פילממותה היא חיה אשר נכחדה לפני כ-4,500 שנה. היא דומה לפיל, אך גדולה ושעירה ממנו. בספטמבר 2012  גילו חוקרים מרוסיה ודרום קוריאה שרידי ממותה קבורים בסיביר. בנוסף הם גילו שקיימים תאי דם שהפיחו בהם את התקווה שניתן לייצר שיבוט לממותה.
ניסיונות לשיבוט של ממותה נעשו גם בעבר, ללא הצלחה. התהליך הוא לקיחת חומר גנטי שנותר מהממותה, החדרתו לביצית שרוקנו ממנה את החומר הגנטי והשרשתה בתוך רחם הפילה.
גם בסיטואציה שבה קיימים תאי דם אשר נותרו מממותה אשר חיה לפני כ-15 אלף שנה, תהליך השיבוט הינו תהליך שקשה לבצע, גם בגלל מספר התאים הקטן וגם בגלל התהליך המורכב.

 

קישור לידיעה-אתר הידען

קצת על הממותה

file0001243725335הפרימטים הם סדרה במחלקת היונקים אשר כוללת למעלה מ-200 מיני קופים, קופיפים וקופי האדם. גם האדם שייך למשפחה זו.
בשנת 2002 התגלה בסין שלד כמעט שלם אשר לקח עשר שנים לפיענוחו המלא. השלד הוא של יצור בעל גפיים רזות וזנב ארוך, גודלו כגודל עכבר והוא חי לפני כ-55 מיליון שנה, מה שהופך אותו להיות מאובן הפרימט העתיק ביותר שהתגלה.
מבדיקת החוקרים מאובן זה נמצא בין קבוצת פרימטים שוכני עצים בשם tarsiers לבין פרימטים דמויי קוף. הוא נקרא בפי החוקרים Archicebusachilles , או בתרגום “הקוף ארוך הזנב המקורי” והוא מהווה אבן דרך בהבנת התפצלות שושלת הפרימטים.

קישור לידיעה-אתר הידען

קישור לידיעת החוקרים- אתר sciencedaily

קצת על משפחת הפרימטים

קוףתורת האבולוציה טוענת, בין השאר, שניתן למצוא דמיון בתפקוד בין מינים שונים, אשר קרובים זה אל זה מבחינת העץ האבולוציוני. בהתאם לכך, תכונות רבות של בני האדם, אשר נראים כייחודים לנו, נמצאו גם אצל פרמיטים אחרים- כמו לדוגמה היכולת שלנו להזיז את אצבעותינו במהירות ובדייקנות וכמו השימוש בכלים. מאידך השפה, יכולת הדיבור והתחביר האנושי, היא דבר שלא ברור עדיין מה המקבילה החייתית שלו.
מחקר אחרון שנעשה על-ידי חוקר אמריקאי בשם ת’ור ברגמן (Bergman) אשר חקר קופי ג’לדה, הראה שכאשר קופים אלו ממצמצים בשפתיהם, הם משמיעים קול ברבור אשר יש לו דמיון גדול לדיבור האדם.
מחקר זה מצביע על האפשרות שהברבור הוא אולי הצעד הראשון בדרך להתפתחות השפה ומחזקים את סברת החוקרים שהשפה שלנו לא התפתחה מתקשורת קולית רגילה, אלא מהוספת קולות להבעות פנים נפוצות.

מבוסס על ידיעתם של יונת אשחר ונועם לויתן, עיתון גלילאו מ”ס 178, ע”מ 11.

קישור לידיעה- science direct

וידאו של ברבור קופי הג’לדה

מחקר מקיף שארך כ-6 שנים ושכלל סריקה של אבולוציית היונקים השליתיים (בעלי שליה) הגיע למסקנה שיונקי השליה הופיעו רק לאחר האסון שגרם להיעלמות הדינוזאורים.
המחקר שילב עבודת של חוקרים מהתחום המורפולוגי ומתחום ה-DNA בסביבות הזמן של הגבול בין העידן הקריטקוני לעידן הטריאס, לפני 65 מיליון שנה.
התברר שמאובן בשם Ukhaatheriumnessovi , אשר התגלה במדבר גובי במונגוליה בשנת 1994 הכיל עצמות משני צידי המפשעה אשר מאופיינים בהם רק יונקים מטילי ביצים כמו הברווזן ויונקי כיס- מה שמלמד שראשוני יונקי השליה היו גם בעלי עצמות אלו ושהיכחדות הדינוזאורים הייתה אירוע קריטי באבולוציה של היונקים.

קישור לידיעה- אתר science daily

קצת על היונקים בעולמנו

ביולוגיים יפניים, כשבראשותם Ayami Sekizawa גילו חשופית בשם Chromodorisreticulata (סוג של חילזון ים אדרוגני- משמע יצור דו-מיני) אשר משתמשת בפין אשר מתנתק לאחר כל קיום יחסי מין.
החשופיות מחדירות את איבר מינם אחת לשנייה (שניהם דו-מיניים- משמע גם מסוגלים גם למלא את התפקיד הגברי וגם את התפקיד הנשי) ואז אותו החלק מתנתק בדומה לשממית שמשילה את זנבה. בהמשך גודל הפין שוב ומוכן לחדירה נוספת.
החוקרים סבורים שהיתרון בפין מתנתק הוא ביכולת לקיים יחסי מין בתדירות גדולה יותר, מה שחשוב בסביבה תחרותית. כמו כן במהלך הסרת הפין מוסר זרע של מתחרים.

קישור לידיעה- אתר הידען

קישור לתקציר המחקר באנגלית

קלייטון מק’גיל הינו בסך הכל סטודנט לתואר שני במדעי כדור הארץ באוניברסיטת פן סטייט, אך הוא הניע מחקר אשר העלה את הסברה שהסביבה במזרח אפריקה השתנתה בין יער לבין סוואנה כחמש עד שש פעמים בתוך תקופה קצרה של 200 אלף שנה. הצורך להסתגל לשינויים אלו יכול היה להניע את התפתחות המוח ואת תחילת השימוש בכלים.
עד היום טענו שאפריקה התייבשה אט אט במשך כשלושה מיליון שנה, אך המחקר הדגים שההתייבשות לא היתה אחידה, אלא היו בה תקופות שונות.
למסקנת המחקר הגיעו החוקרים על-ידי דגימת משקעים אורגניים ששקעו לפני שני מיליון שנה באדם בצפון טנזניה וביצוע ספקטרומטריה שעזרה לתארך כל סוג צמחייה.
הסיבה למעבר בין תוואי הצמחייה נבעה, כנראה, מצד אחד מתנועת כדור הארץ, אשר גרמה לשינויים קלים באור השמש ואז להפרעות בעוצמת הרוח והגשמים ומצד שני מטמפרטורת פני האוקיאנוסים סביב אפריקה.
מחקר זה מוכיח ששינויים סביבתיים הם אלו אשר גורמים, בין השאר, לקפיצות ושינויים אבולוציוניים גדולים.

קישור לידיעה- אתר הידען

קישור לידיעה- אתר sciencedaily

רוב הטורפים משתמשים באחת משני גישות על מנת לצוד את טרפם- או שהם מתמחים בציד של סוג טרף אחד בלבד או שהם צדים מגוון של בעלי חיים בלי להתמחות באחד מהם.
חוקרים אוסטרליים, בראשם דיוויד הוקינג חקרו את שיטות הציד של כלב הים הנמרי. התברר שאותו כלב ים משתמש בשני השיטות על מנת לצוד. בזכות ניבים חדים ושינים חותכות הוא מתמחה בציד של פינגווינים וכלבי ים ואילו בעזרת יכולת ליצור וואקום, לשאוב טרף פנימה ואז להוציא את המים כשהטרף נשאר בפנים בזכות סינון על-ידי השיניים הטוחנות, הוא מסוגל לאכול דגים רבים קטנים.
החוקרים טוענים שהסינון בעזרת השיניים יכול היה להוות את הצעד האבולוציוני הראשון לציד בעזרת מזיפות כפי שעושים לוויתי המזיפות וחקר מאובן של לוויתן קדמון אשר נקרא ג’אנג’וצטוס שחי לפני 27 מיליון שנה תומך בכך.

מבוסס על ידיעתם של יונת אשחר ונעם לוויתן, עיתון גלילאו מס’ 173, ע”מ 16-17.

קישור לידיעה

מהן מזיפות?

חוקרים מאוניברסיטת מישיגן בארצות הברית הצליחו להדגים שינויים גנטיים ופונקציונליים בחיידק האי-קולי בעקבות הוספת ציטראט למצב המזון שלו, ובעצם להדגים אבולוציה וברירה טבעית במעבדה.
ציטראט לא ניתן לעיכול על-ידי חיידק האי-כולי בנוכחות חמצן בגלל אי יכולתו לבטא את החלבון הנכון לשם כך. בניסוי שבו התחילו החוקרים עוד ב-1988, הם יצרו מעל ל-56 אלף דורות של חיידקי אי-קולי והדגימו את הברירה הטבעית בפעולה בכך שבסופו של דבר קיבלו חיידק אי-כולי שמסוגל לעכל ציטראט.
ייחודו של הניסוי הוא בחשיפת תהליך בן שלושה שלבים- פוטנציה (צבירת לפחות שני מוטציות), אקטואליזציה (אכילה קלילה מאוד של ציטראט) ועידון , שבו החיידק אוכל ציטראט ותכונה זו נעשית דומיננטית באוכלוסייה.
המוטציות שנדרשו לצורך שלבים אלו היו מורכבות וכללו אירגון מחדש של חלקים ב-DNA  של חיידק הקולי, אירגון שאיפשר יצירת החלבונים לעיכול ציטראט בנוכחות חמצן.

קישור לידיעה- sciencedaily

קצת על חיידק האי-קולי

“ההתפשטות הגדולה” (The great expansion) מתייחסת לתנועת בני האדם ממרכז אפריקה, שם ישב ההומו ספיינס למעלה מ-100 אלף שנה, עד שעבר למקומות אחרים ביבשת לפני כ-80 אלף שנים.
מחקר אחרון של שיתוף פעולה בין מספר חוקרים אמריקאים טוען שהסיבה להתפשטות יכולה להיות מוטציה גנטית שנוצרה לפני 85 אלף שנה ואיפשרה לבני האדם להפוך שרשראות קצרות של PUFA  לשרשראות ארוכות ואז להצליח להפיק חומרים הנחוצים למוח. מוטציה זו איפשרה לבני האדם להפסיק להזדקק לדגים וצדפות אשר נמצאו בגופי המים של מרכז אפריקה ולנדוד למחוזות אחרים. המוטציה, בגלל חיוניותה, התפשטה במהירות באוכלוסייה, התבססה כשלטת ואיפשרה לבני האדם עצמאות רבה יותר במזונות שאותם צרכו.
המחקר המשולב נעשה בעזרת ניתוח גנום של פרטים מאוכלוסיות שונות תוך התמקדות בצביר ה-FADS , שם נמצאת המוטציה. בין השאר יש לו חשיבות באשר לתגובתן השונה של אוכלוסיות שונות לתזונה ולכך שלאפריקנים-אמריקאים יש שיעורים גבוהים יותר של מחלות כלי דם כמו לחץ דם, שבץ מוחי ומחלות לב.

קישור לידיעה- sciencedaily

קצת על שרשראות PUFA

ענבר הוא סוג של אבן חן או חומר אשר נוצר מהתמצקות של שרף עצים, בעיקר עצי מחט. השרף יכול להכיל בתוכו גם מאובנים עתיקים אשר “הוקפאו” בתוך הענבר.
לאחרונה התגלו בצפון מזרח איטליה, באיזור האלפים הדולומיטים, זבוב וקרדית, אשר הינם עתיקים ביותר מ-100 מיליון שנה מאשר מאובנים שנמצאו בדוגמאות ענבר קודמות.
מקורם הוא בעידן השלישוני, לפני 230 מיליון שנה. העידן השלישוני התרחש מיד לאחר ההכחדה ההמונית הגדולה בהיסטוריה, הכחדת הפרם, שבה הוכחדו 90%  מהחיים על פני כדור הארץ, כאשר לאחר ההכחדה התרחשו שינויים כבירים בצמחייה ובבעלי החיים ששרדו. למרות זאת, התברר שהקרדיות דומות דמיון מפתיע לקרדיות החיות כיום.

קישור לידיעה-sciencedaily

מהו ענבר?

קצת על הכחדת הפרם-טריאס