%d7%a9%d7%99%d7%a2%d7%a8הימצאות שיער, כולל פרווה או צמר, הוא תכונה אשר מצוייה רק אצל בעלי חיים ממחלקת היונקים (שערות הנראות אצל חרקים אינם ממש שיער אלא יותר רקמה דמויית שיער). השיער עשוי מסיב חלבוני (פילמנט; סיב המאופיין בשרשרת חלבונים ארוכה אשר נותנת לו קשיחות), אשר צומח מזקיק הנמצא בשכבת הדרמיס ועובר דרך שכבת האפידרמיס שבעור. מרכיבי השיער הם קרטין, מינרליים כגון אבץ, צורן, ברזל ומספר ויטמינים (למשל ויטמין A). כעת מדענים טוענים שאפשר להבדיל בין אדם לאדם בעזרת מבנה החלבונים בשערות ראשו.
זיהוי בעזרת DNA הינו יעיל כיוון שהוא מאפשר להבדיל בין אדם לאדם, אלא שלפעמים ה-DNA מפורק במשך הזמן וכך לא ניתן להשתמש בו. חלבון מסוג פילמנט, כפי שקיים בשיער, הינו חלבון יציב יחסית ויכול לשמש גם הוא אמצעי זיהוי בשילוב עם ה-DNA בתחום המז"פ (מחלקת זיהוי פלילי) והארכיאולוגיה.
במהלך המחקר סקרו מדענים אמריקאים (בראשם גלדון גי פארקר; Glendon J. Parker), שערות בגילאים של עד 250 שנה, ושערות נוספות של אנשים מיבשות אירופה ואפריקה, וגילו 185 סמני חלבון שיער, כאשר לפחות 100 מהם יכולים להוות מאגר בסיסי שמאפייניו שונים בין אדם לאדם, או לפחות מבדילים באופן משמעותי בין האנשים כך שהסיכוי לזהות בין חלבוני השיער הינה אחד למיליון.
המשך מחקר בתחום זה יכול לייצר אמצעי זיהוי משופר ויציב, אשר יוכל לעמוד לצד ה-DNA, אך עדיין נדרשת עבודה רבה על מנת להגיע למטרה זו.

 

קישור לידיעה-אתר הידען (ד"ר משה נחמני)

קישור למאמר המקורי- PlosOne

קצת על השיער בגופנו

Cutline:Ê Magi Klages (magi001), 8, has autism. After two years in Girl Scouts, she joined a new, smaller troop for girls with special needs but was banned by the leaders after one meeting. Ê MagiÕs parents (family.jpg), Kevin and Michele Klages (shown with son Nick, 10, and Magi, 8) Êare upset that a Girl Scout troop for girls with special needs told them that Magi couldnÕt attend, despite the Girl ScoutsÕ stated philosophy of adapting activities to girls who have disabilities and special needs. Credit: Klages Family Photos
זכויות הצילום שמורות ל-Klages Family Photos

חלק מהמאפיינים של אוטיזם (Autistic Disorder) או תסמונת קנר (על שמו של הרופא והפסיכיאטר היהודי ליאו קנר, אשר ביסס את המחקר המדעי בתחום האוטיזם- ע.ב.ח.) הוא קושי לעבד מידע חברתי. החוקרים ביססו תסמין זה על סמך חוסר יכולת של נבדקים המוגדרים על הספקטרום האוטיסטי לזהות רגשות של אדם אחר כאשר הם מסתכלים על פניו.
מספר מחקרים אחרונים שנעשו בעולם (ביניהם מחקרים של מכון נתן קליין למחקר פסיכיאטרי במדינת ניו יורק, של אוניברסיטת אוסקה ביפן ושל האוניברסיטה המטרופוליטנית של טוקיו) גילו שכאשר אנשים עם אוטיזם מאזינים לקולות אנושיים, אמצעי שמיעתי ולא ויזואלי, הם מסוגלים לזהות רגשות, רמזים חברתיים ותכונות אנושיות אחרות, לא פחות, ולעתים אף טוב יותר, מאנשים בעלי פרופיל עצבי רגיל.
מחקרים אלו כללו אמנם אוכלוסיות קטנות והתמקדו אך ורק במבוגרים עם אוטיזם בתפקוד גבוה, אך הם בהחלט מרמזים שלפחות בשביל כמה תתי־קבוצות של אנשים עם אוטיזם, במצבים מסוימים, אפשר להגביל את הלקויות בזיהוי רגשות בעיקר לראייה. דבר זה פותח פתח לאפשרויות טיפול שלא היו קיימות עד היום באוטיסטים, מאחר שכנראה לא מדובר באי יכולת גורפת להבין רגשות, אלא רק כאשר מדובר במידע ויזואלי.

 

קישור לכתבה ולפירוט המחקרים- אתר סיינטיפיק אמריקן ישראל

קישור לאחד המחקרים (תגובות מהירות לקולות אנושיים באוטיסטים)

קצת על ליאו קנר (חוקר האוטיזם על שמו קרויה התסמונת)

%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%a9%d7%aa%d7%a4%d7%99%d7%9d-%d7%a4%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%94שיתוף פעולה הוא פעולה בסיסית חשובה בין אנשים. לצורך כך יש צורך לעבוד בצוות, לדעת לא להשתלט על הסיטואציה אלא לקחת בה חלק, לדעת לוותר, לדחות סיפוקים ולחכות לתורך.
במחקר בריטי-גרמני, אשר התפרסם כמאמר בכתב העת Psychological Science, נשאלה השאלה באיזה גיל מתחילה היכולת להמתין לתור שלך. החוקרים (Melis, Grocke, Kalbitz & Tomasello) ביצעו שני ניסויים- האחד בקרב ילדים והשני בקרב שימפנזים. בניסוי הראשון לקחו קבוצת ילדים בני חמש וקבוצת ילדים בני שלוש וחצי לבצע משימה של משיכת חבל משותפת לשם תגמול. התברר שהילדים בני החמש שיתפו יותר פעולה ביניהם מהילדים בני השלוש וחצי, ושיתוף הפעולה הלך והתגבר ככל שנמשכה המשימה. בקרב הילדים בני השלוש וחצי היתה שונות גדולה. חלקם פיתחו אסטרטגיה של שיתוף פעולה שהלכה והשתפרה ככל שהמשימה נמשכה, וחלקם לא פיתחו כלל אסטרטגיה כזו. בניסוי השני לקחו שימפנזים בגילים שונים לשם ביצוע מטלה דומה (אך מעט פשוטה יותר מהמטלה של הילדים) והתברר שכולם שיתפו פעולה ביניהם, אך ככל שהמשימה התקדמה, שיתוף הפעולה דעך.
תוצאות הניסוי הראו שבעוד הילדים בני החמש שיפרו את שיתוף הפעולה ביניהם, השימפנזים נשארו ברמת חשיבה של ילדים בני שלוש וחצי ולא השכילו לפתח אסטרטגיה לשיתוף פעולה. דבר זה מעיד על הצורך במיומנויות קוגנטיביות גבוהות לשם ביצוע משימה של שיתוף פעולה, המתפתחות בין גיל שלוש וחצי לבין גיל חמש. היכולת לאתר במחקרים עתידניים מה משפר את אותן יכולות קוגנטיביות יכול לסייע לילדים בעתיד לפתור מצבי קונפליקטים בצורה שבה שני הצדדים יוצאים מורווחים.

מבוסס על כתבתה של מרים דישון-ברקוביץ, גלילאו מ"ס 213, ע"מ 39-38

 

קישור לתקציר המחקר

הסבר על מהו שיתוף פעולה- תרגום מאת רחל מן

פייסבוקהאינטרנט מעניק לכולנו דרך להתבטא. הטקסטים הרבים שמצטברים לגבי כל אחד ואחד מאיתנו, אם יאספו בצורה הנכונה, יכולים לרמז רבות על האישיות שלנו ועל האופן שבו אנו מסתכלים על החיים. בשנים האחרונות צצו יישומי סטארט אפ רבים, המתבססים על מדעי המחשב, בלשנות ופסיכולוגיה, אשר מנתחים טקסטים כתובים בפייסבוק, בטוויטר וברשתות אחרות, ומנסים לזהות למשל פוטנציאל טרוריסטי אצל הכותב ולהבדיל, פוטנציאל שיווקי אצלו (ואז להתאים לו את הפרסומות הנכונות).
מחקר חדש אשר בוצע על-ידי גרגורי פארק (Park), חוקר מפילדלפיה שבארצות הברית, ואשר פורסם בכתב העת Journal of Personality & Social Psychology כלל 66,732 משתתפים אשר התקינו אפליקציה בפייסבוק שאספה את עידכוני הסטטוסים שלהם. במקביל העבירו לאותם אנשים מבחני אישיות. במהלך מחקר זה יצרו החוקרים אלגוריתמים מורכבים לניתוח השפה של המשתתפים, אשר חישבו את תדירויות השימוש בסימני השפה (כמו שימוש בריגשונים, סימני פיסוק, איות מקוצר ועוד), ויצרו מודל ניבוי אישיות על סמך הפרמטרים הללו.
בשלב הבא הם ניסו את מודל הניבוי על קבוצה של 4,824 משתתפי פייסבוק נוספים והוכיחו שמודל הניבוי שנוצר תואם בצורה מהימנה ותקפה את מבחני האישיות ומידע שמסר אדם קרוב לגבי אישיותם של אותם אנשים.
מחקר זה מצטרף לשורת מחקרים אשר מנתחים את השפה של משתתפי האינטרנט על מנת להפיק מהם מידע חשוב, מידע היכול לבוא לידי שימוש בתחומים רבים (אותו חוקר גם ביצע מחקר דומה על ציוצי טוויטר; ראו בקישור למטה- ע.ב.ח.). הביקורות על המחקר כללו, בין השאר, את העובדה שאותם משתתפים במחקר בשתי הקבוצות אישרו את התקנת האפליקציה אצלם, והשאלה אם הממצאים תקפים גם לאנשים שלא יאשרו זאת מרצונם?

מבוסס על כתבתה של ד"ר מרים דישון-ברקוביץ, גלילאו מ"ס 203, ע"מ 47-46

 

קישור לידיעה- אתר Timeout

קישור למאמר המקורי- קובץ PDF

דף הפרסומים של גרגורי פארק (Park)- כולל מחקרים נוספים בתחום הנדון

לסביותהומוסכסואליות, על פי ההגדרה המינית, היא משיכה של בעל חיים אל בני מגדרו. היא קיימת אצל מאות מינים של בעלי חיים- החל מתולעים וחרקים, דרך עופות, דו חיים וזוחלים וכלה ביונקים והאדם ביניהם. בשל הגדרה זו, סביר לחשוב שההומוסכסואליים מביאים פחות או אינם מביאים בכלל צאצאים לעולם ואז נשאלת השאלה מדוע סוג התנהגות זה לא נכחד מן העולם במהלך מיליוני שנות האבולוציה?
ככל הנראה התשובה קשורה בכך שהגורמים הגנטיים אשר משפיעים לכיוון הומוסכסואליות מעניקים יתרון רבייתי מסוג מסוים, כאשר סברה אחת טוענת שהימצאות הגנים מעניקים לנקבות יכולת פוריות גבוהה יותר (Sexually Antagonistic Selection) וסברה שנייה טוענת שהיתרון הרבייתי מוענק לאלו הנושאים אללים שונים ולכן שומרים על הגנים הרלוונטים במאגר הגנים (דומיננטיות יתר).
מחקר חדש, אשר בוצע בסקוטלנד בהובלת ג'סיקה הוסקינס (Hoskins), מגלה ששני הסברות נכונות. המחקר נעשה על 50 שושלות זבובי דרוזופילה, אשר דורגו על פי רמת ההומסכסואליות שמגלים פרטיהן. התוצאות הראו שבנות השושלות בהן היתה נטייה להומוסכסואליות, הפגינו פוריות יתר, וגם אלו שנשאו אללים שונים (זיווג של שושלת שהפגינה הומוסכסואליות לבין שושלת שלא הפגינה הומוסכסואליות) היו פוריות יותר.
מחקרי המשך יכולים לנסות לאתר את אותם הגנים (מאחר שיש גם חוקרים הטוענים שהומוסכסואליות איננה גנטית אלא נוצרת ברחם- ע.ב.ח.) ולבסס את הטענה גם לגבי בעלי חיים אחרים, ביניהם האדם.

 

קישור לכתבה- בלוג תיבת נעם

קישור למאמר המקורי- אתר royalsocietypublishing

קצת על הומוסכסואליות

שתי בנותבשני העשורים האחרונים נצפית תופעה חוצה יבשות של התבגרות מינית מוקדמת (Central precocious puberty) אצל חלק מהילדות ובמידה מסוימת גם אצל חלק מהילדים. אם בעבר התפתחות השדיים היתה מתרחשת בבנות אחת עשרה, כיום הדבר יכול להתחיל כבר בגיל שבע ולעיתים נדירות אפילו בגיל שלוש. תהליך זה, מעבר להשלכות החברתיות שלו, מגביר את הסיכון של אותן ילדות לסרטן ומחלות אחרות בגיל מאוחר יותר.
כיום המחקר בתחום לא מצליח להסביר את התופעה באופן מלא. הגורם המוביל להסבר תופעה זו הוא השמנת יתר, מאחר שתאי שומן מייצרים אסטרוגן, ההורמון שמניע את תהליך ההתפתחות המינית (כתגובה להפרשת הורמון אחר בשם GnRH המופרש מההיפותלמוס). מאידך, התופעה נצפתה במספר מחקרים גם אצל ילדות בעלות משקל תקין, ולכן החשד נפל גם על מזהמים סביבתיים כגון חומרי הדברה, בי-פנילים רב-כלוריים וביספנול A אשר מחקים את ההשפעה של אסטרוגן על הגוף. יש גם מחקרים אחרים אשר מראים קשר בין לחצים נפשיים בילדות הנובעים ממצב משפחתי או מרגישות יתר של הילדה, לבין התבגרות מינית מוקדמת.
ההצעות להתמודדות עם התופעה, אשר יכולה להטריד ילדות והורים רבים, היא לדבוק באורח חיים בריא הכולל תנועתיות ואכילה נכונה. כמו כן מחקרים הראו שהתבגרות מינית מוקדמת מופיעה פחות אצל ילדות שהונקו חלב אם. יש כמובן לעשות מחקרים נוספים בתחום על מנת להבין את הסיבות לתופעה זו באופן מעמיק יותר.

 

קישור לכתבה המלאה-אתר סיינטיפק אמריקן ישראל

על התפתחות מינית מוקדמת-אתר כללית

תקציר מחקר חדש לגבי הקשר בין הנקה להתפתחות מינית מוקדמת

אפקט עובר האורח"אפקט עובר האורח" (או "אפקט הניצב מהצד", Bystander Effect) הוגדר עוד בשנת 1968 על ידי הפסיכולוגיים החברתיים ג'ון דארלי (Darley) וביב לאטאניי (Latane). אפקט זה מתאר תופעה שבה אנשים נוטים פחות להושיט עזרה לזולת במצבי חירום כאשר נוכחים סביבם אנשים נוספים. הסיבה לכך, לדעת החוקרים, היתה שכאשר נוכחים אנשים נוספים, אז הם מחפשים רמזים אחד אצל השני, חשים פחות אחריות אישית כיוון שהאחריות מתפזרת ביניהם, ואף חשים בושה לפעול.
מחקר שנעשה לאחרונה בחן האם אפקט זה מתרחש גם אצל ילדים. המחקר בוצע בשיתוף פעולה אמריקאי-גרמני על-ידי מריה פלוטנר (Plotner), הרייט הובר (Over) ואחרים, והתפרסם בכתב העת Psychological Science. בניסוי שבו הציגו בפני הילדים, פעם כשהיו לבד ופעם כשהיו בקבוצה עם עוד שני ילדים, מצב מצוקה של הנסיינית, התברר שאותם ילדים שהיו בקבוצה נטו פחות לעזור לנסיינית. ניסוי המשך שבו שני הילדים האחרים לא יכלו להגיש עזרה בגלל שהיו חסומים, הראה שאז נטו הילדים לעזור באופן רגיל, ומכאן שאפקט עובר האורח שלהם נבע מ"פיזור אחריות" יותר מאשר מכל גורם אחר.
מחקר זה מעיד על כך שכבר מגיל צעיר, כאשר ילדים נמצאים עם ילדים אחרים וצופים במצב שבו אדם אחר נזקק לעזרה, הם מחלקים את האחריות ביניהם ולכן פחות פועלים לעזור. חינוך נכון על מנת לבצע הסברה בהקשר של גורם זה יכול ליצור חברה עתידנית עוזרת ותומכת יותר באחרים במצבי מצוקה מאשר קיימת כיום.

מבוסס על כתבתה של ד"ר מרים דישון-ברקוביץ, גלילאו מ"ס 200, ע"מ 59-61.

 

קישור למאמר המקורי- כתב העת Psychological Science

קצת על "אפקט עובר האורח" ומקרים שקרו בעולם

כתיבההונאות רפואיות הפכו בשנים האחרונות נפוצות יותר ויותר. אנשים, במטרה להשיג פטורים או כסף מחברות הביטוח, משקרים בקשר למצבם הבריאותי ומאחר שהדיווחים כוללים לרוב סימפטומים סוביקטיביים, קשה לאתר שהמתלונן משקר. גם שימוש בפוליגרף, במקרה זה, איננו תמיד יעיל.
מחקר חדש, אשר נעשה על-ידי פרופ' שרה רוזנבלום (Rosenblum, S.) מאוניברסיטת חיפה, בין השאר בעזרתו של ד"ר גיל לוריא, ראש החוג למשאבי אנוש, מנסה להתמודד עם בעיה זו בעזרת מערכת ממוחשבת לאיבחון כתב יד- מערכת אשר הוכרזה לאחרונה כפטנט.
המחקר כלל מדגם אוכלוסיה של 98 נבדקים אשר התבקשו לכתוב שתי פסקאות על מצבם הבריאותי- פסקה אחת אמיתית ופסקה אחת שקרית. בזמן כתיבתם הופעלה המערכת לאיבחון כתב יד וניטרה נתונים כגון מידת הלחץ שמופעל על הדף, קצב ומהירות הכתיבה, משך הזמן שהעט נמצא באוויר ועל פני הדף ועוד.
תוצאות המחקר הראו שהמערכת אכן הצליחה להבדיל מתי המשפט שכתב האדם היה שקרי ומתי אמיתי. האבחנה הושגה בעזרת ניתוח הפרמטרים של מדידת הלחץ שהופעל על הדף וסדירות משיכת היד (שהתבטאה בגובה ובעובי של האותיות). כמו כן נמצא כי קיים שוני בין המשפטים האמיתיים לבין המשפטים השקריים גם בממדי הזמן, המרחב, הלחץ, גודל הכתב ומאפייני כתב נוספים שבדקו החוקרים אצל הנחקרים. ההסבר של החוקרים לממצאים אלו הוא שכאשר אדם כותב דבר שקר, נוצר במוחו עומס קוגנטיבי. עומס זה פוגע בצורה משמעותית בפעולות אוטומטיות כדוגמת כתיבה.
בעתיד, מקווים החוקרים, יוכל הרופא להשתמש במערכת כזו על מנת לזהות דיווח שקרי או אמיתי. לטענתם, למרות ההתפתחות הטכנולוגית, כתב היד הוא עדיין האמצעי הנפוץ ביותר לתקשורת יומיומית ואפשר לראות בצורה ברורה שלכל אדם סגנון כתיבה משלו.

מבוסס על כתבתו של אילן יבלברג, גלילאו מ"ס 197, ע"מ 40-41.

 

קישור לידיעה- אוניברסיטת חיפה

מחקר נוסף על אבחון מחלת הפרקינסון בעזרת כתב יד- אוניברסיטת חיפה

קצת על תהליך הכתיבה

אמא אבא ותינוקכאשר בני זוג מביאים תינוק לעולם, נוצר עולם עדיפויות שונה. מחקרים מעידים על כך שלידת התינוק מחוללת במוחם של ההורים שינויים על מנת להבטיח את הישרדותו של תינוקם. למשל אצל יונקים, חושי האימהות מתחדדים, יכולת איתור המזון מתחזקת וגם תוקפנות האם כלפי סביבתה, לשם הגנה על הצאצא, גוברת.
מחקר חדש, אשר נעשה באוניברסיטת בר-אילן על זוגות הטרוסקסואליים וזוגות הומוסקסואליים (שני אבות ללא אם) אשר מגדלים תינוק, גילה בעזרת שימוש בסורק fMRI שתי רשתות עצביות, האחת אימהית שבה המוטיב העיקרי הוא רגשי והשנייה אבהית שבה המוטיב העיקרי הוא רציונלי או יותר הכרתי ומודע (לכן כאשר התינוק בוכה, האם פועלת ממניעים רגשיים יותר ואילו האב מבין שהתינוק זקוק לעזרה ופועל ממקום יותר שכלי).
המחקר, אשר נעשה על-ידי אייל אברהם, מצוות המחקר של פרופ' רות פלדמן, גילה ממצא מעניין נוסף והוא עצם הימצאות המסלול האימהי אצל אבות הומוסכסואליים, בנוסף למסלול האבהי, דבר שלא נמצא עד כה. גילוי זה הוביל את החוקרים למסקנה שהמסלול האימהי איננו נחלת האימהות בלבד, אלא גם גברים הטרוסקסואליים יכולים לפתח אותו בהינתן התנאים המתאימים.

 

קישור לידיעה-אתר הידען

קצת על הורות

חוויה משותפת של סרט ביחדבמהלך חיינו אנחנו חווים חוויות רבות. את חלקן אנחנו חווים לבד ואת חלקן האחר ביחד עם אנשים אחרים. מחקר, אשר נעשה לאחרונה, בדק באיזה מצב החוויה שנחוש תהיה עוצמתית יותר?
במחקר, אשר נעשה על-ידי אריקה בות'בית מרגרט קלארק וג'ון בארג' (Boothby, Clark & Bargh) מאוניברסיטת ייל בארצות הברית, חולקו נבדקים לשני קבוצות. בקבוצה הראשונה הם חוו חוויה משותפת, למשל טעימת שוקולד טעים ובקבוצה השנייה חוויה מובדלת. מתוצאות המחקר התברר שכאשר החוויה היתה משותפת, הנבדקים חשו אותה בעוצמה מוגברת ביחס לחוויה שאותה חוו לבד. כמו כן הנבדקים תיארו תחושת "שידור על אותו גל" עם האדם שאיתו חוו את החוויה. תוצאות דומות התקבלו גם כאשר החוויה היתה שלילית, משמע כאשר הנבדקים חוו חוויה שלילת עם אדם אחר, כמו לאכול שוקולד לא טעים, הם חוו אותה בצורה לא נעימה מוגברת מאשר כאשר עשו זאת לבד.
מחקר זה מלמד אותנו על התפקיד של החברה בתגבור עוצמת החוויות שאנו חווים וגם על תחושת חיבור בין אנשים אשר חווים חוויות משותפות. מחקרים נוספים אמורים להתחקות אחר הגורמים לתופעה זו.

מבוסס על כתבתה של ד"ר מרים דישון-ברקוביץ, גלילאו מ"ס 195 , ע"מ 46-47.

 
קישור לתקציר המאמר המקורי