%d7%91%d7%93-%d7%90%d7%95%d7%92%d7%a8-%d7%90%d7%a0%d7%a8%d7%92%d7%99%d7%94בעיית האנרגיה בעולמנו הינה בעיה מורכבת ולא פשוטה לפתרון. כיום אנחנו מפיקים אנרגיה מדלק מאובנים (נפט, פחם וגז טבעי) ואנרגיה גרעינית. כמו כן בשנים האחרונות גוברת הפקת האנרגיה ממקורות אנרגיה מתחדשים כגון אנרגיית רוח, אנרגיית מים, אנרגיה מתהליכים ביולוגים ועוד.
לאחרונה פיתחו חוקרים מהמכון הטכנולוגי של ג'ורג'יה (Georgia Institute of Technology) בד שמצליח לאגור אנרגיה בו-זמנית גם משמש וגם מתנועה. בשנים האחרונות כבר צצו פיתוחים בהם הצליח בד לאגור מעט אנרגיה מתנועה, מאידך חידוש זה משפר את הפקת האנרגיה כיוון שהוא כולל גם הפקת אנרגיה משמש ויכול להוביל לפיתוח בגדים אשר יספקו אנרגיה להתקני מיחשוב לביש כדוגמת סמרטפונים, שעונים חכמים ועוד.
אגירת האנרגיה מתאפשרת בעזרת חיכוך שני חומרים במהלך תנועה ובעזרת תאים סולאריים זעירים המשולבים כחוטים שניתן לתפור אל בגד רגיל. בנוסף לכך הבד גמיש, קל משקל, עשוי מפולימרים פשוטים וזול. בניסוי אחרון לבדיקת הבד החדש, דגל התפור מבד זה שהונף במכונית נוסעת (תנועה) ביום שמש (אנרגיה סולארית), הצליח לטעון קבל סטנדרטי למתח של 2 וולט בתוך דקה.
אם אכן יצליחו הניסויים הבאים ועמידותו של הבד תוכח גם במזג אוויר לא נוח, ניתן יהיה לתפור אוהלים, וילונות, בגדים ועוד, ולהשתמש באנרגיה שהוא מייצר לשימושים רבים הדורשים מעט אנרגיה.

 

קישור לידיעה המקורית- אתר המכון הטכנולוגי של ג'ורג'יה

קישור לידיעה בעברית

קצת על מיחשוב לביש

%d7%90%d7%a0%d7%a8%d7%92%d7%99%d7%94-%d7%91%d7%99%d7%95%d7%9c%d7%95%d7%92%d7%99%d7%aaתאי גופנו מייצרים אנרגיה באופן שוטף ואחד מ"החלומות הרטובים" של חוקרים מרחבי בעולם הוא להצליח לרתום את אותה אנרגיה להפעלת רכיבים אלקטרונים. קרומי תאינו מכילים יונים, המופקים טבעית באמצעות תהליך ייחודי הדומה לפעולת משאבה. בתהליך יצירת האנרגיה מופקת מולקולה בשם ATP אשר מעבירה אנרגיה כימית בין תאים חיים. אנרגיה זו מאפשרת לתא להתחלק או לשריר להתכווץ.
בשנה האחרונה הצליחו חוקרים מאוניברסיטת קולומביה, בראשם פרופסור קן שפרד (K. Shepard), לייצר באופן מלאכותי מולקולת ATP (סוג של תרכובת אורגנית המאפשרת נשיאת אנרגיה בין אברוני התא- ע.ב.ח) אשר הצליחה לספק אנרגיה לרכיב CMOS (complementary metal-oxide-;semiconductor אבן הבנייה הבסיסית בטכנולוגיה המורכבת משני טרנזיסטורים). זו הפעם הראשונה שבה חוקרים מצליחים לבודד רכיב ביולוגי שנוצר באופן מלאכותי ולהפעיל באמצעותו רכיב מחשב.
הפוטנציאל הגלום ביישומים המתבססים על הפעלה ביולוגית של מערכות חשמלית הוא עצום. הוא פותח פתח לפיתוחים טכנולוגים שניתן לקבל רק בעזרת המרכיב הביולוגי, זאת מכיוון שרכיבים טכנולוגים בלבד מוגבלים ברמת היכולות שלהם. הדרך לשם עוד ארוכה ויש צורך ביצירתיות רבה, אך זהו בהחלט צעד ראשון מעניין לכיוון זה.

 

קישור לידיעה המקורית- אתר אוניברסיטת קולומביה

מהי מולקולת ATP?

מהו רכיב CMOS?

%d7%a4%d7%9c%d7%90%d7%a4%d7%95%d7%9f-%d7%9e%d7%95%d7%98%d7%a2%d7%9f-%d7%91%d7%90%d7%a0%d7%a8%d7%92%d7%99%d7%94-%d7%a1%d7%95%d7%9c%d7%a8%d7%99%d7%aaמשנה לשנה מציגים אפל, סמסונג וחברות אחרות סמרטפונים וטאבלטים מתקדמים יותר ויותר, אלא שעדיין היכולת של הסוללה לספק אנרגיה לאורך זמן הינה מוגבלת. כבר בשנה שעברה הציגה חברה יפנית בשם "קיוסרה" מסך סמרטפון אשר פועל על אנרגיה סולארית, יישום שקרם אור וגידים בכנס MWC שהתקיים לאחרונה בברצלונה. פיתוח זה יכול בהחלט להקל אך עדיין יכולתו לספק אנרגיה הינה מוגבלת.
לאחרונה, שיתוף פעולה של "קיוסרה" עם חברה צרפתית בשם SanPartner, הביא לפיתוח פאנל סולארי הממוקם בין משטח המסך לבין משטח המגע. כאשר פאנל זה נחשף לשמש, הוא מעניק לפלאפון טעינה השווה לדקת שימוש בסמרטפון. שמו של הפאנל הוא WYSIPS ולטענת קיוסרה, הפאנל אמור להתאים לכל סוגי הסמרטפונים.
פאנל זה אינו יכול להחליף מטען רגיל, בטח לא לאותם אנשים השוהים במקומות בהם לא קיים אור שמש, אך בהחלט יכול לספק יכולת טעינה בסיסית עד הגעה למטען. לטענת המפתחות, הפאנל יכול להתאים גם למסכים גדולים יותר, עד לגודל 13 אינץ' וגם לשעונים חכמים.

מבוסס על כתבתו של גיא לוי, כתב טכנולוגיה ומחשבים

 

קישור לידיעה- אתר SanPartner

קישור לכתבה על הפיתוח- אתר CNBC

קישור לסרטון המציג את הפאנל- אתר YouTube

%d7%97%d7%99%d7%99%d7%a9%d7%9f-%d7%91%d7%aa%d7%95%d7%9a-%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%97מוח האדם הינו אחד האיברים החשובים, אם לא החשוב בגוף האדם ויש צורך לנטר אותו באופן קבוע לאחר פגיעות ראש, במהלך ניתוחי ראש ועוד, לשם בדיקת לחץ תוך-גולגלתי וכיוצא בזה. כבר שנים רבות, ציוד הניטור אינו מתחדש. הוא מגושם, עם חוטים המחוברים למוניטורים – מה שמקשה על תנועת החולה ותפקוד הרופא.
לאחרונה, שילוב פעולה מחקרי של אוניברסיטת אילינוי ובית הספר לרפואה באוניברסיטת וושינגטון, הצליח לפתח חיישן מוח בטוח לשימוש, הממוקם בתוך המוח, ואשר מסוגל להיספג ולהיעלם כליל לאחר ביצוע פעולתו. החיישן, אשר גודלו קטן יותר מחוד של עיפרון, עשוי מחומרים מיוחדים ומעביר באופן אלחוטי נתונים על טמפרטורה ולחצים במוח.
החיישן החדיש כבר נוסה בהצלחה על עכברושים והשלב הבא הינו שלב הניסויים בבני אדם. אם אכן יאושר לשימוש, ניתן יהיה לשלב חיישנים דומים באיברים אחרים בגופנו. פיתוח זה ואחרים מראים על הפוטנציאל הגדול הטמון בתחום הרפואה הביו-אלקטרונית בהקשר ליכולת לנטר את פעילות איברנו מבפנים.

 

קישור לכתבה על החיישן בעברית

קישור לכתבה על החיישן באנגלית

המאמר המלא באתר Nature

%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%a9%d7%aa%d7%a4%d7%99%d7%9d-%d7%a4%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%94שיתוף פעולה הוא פעולה בסיסית חשובה בין אנשים. לצורך כך יש צורך לעבוד בצוות, לדעת לא להשתלט על הסיטואציה אלא לקחת בה חלק, לדעת לוותר, לדחות סיפוקים ולחכות לתורך.
במחקר בריטי-גרמני, אשר התפרסם כמאמר בכתב העת Psychological Science, נשאלה השאלה באיזה גיל מתחילה היכולת להמתין לתור שלך. החוקרים (Melis, Grocke, Kalbitz & Tomasello) ביצעו שני ניסויים- האחד בקרב ילדים והשני בקרב שימפנזים. בניסוי הראשון לקחו קבוצת ילדים בני חמש וקבוצת ילדים בני שלוש וחצי לבצע משימה של משיכת חבל משותפת לשם תגמול. התברר שהילדים בני החמש שיתפו יותר פעולה ביניהם מהילדים בני השלוש וחצי, ושיתוף הפעולה הלך והתגבר ככל שנמשכה המשימה. בקרב הילדים בני השלוש וחצי היתה שונות גדולה. חלקם פיתחו אסטרטגיה של שיתוף פעולה שהלכה והשתפרה ככל שהמשימה נמשכה, וחלקם לא פיתחו כלל אסטרטגיה כזו. בניסוי השני לקחו שימפנזים בגילים שונים לשם ביצוע מטלה דומה (אך מעט פשוטה יותר מהמטלה של הילדים) והתברר שכולם שיתפו פעולה ביניהם, אך ככל שהמשימה התקדמה, שיתוף הפעולה דעך.
תוצאות הניסוי הראו שבעוד הילדים בני החמש שיפרו את שיתוף הפעולה ביניהם, השימפנזים נשארו ברמת חשיבה של ילדים בני שלוש וחצי ולא השכילו לפתח אסטרטגיה לשיתוף פעולה. דבר זה מעיד על הצורך במיומנויות קוגנטיביות גבוהות לשם ביצוע משימה של שיתוף פעולה, המתפתחות בין גיל שלוש וחצי לבין גיל חמש. היכולת לאתר במחקרים עתידניים מה משפר את אותן יכולות קוגנטיביות יכול לסייע לילדים בעתיד לפתור מצבי קונפליקטים בצורה שבה שני הצדדים יוצאים מורווחים.

מבוסס על כתבתה של מרים דישון-ברקוביץ, גלילאו מ"ס 213, ע"מ 39-38

 

קישור לתקציר המחקר

הסבר על מהו שיתוף פעולה- תרגום מאת רחל מן

להלן רשימת ספרי עיון מומלצים מטעם אתר "חדשות המדע" לשנת 2016:

 

לא נורמלייםלא נורמליים – אלן פרנסיס (הוצאת ספרי עליית הגג)

 

הספר "לא נורמליים" של אלן פרנסיס הוא ספר מצויין אשר מתאר את האינפלציה האבחונית בתחום הפסיכיאטריה המתרחשת בשנים האחרונות בעולמנו. אינפלציה זו מובילה לכך שאנשים יתויגו בכל מיני תסמונות והגדרות פסיכיאטריות, זאת גם כאשר התסמינים שלהם אינם מצדיקים זאת. תיוג זה, מעבר לנזק שהוא גורם, מוביל לנתינת תרופות מיותרות.

הסיבות לאינפלציה זו הינן, לטענתו, ההגדרות הרחבות שנתן ה-DSM השלישי, ואלו שבאו אחריו, לתסמונות פסיכיאטריות – הגדרות שחברות התרופות שמחו לאמץ ואז להשתמש בהן כמנוף שיווקי על מטופלים ורופאים. הגדרות אלו גרמו לכך שהרבה יותר ילדים הוגדרו כאוטיסטים (למשל בעקבות שיוך אספרגר להגדרת האוטיזם) והרבה יותר ילדים ומבוגרים הוגדרו כבעלי הפרעות קשב וריכוז, בעלי הפרעה דו-קוטבית, דיכאון ועוד.

לטענת פרנסיס רוב התסמינים הללו אינם מצדיקים תיוגים שכאלו וכאשר מאבחנים אותם שלא כהלכה ורושמים תרופות, אז קשה יותר להירפא מהם בהמשך. במצבים הללו, לדעתו התרופות בתחום זה הינן תחליף שגוי לפתרונות אחרים, כדוגמת פסיכותרפיה, תזונה נכונה, פעילות גופנית, מנוחה, קשרים חברתיים וניסיונות אחרים להגיע אל פתרון הבעיות

הספר כתוב בצורה מצוינת, הקריאה זורמת ולדעתי הוא מציג טיעונים שברובם נכונים ואמיתיים, במיוחד כאשר הם יוצאים מפסיכיאטר בכיר בתחומו, אשר הוביל בעצמו את כתיבתו של ה-DSM הרביעי.

 

ציון הספר- 8.6

 

האדם מחפש משמעות-ויקטור פראנקלהאדם מחפש משמעות – ויקטור פראנקל (הוצאת דביר)

 

ספר זה, יחסית ישן, ראה אור בשנת 1970 לראשונה בישראל ויצא גם במהדורות מאוחרות יותר מתאר בחלקו הראשון את התנאים ששררו במחנה הריכוז בו שהה ויקטור אמיל פראנקל, רופא נוירולוג ופסיכיאטר, בזמן השואה ובחלקו השני את עיקרי תורתו, הלוגותרפיה, מאסכולת הפסיכולוגיה ההומניסטית והאקזיסטנאליסטית (קיומית).

במהלך הספר בונה פראנקל את הדרך לתרפיה שלו. הוא טוען שבתגובה לתנאים במחנה הריכוז היו כאלו שנכנעו לגורלם, אך היו גם כאלו שנשארו חזקים, שמרו על כבודם ולא איבדו תקווה. הסיבה לכך הייתה שהם מצאו פשר או משמעות להמשיך לחיות גם בתנאים שבהם הם היו- בין אם זו הייתה מטרה לעתיד או מטרה עכשווית לשאת את הסבל והייאוש שהיו מנת חלקם. זו גם הפתרון של פראנקל לבעיות נפשיות- מציאת מטרה ופשר לחיים תוך הבנה שלכל אדם תפקיד ייחודי.

למרות שהספר איננו כתוב בשפה עכשווית, הוא מצויין לחובבי ספרות השואה ולכאלו שרוצים להכיר את החיים בגטו מסיפור בגוף ראשון. הוא גם מעניק ערך תרפויטי לא מבוטל למאמינים בלוגותרפיה.

 

ציון הספר- 7.7

 

 

רוצחות בשירות היטלר- ונדי לווררוצחות בשירות היטלר – ונדי לוור (הוצאת מטר)

 

הספר "רוצחות בשירות היטלר" נכתב על-ידי ונדי לוור, פרופ' להיסטוריה מקליפורניה. היא מספרת בו על השתתפותן של נשים גרמניות במערך ההשמדה הנאצי. הספר הינו ספר עיון, כתוב היטב ומצליח להעביר את הדרך שבה התנהגו נשים גרמניות נאציות אל יהודים במהלך השואה ואת הסיבות לכך. הוא מתאר את החינוך הנאצי, אשר הוחדר על-ידי מורות אל הילדים, חינוך המורה לילדים לנעוץ עיניים באנשים בעלי מוגבלויות שונות וחינוך המלמד אותם לראות ביהודים אויב הרייך ומין לפני הכחדה. היטלר אמנם לא העמיד נשים במרכז ומשטרו לא דגל בקידום נשים, אך היו נשים שלקחו על עצמם תפקידים וביצעו מעשים אכזריים של עינויים ורציחות ביהודים. לאחר מכן פנו לטפל בילדיהם מתוך הרגשה שהן עושות את הדבר הנכון. מעטות מאותן נשים נשפטו על מעשיהן ורבות המשיכו את חייהן ללא מפריע ובלי לשלם על מה שעשו בניגוד לגברים שפשעו נגד האנושות במהלך מלחמת העולם השנייה.

הספר הוא ספר שמציג מחקר היסטורי ומוגש לקהל הרחב. המחקר מרשים בהיקף שלו, אם כי לטעמי סגנונו של הספר מעט יבש והיה צורך לתבל את דפיו בסיפורים רבים יותר.

 

ציון הספר- 8.1

 

 

החיים הסודיים של המוח המבוגרהחיים הסודיים של המוח המבוגר – ברברה שטראוך (הוצאת מטר)

 

ברברה שטראוך היא כתבת מדע בכירה בניו יורק טיימס, אשר כותבת בעיקר ספרים אשר קשורים למוח (הספר הקודם שלה עסק במוח המתבגר). בספר הנוכחי היא מתמקדת במוח בגיל העמידה (החל מגיל 40 ועד גיל 60-70). היא מתארת את השינויים אשר עוברים על המוח בגיל העמידה- מצד אחד יכולות קונטיביות נמוכות יותר של מהירות תגובה ושל זיכרון אפיזודי, מצד שני יכולות טובות יותר של ניסיון חיים, אוצר מילים, זיכרון מילולי, אופטימיות, ויסות רגשות ועוד.

בספר סוקרת שטראוך את יכולת המוח לבילטרזציה (שילוב של שתי ההמיספרות המוחיות בפעילות המוחית), את המחקרים האחרונים הקשורים לנוירוגנזיה (יצירת תאי מוח חדשים), את השונות הרבה בין המוחות בגיל העמידה (בגלל הבדלי עתודה קוגניטיבית בין המוחות) ואת הדרך לשפר את המוח בגיל זה.

הספר בהחלט נעים לקריאה ומסביר דברים לעומק, אלא שלא מגבש ממש מסקנה ברורה בסופו ובסופו של דבר נראה שהופך לעוד ספר שנועד להציג אסטרטגיות לשיפור היכולת של מוחנו.

 

ציון הספר- 8.3

 

 

כותב הסקירה- עופר בן חורין,  offer-b@inter.net.il

 

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2015

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2014

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2013- חלק א'

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2013- חלק ב'

אוטובוס סיני חדשכבישי ארצנו עמוסים לעייפה. אנשים תקועים בפקקים שעות רבות וזמן רב מתבזבז. הדבר חמור הרבה יותר בערים צפופות בעולם כמו שאנגחאי, ניו-דלהי וניו-יורק. אחת הדרכים לנסות להתמודד עם הבעיה היא התחבורה הציבורית ולאחרונה מיזם סיני חדש הציג אוטובוס ענקי אשר מכוניות מסוגלות לנסוע מתחתיו.
האוטובוס נקרא TEB) Transit Elevated Bus) והוא בנוי מתא נוסעים ענקי המתנשא גבוה מעל פני הקרקע ואשר מסוגל להכיל עד 1,200 נוסעים(!). גובהו כ-4.6 מטרים ורוחבו 7.8 מטרים. האוטובוס בנוי כך שהוא נוסע על קצוות הכביש, כך שמתחתיו נוצר חלל של כשבעה מטרים ובגובה 2.2 מטרים, ובו יכולות לחלוף בבטחה כלי רכב קטנים יותר. כך מספק אוטובוס זה פתרון תעבורתי למאות נוסעים ומפחית משמעותית את העומס בכבישים. בנוסף עלותו נמוכה בהרבה מעלות רכבת קלה והאנרגיה שהוא צורך היא אנרגיה שאינה מזהמת (אנרגיה סולרית המוזרמת מפאנלים על גגו).
לאוטובוס ה-TEB, אשר כבר עבר נסיעת מבחן ראשונה בעיר צ'ון הואנג דאו (כ-300 ק"מ ממערב לבייג'ינג), מתוכננות כבר מסילות באורך 186 ק"מ שבהן יוכל לנוע. הוא בהחלט יכול להקל על מצוקת העומס בכבישים בערים הצפופות וגם להקל על זיהום האוויר שם.

 

קישור לידיעה על האוטובוס החדש- אתר theverge

קישור לסרטון המדגים את נסיעת האוטובוס- אתר YouTube

חלימה בהקיץ היא דבר די נפוץ. במהלכה האדם מתנתק במידה מסוימת מהמציאות שסביבו ומחליף אותה במחשבות הכוללות לרוב תכנים נעימים. זה יכול להיות נחמד כשזה קורה מידי פעם ואפילו טוב בשביל לחדש אנרגיות ולשפר יצירתיות אבל אצל אנשים מסוימים זה יכול להתפתח להפרעה אשר נקראת חלימה חריגה בהקיץ (Maladaptive Daydreaming).
שיתוף פעולה מחקרי בין פרופ' אלי זומר מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה, החוקר שזיהה לראשונה את המחלה, לבין פרופ' דניאלה יופ מאוניברסיטת לוזן שבשוויץ, ליאורה זומר מהמרכז הרפואי בני ציון וחוקרים נוספים מאוניברסיטת פורדהם בניו יורק פירסמו לאחרונה סדרת מחקרים על ההפרעה הזו. בסדרת המחקרים, בה נעשה שימוש בשאלון מיוחד אשר הצליח להבדיל בין חלימה תקינה בהקיץ לחלימה חריגה בהקיץ, נמצא שאנשים עם הפרעת חלימה בהקיץ בילו כ-60% מזמן הערות שלהם בחלימה. כמו כן יותר ממחציתם אמרו שהחלימה בהקיץ מפריעה להם בשינה ושהיא הדבר הראשון שהם חושבים עליו כשהם קמים בבוקר. התברר שאותם חולמים מופרזים בהקיץ יוצרים לעצמם עלילות מורכבות ובידיוניות אשר קשורות פחות למציאות מחלומות בהקיץ של אנשים שאינם מוגדרים כבעלי ההפרעה. עלילות אלו גורמות להם לשקוע בדימיון ולהתנתק מהמציאות במידה שגורמת לפגיעה במהלך חייהם.
הסיבות לחלימה מופרזת בהקיץ נמצאות במחקר והסברה היא שטראומות כגון תקיפה מינית ואחרות יכולות לגרום לכך. הפרעה זו מפריעה ללוקים בה להגשים את מטרותיהם ולכן מעבר לסיבות, יש צורך לאתר טיפולים יעילים שיעזרו לשיפור ולמיקוד.

מבוסס על כתבתו של אילן יבלברג, דובר אונ' חיפה, גלילאו מ"ס 213, ע"מ 37-36

 

קישור לידיעה- אתר אוניברסיטת חיפה

קצת על חלימה בהקיץ

מיקומה של מערכת הכוכבים אלפא קנטאורי
מיקומה של מערכת הכוכבים אלפא קנטאורי

הכוכבים רחוקים מאיתנו מרחק רב. מערכת הכוכבים הקרובה אלינו ביותר היא אלפא קנטאורי (מורכבת משלושה כוכבים כאשר פרוקסימה קנטאורי הוא הקרוב אלינו ביותר- ע.ב.ח.) והיא ממוקמת במרחק של כ-4.37 שנות אור, כ-40 טריליון קילומטרים מאיתנו. בטכנולוגיה של היום, חללית שתצא היום מכדור הארץ תגיע אל מערכת זו רק בעוד 40,000 שנה. על מנת להצליח להגיע אל מערכת זו ואחרות בצורה מהירה יותר, יש צורך בחלליות עם מהירויות שקרובות למהירות האור ובשנים האחרונות הוצעו פתרונות שונים לכך (כמו למשל חללית בעלת מפרש המואצת על-ידי קרינת השמש או חללית המונעת על-ידי מיזוג גרעיני של מימן). פתרונות אלו הוכחו כלא יעילים או כלא מעשיים.
לאחרונה הציג הטייקון יורי מילנר, בשיתוף עם הפיזיקאי סטיבן הוקינג, היזם מארק צוקרברג, האסטרופיזיקאי הישראלי מהווארד אבי לב (Loeb) ואחרים, רעיון לפיתוח חללית זעירה (ננו חללית) אשר תוכל להגיע אל מערכות כוכבים המרוחקות מאיתנו. המיזם נקרא Breakthrough Starshot והוא מיועד לפתח חלליות אשר ישקלו גרמים בודדים ויואצו בעזרת קרן לייזר רבת עוצמה. קרן הלייזר תפגע במפרש דק וקל בקוטר של כארבעה מטרים שיקיף את הננו-חללית ותאיץ אותה בתוך דקות למהירות של כ-200 מיליון קילומטרים לשעה, כ-20 אחוז ממהירות האור. בעזרת מהירות כזו, תוכל החללית להגיע אל מערכת הכוכבים תוך כ-20 שנה בלבד.
מייזם זה, אשר משלב שלוש התפתחויות מרכזיות בשנים האחרונות- בתחום מיזעור רכיבים, בתחום יצירת חומרים קלים שמהם אפשר לייצר מפרש, ובתחום מתקני שיגור של קרני לייזר, עדיין צריך להתגבש וגם אם תצליח החללית להגיע למערכת הכוכבים הקרובה אלינו, עדיין תשאר הבעיה של איך להעביר את המידע מהחללית אל כדור הארץ במהירות גדולה מספיק.

מבוסס על כתבתו של עמרי ונדל, גלילאו מ"ס 213, ע"מ 14-13

 

וידאו הכולל הכרזה על הפרוייקט

קצת על מערכת אלפא קנטאורי וריחוקה מכדור הארץ

OceanOne- צוללן רובוטבשנת 1664 הפליגה ספינת הדגל של לואי ה-14, La Lune, עם אוצרות עלומים בתוכה מחופי צרפת, אך טבעה לאחר מסע של כ-20 קילומטרים. מאז אף אדם לא הצליח להגיע אליה וכעת רובוט צוללן, פיתוח של אוניברסיטת סטנפורד, הצליח לאסוף מהספינה כד קטן ולהביא אותו אל מעל פני הים.
הרובוט, שמו OceanOne, הוא דמוי אדם באורך של כמטר וחצי. מותקנות עליו מצלמות לראייה תלת-מימדית, זוג זרועות עם צבתות מכניות וחיישני מגע, ומנועים המניעים אותו. חיישני המגע מאפשרים למפעיל הרובוט לחוש במה שהרובוט נוגע ולשלוט בו כאילו הוא בעצמו מרים את הכד מקרקעית הים. המידע עובר כיום, מהרובוט אל המפעיל ומהמפעיל אל הרובוט, דרך כבל דק, כאשר בעתיד מתוכננת גם תקשורת אלחוטית אשר תאפשר גמישות רבה יותר וכניסה לחללים סגורים.
למרות שיש כיום אפשרות להביא צוללנים לעומקים גדולים, הדבר די מסוכן ודורש ניסיון רב שנים – לכן החשיבות הרבה של פיתוח רובוט שכזה. בעזרתו אפשר יהיה גם לחקור עומקים שאליהם בני אדם לא מסוגלים להגיע כלל, להניח תשתיות בקרקעית הים, לטפל ביסודות מבנים כגון אסדות קידוח ועוד.

מבוסס על כתבתו של עידו גנוט, גלילאו מ"ס 213, ע"מ 10

 

קישור לידיעה- אונ' סטנפורד

סרטון וידאו אשר מציג את פעולתו של הרובוט