%d7%97%d7%99%d7%99%d7%a9%d7%9f-%d7%91%d7%aa%d7%95%d7%9a-%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%97מוח האדם הינו אחד האיברים החשובים, אם לא החשוב בגוף האדם ויש צורך לנטר אותו באופן קבוע לאחר פגיעות ראש, במהלך ניתוחי ראש ועוד, לשם בדיקת לחץ תוך-גולגלתי וכיוצא בזה. כבר שנים רבות, ציוד הניטור אינו מתחדש. הוא מגושם, עם חוטים המחוברים למוניטורים – מה שמקשה על תנועת החולה ותפקוד הרופא.
לאחרונה, שילוב פעולה מחקרי של אוניברסיטת אילינוי ובית הספר לרפואה באוניברסיטת וושינגטון, הצליח לפתח חיישן מוח בטוח לשימוש, הממוקם בתוך המוח, ואשר מסוגל להיספג ולהיעלם כליל לאחר ביצוע פעולתו. החיישן, אשר גודלו קטן יותר מחוד של עיפרון, עשוי מחומרים מיוחדים ומעביר באופן אלחוטי נתונים על טמפרטורה ולחצים במוח.
החיישן החדיש כבר נוסה בהצלחה על עכברושים והשלב הבא הינו שלב הניסויים בבני אדם. אם אכן יאושר לשימוש, ניתן יהיה לשלב חיישנים דומים באיברים אחרים בגופנו. פיתוח זה ואחרים מראים על הפוטנציאל הגדול הטמון בתחום הרפואה הביו-אלקטרונית בהקשר ליכולת לנטר את פעילות איברנו מבפנים.

 

קישור לכתבה על החיישן בעברית

קישור לכתבה על החיישן באנגלית

המאמר המלא באתר Nature

חלימה בהקיץ היא דבר די נפוץ. במהלכה האדם מתנתק במידה מסוימת מהמציאות שסביבו ומחליף אותה במחשבות הכוללות לרוב תכנים נעימים. זה יכול להיות נחמד כשזה קורה מידי פעם ואפילו טוב בשביל לחדש אנרגיות ולשפר יצירתיות אבל אצל אנשים מסוימים זה יכול להתפתח להפרעה אשר נקראת חלימה חריגה בהקיץ (Maladaptive Daydreaming).
שיתוף פעולה מחקרי בין פרופ' אלי זומר מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה, החוקר שזיהה לראשונה את המחלה, לבין פרופ' דניאלה יופ מאוניברסיטת לוזן שבשוויץ, ליאורה זומר מהמרכז הרפואי בני ציון וחוקרים נוספים מאוניברסיטת פורדהם בניו יורק פירסמו לאחרונה סדרת מחקרים על ההפרעה הזו. בסדרת המחקרים, בה נעשה שימוש בשאלון מיוחד אשר הצליח להבדיל בין חלימה תקינה בהקיץ לחלימה חריגה בהקיץ, נמצא שאנשים עם הפרעת חלימה בהקיץ בילו כ-60% מזמן הערות שלהם בחלימה. כמו כן יותר ממחציתם אמרו שהחלימה בהקיץ מפריעה להם בשינה ושהיא הדבר הראשון שהם חושבים עליו כשהם קמים בבוקר. התברר שאותם חולמים מופרזים בהקיץ יוצרים לעצמם עלילות מורכבות ובידיוניות אשר קשורות פחות למציאות מחלומות בהקיץ של אנשים שאינם מוגדרים כבעלי ההפרעה. עלילות אלו גורמות להם לשקוע בדימיון ולהתנתק מהמציאות במידה שגורמת לפגיעה במהלך חייהם.
הסיבות לחלימה מופרזת בהקיץ נמצאות במחקר והסברה היא שטראומות כגון תקיפה מינית ואחרות יכולות לגרום לכך. הפרעה זו מפריעה ללוקים בה להגשים את מטרותיהם ולכן מעבר לסיבות, יש צורך לאתר טיפולים יעילים שיעזרו לשיפור ולמיקוד.

מבוסס על כתבתו של אילן יבלברג, דובר אונ' חיפה, גלילאו מ"ס 213, ע"מ 37-36

 

קישור לידיעה- אתר אוניברסיטת חיפה

קצת על חלימה בהקיץ

תפיסה מרחביתתפיסה מרחבית מוגדרת כיכולת לזהות, לתפוס ולעבד מידע הנוגע לצורתם ומיקומם של גירויים במרחב. היא מאגדת בתוכה מספר יכולות קוגניטיביות: יכולת חזותית, יכולת התמצאות מרחבית ויכולת רוטציה מנטלית (mental rotation). מחקרים מצאו הבדלים מסוימים ביכולת של נשים וגברים להתמצא במרחב לטובת הגברים (כפי שמצאו שיכולת חלוקת הקשב אצל נשים טובה יותר ושגברים נוטים יותר ללקות באוטיזם ואילו נשים, יותר באלצהיימר). הם גם מצאו שנשים לרוב מנווטות על פי סימני דרך מקומיים, בעוד שגברים מנווטים יותר לפי כיוונים ומרחקים, ושהורמון המין הזכרי, טסטוסטרון, יכול להיות קשור להבדלים ביכולות המרחביות בין נשים לגברים.
מחקר שנעשה לאחרונה באוניברסיטת נורבגיה על-ידי קרל פינצקה (Pintzka) ועמיתיו, ואשר פורסם במגזין Behavioural Brain Research, חילק קבוצה של 42 נשים לשתי קבוצות שוות- קבוצה ראשונה קיבלה טסטוסטרון באופן פומי (דרך הפה) וקבוצה שנייה קיבלה טיפות דמה (המחקר נערך בסמיות כפולה, כך שגם הנחקרות וגם החוקרים לא ידעו מי מקבל מה). במהלך המחקר התבקשו הנבדקות לבצע מטלות ניווט וירטואליות בעזרת משקפי תלת מימד וג'ויסטיק, כאשר במקביל נסרקה פעילות מוחן של המשתתפות בעזרת fMRI (ראשי תיבות של דימות תהודה מגנטית תפקודי- ע.ב.ח.). במחקר נמצאו הבדלים ביכולת הרוטציה המנטלית ובזיהוי כיוונים (להזכירכם- תכונה שמזוהה יותר עם היכולות המוחיות הניווטיות של גברים), אך לא נמצאו הבדלים ביכולת הניווט הכללית של שתי הקבוצות. לטענת החוקרים, הסיבה שלא נמצאו הבדלים ביכולת הניווט היא חוסר היכולת של הנשים לתרגם את היכולת המשופרת לזיהוי כיוונים בעקבות קבלת הטסטוסטרון לניווט טוב יותר, בשל חוסר אימון לתרגל שיטת ניווט חדשה מהשיטה בה היו רגילות לנווט עד כה.
מחקר זה אמנם מתמקד ביכולת הניווט, אך קשור ביכולת הבנה טובה יותר של ההבדלים בין המוח הנשי לזכרי. במחלת האלצהיימר, התוקפת פי שניים יותר נשים מגברים, חוש הכיוון הוא אחד הסימפטומים הראשונים להופעתה ולכן סביר להניח כי משהו מגן על הגברים יותר מהנשים. גורם זה יכול להיות קשור להורמוני המין.

 

קישור לידיעה- הבלוג של ד"ר נעם לויתן

קישור למאמר המקורי- sciencedirect

מהי תפיסה מרחבית?

חלבונים במוח באלצהיימרמחלות ניווניות של המוח כדוגמת אלצהיימר ופרקינסון חולקות ביניהן מספר מאפיינים משותפים כמו למשל קיפול שגוי של חלבונים (מה שמביא להצטברותם בתאים) והופעה בגיל מאוחר. לפעמים הסיבה להתפרצות המחלה היא מוטציה אלא שגם אז המחלה לרוב מתפרצת רק בעשור החמישי לחיים.
מחקר חדש, אשר נעשה בהובלתם של פרופ' אהוד כהן וד"ר ציונה בן גדליה מהפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית והתפרסם בכתב העת EMBO journal , גילה שאצל חלק מהחולים באלצהיימר מוקדם בשל מוטציות בגנום, ישנו כשל בחלבון בשם ציקלופילין B, חלבון אשר מסייע לחלבונים מיד לאחר היווצרותם להתקפל נכון. כשל זה, מעבר לכך שהוא אחראי להתפתחות מחלת האלצהיימר הספציפית, גם גורם למחלת הפרקינסון בחולים אחרים.
מחקר זה מספק שתי תובנות חשובות- ראשית כל הוא מראה שמחלות ניווניות שונות כגון אלצהיימר ופרקינסון, יכולות להיווצר כתוצאה מכשל זהה (כשל שנגרם כתוצאה ממוטציה בגן המייצר את החלבון האחראי לקיפול הנכון של החלבונים- ע.ב.ח.). שנית, הוא מעיד על כך שאולי מחלת האלצהיימר איננה מחלה אחת, אלא אסופה של מחלות שנגרמות מסיבות שונות. איבחון נכון של תתי סוגי מחלת האלצהיימר יכול לאפשר להתמקד במציאת תרופות ספציפיות לכל תת-סוג ואז להצליח בריפוי המחלה בצורה נכונה יותר.

 

מבוסס על כתבתו של טל בן-עזרא, גלילאו מ"ס 207, ע"מ 43-42

 

קישור לתקציר מחקר- אתר EMBO journal

מהי מחלת האלצהיימר?- פורטל fMRI והדימות המוחי

פיברומיאלגיהפיברומיאלגיה היא תסמונת כאב כרונית שהסימפטומים הנפוצים בה הם כאבי שרירים, כאבים בסיבי רקמת החיבור כמו הגידים, תשישות ועוד (היא קרויה "תסמונת" כי מדובר באוסף של תסמינים וסימנים; תסמין הוא מה שהחולה מדווח עליו לרופא וסימן הוא מה שהרופא מוצא בבדיקה- ע.ב.ח.). התסמונת פוגעת בכשני אחוזים מהאוכלוסיה כאשר 90% מהחולים הם נשים ובגלל אופיה היא יחסית קשה לאיבחון. הסיבות לה, כפי שנהוג לחשוב כיום, הן חבלת ראש, זיהום במערכת העצבים או עקה נפשית קשה ומתמשכת. אלו גורמות לשיבוש של המנגנון המוחי אשר אחראי על הכאב.
מחקר חדש, בו השתתפו חוקרים מאוניברסיטות תל-אביב ובן-גוריון (ד"ר שי אפרתי, פרופ' אשל בן יעקב ז"ל, פרופ' דן בוסיקילה וד"ר יעקב אבלין) וחוקרים מאוניברסיטת רייס בארצות הברית, הוכיח שטיפול בתא לחץ, סביבה עתירה בחמצן, יכול לשפר את מצב החולות בפיברומיאלגיה באופן משמעותי. בניסוי חולקו 60 נשים חולות פיברומיאלגיה בגילאים שונים לשתי קבוצות- קבוצה אחת קיבלה טיפול של חמש פעמים בשבוע בתא לחץ והקבוצה השנייה היוותה קבוצת בקרה. התוצאות הראו ש-70% מהנשים, שקיבלו את הטיפול בתא הלחץ, שיפרו את מצבן עד כדי כך שלא ניתן היה להגדיר אותן יותר כחולות פיברומיאלגיה.
הסיבה לריפוי היא עצם יכולתו של החמצן המועשר בתא הלחץ לאושש תאי מוח שנפגעו קלות וכך לשקם את רקמת המוח הפגועה. מעבר לכך שבעקבות טיפול זה חולות פיברומיאלגיה רבות יכולות להירפא, השימוש בתא לחץ יכול להוות פתרון רחב היקף במחקרים נוספים גם במחלות מוחיות אחרות כגון אלצהיימר ואף למנוע את הזדקנות המוח והירידה הקוגנטיבית עם התקדמות הגיל.

 

קישור למאמר המקורי- כתב העת PLOS One

קישור לכתבה על הניסוי והממצאים- אתר nrg

קצת על פיברומיאלגיה

אוטיזםאוטיזם או תסמונת קנר היא תסמונת אשר מרתקת חוקרים מכל רחבי העולם ומרכזת אליה תקציבי מחקר גדולים, בין השאר בגלל העלייה במספר האוטיסטים המאובחנים והתרחבות הספקטרום. האוטיזם הקלאסי מאופיין בקושי תקשורתי, חברתי, התנהגות חזרתית, בעיות של ויסות חושי ועוד.
אחת מהתקוות לטיפול באוטיזם מתגלמת במחקריו של פרופ' יחזקאל בן-ארי, נוירוביולוג בעל שם עולמי, אשר נתפס בקרב הקהילה המדעית כמועמד לפרס נובל. הוא מבטל את התיאוריה הטוענת כי החיסונים או "האמא הקרה" גורמים לאוטיזם וטוען שהסיבה היא מוטציה דה נובו אצל העובר המתפתח (מוטציה חדשה אשר התרחשה אצל העובר ולא הועברה אליו בתורשה-ע.ב.ח.). ממחקרים שביצע על חולדות, בהן יצר מוטציות שהובילו לאוטיזם, הוא הוכיח קיום כלור בכמות גבוהה בתאי המוח שלהן ביחס לתאי מוח של חולדות בריאות. לכן הוא פיתח תרופה בשם "בומטניד", תרופה משתנת (Diuretic drug) המורידה את רמת הכלור בתאי המוח.
התרופה נוסתה בהצלחה על חולדות, ולאחרונה גם על כ-60 ילדים אוטיסטים, עם שיפור משמעותי בהתנהגות. בספטמבר הקרוב אמורים להגיע התוצאות הסופיות מסדרת ניסויים רחבה נוספת על ילדים אוטיסטים, אך לטענת פרופ' בן-ארי, כבר עתה ניתן לקבוע שחל שיפור משמעותי בהתנהגות הילדים האוטיסטים. השינוי מתבטא, מעבר לדיווחי ההורים, גם באופן אובייקטיבי יותר במיפויי ה-fMRI של הילדים, כאשר בהם מוצגת פעילות מוחית באיזורים, שלפני הטיפול בתרופה, היו כבויים. פרופ' בן ארי טוען שהתרופה אינה מרפאת מאוטיזם אלא מקלה על התופעות שלו וגורמת לילדים להיות יותר תקשורתיים וחברותיים עם סביבתם (אם כי באחד המחקרים המצורפים לידיעה זו, הוא מציג מחקר שבו תרופה משתנת אף יכולה למנוע אוטיזם אצל חולדות- ע.ב.ח.).
אחת המטרות העתידניות של פרופ' בן-ארי היא לפתח תרופה עם מולקולה, אשר תשפיע במישרין על רמת הכלור בתאי המוח בלי לגרום להשתנה מרובה, וכך למנוע את תופעת הלוואי השלילית של ירידת רמת הפוטסיום (האשלגן) בדם הילד.

 

קישור למאמר הראשוני בתחום (2012)- אתר Nature

קישור למאמר נוסף (2014)- אתר Nature

קישור לכתבה על פרופ' יחזקאל בן-ארי

קצת על אוטיזם קלאסי (תסמונת קנר) וגורמיו

כתיבההונאות רפואיות הפכו בשנים האחרונות נפוצות יותר ויותר. אנשים, במטרה להשיג פטורים או כסף מחברות הביטוח, משקרים בקשר למצבם הבריאותי ומאחר שהדיווחים כוללים לרוב סימפטומים סוביקטיביים, קשה לאתר שהמתלונן משקר. גם שימוש בפוליגרף, במקרה זה, איננו תמיד יעיל.
מחקר חדש, אשר נעשה על-ידי פרופ' שרה רוזנבלום (Rosenblum, S.) מאוניברסיטת חיפה, בין השאר בעזרתו של ד"ר גיל לוריא, ראש החוג למשאבי אנוש, מנסה להתמודד עם בעיה זו בעזרת מערכת ממוחשבת לאיבחון כתב יד- מערכת אשר הוכרזה לאחרונה כפטנט.
המחקר כלל מדגם אוכלוסיה של 98 נבדקים אשר התבקשו לכתוב שתי פסקאות על מצבם הבריאותי- פסקה אחת אמיתית ופסקה אחת שקרית. בזמן כתיבתם הופעלה המערכת לאיבחון כתב יד וניטרה נתונים כגון מידת הלחץ שמופעל על הדף, קצב ומהירות הכתיבה, משך הזמן שהעט נמצא באוויר ועל פני הדף ועוד.
תוצאות המחקר הראו שהמערכת אכן הצליחה להבדיל מתי המשפט שכתב האדם היה שקרי ומתי אמיתי. האבחנה הושגה בעזרת ניתוח הפרמטרים של מדידת הלחץ שהופעל על הדף וסדירות משיכת היד (שהתבטאה בגובה ובעובי של האותיות). כמו כן נמצא כי קיים שוני בין המשפטים האמיתיים לבין המשפטים השקריים גם בממדי הזמן, המרחב, הלחץ, גודל הכתב ומאפייני כתב נוספים שבדקו החוקרים אצל הנחקרים. ההסבר של החוקרים לממצאים אלו הוא שכאשר אדם כותב דבר שקר, נוצר במוחו עומס קוגנטיבי. עומס זה פוגע בצורה משמעותית בפעולות אוטומטיות כדוגמת כתיבה.
בעתיד, מקווים החוקרים, יוכל הרופא להשתמש במערכת כזו על מנת לזהות דיווח שקרי או אמיתי. לטענתם, למרות ההתפתחות הטכנולוגית, כתב היד הוא עדיין האמצעי הנפוץ ביותר לתקשורת יומיומית ואפשר לראות בצורה ברורה שלכל אדם סגנון כתיבה משלו.

מבוסס על כתבתו של אילן יבלברג, גלילאו מ"ס 197, ע"מ 40-41.

 

קישור לידיעה- אוניברסיטת חיפה

מחקר נוסף על אבחון מחלת הפרקינסון בעזרת כתב יד- אוניברסיטת חיפה

קצת על תהליך הכתיבה

mri of human brain
mri of human brain

אוטיזם קלאסי או בשמו האחר תסמונת קנר הינה לקות התפתחותית הנובעת משונות נוירולוגית מולדת. מתסמיניה- קושי ביצירת קשיים חברתיים, הפרעות בדיבור והתנהגות חזרתית. עד היום הסברה היתה שלקות זו יכולה להתבטא במבנה המוח, אך מחקר חדש וגדול היקף מוכיח לעת עתה אחרת.
המחקר הינו מחקר ה-MRI הגדול ביותר שנעשה עד היום. הוא כלל חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון, בין השאר בהשתתפות ד"ר אילן דינשטיין, וחוקרים מאוניברסיטת קרנגי מלון שבארצות הברית. במהלכו השתמשו החוקרים בנתוני סריקות MRI ממאגר ABIDE (Autism Brain Imaging Data Exchange), מאגר הכולל סריקות MRI של לוקי אוטיזם מול סריקות MRI של אנשים ללא תסמונת זו (נבדקי הסריקות הם מגיל 6 ועד גיל 35). בעזרת חלוקת סריקות אלו ל-180 איזורים, ערכו החוקרים בדיקות אנטומיות מפורטות בין קבוצת האוטיזם לקבוצת הביקורת. הם לא מצאו שינויים משמעותיים בין הקבוצות, כאשר השונות התוך-קבוצתית (השונות בתוך הקבוצות עצמן- ע.ב.ח.) היתה גדולה יותר באופן משמעותי מהשונות בין הקבוצות.
מחקר זה מעיד על כך שאין שוני מבני מוחי בין לוקי אוטיזם לאנשים רגילים מעל לגיל 6 בסריקות MRI, אך בהחלט ייתכן שישנו שוני מתחת לגיל 6 ושהשוני גם בגילאים מאוחרים יותר מתבטא בשינויים עדינים יותר שסריקת ה-MRI איננה מסוגלת לאבחן. מסיבה זו יש מקום לערוך סריקות נוספות אשר מסתכלות על קישוריות הסיבים העצביים במוח (למשל בדיקת DTI; Diffusion Tensor Imaging- ע.ב.ח.) או בדיקת תפקוד המוח בתגובה לגירויים שונים (fMRI).

 

קישור לידיעה-אתר Timeout

ABIDE- מאגר מידע של סריקות MRI של אוטיסטים

קצת על האוטיזם (תסמונת קנר)

אמא אבא ותינוקכאשר בני זוג מביאים תינוק לעולם, נוצר עולם עדיפויות שונה. מחקרים מעידים על כך שלידת התינוק מחוללת במוחם של ההורים שינויים על מנת להבטיח את הישרדותו של תינוקם. למשל אצל יונקים, חושי האימהות מתחדדים, יכולת איתור המזון מתחזקת וגם תוקפנות האם כלפי סביבתה, לשם הגנה על הצאצא, גוברת.
מחקר חדש, אשר נעשה באוניברסיטת בר-אילן על זוגות הטרוסקסואליים וזוגות הומוסקסואליים (שני אבות ללא אם) אשר מגדלים תינוק, גילה בעזרת שימוש בסורק fMRI שתי רשתות עצביות, האחת אימהית שבה המוטיב העיקרי הוא רגשי והשנייה אבהית שבה המוטיב העיקרי הוא רציונלי או יותר הכרתי ומודע (לכן כאשר התינוק בוכה, האם פועלת ממניעים רגשיים יותר ואילו האב מבין שהתינוק זקוק לעזרה ופועל ממקום יותר שכלי).
המחקר, אשר נעשה על-ידי אייל אברהם, מצוות המחקר של פרופ' רות פלדמן, גילה ממצא מעניין נוסף והוא עצם הימצאות המסלול האימהי אצל אבות הומוסכסואליים, בנוסף למסלול האבהי, דבר שלא נמצא עד כה. גילוי זה הוביל את החוקרים למסקנה שהמסלול האימהי איננו נחלת האימהות בלבד, אלא גם גברים הטרוסקסואליים יכולים לפתח אותו בהינתן התנאים המתאימים.

 

קישור לידיעה-אתר הידען

קצת על הורות

תינוקותזיכרון הוא דבר חשוב, מאידך כאשר אנחנו תינוקות, אנחנו לא ממש זוכרים את החוויות שלנו. בעבר סברו שחוסר היכולת להיזכר נובע מכך שאין לתינוקות שפה, תפיסת עצמי או כישורים מנטליים מתאימים הנחוצים לאחסון זיכרונות, אולם לאחרונה, שני מדענים מבית החולים לילדים בטורנטו בשם פול פרנקלנד ושינה ג'וסלין (Paul Frankland & Sheena Josselyn), טוענים שהסיבה לשיכחה היא צמיחתם המהירה של תאי עצב חדשים במוח התינוק, צמיחה אשר חוסמת את הגישה לזיכרונות החדשים.
במהלך מחקרם ניצלו החוקרים את העובדה שגם עכברים שוכחים את ילדותם המוקדמת ושינו את קצב הצמיחה של תאי עצב בהיפוקמפוס של עכברים צעירים ובוגרים. התברר שהאטת קצב צמיחת תאי העצב בהיפוקמפוס של עכברים צעירים הביא לכך שהזיכרון לטווח ארוך שלהם היה טוב יותר. לעומת זאת, האצת קצב צמיחת תאי העצב בהיפוקמפוס של עכברים מבוגרים הביא לכך שהם זכרו פחות טוב.
לטענת החוקרים, סיבה זו בנוסף לעובדה שקליפת המוח הקדם-מצחית (prefrontal cortex), איזור נוסף שבו מוצפנים הזכרונות, אינו מפותח אצל תינוקות, מונעת יכולת היזכרות בזכרונות ינקות. ככל שגדלים, כך קצב צמיחת תאי העצב מואט ואז נוצר איזון בין יצירת הזיכרונות לבין שמירתם.

 

קישור לכתבה- אתר סיינטיפיק אמריקן ישראל

קישור לכתבה באנגלית- אתר scientificamerican

קצת על הזיכרון שלנו