קיבה2תחום המחקר של חיידקי המעי הינו תחום מחקר פורה מאוד בשנים האחרונות (אפשר להזכיר בהקשר זה את ד"ר ערן אלינב ממכון ויצמן, זוכה פרס רפפורט, העוסק כיום בפרוייקט רחב היקף בתחום בשיתוף עם פרופ' ערן סגל, גם הוא ממכון ויצמן- ע.ב.ח.). מחקרים שנעשו בעשור האחרון הוכיחו שהרכב חיידקי המעי קשור בנטייה להשמנה אצל עכברים וכעת מחקר חדש של חוקרים מאוניברסיטת גוטינגן שבשבדיה, בראשותו של פרדריק בקהד (Backhed), טוען שניתוח לקיצור קיבה מביא לשינוי באוכלוסיית חיידקי המעי וכך להרזייה.
במחקר נלקחו שתי קבוצות של נשים, האחת לאחר ניתוח קיצור קיבה והאחת ללא ניתוח קיצור קיבה והתברר שהפרופיל החיידקי השתנה משמעותית אצל הקבוצה שלאחר ניתוח קיצור הקיבה. כמו כן, לאחר שהוחדרו חיידקי המעי של שתי הקבוצות למעי עכברים נקיים מחיידקים, התברר שהעכברים שהיו עם אוכלוסיות החיידקים שנלקחה מקבוצת הנשים שהיתה לאחר ניתוח קיצור הקיבה, היו רזים יותר וניחנו בחילוף חומרים גבוה יותר.
מחקר זה ממשיך את סדרת המחקרים המלמדים על השפעתם של חיידקי המעי על ההשמנה (השפעה שלדעת חוקרים רבים מגיעה אל תחומים רבים נוספים שאינם קשורים לתזונה והשמנה- .
ע.ב.ח.). החוקרים מקווים למצוא את הדרך למנוע את ניתוח קיצור הקיבה בעזרת החלפת חיידקי המעי של אותן נשים המועמדות לניתוח, וכמובן למצוא אלו חיידקים הם האחראים לשינוי.

 

הכתבה על המחקר- הבלוג של ד"ר דרור בר-ניר

כתבה על המאמר- אתר sciencemag

קצת על מחקרם של ד"ר ערן אלינב ופרופ' ערן סגל

פלסטרכאשר אנחנו נפצעים, הרופא או האחות מחטאים וחובשים לנו את איזור הפצע במטרה למנוע מחיידקים להגיע אליו ולזהם אותו יותר. השאלה אם אותה התחבושת או הפלסטר יכולים גם לעזור בריפוי הפצע עצמו?
חוקרים מאוניברסיטת וושינגטון (WSU) שבארצות הברית, בראשותו של פרופ' האלוק בינאל (Haluk Beyenal), פיתחו פלסטר אשר מוליך זרם חשמלי וכך הורג בקטריות באיזור הפצע. גירוי חשמלי נחקר זמן רב בהקשר ליכולתו להאיץ תהליך של ריפוי פצע והסברה היתה שאותו זרם חשמלי גורם ליצירה מהירה יותר של כלי דם באיזור הפצע ואז הזרמת דם רב יותר לאיזור הפגוע – מה שעוזר לריפוי הפצע (תהליך הנקרא אנגיוגנזיס; Angiogenesis). במהלך הניסוי הנוכחי בדקו החוקרים את יכולתו של פלסטר, המורכב מבד בעל יכולת להוליך זרם חשמלי, להשמיד את החיידקים באיזור הפצע אך לא לפגוע באיזורים הבריאים. התוצאות הראו שאכן החיידקים באיזור הושמדו, כפי שהיה קורה אם היו משתמשים באנטיביוטיקה, ואילו האיזורים הבריאים לא נפגעו כלל. לאחר מחקר נרחב, הסיבה לכך היתה יצירת מימן על-חמצני (hydrogen peroxide), חומר חיטוי חזק, על פני האלקטרודה. החוקרים הצליחו לשלוט בעזרת הזרם החשמלי על ריכוז המימן העל-חמצני, וכך לשלוט ביכולת להשמיד חיידקים.
עיקרון השיטה של החוקרים, כאמור איננו חדש, אך יכולת השליטה שלהם בתגובות האלקטרו-מכניות של הפלסטר והבנת הסיבה להשמדת החיידקים הן חדשניות, וכעת הם בתהליכי הוצאת פטנט על ה"פלסטר האלקטרוני". בינתיים הם עמלים על הרחבת אפשרויות השימוש ביישום על מנת שיאיץ גם ריפוי של פציעות גדולות יותר ותהליכים טראומטיים אחרים בגוף האדם, וכך אולי יוכל בבוא העת להחליף את האנטיביוטיקה וכך לפתור את בעיית העמידות של החיידקים אליה.

תודה לגיא לוי, כתב טכנולוגיה ומחשבים, על העזרה בהכנת הידיעה.

 

קישור לידיעה- אוניברסיטת וושינגטון

קצת על תהליכי הריפוי של פצע בגוף האדם

אולטרה סאונדבשנים האחרונות האולטרה סאונד, גלי על-שמע, מתגלה מעבר ליכולתו לשמש בבדיקת הדמייה, גם כבעל פוטנציאל טיפולי נרחב. אחד המחקרים האחרונים בתחום נעשה על-ידי חוקרים באוניברסיטת שפילד שבאנגליה, בראשותו של מרק בס (Bass), ובמהלכו נוסתה שיטה חדשה להאצה של ריפוי פצעים בעזרת אולטרה סאונד.
פצעים כרוניים מופיעים אצל אוכלוסיות שונות וההחלמה מהם קשה. החוקרים השתמשו באולטרה סאונד על פצעים טרום-כרוניים של עכברים חולי סכרת (חולי סכרת נוטים ליצור יותר פצעים כרוניים שזמן ההחלמה שלהם ארוך יותר מכאלו שהם אינם חולי סכרת- ע.ב.ח.) והתברר שזמן הריפוי של הפצעים ירד מתשעה ימים לשישה ימים. הדבר מתבצע בעקבות תנודות בתאים באיזור הפצע, אותם יוצר האולטרה סאונד, אשר מאיצות את תהליך ההחלמה.
מאחר שמנגנון ריפוי הפצעים אצל בני אדם ועכברים הינו שונה, עדיין נדרשים מחקרים נוספים על מנת לאשר שאכן השיטה עובדת. כמו כן יש צורך לבדוק את השיטה על פצעים שכבר נהיו כרוניים. אם הניסויים יצליחו, יתכן שיתאפשר לצמצם את ייסורי החולה בעזרת החלמה מהירה יותר של פצעיו.

מבוסס על כתבתו של עידו גנוט, גלילאו מ"ס 204, ע"מ 17

 

ההודעה לעיתונות של אוניברסיטת שפילד

קצת על אולטרה סאונד והיישומים שלו

עבודה פיזיתפעילות גופנית הינה דבר מומלץ על-ידי רופאים רבים מאחר שהיא מהווה גורם מגן מפני מוות בכלל ומוות ממחלות לב בפרט, אבל האם עבודה פיזית בינונית עד קשה, כפי שמבצעים חלק מעובדי הצווארון הכחול, יכולה להוות תחליף לפעילות גופנית? זה היה נושאו של מחקר חדש שבוצע בראשותה של ד"ר שירה זלבר-שגיא, פרופ' מנפרד גרין ותלמיד המחקר גיל הררי, מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה.
במחקר אורך, בו נאספו נתונים דמוגרפיים ובריאותיים במשך 22 שנים, השתתפו 4,819 גברים בני 70-20 מ-21 מפעלים בארץ. הנבדקים חולקו לשתי קבוצות- קבוצת אנשים שעבודתם דרשה מאמץ פיזי בינוני עד קשה (עובדי צווארון כחול), וקבוצת אנשים שעבודתם דרשה מאמץ קל או לא דרשה מאמץ בכלל (עובדי צווארון לבן). התברר ששיעור התמותה הכללית של עובדי הצווארון הכחול היה גבוה יותר יחסית לעובדי הצווארון הלבן, בעיקר כאשר הם לא ביצעו פעילות גופנית בשעות הפנאי (15.2% סיכון למוות). הסיכון הנמוך ביותר היה אצל עובדי הצווארון הלבן שביצעו עבודה פיזית קלה או לא ביצעו בכלל עבודה פיזית בעבודה וביצעו פעילות גופנית (4.84% סיכון למוות). תוצאות דומות התקבלו גם בהקשר לסיכון למוות ממחלות לב (פי 4 יותר סיכון לעובדי הצווארון הכחול שלא ביצעו פעילות גופנית בשעות הפנאי מול עובדי הצווארון הלבן שביצעו פעילות גופנית בשעות הפנאי).
הסיבה להבדלים אלו, לפי החוקרים, היא שלמרות ששתי הפעילויות הללו נחשבות לפעילויות גופניות, הפעילות הגופנית בשעות הפנאי משפרת תפוקה אירובית ומשתפת שרירים רבים יותר מפעילות פיזית מונוטונית במהלך העבודה- לכן המלצתם היא שגם פועלים בעבודות פיזיות יבצעו פעילות גופנית בשעות הפנאי.

מבוסס על כתבתו של אילן יבלברג, גלילאו מ"ס 203, ע"מ 45-44.

 

קישור לידיעה- אתר אוניברסיטת חיפה

קצת על פעילות גופנית ויתרונותיה

פיברומיאלגיהפיברומיאלגיה היא תסמונת כאב כרונית שהסימפטומים הנפוצים בה הם כאבי שרירים, כאבים בסיבי רקמת החיבור כמו הגידים, תשישות ועוד (היא קרויה "תסמונת" כי מדובר באוסף של תסמינים וסימנים; תסמין הוא מה שהחולה מדווח עליו לרופא וסימן הוא מה שהרופא מוצא בבדיקה- ע.ב.ח.). התסמונת פוגעת בכשני אחוזים מהאוכלוסיה כאשר 90% מהחולים הם נשים ובגלל אופיה היא יחסית קשה לאיבחון. הסיבות לה, כפי שנהוג לחשוב כיום, הן חבלת ראש, זיהום במערכת העצבים או עקה נפשית קשה ומתמשכת. אלו גורמות לשיבוש של המנגנון המוחי אשר אחראי על הכאב.
מחקר חדש, בו השתתפו חוקרים מאוניברסיטות תל-אביב ובן-גוריון (ד"ר שי אפרתי, פרופ' אשל בן יעקב ז"ל, פרופ' דן בוסיקילה וד"ר יעקב אבלין) וחוקרים מאוניברסיטת רייס בארצות הברית, הוכיח שטיפול בתא לחץ, סביבה עתירה בחמצן, יכול לשפר את מצב החולות בפיברומיאלגיה באופן משמעותי. בניסוי חולקו 60 נשים חולות פיברומיאלגיה בגילאים שונים לשתי קבוצות- קבוצה אחת קיבלה טיפול של חמש פעמים בשבוע בתא לחץ והקבוצה השנייה היוותה קבוצת בקרה. התוצאות הראו ש-70% מהנשים, שקיבלו את הטיפול בתא הלחץ, שיפרו את מצבן עד כדי כך שלא ניתן היה להגדיר אותן יותר כחולות פיברומיאלגיה.
הסיבה לריפוי היא עצם יכולתו של החמצן המועשר בתא הלחץ לאושש תאי מוח שנפגעו קלות וכך לשקם את רקמת המוח הפגועה. מעבר לכך שבעקבות טיפול זה חולות פיברומיאלגיה רבות יכולות להירפא, השימוש בתא לחץ יכול להוות פתרון רחב היקף במחקרים נוספים גם במחלות מוחיות אחרות כגון אלצהיימר ואף למנוע את הזדקנות המוח והירידה הקוגנטיבית עם התקדמות הגיל.

 

קישור למאמר המקורי- כתב העת PLOS One

קישור לכתבה על הניסוי והממצאים- אתר nrg

קצת על פיברומיאלגיה

אשה ישנה2

לשינה יש תפקידים רבים. אחד התפקידים העיקריים שלה הוא לנקות את המוח מפסולת שהצטברה בו במהלך חילוף החומרים ושעלולה לפגוע בתאי המוח (תפקיד אחר הוא למשל איפוס של ספי הגירוי של הנוירונים במוח; מדענים סבורים שזו הסיבה לעצבנות המלווה חוסר שינה ולרמות העירנות ובהירות החשיבה שמאפיינות אנשים מיד עם התעוררותם – ע.ב.ח). זו גם כנראה הסיבה שבעלי חיים בעלי חילוף חומרים מהיר יותר, ישנים יותר (כדוגמת מכרסמי כיס הישנים 18 שעות מול תנינים בעלי חילוף חומרים איטי הישנים בין 6-2 שעות ביממה). מחקרים קודמים העידו על כך שלאנשים עם בעיות שינה יש סיכון גבוה ללקות במחלות נוירולוגיות, למשל סיכון גבוה פי 1.5 ללקות במחלת האלצהיימר.
מחקר חדש, אשר בוצע על מכרסמים באוניברסיטת סטוני ברוק בניו-יורק בהובלת לי האדוק (Lee, H.) וקסי לולו (Xie, L.), בדק במשך מספר שנים בעזרת MRI איזו תנוחה עוזרת לפסולת במוח להתפנות בזמן השינה בצורה הטובה ביותר. הם עשו זאת תוך מעקב אחרי פעולתה של המערכת הגלימפטית (glymphatic system), מערכת שתפקידה לפנות פסולת וחומרים מזיקים מהמוח כגון בטא עמילואיד וחלבוני טאו, פסולת חלבונית אשר קיימת סברה שהיא גורמת למחלת האלצהיימר (סברה שלא הוכחה באופן חד-משמעי- ע.ב.ח.). התוצאות הראו שהמכרסמים שישנו על הצד ניקו בטא עמילואיד ב-25% טוב יותר מאותם מכרסמים ששכבו על הגב או על הבטן. ממצאים אלו תומכים בעובדה ששינה על הצד היא תנוחת השינה הנפוצה בטבע.
מחקר זה, אשר זקוק למחקרי בקרה ולמחקרי המשך על מנת לתקף כהלכה את מסקנתו, מצטרף למחקרים נוספים אשר מחזקים את עדיפות השינה על הצד על פני תנוחות אחרות בגלל התמודדות טובה יותר עם נחירות ועם תופעה של דום נשימה בשינה.

 

קישור לתקציר המאמר- The journal of Neuroscience

קישור לכתבה על המאמר- אתר קופת חולים כללית

קצת על השינה ותפקידיה

וירוס השפעתשפעת היא מחלה עונתית הנגרמת על-ידי נגיפי השפעת (influenza). בעבר היו מגפות שפעת אשר קטלו מליוני אנשים (כמו השפעת הספרדית שקטלה כ-40 מיליון איש לאחר מלחמת העולם הראשונה), אבל כיום רוב החולים מחלימים מהמחלה תוך מספר ימים. למרות זאת, אוכלוסיות סיכון מסוימות נוטות לפתח סיבוכים מסוכנים יותר כמו דלקת ריאות. הדלקת, אשר נגרמת על-ידי נגיפי השפעת או חיידקים אופורטוניסטים (opportunists, בעברית "חיידקים סתגלנים", חיידקים המנצלים מצב ירוד של החולה לגרימת מחלה), גורמת לפגיעה בחדירות מערכת הדם והנשימה ואז לחדירת נוזלים רבים אל הריאות עד לקריסתן (כפי שקורה במצב של טביעה). החיסון והתרופות כנגד הנגיף אינם תמיד יעילים לטיפול במצב.
לאחרונה, קבוצת חוקרים בראשותו של וורן לי (Lee) מאוניברסיטת טורונטו, הצליחו בעזרת תרופה חדשה להפחית את מעבר הנוזלים אל תוך הריאות. הם עשו זאת בעזרת פפטיד (חלבון קצר המכיל שרשראות קצרות של חומצות אמינו – ע.ב.ח.) סינתטי בשם Vasculotide, אשר נקשר לקולטן בתאי האנדותל (רקמת תאים המרפדת את פני השטח הפנימיים של כלי הדם – ע.ב.ח.) בשם Tie2 ומפחית את מעבר הנוזלים. התרופה הוכיחה סיכויי הצלחה של 80% במחקר על עכברים בזכות יכולתה לעכב את התסמין הקטלני ואז לאפשר למערכת החיסון זמן רב יותר להגיב לנגיפים.
מחקרים נוספים מיועדים לבחון את פעולתה של התרופה על בני אדם ואז לאשר אותה לשימוש נרחב לשם הצלת חיים.

 

קישור לידיעה- הבלוג של ד"ר דרור בר-ניר

קישור למאמר המקורי- אתר Nature

קצת על מחלת השפעת וסיבוכיה

Ebola Virus at 108,000 Magnification
Ebola Virus at 108,000 Magnification

מחלת האבולה, הנגרמת על-ידי נגיף האבולה, היא מחלה המתאפיינת בהתפרצויות. עד שנת 2015 היה מדובר בהתפרצויות קטנות, אך ההתפרצות האחרונה במערב אפריקה גרמה לכ-10,800 מקרי מוות, כ-70% מכלל ההידבקויות. ההישרדות ממחלת האבולה תלויה בכמות הנגיפים שהגיעו אל האדם החולה, ובדרך בה חדרו לגוף. אם נגיפים רבים חודרים ישירות לדם, קשה מאוד להציל את האדם שנדבק.
מנגנון הפעולה של נגיף האבולה מעניין מאוד. מחקרים אחרונים מגלים שהוא תוקף קודם כל את המקרופאגים ואת תאי הדנדריטיים (Dendritic cells; תאים שתפקידם לבלוע את הוירוסים ואז להציג את המטען הגנטי שלהם ללימפוטיצים ובמיוחד לתאי T- ע.ב.ח.). בצורה כזו גם נפגעת יכולתה של מערכת החיסון וגם מצליח הנגיף להגיע לאיזורים מרכזיים בגוף. בנוסף לכך נגיף האבולה גורם לתאים שאליהם הוא נכנס לייצר ולשחרר למחזור הדם כמות גדולה של חומר בשם גליקו-פרוטאין מופרש (sGP), אשר דומה מאוד למוליקולות הבולטות מן המעטפת החיצונית של נגיפים. בעקבות זאת מערכת החיסון "מתבלבלת", מחסלת את מולקולות ה-sGP שאינן מחוברות לשום נגיף וכך מוחלשת. בתהליך זה מערכת החיסון משחררת מולקולות דלקתיות שונות הקרויות ציטוקינים, תהליך אשר מוביל למוות תאים רבים במערכת החיסון ולייצור מופרז ומפוזר של גורמי קרישה בדם. בעקבות כך בחלק מהמקומות הדם נקרש, ובחלק דליל, ולכן נגרמים דימומים המובילים לאי אספקת דם לאיברים חיוניים ולפגיעה בחדירות המעיים (דבר המוביל לחדירת חיידקים מהמעיים לדם, מצב מסכן חיים הנקרא אלח דם).
אחד הטיפולים המובילים כיום לנגיף האבולה הוא טיפול בעזרת נוגדנים שנלקחו מדם של שורדים או נוצרו באופן מלאכותי (ZMapp). נוגדנים אלו חוסמים את הגליאו-פרוטאינים שעל פני שטח הנגיף וכך מקשים עליו להדביק את תאי הגוף. כיום מפותחים גם חיסונים לאבולה על ידי חברת NewLink וחברת גלסקו סמית קליין והמחקר בתחום נמשך.

 

קישור לכתבה המלאה- אתר סיינטיפיק אמריקן ישראל

קצת על מחלת האבולה

נתונים לגבי מיקום ושיעורי התחלואה באבולה

שתי בנותבשני העשורים האחרונים נצפית תופעה חוצה יבשות של התבגרות מינית מוקדמת (Central precocious puberty) אצל חלק מהילדות ובמידה מסוימת גם אצל חלק מהילדים. אם בעבר התפתחות השדיים היתה מתרחשת בבנות אחת עשרה, כיום הדבר יכול להתחיל כבר בגיל שבע ולעיתים נדירות אפילו בגיל שלוש. תהליך זה, מעבר להשלכות החברתיות שלו, מגביר את הסיכון של אותן ילדות לסרטן ומחלות אחרות בגיל מאוחר יותר.
כיום המחקר בתחום לא מצליח להסביר את התופעה באופן מלא. הגורם המוביל להסבר תופעה זו הוא השמנת יתר, מאחר שתאי שומן מייצרים אסטרוגן, ההורמון שמניע את תהליך ההתפתחות המינית (כתגובה להפרשת הורמון אחר בשם GnRH המופרש מההיפותלמוס). מאידך, התופעה נצפתה במספר מחקרים גם אצל ילדות בעלות משקל תקין, ולכן החשד נפל גם על מזהמים סביבתיים כגון חומרי הדברה, בי-פנילים רב-כלוריים וביספנול A אשר מחקים את ההשפעה של אסטרוגן על הגוף. יש גם מחקרים אחרים אשר מראים קשר בין לחצים נפשיים בילדות הנובעים ממצב משפחתי או מרגישות יתר של הילדה, לבין התבגרות מינית מוקדמת.
ההצעות להתמודדות עם התופעה, אשר יכולה להטריד ילדות והורים רבים, היא לדבוק באורח חיים בריא הכולל תנועתיות ואכילה נכונה. כמו כן מחקרים הראו שהתבגרות מינית מוקדמת מופיעה פחות אצל ילדות שהונקו חלב אם. יש כמובן לעשות מחקרים נוספים בתחום על מנת להבין את הסיבות לתופעה זו באופן מעמיק יותר.

 

קישור לכתבה המלאה-אתר סיינטיפק אמריקן ישראל

על התפתחות מינית מוקדמת-אתר כללית

תקציר מחקר חדש לגבי הקשר בין הנקה להתפתחות מינית מוקדמת

בחורה מתגרדתכאשר עוקץ אותנו יתוש, או ליתר דיוק יתושה, אנחנו חשים עקצוץ וצורך לגרד את מקום העקיצה (הסיבה לעיקצוץ היא ההיסטמין שהגוף שלנו מפריש כתגובה אלרגית לאנזימים של היתושה, אשר גורם לגירוי של סיבי עצב בעור- ע.ב.ח.). גירוד לרוב מקל בהתחלה על העקצוץ, אך מביא בהמשך לצורך חזק יותר לגרד וכעת קבוצת חוקרים מאוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס, בראשם זו-פנג-צ'ן (Chen), מתקרבת להבנת הסיבה לכך.
כבר מספר שנים יודעים החוקרים שגירוד יוצר תחושה מתונה של כאב, אשר מתחרה בתחושת העקצוץ. תחושת העקצוץ ותחושת הכאב מפעילים תאי עצב אחרים, אך אלו חולקים מסלולים משותפים למוח. כאשר אנחנו מגרדים, אנחנו גורמים כאב קל בגלל סריטת העור וזה חוסם לרגע את תחושת העקצוץ (בגלל השתלטות עצבי הכאב על המסלול של עצבי העקצוץ). הגוף מפריש כתגובה לכאב חומר שנקרא סרוטונין, אשר מתקשר רק לקולטנים הקשורים לכאב, ואז מביא לתחושת הקלה. הבעיה היא שאז ישנה הגברה של מסלול העקצוץ כי קולטני הכאב חסומים ולכן חשים צורך עז יותר לגרד.
המחקר כלל ניסוי על עכברים כאשר החוקרים שמו לב שעכברים שגירו להם גם את קולטני הכאב וגם את קולטני העקצוץ, התגרדו הרבה יותר מעכברים שגירו אצלם רק את קולטני העקצוץ. לסיכום, אם לא תתגרדו, כנראה שיש סיכוי טוב יותר שתחושת העקצוץ תעבור מהר יותר מאשר אם תתגרדו.

 

קישור לידיעה על המחקר- אתר אוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס

קישור לכתבה על הידיעה-אתר סיינטיפק אמריקן ישראל