צוות מחקר ממכון גלדסטון למחקר ומאוניברסיטת קליפורניה בראשות אלזה סוברביאל  (Suberbielle) גילה בניסוי אשר בדק תאי עצב של עכברים, ממצא אשר משנה את כל מה שחשבו עד היום על המוח.
בניסוי הועברה קבוצת עכברים מכלוב שבו שהו לכלוב חדש עשיר בגירויים חזותיים, שמיעתיים וחושיים אחרים. לאחר כשעתיים הוחזרו העכברים לסביבתם הטבעית ואז התברר שנמצאו אצלם ב-DNA שברים דו-גדיליים, שברים אשר קשה מאוד לתקן. כאשר חזרו העכברים לשגרה, תוקנו השברים.
ניסוי אחר כלל הכנסה לכלוב העשיר בגירויים של  עכברים שלהם רמת ביתא-עמילואיד רבה במוח, הצטברות שאופיינית לחולי אלצהיימר. אצל עכברים אלו, בעקבות הגירויים, עלה מספר השברים הדו-גדיליים ב-DNA , מספר שברים שהיו גדול בלאו הכי. כמו כן היה לאותם שברים קשה מאוד להתאחות.
מחקר זה מעורר תהיות מאחר שלמידה אמורה לפתח את הסינפסות במוח ולא לגרום ל-DNA  של תאי עצב, תאים נדירים שאינם מתחדשים, להיפגע.

קישור לידיעה- אתר the scientist

על אלצהיימר וביתא-עמילואיד

כאשר אנחנו מדברים על כסף, יכולים להופיע במוחנו דימויים חיוביים של רכישת מצרכים, תחושת רווחה ומתן צדקה אך גם דימויים שליליים של חמדנות, אנוכיות ושחיתות.
מחקר שנעשה לאחרונה מגלה ששטרות נקיים יכולים לעורר נטייה להתנהגות מוסרית והוגנת בעוד שמראה שטרות מלוכלכים יכול לעורר נטייה להתנהגות אנוכית ולא מוסרית.
המחקר נעשה בשני חלקים- בחלק הראשון היו הנבדקים בסיטואציית שוק שבה קנו מוצרים והתברר שהמוכר נטה לשקר במשקל הירק השני בתגובה למראה שטר מלוכלך. בחלק השני בדקו החוקרים כמה כסף יסכימו הנבדקים לקבל בתמורה להתנהגות לא מוסרית והתברר שהמחיר היה גבוה יותר כאשר היה מדובר בשטרות נקיים.
הניסוי מעיד על תופעה שבה ניקיונו של שטר כסף מעלה את רמת המוסריות, דבר שיכול להיות מיושם לחיוב בהדפסת שטרות נקיים במחזור צפוף יותר.

מבוסס על ידיעתה של ד"ר מרים דישון-ברקוביץ, עיתון גלילאו מ"ס 176, ע"מ 60-61.

קישור לידיעה-עיתון גלילאו

מחקר חדש שנעשה באוניברסיטת סטנפורד של ד"ר אסיה רולס מהפקולטה לרפואה ע"ש רפפורט בטכניון מציג אפשרות שבה ניתן לשכך את הפחד אשר קשור לזיכרונות פוסט-טראומתיים (PTSD    – הפרעת דחק פוסט טראומתית) בזמן השינה.
כיום ההשערה השולטת לגבי השינה היא שיש לה תפקיד משמעותי באירגון מחדש של הזיכרון, מה שמעניק לו עמידות ואורך חיים. במחקר נבדק התהליך ההפוך, הכחדת זיכרונות בזמן השינה, בעזרת מניפולציה באיזור האמיגדלה אשר שוברת את הקשר בין הזיכרון לבין הפחד הנלווה אליו.
המחקר, שנוסה בינתיים על עכברים, יכול לפתור את בעיית הזיכרונות החוזרים אצל אנשים בעלי הפרעת דחק פוסט טראומתית ולהקל על חייהם.

מבוסס על כתבה בעיתון מגזין הטכניון (חורף 2013)

קישור לידיעה-אתר הטכניון

מהי הפרעת דחק פוסט טראומתית?

"אפקט פילן" הינו אפקט שגילה ג'יימס ר' פילן אשר מראה על התקדמות תמידית של מנת המשכל מידי שנה. העלייה הינה כלל-עולמית וקבועה- כ-0.3
נקודות מנת מישכל בשנה- כך שבסוף המאה צאצאינו יהיו בעלי מנת מישכל של כ-30 נקודות יותר מאיתנו.
התברר שהעלייה ברמת האינטליגנציה נובעת אך ורק משיפור בשני מבחנים אשר מתמקדים בחשיבה מופשטת, שדוגמה לשאלה מתוכם היא היכולת למצוא קשר מופשט בין שני חפצים.
מחקר מאוניברסיטת פלורידה טוען שהסיבה לכך היא הדרך המופשטת שאנחנו תופסים עצמים כיום כמו למשל מושגים מופשטים בעולם הממוחשב של המחשבים ומשחקי המחשב.
העלייה באינטליגנציה אמורה להימשך מאחר שקיים משוב חיובי בין העולם הטכנולוגי ההולך ומתפתח, לבין מקצועות כמו מהנדסים ומעצבים אשר זקוקים לשימוש ביכולות מופשטות ולבין האוכלוסייה אשר נזקקת ליכולת מופשטת על מנת להבין את הטכנולוגיה ולהשתמש בה.

קישור לידיעה- אתר סיינטיפיק אמריקן ישראל

קצת על האינטליגנציה

מחקר חדש של קטרינה קירסנסקי, מתיו ליברמן ומייקל קראסק
(Kircanski, Lieberman & Craske) מגלה שכאשר אדם מתאר באופן מילולי את הפחד שלו, הוא מצליח להתמודד איתו בצורה טובה יותר.
במחקר, אשר בו נחשפו אנשים שפוחדים מעכבישים, לעכביש טרנטולה ענק, הראה שהקבוצה שהתבקשה לתאר את העכביש בקול רם וגם את תחושותיהם השליליות כלפיו (בסגנון "אני מרגיש שאני מפחד שהעכביש המגעיל יקפוץ עלי"), הצליחה להתמודד עם הפחד מהעכביש בצורה הכי טובה מכל שאר הקבוצות. ההתמודדות עם הפחד נמדדה גם על-ידי ההתקרבות שלהם אל העכביש וגם בעזרת מדידת המוליכות החשמלית של העור (מוליכות גבוהה, אשר נגרמת בעזרת הזעה, מהווה סמן לפחד).
כמו כן התברר שככל שהאדם משתמש במילים שליליות יותר לתיאור העכביש, כך הוא מצליח להתקרב ולהתגבר על הפחד שלו בצורה טובה יותר.
מחקר זה, אשר הטכניקה שלו לא נהירה עדיין, שונה משיטות טיפול קוגניטיביות-התנהגותיות בפחדים ומהווה תחום אחר אשר יכול לשמש ליצירת שיטות טיפול חדישות.

מבוסס על ידיעתה של מרים דישון-ברקוביץ, עיתון גלילאו מס' 172, ע"מ 62-63.

קישור לידיעה באנגלית

קצת על פחדים וחרדות

תסמונת פוסט-טראומתית היא תסמונת שבה זיכרונות טראומטיים שבים ומטרידים את המוח גם שנים לאחר האירוע שחולל אותם.
מחקר חדש של ד"ר רוני פז ממכון וייצמן למדע עשו שימוש בעובדה שלמידה שמתוגמלת באופן חלקי ואקראי היא למידה שקשה יותר להכחיד אותה מאשר למידה שמתוגמלת באופן מלא לצורך מחקר הקשור בזיכרונות טראומטיים.
הם גילו, בעזרת ניטור איזורים במוח על-ידי אלקטרודות, שבעוד שבלמידה שמתוגמלת באופן מלא, רק האמיגדלה (איזור במוח שידוע שהוא מעורב בזיכרונות בעלי אופי רגשי) מופעלת – בלמידה שמתוגמלת באופן חלקי, מתקשר עם האמיגדלה גם איזור בקליפת המוח הקדמית שנקרא ACC (איזור שנמצא לא תקין אצל הסובלים מתסמונת פוסט-טראומתית).
רמת הפעילות של שני המרכזים היא זו שמנבאת את העמידות של הזיכרונות ואת התפתחות התסמונת הפוסט-טראומתית, כשהטיפול שהוצע על-ידי צוות המחקר היה טיפול בגירוי חשמלי תוך מוחי באמצעות אלקטרודה המכוונת אל איזור ה-ACC לצורך הכחדת הזיכרון.

קישור לידיעה-אתר הידען

קצת על תסמונת פוסט טראומתית

מחקר חדש אשר נעשה בראשות בנג'מין ביירד ושותפיו טוען שיכולת היצירתיות שלנו עולה דווקא כאשר אנחנו עושים פעולות אשר מאפשרות לנו נדידת מחשבות.
בניסוי שבו נבחנה יכולת היצירתיות, נתנו לקבוצה הראשונה של המשתתפים בזמן ההשהייה של הניסוי מטלה קשה, לקבוצה שנייה נתנו מטלה קלה, לקבוצה השלישית נתנו לנוח ולקבוצה הרביעית לא נתנו זמן השהייה כלל. התברר שהמשתתפים אשר ביצעו את המטלה הקלה וכך הניחו למחשבותיהם לנדוד (מה שנקרא "התבדרות מחשבות") הפגינו שיפור רב יותר במבחני יצירתיות מכל שאר הקבוצות (כולל מהקבוצה שנחה לגמרי בזמן ההשהייה). בשאר הקבוצות לא חל שינוי כלל ביכולת היצירתיות.
מסקנת הניסוי היא שכאשר רוצים להגיע לפתרונות יצירתיים לבעיה כדאי לעסוק במטלה קלה שלא קשורה למשימה המקורית- זאת על מנת לעודד נדידת מחשבות. אחד ההסברים לכך הוא שנדידת מחשבות מסייעת לעיבוד לא מודע של הבעיה המקורית.

קישור לידיעה- אתר גלילאו

קצת על יצירתיות

לשתיית אלכוהול בכמות רבה חסרונות רבים, כמו ביטויי אגרסיביות מילולית ופיזית, גרימת תאונות דרכים ונזקים גופניים. מאידך, במחקר חדש שנעשה על-ידי מייקל סאייט (Sayett), התברר ששתיית אלכוהול מתונה משפרת אינטראקציה חברתית בין אנשים שלפני כן היו זרים לגמרי אחד לשני.
במהלך הניסוי חולקו הנבדקים לשלושה קבוצות. הקבוצה הראשונה קיבלה לשתות משקה אלכוהוליסטי, הקבוצה השנייה שתתה משקה דמה והקבוצה השלישית קיבלה לשתות מיץ רגיל. במהלך השתייה נבדקו האינטראקציות בין הנבדקים ונמצא שאצל אלו ששתו את השתייה האלכוהוליסטית, האינטראקציה החברתית היתה טובה יותר.
בניסוי הנוכחי האינטראקציה נבדקה, בין השאר, בעזרת מה שנקרא חיוכי דושאן (Duchene Smiles), שהם חיוכים אמיתיים, חיוכים "מכל הלב". חיוכים אלו, אשר מבוטאים בתנועות של  שרירי העיניים והפה, נוצרים כאשר אנשים חשים שמחה או הנאה אמיתית. כמו כן נמדדה האינטראקציה על-ידי מה שנקרא "דיבור תואם", מצב שבו דיברו חברי הקבוצה בצורה זורמת, בזה אחר זה.

מבוסס על כתבתה של מרים דישון-ברקוביץ, עיתון גלילאו מס' 169, ע"מ 68-69.

קישור לדף החוקר

הגן rs4790904  הינו גן האחראי על תהליכי קידוד של זיכרונות רגשיים. לגן זה שלושה וריאנטים כשווריאנט AA אחראי לזיכרון משופר לתמונות בעלות אופי רגשי חיובי או שלילי.
מחקר שוויצרי אשר נערך בהובלתה של פרופ' דומיניק דה קורוון  ושנעשה על פליטים רואנדים שחוו טראומה הראה קשר בין מופע AA של הגן לבין תסמינים של תופעת דחק פוסט-טראומתית.
הדבר מצטרף לשורת מחקרים גנטיים אשר מגלים שלגנים יש גם צדדים חיוביים וגם צדדיים שליליים- כמו לדוגמה במחקר הנוכחי כאשר גן שמאפשר זיכרון טוב יותר גורם לסבירות גדולה יותר להפרעה פוסט-טראומתית או כמו גן שנמצא קשור לנטיית ילדים לחלוק ממתקים עם ילדים אחרים, אך בצידו השלילי הוא מביא בשלבי חיים מאוחרים יותר לסיכון מוגבר להתמכרות ולהפרעות קשב וריכוז.

קישור לידיעה- healthland

PTSD- הפרעת דחק פוסט-טראומתית

כשאבותינו נמצאו ביער ושמעו נהמת אריה, היה צורך שהם יברחו במהירות האפשרית ולכן האבולוציה לא קידמה את היכולת להבחין בין הנהמות השונות ביער- משמע מספיק שנהמה היתה דומה לנהמת אריה והאדם היה בורח.
מחקר חדש בעזרת fMRI אשר נעשה במכון וייצמן בראשות פרופ' רוני פז חקר את הקשר בין הפסד כספי לבין יכולת אבחנה בין גירויים שמיעתיים. ממצאי המחקר מגלים שיכולת האבחנה של הנבדקים לגבי גירויי שמיעה פחתה כאשר הפסידו כסף וה-fMRI
הראה אצלם פעילות של איזור האמיגדלה במוח, איזור הקשור ברגש ובגמול.
מחקר זה יכול להתייחס למה שקורה במצבי פוסט טראומה כאשר הסובלים ממצב זה מתבלבלים בין הגירוי שגרם לטראומה לבין גירויים דומים ולכן הם חווים תגובות רגשיות חזקות.

קישור לידיעה

קצת על הפרעת דחק פוסט-טראומתית