אוטיזםאוטיזם או תסמונת קנר היא תסמונת אשר מרתקת חוקרים מכל רחבי העולם ומרכזת אליה תקציבי מחקר גדולים, בין השאר בגלל העלייה במספר האוטיסטים המאובחנים והתרחבות הספקטרום. האוטיזם הקלאסי מאופיין בקושי תקשורתי, חברתי, התנהגות חזרתית, בעיות של ויסות חושי ועוד.
אחת מהתקוות לטיפול באוטיזם מתגלמת במחקריו של פרופ' יחזקאל בן-ארי, נוירוביולוג בעל שם עולמי, אשר נתפס בקרב הקהילה המדעית כמועמד לפרס נובל. הוא מבטל את התיאוריה הטוענת כי החיסונים או "האמא הקרה" גורמים לאוטיזם וטוען שהסיבה היא מוטציה דה נובו אצל העובר המתפתח (מוטציה חדשה אשר התרחשה אצל העובר ולא הועברה אליו בתורשה-ע.ב.ח.). ממחקרים שביצע על חולדות, בהן יצר מוטציות שהובילו לאוטיזם, הוא הוכיח קיום כלור בכמות גבוהה בתאי המוח שלהן ביחס לתאי מוח של חולדות בריאות. לכן הוא פיתח תרופה בשם "בומטניד", תרופה משתנת (Diuretic drug) המורידה את רמת הכלור בתאי המוח.
התרופה נוסתה בהצלחה על חולדות, ולאחרונה גם על כ-60 ילדים אוטיסטים, עם שיפור משמעותי בהתנהגות. בספטמבר הקרוב אמורים להגיע התוצאות הסופיות מסדרת ניסויים רחבה נוספת על ילדים אוטיסטים, אך לטענת פרופ' בן-ארי, כבר עתה ניתן לקבוע שחל שיפור משמעותי בהתנהגות הילדים האוטיסטים. השינוי מתבטא, מעבר לדיווחי ההורים, גם באופן אובייקטיבי יותר במיפויי ה-fMRI של הילדים, כאשר בהם מוצגת פעילות מוחית באיזורים, שלפני הטיפול בתרופה, היו כבויים. פרופ' בן ארי טוען שהתרופה אינה מרפאת מאוטיזם אלא מקלה על התופעות שלו וגורמת לילדים להיות יותר תקשורתיים וחברותיים עם סביבתם (אם כי באחד המחקרים המצורפים לידיעה זו, הוא מציג מחקר שבו תרופה משתנת אף יכולה למנוע אוטיזם אצל חולדות- ע.ב.ח.).
אחת המטרות העתידניות של פרופ' בן-ארי היא לפתח תרופה עם מולקולה, אשר תשפיע במישרין על רמת הכלור בתאי המוח בלי לגרום להשתנה מרובה, וכך למנוע את תופעת הלוואי השלילית של ירידת רמת הפוטסיום (האשלגן) בדם הילד.

 

קישור למאמר הראשוני בתחום (2012)- אתר Nature

קישור למאמר נוסף (2014)- אתר Nature

קישור לכתבה על פרופ' יחזקאל בן-ארי

קצת על אוטיזם קלאסי (תסמונת קנר) וגורמיו

DNA- Image Credit Mayo Clinic
DNA- Image Credit Mayo Clinic

ה-DNA שבגופנו סופג פגיעות רבות מידי יום בעקבות גורמים פנימיים וחיצונים וישנם מנגנונים שנועדו לתקן את אותן פגיעות. התא יכול לבחור בשני דרכים לתיקון, דרך אחת היא איטית ומדוייקת ודרך שנייה היא מהירה, אך יכולה להוביל לטעויות, משמע למוטציות.
פרופ' צבי ליבנה וצוותו ממכון ויצמן למדע עם קבוצות חוקרים נוספות הצליחו לפענח את המנגנון האחראי לתיקונים המהירים בתאי יונקים. הם התבססו על מחקר קודם שבו הם גילו שמנגנון התיקון המהיר מתבסס על פחות מעשרה אנזימים, שכל אחד מהם נועד לתקן סוג אחר של פגיעה ב-DNA (למשל אחד מהם מתקן נזקים של אור השמש, השני נזקי זיהום אוויר וכ"ו).
במחקר הנוכחי פרופ' ליבנה ותלמיד המחקר עומר זיו, בשיתוף פרופ' איתן דומאני ותלמיד המחקר עמית צייזל ובשיתוף קבוצות חוקרים נוספות בארץ, מאיטליה, גרמניה וארצות הברית, ניסו לאתר אילו גנים מבקרים את תהליך התיקון הזה. הם בדקו זאת על-ידי ניסויים גנטיים שעשו בתרביות של תאי אדם, שהתקבלו מחולים שבהם תיקון הנזקים המדוייק היה פגום, כך שתאים אלו התבססו בעיקר על תיקון הפגמים המהיר.
לאחר סקירה של מאות גנים, הם גילו 17 גנים אשר מבקרים את מנגנון התיקון המהיר. בהמשך המחקר הם התמקדו בגן אחד בשם NPM1 המקודד חלבון בשם נוקליאופוסמין. אותו חלבון מתקשר עם אחד האנזימים של המנגנון בשם פולימרז אטא ומשפיע על פעילותו. החוקרים גילו כי מחסור ב-NPM1 גורם להפחתה ברמות פולימרז אטא ואז מוביל להיחלשות יכולת התא להתמודד עם נזקי ה-DNA.
כ-30% מכלל חולי לוקמיה מיאלואידית חריפה (סוג של סרטן דם אשר קשור לכדוריות הלבנות בדם- ע.ב.ח.) נושאים מוטציה ב-NPM1, מוטציה אשר מובילה למחסור בפולימרז אטא ואז ליכולת תיקון לקויה של נזקי DNA. מחקרי המשך יכולים למצוא את הדרך לעזור לאותם חולים בעזרת תרופות מתאימות.

 

קישור לידיעה-אתר מכון ויצמן

תפקידו של גן NPM1- אתר הגנים OMIM

קצת על תהליך תיקון ה-DNA

אשה ישנה במיטהבחודשים האחרונים עלה לכותרות עניין זיהום האוויר באיזור חיפה והמפרץ. אין ספק שהדבר מטריד, אך מסתבר שלעיתים זיהום האוויר בתוך הבית, הנשאף אל תוך ריאותינו בזמן שאנחנו ישנים, גם הוא אינו דבר בריא במיוחד. בשל כך פרסם לאחרונה המרכז האמריקאי לבקרת מחלות ולמניעתן (CDC) מסקנה שסיכונים בריאותיים כמו אסתמה ובעיות כרוניות בלב גבוהים יותר כשאנו חשופים לזיהום האוויר שבתוך הבית יותר מאשר לזיהום שבחוץ (המסקנה הזו כמובן מושפעת מכמות זיהום האוויר שמחוץ לבית- ע.ב.ח.).

מחקר יחסית חדש, אשר נעשה על-ידי ברנדון בור (Boor), דוקטורנט באוניברסיטת טקסס באוסטין, עסק בזיהום האוויר אשר נמצא במיקרו-סביבה של השינה. כמעט שליש מזמן חיינו אנחנו ישנים. במיטה שאינה מאווררת נמצאים מיקרואורגניזמים שונים, נבגי פטריות ותאי עור מתים המהווים מצע להתפתחות חיידקים. בזמן השינה אנחנו מתגלגלים ואז מקפיצים את הדברים הללו באוויר וכך שואפים אותם לתוך ריאותנו במשך כשמונה שעות ביממה (בתהליך מכונה resuspension). מחקרים נוספים של עמיתיו של בור גילו למשל שכיסוי הראש בשמיכה מגדיל את שאיפת המזהמים באוויר פי 20 וששינה על הבטן גורמת לשאיפת יותר מזהמים משינה על הגב. מחקר נוסף של בור גם גילה שדווקא המזרונים החדשים, העשויים קצץ וסיבים, פולטים יותר תרכובות אורגניות נדיפות לעומת מזרונים ישנים.

המחקר בתחום נמשך, אך בינתיים הדרך להקל על שאיפת מזהמים אלו היא הקפדה על אוורור טוב של המצעים וכביסה שלהם מידי שבוע.

 

קישור לתקציר המאמר המקורי- אתר sciencedirect

קישור לכתבה- אתר סיינטיפיק אמריקן ישראל

תחבושת חכמהפצעי לחץ הם פצעים פתוחים בעור, אשר מלווים בנמק, ונגרמים בגלל הפעלת לחץ ממושך על איזור בגוף בשל ישיבה או שכיבה ממושכת. לחץ זה מונע אספקת דם למקום וכך נגרם הפצע. פצעים אלו מתרחשים, למשל, אצל קשישים שמרותקים למיטתם ומעבר לכך שהם גורמים אי-נוחות רבה לחולה, מחקרים רבים קושרים אותם לתמותה מוגברת כתוצאה מזיהומים ולסיכון מוגבר למוות.
הבעיה העיקרית ביכולת למנוע פצעי לחץ היא שהם מתגלים בשלב מאוחר מידי, כאשר הם כבר כרוניים ואז הם לא ניתנים לריפוי. מאידך, לאחרונה חוקרים מאוניברסיטת ברקלי בקליפורניה פיתחו תחבושת, אשר מזהה פצעי לחץ בשלב מוקדם מאוד, מה שמאפשר לאחיות להזיז את החולה ואז להפסיק את הלחץ על האיזור. התחבושת מכילה בתוכה מערך אלקטרודות אשר מעבירות זרם ובודקות את התכונות החשמליות של העור (טכניקה הנקראת Impedance Spectroscopy). היא מזהה את פצעי הלחץ על סמך ההבדלים במוליכות החשמלית בין תאים בריאים לתאים מתים.
התחבושת כבר נוסתה בהצלחה על בעלי חיים והחוקרים מקווים שבעתיד ניתן יהיה לעשות בה שימוש גם על בני אדם וגם להשתמש בה לזיהוי וריפוי של פצעים אחרים ולא רק של פצעי לחץ.

 

קישור לידיעה (כולל סרטון)- אתר Timeout

קישור למאמר המקורי- אתר אוניברסיטת קליפורניה בברקלי

קצת על פצעי לחץ

Mother breast feeding her baby with closed eyesסוכרת מסוג 1, אשר קרויה גם סוכרת נעורים (למרות שיכולה להופיע גם בגיל מבוגר- ע.ב.ח.), היא סוכרת אשר נגרמת בעקבות מצב שבו איי לנגרהנס שבתאי בטא בלבלב אינם יכולים לייצר מספיק אינסולין כדי למנוע היפרגליקמיה (מצב של עודף סוכר בדם).
גם סוכרת מסוג 1, גם סוכרת מסוג 2 (תנגודת גבוהה של הרקמות להשפעת האינסולין) וגם סוכרות אחרות (כמו סוכרת הריונית) נמצאות בעלייה בשכיחותן באוכלוסיה והחוקרים מנסים להבין את הגורמים לכך. מחקר חדש, אשר נעשה באוניברסיטה העברית בירושלים ובמרכז הרפואי הדסה, בראשותם של פרופ' יובל דור, ד"ר מירי סטולוביץ ופרופ' בנימין גלזר, בדק את יכולת החלוקה של תאי ביתא בעכברים ביחס לגילם ומצא שככל שהגיל מבוגר יותר, כך יכולת ההתחדשות של תאי ביתא פוחתת. ממצא לא צפוי אחר הראה שאצל עכברים יונקים, יכולת החלוקה של תאי ביתא איננה מיטבית. מסקנת המחקר היא שיכולת ההתחדשות וההבשלה התפקודית של תאי ביתא נרכשות רק לאחר הגמילה מחלב אם, כך שתהליך הגמילה מחלב מהווה שלב התפתחותי חשוב שלא זוהה עד כה בהבשלה של תאי ביתא.
ממצא זה מצטרף לתוצאות מחקרים אחרים אשר מצביעים על חשיבותו של תהליך הגמילה מיניקה בהבשלה התפתחותית של רקמות שונות בגוף והבנת הסיבה לממצאיו יכולה לקדם את ההבנה והטיפול במחלת הסוכרת.

 

קישור לידיעה- אתר Timeout

קישור למאמר המקורי- Developmental cell

קצת על מחלת הסוכרת וסוגיה השונים

תמונה מספר Bald's Leechbook
מתוך הספר Bald's Leechbook

ידוע שאת האנטיביוטיקה הראשונה, הפניצילין, גילה אלכסנדר פלמינג בשנת 1928. מאידך מחקר חדש מגלה שכבר במאה ה-9 לספירה ידעו לרקוח תרכיבים מוצלחים כנגד חיידקים. מקורו של המרשם, אותו מצאה כריסטינה לי (Lee) מאוניברסיטת נוטינגהם, הוא בעותק היחיד שנשאר בספרייה הבריטית של ספר מהמאה התשיעית לספירה בשם Bald's Leechbook (שמו האחר של הספר הוא Medicinale Anglicum).
לאחר תרגום המרשם לאנגלית, העבירה אותו לי אל קבוצת המחקר של המיקרוביולוג סטיב דיגל (Diggle), כאשר פריה הריסון (Harrison) מאותה קבוצת המחקר רקחה את המרשם לפי ההוראות (שום ובצל בכמויות שוות בתוספת יין ומיצי מרה של פרה; לאחסן תשעה ימים בתוך כלי של פליז). לאחר בדיקת פעולתה של המשחה התברר שהיא אכן קטלה חיידקים בתוך מבחנה (in vitro). כמו כן מחקר המשך באוניברסיטת טקסס הראה שהמשחה ריפאה בהצלחה רבה פצעים מזוהמים של עכברים (in vivo).
המשך המחקר בתחום כולל ניסיונות להבין את החומר הפעיל במשחה ואת פעולתה. כמו כן החוקרים הצליחו להפיק את המשחה בריכוז תת-קטלני והבחינו אז שהמשחה פוגעת בתקשורת בין החיידקים (תחום שנחשב כיום דומיננטי בקרב יצרניות האנטיביוטיקה- ע.ב.ח.), מה שמספיק לשם פגיעה בפעילותם. בהמשך מתכננים הרופאים לבדוק את המשחה גם בבני אדם על מנת לטפל בחיידקים עמידים לאנטיביוטיקה.

קישור לידיעה- הבלוג של הביולוג ד"ר דרור בר-ניר

קישור לידיעה (כולל סרטון)- אתר אוניברסיטת נוטינגהם

על הספר Bald's Leechbook

אישה ישנה1שליש מחיינו עובר בשינה ושינה טובה הינה בעלת חשיבות עצומה לאיכות חיים, למגע חברתי וליכולת פעילות מוחית תקינה במהלך היום. מחקרים רבים הוכיחו קשר בין שינה לקויה לבין תחלואה ותאונות ולכן חשוב, במצבים מסוימים, להעריך נכונה את איכות השינה ולאבחן ליקויים בה.
כיום בדיקת איכות השינה (בדיקה פוליסומנוגרפית; Polysomnography) נעשית על-ידי הגעתו של הנבדק למעבדת שינה, בה מחברים אליו חיישני מגע אשר עלולים לגרום לו אי נוחות ואז לעוות את תוצאות הבדיקה. לאחרונה
מחקר חדש, אשר בוצע על-ידי הדוקטורנטית אלירן דפנה בראשותו של ד"ר יניב ציגל מהמחלקה להנדסה ביורפואית מאוניברסיטת בן-גוריון, הציג דרך חדשה לעמוד על איכות השינה, וזאת בעזרת מיקרופן אשר מנתח את אותות השמע של קולות הנשימה במהלך השינה. במהלך שיטה זו מוקלטות קולות הנשימה של הנבדק במשך לילה שלם ומסווגות לפי התכונות האקוסטיות המצופות משלבי השינה.
שיטה זו, כאשר תיושם בפועל, יכולה לחסוך את אי הנוחות בהצמדת חיישני מגע לגוף הנבדק בזמן השינה, ויותר מכך, אף להיעשות בבית הנבדק בעזרתו של טלפון חכם.

מבוסס על כתבתו של אמיר רוזנבליט, דובר אונ' בן-גוריון, גלילאו מ"ס 199, ע"מ 34-35

 

קישור לידיעה- אתר אוניברסיטת בן-גוריון

קצת על בדיקה פוליסומנוגרפית

נדל סיניהנדל הסיני אדום-הראש (Scolopendra subspinipes mutilans) הוא נדל גדול יחסית ולא ממש נעים למראה, אלא שהארס שלו יכול לעזור בצורה משמעותית בשיכוך כאב אצל בני אדם.
הרעיון התגלה עוד בשנת 2013 על-ידי ביוכימאי בשם גלן קינג (Glenn King) מאוניברסיטת קווינסלנד באוסטרליה ובשנתיים האחרונות המחקר בתחום צובר תאוצה לקראת סינתוז סדרה חדשה של משככי כאבים. היתרון המרכזי בשימוש בארס זה הוא יכולתו לחסום תעלה מסוימת בשם NaV1.7 בעזרת היצמדות של מולקולת ארס המכונה m-SLPTX-Ssm6a אל דפנות התעלה. חסימה ספציפית זו מסוגלת לשכך כאב ביעילות רבה יותר ממורפיום בלי לגרום לתופעות לוואי.
קינג סינתז תרופה מאותו ארס, אלא שיעילותה היתה פחותה, כנראה בשל מעורבות מרכיב נוסף לא מזוהה. בימים אלו מבוצעים במעבדתו של קינג מחקרי המשך למציאת אותו רכיב מיותר ולבידודו על מנת לייצר תרופות משככות כאב רבות עוצמה וללא תופעות לוואי.

 

מבוסס על כתבתו של מארק פפלו, סיינטיפיק אמריקן ישראל, גיליון אפריל-מאי 2015, ע"מ 48.

 

קישור לידיעה- אתר sci-news

קצת על נדל סיני אדום-הראש

כיצד נדל סיני אדום-הראש עוקץ?- אתר Youtube

אנטיביוטיקה היא שם של קבוצת תרכובות אורגניות הגורמות למותם או להפסקת גדילתם של חיידקים. רובם של האנטיביוטיקות מיוצרות באופן טבעי על ידי אורגניזמים שונים, אך ישנם גם אנטיביוטיקות מלאכותיות. החיידקים, במהלך הזמן, מסוגלים לפתח עמידות לאנטיביוטיות, עד כדי כך שבשנה שעברה הכריז אירגון הבריאות העולמי על כך שסוף העידן האנטיביוטי קרוב. את התחזית הזו יכול לשפר אנטיביוט חדש אשר התגלה בחיידק קרקע בשם Eleftheri Aterrae במדינת מיין שבארצות הברית.
שיתוף פעולה בינלאומי, בראשות קים לואיס (Lewis) מאוניברסיטת נורת'איסטרן בבוסטון, הצליח לבודד ולגדל את את החיידק הזה, אשר עד לפני כן נחשב לחיידק אשר לא ניתן לגדלו במעבדה (מה שנקרא בשפה המדעית "יצורון אפל"; The Microbial Dark Matter). הדבר נעשה בעזרת מתקן מיוחד בשם IChip אשר נקבר בתוך האדמה ובו הצליח החיידק להתרבות ואז לייצר את האנטיביוט החדש ששמו טקסובקטין (Teixobactin) – תרכובת אשר פוגעת בדופן תאי חיידקים רבים בדרך אחרת מאנטיביוטים אחרים.
ניסויים שבדקו את השפעתו של הטקסובקטין על חיידקים הראו שקשה לחיידקים, אשר רגישים לטקסובקטין, לפתח עמידות כנגדו – מה שיכול להבטיח את דחיית סוף עידן האנטיביוטיקה בכמה עשרות שנים. בנוסף, ניסוי זה הדגים שיטה חדשה, אשר תאפשר למדענים להכיר חיידקים אפלים רבים, שעד עתה היה קשה להכירם.

בתמונה משמאל ניתן לראות מושבות חיידקים על צלחת פטרי בתגובה לאנטיביוטיקה

 

קישור לידיעה- הבלוג של ד"ר דרור בר-ניר

קישור למאמר המקורי- אתר nature

קצת על אנטיביוטיקה וסוגי אנטיביוטיקות

Twitter-Tweetמחלות לב הינן גורם תמותה עיקרי בחברתנו. גורמי הסיכון שלהן הם השמנת יתר, עישון ועוד. ישנם מחקרים אשר מעידים שגם לחץ נפשי כרוני הינו גורם מסכן, כאשר אופטימיות ותמיכה חברתית כנראה מפחיתות את הסיכון למחלות לב.
מחקר חדש, אשר נערך בארצות הברית על-ידי ג'ונתן איצ'טידר והאנסון אנדרו שוורץ (Eichstaedt & Andrew Schwartz) מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת פנסילבניה, ביצע מדגם אקראי של 10% מהציוצים שצויצו בטוויטר בארצות הברית בין השנים 2009-2010 ובדק בעזרת אלגוריתמים שונים את כמות המילים המשקפות מעורבות, שליליות, חיוביות ואופטימיות. נתוני המיקום הגיאוגרפי של אותם משתמשים הרשומים בטוויטר הוצלבו עם מידע של המכון לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) ושל הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בארצות הברית ונמצא כי שימוש רב יותר במילים הקשורות לכעס, למערכות יחסים שליליות, לרגשות שליליים ולחוסר מעורבות אכן ניבא יותר תמותה ממחלות לב באותו מיקום דמוגרפי. כמו כן נמצא גם הממצא ההפוך- ככל שהציוצים היו יותר חיוביים, כך פחתה התמותה ממחלות לב באותו איזור.
תוצאות מחקר זה, אשר שייך לתחום מחקר חדש בשם "אפידמיולוגיה דיגיטלית של רשתות חברתיות", צריכות להילקח בעירבון מוגבל מאחר שלא תמיד ציוצים בטוויטר משקפים את האמת על האדם (אלא יותר את הדמות שהוא רוצה להציג). כמו כן רוב המצייצים בטוויטר הינם צעירים.

 

מבוסס על כתבתה של ד"ר מרים דישון-ברקוביץ, גלילאו מ"ס 198, ע"מ 44-45.

 

קישור לתקציר המאמר- כתב העת Psychological Science

קצת על חקר רשתות חברת