סובלים משלל תסמינים במערכות רבות בגוף, אך בין השאר הם ניחנים בחברותיות יתר, חריצות, שפה עשירה, עניין גבוה במערכות יחסים ובאנשים.
המחקר כלל תצפיות התנהגות וריצופים גנטיים על כלבים, והדגים את השינוי הגנטי בכרומוזום 6 של הכלבים המבויתים (ולא אצל זאבים שאינם מבויתים), הדומה לשינוי בכרומוזום 7 של לוקי תסמונת ויליאמס בורן הנובע מטרנספוזונים. מחקר זה יכול להעיד על איזור גנטי ספציפי אשר אחראי לחברותיות אצל כלבים ואנשים, אך נדרשים מחקרי המשך על מנת לאשר זאת.

 

כתבה על המחקר באוניברסיטת פרינסטון

קישור אל המאמר המדעי

הידיעה באתר הידען

קצת על תסמונת ויליאמס בורן

 

לפני מספר שנים, בשנת 2011, העלו מספר חוקרים מהמחלקה לגסטרואנטרולוגיה באוניברסיטת מונאש (Monash University) שבאוסטרליה, ביניהם חוקר בשם גיבסון (Gibson PR), את הטענה שאצל אנשים מסוימים גלוטן (חלבון הנמצא בחיטה, שעורה ודגנים אחרים, מעניק ללחם את הפריכיות שלו בעת הלעיסה) יכול לגרום לתסמיני עיכול. החוקרים קראו לזה מצב של אי-סבילות לגלוטן (או רגישות לגלוטן שאיננה צליאק; צליאק הינה מחלה אוטואימונית אשר פורצת בעקבות אכילת גלוטן- ע.ב.ח.). הטענה הזו הוכחה אז בממצאי מחקר שעשו לשם כך, כאשר מחקר זה ואחרים הובילו לתעשייה שלמה של מוצרים נטולי גלוטן, המיועדים גם לאלו שהם בעלי אי-סבילות לגלוטן ולא רק לחולי צליאק. כיום, תעשיית הנטול-גלוטן מגלגלת כ-15 מיליארד דולר נכון לשנת 2016, כאשר 18% מהאמריקאים קונים אוכל נטול גלוטן (למרות שרק 1% מהאוכלוסייה חולה הצליאק).

גיבסון החליט להמשיך לחקור את ממצאיו יותר לעומק, כדי לבודד את הסיבה שהגלוטן גורם לתגובה שכזו אצל אלו בעלי אי-סבילות לגלוטן ולשם כך ביצע מחקר נוסף. במחקר נבדקו 37 נבדקים אשר הוגדרו כרגישים לגלוטן. במהלך המחקר, הוצאו מארוחות הנבדקים כל הטריגרים האפשריים התזונתיים היכולים לגרום לתסמינים במערכת העיכול, כמו לקטוז, חומרים משמרים (למשל סולפטים וניטרטים) וגם סוגי אוכל הידועים כ-FODMAP (מזונות עם שרשראות קצרות של פחמימות). לכל נבדק, ניתנה בסמיות כפולה (לא הנבדקים ולא החוקרים ידעו מה ניתן לכל נבדק) ובצורה אקראית פעם ארוחה עם הרבה גלוטן, פעם ארוחה עם מעט גלוטן ופעם ארוחה ללא גלוטן בכלל (זו הייתה קבוצת הפלסבו). במשך כתשעה ימים לקחו לנבדקים דגימות שתן וצואה.

תוצאות המחקר היו מפתיעות- כל ארוחה, כולל ארוחות הפלסבו, גרמו אצל הנבדקים לכאב, נפיחות, בחילה וגזים באותה המידה- משמע לא הייתה שום תגובה ספציפית לגלוטן. מחקר שלישי, גדול יותר, הגיע בדיוק לאותם ממצאים.

מה בעצם קרה במחקר?

הנבדקים כנראה הושפעו מאפקט נוסבו (Nocebo). הם היו קשובים יותר למצוקת המעיים שלהם – בעקבות המחקר, הניטור והצורך לדווח – ולכן דיווחו תמיד על תחושות מצוקה של המעיים.

באופן כללי, מה שפירשו אנשים כאי-סבילות לגלוטן, יכול להיות תוצאה של הימצאות מזונות מסוג FOODMAPS בארוחה שלהם, מזונות שלרוב בנויים גם מגלוטן. זה עדיין לא מסביר מדוע הנבדקים הגיבו שלילית לכל ארוחה, ללא קשר למרכיבים שלה, כולל ארוחות עם מעט מזונות FODMAPS (אם כי, כפי שכבר נכתב, זה יכול להיות תוצאה של אפקט הנוסבו).

 

קישור למאמר המקורי

כתבה נוספת המתארת את הממצאים

תוצאות המחקר השלישי

כתבה על ממצאי המחקר השלישי

 

מוחנו בנוי מנוירונים (תאי עצב), אשר להם דנדריטים, מעיין ענפים או שלוחות אשר יוצאות מגוף התא. הדנדריטים מהווים יותר מ-90% מכל הרקמה העצבית שלנו במוח. אחת הדרכים של תאי העצב לתקשר אחד עם השני היא בעזרת פולסים חשמליים (Spikes), אותם יוצרים גופי התאים. עד היום סברו החוקרים שהדנדריטים מעבירים באופן פסיבי את אותם דחפים עצביים אל גופם של תאי עצב אחרים ואין להם חלק ביצירתם.
מחקר חדש של חוקרים באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA) בראשותו של מיינק מטה (Mayank Mehta) מגלה שהדנדריטים ממש אינם צינורות פסיביים אלא שלוחות עצמאיות אשר מייצרות כמעט פי 10 יותר פולסים מאשר גוף העצב. החוקרים גילו כי הדנדריטים, מעבר לייצור הדחפים העצבים, מייצרים תנודות מתח. תנודות מתח אלו מתנהגות בצורה אנלוגית, מאחר שיש להם ערכים ולא רק במצב של "הכל או כלום" (צורה דיגיטלית) בדומה לדחפים העצביים.
מחקר זה מעיד על כך שהמוח הרבה יותר פעיל ממה שחשבו. הוא בעל פוטנציאל גדול לשנות את הדרך שבה חושבים מדענים על המוח ולתרום להבנת בעיות נוירולוגיות ולפיתוח מחשבים קוונטים.

 

לידיעה באתר אוניברסיטת UCLA

קצת על תאי העצב והדנטריטים

 

האיצטלן (sea squirt) הינו בעל חיים ימי חסר חוליות עמוד שדרה, אך בעל מיתר הדומה לחוט השדרה של האדם. יש לו מוח אשר משגר הוראות לשאר חלקי הגוף באשר לצורך שלו להתנהל בסביבה. מאידך בעל חיים זה גם מקבל מידע מהסביבה על טורפים, על מקומות הסתתרות טובים ועל טמפרטורת המים בה הוא נמצא.

בתחילת חייו, מנווט לו האיצטלן את דרכו באוקיינוס, ולאחר שהוא מוצא סלע מתאים, הוא מתיישב שם ישיבת קבע ולא זז משם לעולם. מיד לאחר מכן הוא פשוט "אוכל" את המוח שלו, שלו הוא כבר לא זקוק. בעקבות כך, מוחו נעשה קטן מאוד ואף נעלם קליל.

מחקר ישראלי של החוקרת ד"ר נועה שנקר והסטודנטית טל גורדון מהמחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל-אביב גילה בנוסף שאיצטלן בשם פוליקרפה מיטיליגרה, אשר חי בשונית האלמוגים באילת, מסוגל לפלוט בתגובה ללחץ מכאני קל את כל מערכת העיכול שלו, ואז לבנות מערכת עיכול חדשה. פליטת המעי כנראה נועדה על מנת לגרום לטורפים פוטנציאליים לאכול את המעי הנפלט ואז להקיא אותו החוצה ולסגת מהאזור. היפטרות מאיברי גוף ושיחזורם איננה דבר חדש בעולם הטבע, אלא שהדבר נעשה בדרך כלל לאיברים שאינם חשובים, כמו זרוע או זנב. אצל האיצטלן מתגלה, בפעם הראשונה, פליטה של איבר שהוא בעל חשיבות גדולה להישרדותו של בעל החיים (חשוב לציין שגם פליטת המעי איננה ייחודית לאיצטלן, כיוון שגם מלפפון הים מסוגל לפלוט את המעי שלו, אלא שמלפפון הים איננו ממערכת המתירניים, המערכה שעליה נמנים גם בני האדם). מחקר זה מעורר עניין רב בעולם בשל היכולת להבין כיצד לשחזר ולחדש רקמות רכות שנכרתו אצל בני האדם.

 

קישור לכתבה על האיצטלן האוכל את מוחו

המחקר על יכולתו של האיצטלן לפלוט את המעי שלו לסביבה ולבנות אותו מחדש

 

 

 

 

 

להלן החלק הראשון של רשימת ספרי עיון מומלצים מטעם אתר "חדשות המדע" לשנת 2017:

 

השולטים בעתיד – ד"ר רועי צזנה (הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר)

"השולטים בעתיד" הוא ספרו השני של ד"ר רועי צזנה, עתידן וחוקר במרכז הרב-תחומי לחקר סייבר ע"ש בלווטניק באוניברסיטת תל-אביב. ספרו הראשון, "המדריך לעתיד", מציע מבט על המהפכות הטכנולוגיות אשר יתרחשו בעתיד ואילו ספרו השני מתעסק בעתיד מנקודת מבט יותר מדינית-חברתית. הספר מתאר בצורה מדויקת תהליכים טכנולוגיים וחברתיים, אשר מתרחשים סביבנו בשנים האחרונות בעקבות האינטרנט והאינטרנט של הדברים, כגון שילוב חיישנים לאיסוף מידע המאפשרים לאסוף מידע פרטי רב, התחזקות חברות כגון פייסבוק וגוגל ("הכרישים") ושיתוף פעולה אפשרי ביניהן לבין אנשי כוח פוליטי ("הלוויינים"), זאת על חשבון האזרחים הפשוטים ("הסרדינים"). לאחר סקירה זאת, מתאר הספר מיזמים שהתאפשרו בעקבות הרשת, כגון חברת אובר (Uber), אשר מספקת שירותי תחבורה שיתופית (Ride Sharing), ומדירה שינה מנהגי המוניות, וחברת Airbnb אשר מתחרה בבתי מלון ואכסניות ברחבי העולם. כמו כן מתוארת בהרחבה מהפכת הרובוטיקה, אשר מקטינה את הצורך בידיים אנושיות עובדות. הבעיה בהתפתחויות הללו, כפי שמציג אותה ד"ר צזנה בצורה מדויקת, היא קומץ אנשים שצוברים כוח ומידע המרוכז במקום אחד, לרוב בשרתי החברה- כוח ומידע שיכול להיות מנוצל, מעבר לבעלי החברה, גם על-ידי אנשי הכוח בשלטון וגם בידי האקרים, וזאת בדרך כלל לרעתו של האזרח הקטן.

בשלב השלישי של הספר, מציע ד"ר צזנה פתרונות מעשיים להתמודדות עם המצב המתפתח- הקמת "להקות" אשר יחליפו ארגונים ריכוזיים, שימוש בחוזים חכמים, מידע מבוזר במחשבים רבים, ומדינות ענן. הוא מתאר חזון שבו אדם יוכל להיות עובד או אזרח בארגון וירטואלי, המגובש תחת חוקים המוגדרים בחוזה חכם. בארגון כזה, אשר יכול להיות גם סוג של ארגון ממשל, כדמות מדינת ענן, אמנם יהיו אנשים שיובילו אותו, אך הפיקוח עליהם יהיה של כל חברי הקהילה (כתלות בסוג מדינת הענן). כמו כן במדינות ענן כאלו, אשר אליהם האזרח יכול לבחור לנסות להתקבל ולפרוש כשהוא רוצה, השיפוט יהיה מיידי בעזרת חיישנים אשר יקלטו מעשה הראוי לגמול חיובי, כגון תמיכה או קידום מטרות הקבוצה או לגמול שלילי, עד כדי הדחה מהקבוצה. בסיום הספר מציע ד"ר צזנה להצטרף למדינת הענן היהודית, מדינה הקורמת בימים אלו עור וגידים, והמיישמת את הנאמר בחזון הספר.

לסיכום, הספר מרתק, מעורר דיון, ומתעסק בשאלות החשובות של השלטון העתידני והיכולת של האזרחים הקטנים להחזיר לעצמם את השליטה בחייהם.

ציון הספר- 9.3

 

מדע רע – בן גולדייקר (הוצאת משכל וספרי עליית הגג)

ספר זה, פרי עטו של בן גולדייקר, רופא ובעל דוקטורט באפידמיולוגיה, מתאר כל מה שנחשב ל"מדע רע" בעיני מחברו. במהלך הספר תוקף גולדייקר את חברות הקוסמטיקה (מאחר שמולקולות לא ממש יכולות לחדור את עורנו), את התזונאים ותוספי התזונה, את ההומאופתיה ועוד. הוא תוקף כל מיני גורואים בארצות הברית ובריטניה, אשר מתעשרים תוך כדי הונאה ותוך כדי פיזור מידע לא מדוייק. כמו כן הוא תוקף גם את חברות התרופות, אשר לטענתו ממציאות מחלות חדשות לטיפולים קיימים (נותן לדוגמה למשל את תרופות ה-SSRI). הוא מתאר את הדרכים והטכניקות של חברות התרופות לייפות ממצאים מסוימים ולהסתיר אחרים. יש בספר תיאור מצויין של פלאסבו ונוצבו ואיך הם משפיעים עלינו, יש גם הרבה מידע על הדרך הנכונה לבצע מחקר וניסוי מדעי. בסוף הספר ישנה התייחסות נרחבת למחקר המוטעה של ד"ר וייקפילד אנדרו, אשר מצא קשר בין החיסון המשולש לאוטיזם, ותפקידה של התקשורת במה שקרה.

לדעתי מדובר בספר חשוב מאוד, ואכן חלקים רבים ממנו נכונים, אם כי אני חייב לציין שלעיתים מורגש, בעיקר בהתקפתו על חברות התרופות, שד"ר גולדייקר מתבסס על מספר מקרים ומשליך אותם על התעשייה באופן גורף מידי וטוען לשחיתות כללית בתחום. דבר זה לא מאוד מדוייק מאחר שתחום אישור התרופות, הוא תחום שמפוקח היטב וגם שהבקרה שלו משתפרת כל הזמן. בכל זאת ספר מצויין ומלא הומור.

ציון הספר- 8.9

 

שקט – כוחם של המופנמים – סוזן קיין (הוצאת מטר)

הספר "שקט-כוחם של המופנמים" הוא ספר שנכתב בידי סוזן קיין, יהודייה אמריקאית בעלת דוקטורט במשפטים. הספר מספר על אנשים מופנמים ועל ההתמודדות שלהם בחברה הקולנית שלנו.

ההגדרה של סוזן קיין לאדם "מופנם" היא אדם עיוני, שכלי, למדני, צנוע, רגיש, מתחשב, רציני, מעמיק, מעודן, מתבונן פנימה, עדין, רגוע, מתבודד, ביישן, נרתע מסיכונים ובעל עור דק. מוחצן הוא לרוב בעל התכונות ההפוכות. רובנו נמצאים על ציר בין שתי ההגדרות הדיכוטומיות הללו.

בספר מתארת ד"ר קיין את המקומות שבהם יכולה להועיל מופנמות לחברה ואת הדרך בה אדם מופנם צריך לנקוט על מנת לבטא נכון את יכולותיו. בין השאר, נשאלות בספר השאלות למה בעצם שרדה המופנמות במהלך האבולוציה? איך להתנהג נכון עם ילדים מופנמים? אילו אנשים שהשפיעו על ההיסטוריה היו מופנמים ועוד. הספר, לטעמי, כתוב בצורה יצירתית מאוד, ומציג נושא לא פשוט בצורה מעודדת קריאה והבנה. בסופו אתה גם יוצא עם תובנות (בין אם אתה מופנם ובין אם לא).

ציון הספר- 8.6

 

המדענים הגדולים – מלווין בראג (הוצאת משכל וספרי עליית הגג)

הספר "המדענים הגדולים" של מלווין בראג הוא ספר הסוקר את המצאותיהם של 14 מדענים שהמצאותיהם שינו את העולם. מלווין בראג אינו איש מדע אלא סופר ושדר בטלוויזיה הבריטית וספר זה מבוסס על ראיונות שלו עם מדענים המספרים על אותם אישים. הספר מספר את קורות חייהם והמצאותיהם של ארכימדס, גלילאו גליליי, סר איזק ניוטון, צ'רלס דרווין, זיגמונד פרויד, מרי קירי, אלברט איינשטיין ואחרים. הוא מנסה להסביר כיצד הם הגיעו אל ההמצאות  וכך בעצם שינו את העולם. הספר, מעבר לעיסוק בממציאים, דן רבות בחייהם של המדענים ובמדע בכלל. אצל חלק מהמדענים שהספר סוקר, מתואר עיסוקם במדע במקביל לאמונתם הדתית, וקונפליקט זה מוסבר בצורה יפה בספר. כמו כן מתוארת ההתמודדות של נשים בתחילת המאה, כגון מירי קירי ורוזלינד פרנקלין, לזכות בהכרה מדעית בעולם שבו נשים לא היו אמורות לעסוק בתחום זה.

הספר נותן הצצה אל עולם המדענים הגדולים. הוא מנסה לשרטט קו לינארי ביניהם, גם כאשר הדבר אינו אפשרי. מאידך, היה אפשר לעשות אותו מעניין יותר ברמה של תיאור חיי המדען והתנהגות העולם המדעי.

ציון הספר- 6.8

 

נערה באושוויץ – שרה ליבוביץ/אתי אלבוים (הוצאת ידיעות אחרונות)

 

הספר "נערה באושוויץ", אשר נכתב במשותף על-ידי שרה ליבוביץ ואתי אלבוים, מגולל את עלילותיה של שרה ליבוביץ במשך שנה אחת בהיותה אסירה במחנה ההשמדה הידוע לשמצה אושוויץ.

במהלך הספר מתארת שרה ליבוביץ את מה שעבר עליה בזמן השואה- מההגעה אל מחנה ההשמדה, האנטישמיות והאכזריות הרבה של הנאצים והתושבים המקומיים, דרך אובדן כל משפחתה בתאי הגזים, ניסיונות ההישרדות שלה, הקשיים הרבים ומזלה הטוב שהביא להישרדותה, ועד שחרור המחנה על-ידי הרוסים והעלייה לארץ ישראל. מתיאוריה ומתחושותיה אפשר להבין (למשל מהתנהגות הקאפו ומנהלות הבלוק היהודיות שבו הייתה), שמעבר להתנהגות הנפשעת של הנאצים, כל אחד מהיהודים פשוט ניסה להישרד כמיטב יכולתו.

הספר מעניין, אבל לטעמי הכתיבה מעט לוקה בלקוניות. השתלשלות האירועים מתוארת ללא רגשות, המעברים בין כתיבת האם והבת לוקים בחסר מסוים (אם כי לנוכח התוכן ומה שעברה שרה, הדבר בהחלט יכול להיות מובן).

ציון הספר- 6.9

 

 

כותב הסקירה- עופר בן חורין, עורך ראשי- אתר חדשות המדע וכותב הספר
"MRI המדריך המלא-רפואה ופיזיקה נפגשות"

 

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2016

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2015

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2014

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2013- חלק א'

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2013- חלק ב'

דם טבורי הוא דם אשר משמש מקור לתאי גזע. הוא מופק מחבל הטבור של היילוד ומן השלייה, ומחקרים מראים שניתן לטפל באמצעותו במחלות מסוימות של הדם ומערכת החיסון. ההשתלה הראשונה של תאי גזע שמקורם בדם חבל הטבור בוצעה בשנת 1988 ומאז נעשו בעולם למעלה מ-14,000 השתלות כאלו.
מחקר חדש של ד"ר גרלדין דוסון (Geraldine Dawson), ג'סיקה סאן (Jessica M. Sun) ועמיתיהם מאוניברסיטת דיוק שבארצות הברית בדק בניסוי בטיחות ראשוני (מחקר phase I) על 25 ילדים שהוגדרו כאוטיסטים, את יכולתם של תאי הגזע בתוך הדם הטבורי לשפר את התנהגותם של הילדים האוטיסטים. הילדים קיבלו עירוי דם פעם אחת ולאחר מכן ההורים מילאו שאלונים על התנהגות הילדים בטווחי זמן של מספר חודשים. כמו כן גם הרופאים החוקרים עצמם העריכו את שינוי ההתנהגות.
מתוצאות ראשוניות התברר שאכן היה שיפור אצל 75% מהילדים האוטיסטים בהתנהגותם וביכולת הלמידה שלהם. את השיפור מסבירים החוקרים בכך שהדם הטבורי המכיל תאי אב המסוגלים להתמיין לכל תא בגוף, כולל לתאי מערכת העצבים במוח.
מחקר זה מסמן אפשרות מסוימת לטיפול בדם טבורי אצל ילדים אוטיסטים, אך חשוב להסתייג ולהגיד שמדובר במחקר בטיחות ראשוני, אשר האפקט שנמצא בו צריך להיות מאומת במחקרי המשך קליניים של שלבים 2 ו-3 עם אוכלוסיות גדולות יותר.

תודה לחברי קבוצת "קהילת מדעת" בפייסבוק על העזרה בכתיבת הידיעה

 

קישור למאמר המקורי- Stem Cells

קצת על דם טבורי

תאי סרטן ידועים ביכולתם להתחלק במהירות רבה יותר מתאים רגילים. זו אחת התכונות הגורמת למסוכנות שלהם. תצפיות קודמות של פתולוגים גילו שתאים סרטניים לא מסוגלים להתחלק ולפלוש לרקמות אחרות בו-זמנית. מחקר אמריקאי שנעשה על-ידי דיוויד מייטס (David Q. Matus ) מאוניברסיטת סטוני ברוק ודיוויד שרווד (Sherwood) מאוניברסיטת דיוק, ואשר פורסם בכתב העת Developmental Cell, מגלה את המנגנון הגנטי העומד מאחורי תכונה זו.
את המחקר ביצעו החוקרים על תאי עוגן, תאים אשר מיועדים לפרוץ מבעד קרום בסיס (דבר המדמה פלישה לרקמות סמוכות) אצל תולעת בשם Caenorhabditis elegans. תולעת זו נבחרה מאחר שקל לערוך עליה שינויים גנטיים. המחקר מעלה שכדי שהתאים יוכלו לפלוש לרקמות, הם צריכים להפסיק להתחלק. ברגע שמנעו מהתא לפלוש, הוא התחיל להתחלק שוב.
חשיבות מחקר זה גדולה מאחר שהוא מציע להתמקד תרופתית דווקא בתאים הפולשים ולא בתאים המתחלקים, מאחר שהם אלו שיוצרים את הגרורות וכך מורידים את סיכויי ההחלמה מהמחלה.

 

קישור לידיעה- אתר סיינטיפיק אמריקן ישראל

mri בהריוןבניגוד לבדיקת ה-CT, סריקת MRI אינה כוללת קרינה מייננת ולכן אינה מהווה בעיה לנשים בהריון ולעובריהן. מאידך, עד לא מזמן נמנעו מכוני ה-MRI מלבצע MRI לנשים בטרימסטר הראשון להריון, ויש עדיין מכונים הנוהגים כך. האם יש בכך הגיון? מחקר רטרוספקטיבי קנדי חדש, אשר פורסם ב-JAMA בספטמבר 2016, מגלה שאין בעיה לבצע MRI לנשים בהריון גם בטרימסטר הראשון, אך יש להיזהר מאוד בהזרקת גדוליניום בכל שלבי ההיריון.
המחקר, אשר הובל על-ידי גואל ריי (Joel G. Ray) ומריאן וארמולן (Marian Vermeulen) מאוניברסיטת אונטריו, בדק רשומות רפואיות של מעל ל-1.4 מיליון לידות בין השנים 2003-2015. מתוך כל אותם הריונות, 1700 נחשפו בטרימסטר הראשון לסריקת MRI ו-400 נחשפו בנוסף גם להזרקת גדוליניום (gadolinium-enhanced MRI). העוברים מהמחקר נבדקו עד לגיל ארבע בהקשר לחמישה מדדים- לידת תינוק מת או מוות של היילוד, א-נורמליות מולדת, גידולים, אובדן ראייה ואובדן שמיעה- ונמצא שחשיפה לסריקת MRI לא נמצאה כתורמת לעלייה במדדים אלו. מאידך נמצא שהזרקת גדוליניום בכל טרימסטר של ההיריון הגבירה פי 4 את הסיכון ללידת עובר מת או מוות של היילוד, וגם לכל תחלואת עור (ראומטולוגית, תסנינית או דלקתית). מסקנת המחקר היא שאין בעיה לבצע סריקת MRI גם בטרימסטר ראשון של ההיריון, אך חשוב להשתדל להימנע מהזרקת גדוליניום בכל שלבי ההריון.

 

קישור למאמר המקורי של המחקר

הידיעה באתר MRI המדריך המלא