פעילות גופנית היא דבר מומלץ. היא תורמת לשמירה על משקל גוף בריא, צפיפות עצם גבוהה, כוח שריר, גמישות, חיזוק המערכת החיסונית, הפחתת דיכאון ועוד. מאידך מחקר סקירה חדש, אשר פורסם לאחרונה בכתב העת Alimentary Pharmacology and Therapeutics, מגלה שפעילות גופנית מאומצת עשויה להוביל לתסמינים גסטרואינטסינאליים (תסמינים הקשורים למערכת העיכול) ואף לפגוע במערכת העיכול.

במחקר הסקירה סקרו החוקרים חמישה מאגרי מידע על מנת לזהות פרסומים אשר קישרו בין פעילות גופנית מאומצת לסימני נזק במערכת העיכול כגון חדירות, תנועתיות יתר, אנדוטוקסמיה (רעלנים בדם אשר מקורם בדופנות התאים של חיידקים) והפרעות ספיגה. התברר שככל שהפעילות הגופנית היתה עצימה יותר ומשכה ארוך יותר, כך חלה עלייה במדדי הנזק למערכת העיכול שהוזכרו מעלה. בנוסף חלה עלייה גם בהפרעות אחרות כדוגמת ליקוי בהתרוקנות קיבה והאטת מעבר במעי דק.

חשוב לשים לב שמדובר אך ורק בפעילות מואצת בסטרס פעילות של לפחות שעתיים בצריכת חמצן מקסימאלית של 60% ומעלה, כאשר סטרס חום וריצה (כדוגמת מה שקורה לאלו שרצים מרתונים) החמירו את המצב. פעילות גופנית מתונה נמצאה כמומלצת גם לאנשים בריאים וגם לאנשים עם מחלת מעי דלקתית או הפרעות בתפקוד מערכת העיכול.  כמובן שיש לאשר מסקנת מחקר זה בעזרת מחקרים נוספים על מנת לראותה כקבילה.

 

קישור לסקירה על המחקר- אתר sciencedaily

קישור לתקציר המחקר עצמו- אתר onlinelibrary

 

בעולם המערבי, כבר כשהעובר בן מספר חודשים, ניתן לקבוע את מינו – זכר או נקבה. המין שלנו עקבי בדרך כלל ונשאר איתנו לכל החיים, אלא אם כן אנחנו מחליטים לשנות אותו בעזרת מינון הורמונים וניתוחים לשינוי מין. הדבר הוא לא בדיוק כך אצל חלק מילדי שבט ה"מאצ'יאמברס" מכפר לאס סלינאס במחוז ראהונה שברפובליקה הדומיניקנית.

אחד מכל 90 ילדים שם "סובל" מתופעה גנטית שהמדע לא מצליח להסביר כבר כ-40 שנה. עוברים אלו נולדים כנקבות לכל דבר ובגיל 12 מגדלים פין והופכות לזכרים. תופעה זו (אשר נקראת בשפה המקצועית- guevedoces) התחילה להיחקר בשנות ה-70 על-ידי ד"ר ג'וליאן אימפרטו, אנדוקרינולוגית (רופאה המתמחה בתחום ההורמונים) מאוניברסיטת קורנל ולאחרונה נעשה עליה סרט דוקומנטרי מטעם ה-BBC.

טענת החוקרים עד היום היא שהתופעה מתרחשת בגלל מחסור באנזים בגוף האם. האנזים בולם התפתחות הורמונים זכריים עד גיל ילדות מאוחר יחסית, אך בגיל מסוים רמות הטסטוסטרון עולות, הקול משתנה, שיער מתחיל לצמוח על הפנים והפין מתחיל להתגבש וכך גוף הנערה הופך לגוף של נער. למרות המחקר רב השנים, עד היום לא נמצאה התרופה לתופעה המוזרה הזו.

 

קישור לכתבה על הסרט בילדי ה"מאצ'יאמברס"- אתר ה-BBC

קצת על פיתוח נטייה מינית

 

 

 

לפני מספר שנים, בשנת 2011, העלו מספר חוקרים מהמחלקה לגסטרואנטרולוגיה באוניברסיטת מונאש (Monash University) שבאוסטרליה, ביניהם חוקר בשם גיבסון (Gibson PR), את הטענה שאצל אנשים מסוימים גלוטן (חלבון הנמצא בחיטה, שעורה ודגנים אחרים, מעניק ללחם את הפריכיות שלו בעת הלעיסה) יכול לגרום לתסמיני עיכול. החוקרים קראו לזה מצב של אי-סבילות לגלוטן (או רגישות לגלוטן שאיננה צליאק; צליאק הינה מחלה אוטואימונית אשר פורצת בעקבות אכילת גלוטן- ע.ב.ח.). הטענה הזו הוכחה אז בממצאי מחקר שעשו לשם כך, כאשר מחקר זה ואחרים הובילו לתעשייה שלמה של מוצרים נטולי גלוטן, המיועדים גם לאלו שהם בעלי אי-סבילות לגלוטן ולא רק לחולי צליאק. כיום, תעשיית הנטול-גלוטן מגלגלת כ-15 מיליארד דולר נכון לשנת 2016, כאשר 18% מהאמריקאים קונים אוכל נטול גלוטן (למרות שרק 1% מהאוכלוסייה חולה הצליאק).

גיבסון החליט להמשיך לחקור את ממצאיו יותר לעומק, כדי לבודד את הסיבה שהגלוטן גורם לתגובה שכזו אצל אלו בעלי אי-סבילות לגלוטן ולשם כך ביצע מחקר נוסף. במחקר נבדקו 37 נבדקים אשר הוגדרו כרגישים לגלוטן. במהלך המחקר, הוצאו מארוחות הנבדקים כל הטריגרים האפשריים התזונתיים היכולים לגרום לתסמינים במערכת העיכול, כמו לקטוז, חומרים משמרים (למשל סולפטים וניטרטים) וגם סוגי אוכל הידועים כ-FODMAP (מזונות עם שרשראות קצרות של פחמימות). לכל נבדק, ניתנה בסמיות כפולה (לא הנבדקים ולא החוקרים ידעו מה ניתן לכל נבדק) ובצורה אקראית פעם ארוחה עם הרבה גלוטן, פעם ארוחה עם מעט גלוטן ופעם ארוחה ללא גלוטן בכלל (זו הייתה קבוצת הפלסבו). במשך כתשעה ימים לקחו לנבדקים דגימות שתן וצואה.

תוצאות המחקר היו מפתיעות- כל ארוחה, כולל ארוחות הפלסבו, גרמו אצל הנבדקים לכאב, נפיחות, בחילה וגזים באותה המידה- משמע לא הייתה שום תגובה ספציפית לגלוטן. מחקר שלישי, גדול יותר, הגיע בדיוק לאותם ממצאים.

מה בעצם קרה במחקר?

הנבדקים כנראה הושפעו מאפקט נוסבו (Nocebo). הם היו קשובים יותר למצוקת המעיים שלהם – בעקבות המחקר, הניטור והצורך לדווח – ולכן דיווחו תמיד על תחושות מצוקה של המעיים.

באופן כללי, מה שפירשו אנשים כאי-סבילות לגלוטן, יכול להיות תוצאה של הימצאות מזונות מסוג FOODMAPS בארוחה שלהם, מזונות שלרוב בנויים גם מגלוטן. זה עדיין לא מסביר מדוע הנבדקים הגיבו שלילית לכל ארוחה, ללא קשר למרכיבים שלה, כולל ארוחות עם מעט מזונות FODMAPS (אם כי, כפי שכבר נכתב, זה יכול להיות תוצאה של אפקט הנוסבו).

 

קישור למאמר המקורי

כתבה נוספת המתארת את הממצאים

תוצאות המחקר השלישי

כתבה על ממצאי המחקר השלישי

 

מוחנו בנוי מנוירונים (תאי עצב), אשר להם דנדריטים, מעיין ענפים או שלוחות אשר יוצאות מגוף התא. הדנדריטים מהווים יותר מ-90% מכל הרקמה העצבית שלנו במוח. אחת הדרכים של תאי העצב לתקשר אחד עם השני היא בעזרת פולסים חשמליים (Spikes), אותם יוצרים גופי התאים. עד היום סברו החוקרים שהדנדריטים מעבירים באופן פסיבי את אותם דחפים עצביים אל גופם של תאי עצב אחרים ואין להם חלק ביצירתם.
מחקר חדש של חוקרים באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA) בראשותו של מיינק מטה (Mayank Mehta) מגלה שהדנדריטים ממש אינם צינורות פסיביים אלא שלוחות עצמאיות אשר מייצרות כמעט פי 10 יותר פולסים מאשר גוף העצב. החוקרים גילו כי הדנדריטים, מעבר לייצור הדחפים העצבים, מייצרים תנודות מתח. תנודות מתח אלו מתנהגות בצורה אנלוגית, מאחר שיש להם ערכים ולא רק במצב של "הכל או כלום" (צורה דיגיטלית) בדומה לדחפים העצביים.
מחקר זה מעיד על כך שהמוח הרבה יותר פעיל ממה שחשבו. הוא בעל פוטנציאל גדול לשנות את הדרך שבה חושבים מדענים על המוח ולתרום להבנת בעיות נוירולוגיות ולפיתוח מחשבים קוונטים.

 

לידיעה באתר אוניברסיטת UCLA

קצת על תאי העצב והדנטריטים

 

דם טבורי הוא דם אשר משמש מקור לתאי גזע. הוא מופק מחבל הטבור של היילוד ומן השלייה, ומחקרים מראים שניתן לטפל באמצעותו במחלות מסוימות של הדם ומערכת החיסון. ההשתלה הראשונה של תאי גזע שמקורם בדם חבל הטבור בוצעה בשנת 1988 ומאז נעשו בעולם למעלה מ-14,000 השתלות כאלו.
מחקר חדש של ד"ר גרלדין דוסון (Geraldine Dawson), ג'סיקה סאן (Jessica M. Sun) ועמיתיהם מאוניברסיטת דיוק שבארצות הברית בדק בניסוי בטיחות ראשוני (מחקר phase I) על 25 ילדים שהוגדרו כאוטיסטים, את יכולתם של תאי הגזע בתוך הדם הטבורי לשפר את התנהגותם של הילדים האוטיסטים. הילדים קיבלו עירוי דם פעם אחת ולאחר מכן ההורים מילאו שאלונים על התנהגות הילדים בטווחי זמן של מספר חודשים. כמו כן גם הרופאים החוקרים עצמם העריכו את שינוי ההתנהגות.
מתוצאות ראשוניות התברר שאכן היה שיפור אצל 75% מהילדים האוטיסטים בהתנהגותם וביכולת הלמידה שלהם. את השיפור מסבירים החוקרים בכך שהדם הטבורי המכיל תאי אב המסוגלים להתמיין לכל תא בגוף, כולל לתאי מערכת העצבים במוח.
מחקר זה מסמן אפשרות מסוימת לטיפול בדם טבורי אצל ילדים אוטיסטים, אך חשוב להסתייג ולהגיד שמדובר במחקר בטיחות ראשוני, אשר האפקט שנמצא בו צריך להיות מאומת במחקרי המשך קליניים של שלבים 2 ו-3 עם אוכלוסיות גדולות יותר.

תודה לחברי קבוצת "קהילת מדעת" בפייסבוק על העזרה בכתיבת הידיעה

 

קישור למאמר המקורי- Stem Cells

קצת על דם טבורי

תאי סרטן ידועים ביכולתם להתחלק במהירות רבה יותר מתאים רגילים. זו אחת התכונות הגורמת למסוכנות שלהם. תצפיות קודמות של פתולוגים גילו שתאים סרטניים לא מסוגלים להתחלק ולפלוש לרקמות אחרות בו-זמנית. מחקר אמריקאי שנעשה על-ידי דיוויד מייטס (David Q. Matus ) מאוניברסיטת סטוני ברוק ודיוויד שרווד (Sherwood) מאוניברסיטת דיוק, ואשר פורסם בכתב העת Developmental Cell, מגלה את המנגנון הגנטי העומד מאחורי תכונה זו.
את המחקר ביצעו החוקרים על תאי עוגן, תאים אשר מיועדים לפרוץ מבעד קרום בסיס (דבר המדמה פלישה לרקמות סמוכות) אצל תולעת בשם Caenorhabditis elegans. תולעת זו נבחרה מאחר שקל לערוך עליה שינויים גנטיים. המחקר מעלה שכדי שהתאים יוכלו לפלוש לרקמות, הם צריכים להפסיק להתחלק. ברגע שמנעו מהתא לפלוש, הוא התחיל להתחלק שוב.
חשיבות מחקר זה גדולה מאחר שהוא מציע להתמקד תרופתית דווקא בתאים הפולשים ולא בתאים המתחלקים, מאחר שהם אלו שיוצרים את הגרורות וכך מורידים את סיכויי ההחלמה מהמחלה.

 

קישור לידיעה- אתר סיינטיפיק אמריקן ישראל

mri בהריוןבניגוד לבדיקת ה-CT, סריקת MRI אינה כוללת קרינה מייננת ולכן אינה מהווה בעיה לנשים בהריון ולעובריהן. מאידך, עד לא מזמן נמנעו מכוני ה-MRI מלבצע MRI לנשים בטרימסטר הראשון להריון, ויש עדיין מכונים הנוהגים כך. האם יש בכך הגיון? מחקר רטרוספקטיבי קנדי חדש, אשר פורסם ב-JAMA בספטמבר 2016, מגלה שאין בעיה לבצע MRI לנשים בהריון גם בטרימסטר הראשון, אך יש להיזהר מאוד בהזרקת גדוליניום בכל שלבי ההיריון.
המחקר, אשר הובל על-ידי גואל ריי (Joel G. Ray) ומריאן וארמולן (Marian Vermeulen) מאוניברסיטת אונטריו, בדק רשומות רפואיות של מעל ל-1.4 מיליון לידות בין השנים 2003-2015. מתוך כל אותם הריונות, 1700 נחשפו בטרימסטר הראשון לסריקת MRI ו-400 נחשפו בנוסף גם להזרקת גדוליניום (gadolinium-enhanced MRI). העוברים מהמחקר נבדקו עד לגיל ארבע בהקשר לחמישה מדדים- לידת תינוק מת או מוות של היילוד, א-נורמליות מולדת, גידולים, אובדן ראייה ואובדן שמיעה- ונמצא שחשיפה לסריקת MRI לא נמצאה כתורמת לעלייה במדדים אלו. מאידך נמצא שהזרקת גדוליניום בכל טרימסטר של ההיריון הגבירה פי 4 את הסיכון ללידת עובר מת או מוות של היילוד, וגם לכל תחלואת עור (ראומטולוגית, תסנינית או דלקתית). מסקנת המחקר היא שאין בעיה לבצע סריקת MRI גם בטרימסטר ראשון של ההיריון, אך חשוב להשתדל להימנע מהזרקת גדוליניום בכל שלבי ההריון.

 

קישור למאמר המקורי של המחקר

הידיעה באתר MRI המדריך המלא

MRI_scanסורק MRI, המבוסס על טכנולוגיית התהודה המגנטית, מספק מאז המצאתו יכולות איבחון חסרות תקדים בעולם הדימות. לאחרונה צוות חוקרים מאוניברסיטת צפון קרוליינה בארה"ב (UNC) ניצל התקדמות טכנולוגית זו על מנת לזהות סימני אוטיזם במוח אצל ילדים בני חצי שנה (לתשומת לב קהילת מתנגדי החיסונים הניתנים בגיל שנה- ע.ב.ח.).
אוטיזם (תסמונת קנר) הוא לקות התפתחותית הנובעת משונוּת נוירולוגית התפתחותית, תורשתית ומולדת. קשה לזהות אוטיזם בשלב מוקדם ולפעמים הסימנים הראשונים, כמו חוסר יצירת קשר עין, מופיעים רק אחרי גיל שנתיים. צוות המחקר, בראשותם של ג'וזף פיבן (Joseph Piven) והתר קודי הזלאט (Heather Cody Hazlett), ביצע את המחקר בארבעה מרכזים רפואיים בארצות הברית, על 109 תינוקות הנמצאים בסיכון גבוה ללקות באוטיזם, משום שאחיהם אובחנו באוטיזם (סיכוי של 1:5, כאשר הסיכוי באוכלוסיה הוא 1:100 בקירוב) ובמקביל, על 42 תינוקות ללא רקע משפחתי של אוטיזם. הם בדקו, בעזרת סורק MRI, את מוחם של התינוקות בזמן שישנו בגילאי 6 חודשים, 12 חודשים ו-24 חודשים.

בגיל שנתיים 15 מהתינוקות שהיו בעלי סיכון גבוה ללקות לאוטיזם בגלל עבר משפחתי, אכן אובחנו כלוקים באוטיזם (על סמך אי יצירת קשר עין, עיכוב ביכולת הדיבור ועיכוב בתחומים התפתחותיים אחרים) וממצאי המחקר הראו שנפח מוחם גדל בין סריקת MRI מוח בגיל 12 חודשים לבין סריקת MRI מוח בגיל 24 חודשים, בצורה מהירה יחסית לילדים שלא לקו באוטיזם. ממצא נוסף בסריקות ה-MRI המבדיל בין התינוקות שאובחנו עם אוטיזם בגיל שנתיים לכאלו שלא אובחנו, נמצא בין סריקת MRI מוח בגיל 6 חודשים לבין סריקת MRI מוח בגיל 12 חודשים, כאשר אצל התינוקות שאובחנו באוטיזם שטח הפנים של קליפת המוח (מדד של גודל קפלי המוח בחלק החיצוני של המוח), גדל מהר יותר בהשוואה לאלו שלא קבלו אבחנה. בסיכום הכללי, אלגוריתם האבחון של המחקר הצליח לזהות אוטיזם מוקדם על סמך סריקות MRI מוח ב-81% מהמקרים.

מחקר זה, אשר ממצאיו כרגע מתייחסים אך ורק לאוכלוסיית תינוקות בסיכון גבוה ולא לכלל האוכלוסיה, מצריך סדרת מחקרי המשך על אוכלוסיות גדולות יותר על מנת שיוכל להתקבל ככלי אבחוני קליני לכל דבר. במידה והדבר יצלח, אפשר יהיה להקדים את מועד אבחון האוטיזם בעזרת סריקת MRI מוח לאותם ילדים בסיכון ואז להתחיל טיפול מוקדם יותר במטרה לשפר את התפקוד בשלבים מאוחרים יותר בחיים. חשוב גם לציין שכיום ישנה התפתחות רבה בתחום ה-MRI העוברי, כך שאולי בעתיד ניתן יהיה לנבא אף אצלם היתכנות אוטיזם בעזרת סריקת MRI, וכך לאפשר להורים לקבל החלטה האם להביא את הילד לעולם או לא (ע.ב.ח.).

 

קישור לכתבה על המאמר המקורי- אתר Nature

קצת על אוטיזם קלאסי (תסמונת קנר)

פורטל ה-MRI הישראלי

Credit Science Photo Library – VICTOR HABBICK VISIONS Brand X Pictures Getty Images

מחלת אלצהיימר (Alzheimer's disease) הינה מחלה קשה ומתקדמת (פרוגרסיבית) של מערכת העצבים המרכזית. במהלך המחלה מתים תאי העצב במוח. המחלה מתאפיינת בפגיעה בזיכרון ובהמשך בכושר ההתמצאות, יכולת החשיבה, הסקת המסקנות, פגיעה ביכולות מוטוריות ועוד. מעבר למציאת דרכים לטיפול, מתמקד המחקר באיתור מוקדם של האנשים שמועדים לחלות באלצהיימר, על מנת להתחיל טיפול מוקדם בהם. עד היום לא נמצאו כלי אבחון מוקדמים אפקטיביים וזמינים לאלצהיימר, אך לאחרונה, מחקר שנעשה באוניברסיטת תל-אביב בראשותם של ד"ר דוד גורביץ, פרופ' אילנה גוזס, ד"ר אלנה מילנזי, ד"ר נועם שומרון ואדוה הדר, גילה שאצל חולי אלצהיימר קיימת ירידה ברמת ביטוי הגן RGS2 בדם.
עד לא מזמן, סברו החוקרים שחלבון בשם עמילואיד-בטא הינו מאפיין מובהק של מחלת האלצהיימר, אלא שהתברר שהוא נמצא בכמויות גדולות גם במוחותיהם של אנשים בריאים. אחת ההשערות לפתרון סתירה זו הציעה שישנם אנשים שרגישים יותר להצטברות של עמילואיד-בטא ולכן נמצאים בסיכון גבוה לחלות במחלת אלצהיימר.
במהלך המחקר הנוכחי לקחו החוקרים דגימות תאי דם מ-28 אנשים בריאים, תאי הדם של חלק מהנבדקים הגיבו ברגישות רבה לחלבון עמילואיד-בטא (צמיחתם התעכבה) ותאי הדם של החלק השני ברגישות פחותה יותר. החוקרים גילו שאצל תאי הדם שהגיבו ברגישות גדולה לחלבון העמילואיד-בטא היה ביטוי נמוך של גן ה-RGS2. גן זה מוכר למדע די הרבה שנים וידוע שהוא אחראי על כיבוי אותות המועברים בין תאי עצב, אך זו הפעם הראשונה שמקשרים אותו גם למחלת האלצהיימר.
בהמשך המחקר ביצעו החוקרים בדיקות דם בקרב חולי אלצהיימר וגילו שביטוי RGS2 נמוך אצלם בדם ביחס לביטויו אצל נבדקים בריאים. בדיקה נוספת במאגרי מידע קיימים של ביטויי גנים של חולי אלצהיימר גילתה שביטוי הגן RGS2 היה נמוך אצלם גם בדם וגם ברקמות המוח. כמו כן התברר שרמתו הנמוכה של ביטויי הגן מתחילה עוד בשלב הראשוני של המחלה, המוגדר כירידה קוגנטיבית קלה.
תוצאות אלו הן אמנם תוצאות ראשוניות, אך בהחלט מבטיחות לגבי סמן ביולוגי משמעותי אצל חולי אלצהיימר, סמן שיכול לאפשר אבחון מוקדם ואף לייצר טיפולים מתאימים.

 

קישור לידיעה- אתר אוניברסיטת תל-אביב

הגן RGS2 באתר omim

על מחלת אלצהיימר ומחקרים אחרונים בה- אתר fmri והדימות המוחי

ct-%d7%91%d7%98%d7%9fכאשר מבצעים צילומים, לרוב מעורבת בכך תוכנה, ואז הצילומים עוברים דרך תקשורת מחשבים אל תחנה בה יושב הרופא וכך הם מפוענחים. האם תוכנה חכמה יכולה להחליף, לעזור לרדיולוג או לפחות לספק חוות דעת שנייה לגבי צילומים? התשובה נבדקת בימים אלו בעזרת חברה ישראלית בשם "זברה מדיקל".

החברה, אשר הוקמה בשנת 2014 על-ידי אלעד בנימין, פיתחה מנוע אבחוני אוטומטי המבוסס על אלפי סריקות של צילומים ופתולוגיות. המטרה היא לא להחליף את הרדיולוג המפענח את הצילומים, אלא לספק אפשרות לחוות דעת שנייה או לשמש כלי עזר לרדיולוג המפענח על מנת לאתר ממצאים שהוא פספס.

בימים אלו קיים כלי באתר החברה בשם Profound, אשר מציע אפשרות חינמית להעלות את צילומי CT בטן וחזה ולקבל איבחון על סמך התוכנה. בהמשך מתכננת החברה לספק תשובות איבחוניות של צילומי ממוגרפיה, MRI, רנטגן ועוד.

 

קישור לאתר החברה

הידיעה ב-MRI הפורטל הישראלי