שביל החלבבעלי חיים מנווטים בעזרת אמצעים שונים- ביניהם אור השמש, הירח, השדה המגנטי של כדור הארץ ועוד.
לאחרונה גילו מדענים מדרום אפריקה ושבדיה שחיפושית הזבל משתמשת באורה של רצועת שביל החלב על מנת לנווט. הסיבה לכך היא ראייתם החלשה של החיפושיות והצורך שלהם במקור אור חזק יותר לניווט.
בעזרת אור הגלקסיה מצליחות החיפושיות להתרחק ולשמור על תנועה בקו ישר, דבר שעוזר להם בהישרדותן.

 

קישור לידיעה- אתר “הארץ”

קצת על חיפושית הזבל

ביולוגיים יפניים, כשבראשותם Ayami Sekizawa גילו חשופית בשם Chromodorisreticulata (סוג של חילזון ים אדרוגני- משמע יצור דו-מיני) אשר משתמשת בפין אשר מתנתק לאחר כל קיום יחסי מין.
החשופיות מחדירות את איבר מינם אחת לשנייה (שניהם דו-מיניים- משמע גם מסוגלים גם למלא את התפקיד הגברי וגם את התפקיד הנשי) ואז אותו החלק מתנתק בדומה לשממית שמשילה את זנבה. בהמשך גודל הפין שוב ומוכן לחדירה נוספת.
החוקרים סבורים שהיתרון בפין מתנתק הוא ביכולת לקיים יחסי מין בתדירות גדולה יותר, מה שחשוב בסביבה תחרותית. כמו כן במהלך הסרת הפין מוסר זרע של מתחרים.

קישור לידיעה- אתר הידען

קישור לתקציר המחקר באנגלית

שיתוף פעולה מחקרי בין הטכניון (פרופ’ דניאל ויס, ד”ר גל ריבק) לאוניברסיטת חיפה (ד”ר משה גיש ופרופסור משה ענבר) הוליד מחקר אשר גילה שכנימות עלה נוחתות ב-90% מהמקרים על הרגליים כאשר הם נופלות מגובה.
כנימות העלה הן חרקים קטנים החיים במושבות על גבי צמחים ולרוב מזיקים לפונדקאי שלהם. כאשר יש להם סכנת טריפה, הן נופלות אל הקרקע ותוך זמן קצר מאוד, בזכות תנועתיות ספציפית, הן נופלות כשרגליהן מטה כאשר כל סטייה מכך מתוקנת מיד על-ידי התנגדות האוויר.
הסיבה שהן עושות זאת היא על מנת לנחות על עלה אחר בעזרת כריות הדבקה שנמצאות ברגליה- כל זאת במטרה להימנע מנחיתה על הקרקע, שם סיכויי הישרדותם נמוכים מאוד.
מחקר זה פותח פתח למחקרים אחרים בתחומי הבקרה האוטונומית.

קישור לידיעה- הטכניון

קצת על כנימות העלה

פעילויות אינסטינקטיביות אצל בעלי החיים (וגם אצל האדם) מועברות דרך הגנים. למשל בניית קן הציפור מקודדת בגנים שלה. כנ”ל לגבי עכבישים הטווים את קוריהם וגם בניית מחילות על-ידי עכברים. הם לא צריכים ללמוד התנהגויות אלו אלא נולדים איתן.
מחקר אחרון מגלה את הבסיס הגנטי של בניית מחילות על-ידי עכברים. במחקר נבדקו עכברי חוף, אשר בונים מחילה מורכבת יחסית עם תא קינון ומנהרת מילוט ללא פתח יציאה (פתח שאותו הוא יוצר רק בשעת מנוסה) ועכברי האייל שבונה מנהרה קצרה וקטנה ללא מנהרת מילוט.
החוקרים הכליאו בין שני סוגי העכברים והתברר שהצאצאים מהדור הראשון בנו מחילות מורכבות כמו עכברי החוף (מה שאומר שהגנים לבניית מחילות מורכבות הם דומיננטיים). בהכלאות לאחר מכן היו עכברים שהתנהגו מבחינת בניית המחילה כמו עכברי החוף וכאלו שהתנהגו כמו עכברי האייל.
בהמשך המחקר ריצפו החוקרים את ה-DNA של העכברים וגילו שלושה איזורים בגנום שכל אחד מהם משפיע על אורך מנהרת הכניסה בכ-3 ס”מ.
איזור רביעי קבע את הימצאותה או אי-הימצאותה של מנהרת מילוט.

מבוסס על ידיעתם של נעם לוויתן ויונת אשחר, עיתון גלילאו מ”ס 175, ע”מ 20.

קישור לידיעה- אתר Nature

קישור לסרטון ביוטיוב המדגים את מדידת המחילה

שפמנון הינו דג יחסית גדול שיכול להגיע עד למטר וחצי ואף יותר. דגים אלו ניזונים לרוב מדגים קטנים וסרטנים.
מחקר חדש שנערך על-ידי מדענים צרפתיים בראשות ג’וליאן קשרוסה
גילה ששפמנונים בנהר קטן ליד אלבי פיתחו טכניקת צייד מתוחכמת שבה הם קופצים על הגדה (פעולה אשר נקראת החפה או beaching) אל תוך קבוצת יונים שהגיעה להתרחץ על מנת לצוד אותם.
שיטת צייד כזו היא הראשונה שנצפית אצל דגים שאינם יונקים ימיים והיא אופיינית דווקא לפרטים הקטנים יותר, כנראה בשל אי יכולתם להתמודד עם השפמנונים הגדולים על הדגה בנהר.
עצם נפיצות ההתנהגות הזו באוכלוסייה אחת יכולה להעיד על התנהגות אשר נלמדת חברתית, התנהגות שבגלל הצורך בהתבוננות וחיקוי ולא באינסטינקטים, אינה אמורה להיות אופיינית לדגים.

מבוסס על ידיעתם של יונת אשחר ונעם לויתן, עיתון גלילאו מ”ס 174, ע”מ 14-15.

קישור לידיעה באנגלית

קצת על השפמנון

הקוקייה מטילה ביציה בקן זר כך שיזכו לטיפולם של הציפורים, על חשבון גוזליהם האמיתיים של הציפור.
מחקר שנעשה באוניברסיטת פלינדרס אשר באוסטרליה מגלה שיטת אסטרטגיה מעניינת שבה משתמשים ציפורים על מנת לוודא שהביצים בקן שלהם הם לא ביצי קוקיות.
התברר שציפור בשם גדרון אוסטרלי תכול (Malurus  cyaneus) משמיעה לגוזלים ציוץ פעם אחר פעם. לאחר בקיעת הביצים, הגוזלים חוזרים על אותו הציוץ, כאילו היה מעיין סיסמה. מאידך, הגוזלים של הקוקייה לא זכרו את הסיסמא מכיוון ששהו זמן קצר יותר בקן. כך הצליח הגדרון להבדיל בין גוזליו גוזלי הקוקייה.

מבוסס על ידיעתו של ליאור שמיר, עיתון גלילאו מס’ 173, ע”מ 12.

קישור לידיעה- scientificamerican

קצת על הגדרון האוסטרלי התכול

המרשם העולמי של מינים ימיים (WoRMS) הינו בסיס נתונים פתוח, פרי עבודתם של חוקרים רבים בעלם, המתאר את כל המינים הימיים שנסקרו עד כה.
למרות מאגר זה, החוקרים סוברים שישנם לפחות כמיליון מינים, כשמתוכם תוארו רק כ-226 אלף ועוד 65 אלף מינים ממתינים לתיאור באוספים שונים, כך שמינים רבים יישארו בלתי מוכרים למדע.
בסיס נתונים זה מהווה דוגמה למאמץ ולהסכמה בינלאומית על הגדרות ושמות בתחום הביולוגיה הימית.

קישור לידיעה- אוניברסיטת תל-אביב

קישור למאגר המיניים הימיים (WoRMS)

הטרמיטים הם חרקים חברתיים אשר קרובים סיסטמית יותר לתיקנים מאשר לנמלים. מאידך המבנה החברתי שלהם מורכב ממלכה, מלך, פועלים וחיילים. שיטות ההגנה של החיילים הצעירים הם בעזרת לסתות נשיכה והתזת חומרים רעילים על האויבים. מאידך טרמיטים מבוגרים יותר מתפוצצים על האויב ומכסים אותו בנוזל קטלני.
לאחרונה צוות מחקר בראשות ייבס רויסן (Roisin) מאוניברסיטת בריסל הצליח להדגים שמקורו של החומר הקטלני הינו גבישי תרכובות נחושת כחולים, אשר נמצאים בזוג בלוטות בבטן הטרמיט. כאשר הטרמיט מתפוצץ, הגבישים מתערבבים עם רוק הטרמיט ונוצרת תרכובת קטלנית ודביקה אשר ניתזת על תוקפיו.
רויסן ועמיתיו גילו שככל שהטרמיט מזדקן, כך הצבתות שלו נשחקות ובמקביל גבישים אלו גדלים ונעשים כחולים יותר. התפתחות הגבישים הללו באה במקביל לנטייה הגוברת של טרמיטים מבוגרים להתאבד לטובת הקן וכך מותם אינו לשווא.

מבוסס על ידיעתו של נעם לוויתן, עיתון גלילאו מס’ 169, ע”מ 11.

קישור לסרטון המדגים פעולת הטרמיטים- YouTube

קישור לידיעה- sciencemag

שיתוף פעולה בין חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון לחוקרים גרמניים גילה שכבה דמוית אימייל בשן הטוחנת אצל סרטן מים מתוקים אוסטרלי בשם Cherax quadricarinatus,  אשר דומה באופן מפתיע לשכבת האמייל בשיניי חולייתנים, ביניהם האדם.
שכבת האימייל אצל החולייתנים מקבלת את חוזקה ממינרליים העשויים קלציום פוספט (סידן זרחתי) בניגוד למרבית חסרי החוליות אשר משתמשים בחומר הרך יותר בשם קלציום קרבונט (סידן פחמני).
החוקרים מצאו שלסרטן האוסטרלי ישנה שכבת מגן העשויה סידן זרחתי בדומה לחולייתנים. זו הפעם הראשונה שמתגלה שימוש בחומר זה בחסרי חוליות והחוקרים סבורים שפתרון זה להגנה על השיניים התפתח באופן בלתי תלוי.

קישור לידיעה- nature

שכבת האימייל בשיניים

הסונר והאולטרה-סאונד הם טכנולוגיות אשר משדרות וקולטות אותות קוליים ועל סמך ההד החוזר מייצרות תמונה.
בעלי חיים אשר מכונים “ביוסונריים” כדוגמת עטלפים, חולדות תת-קרקעיות ודולפינים, משתמשים במערכת כזו על מנת להתמצא בסביבתם ובצורה הרבה יותר יעילה מאשר הטכנולוגיות.
מחקר משותף של פרופ’ נתן אינטרטור מאוניברסיטת תל-אביב ושל פרופ’ ג’ים סימונס מאוניברסיטת בראון בארצות הברית מגלה שיעילות הביוסונריים נובעת מעיבוד נתונים מתוחכם בזמן אמיתי.
עיבוד שכזה, אשר נעשה תוך מיקרו שניות, מאפשר תמונה בעלת רזולוציה גבוהה ביותר של כמה עצמים בסביבה, תוך צריכת אנרגיה מזערית.
החוקרים בנו, על סמך ניסויים ותצפיות בבעלי החיים הביוסונריים, מודלים מתמטיים אשר יאפשרו פיענוח יעיל ומדוייק יותר של אותות הקול החוזרים.
בעזרת מידע זה מקווים החוקרים ליצור דור חדש ומדוייק יותר של מערכות אולטרה-סאונד, אשר מעבר להיותם זולות וניידות, יהוו אלטרנטיבה טובה למכשירי ה-CT וה-MRI המסורבלים, היקרים והגדולים.

קישור לידיעה

הסבר על האולטרה-סאונד