יכולת השליטה שלנו בשפה הינה יכולת חשובה מאוד להצלחת התנהלותנו בחיים, וכעת מחקר חדש בתחום הפסיכולינגוויסטיקה (בעברית פסיכובלשנות-ע.ב.ח.) מגלה שהלמידה של העובר מתחילה כבר בשלב העוברי, ולכן כדאי לדבר עם העובר (או לדבר בכלל) בזמן ההריון.
המחקר, אשר נעשה בהובלתם של אן קטלר (Anne Cutler), ציאון צואי (Jiyoun Choi) ומירגאם ברורסמה (Mirjam Broersma) מהמכון לחקר התפתחות המוח באוניברסיטת מערב סידני באוסטרליה, בחן תינוקות קוראניים שאומצו לאחר לידתם על ידי הורים מאמצים דוברי שפה הולנדית. התברר שתינוקות אלו מסוגלים ללמוד את השפה, בה דיברה אימם הביולוגית, בצורה מהירה הרבה יותר מתינוקות אחרים, אשר אימם הביולוגית לא דיברה את אותה השפה. תינוקות אלו פיתחו שמיעה עוד בהיותם ברחם, אשר סייעה להם להבחין בין ניואנסים בשפת אימם ואז ללמוד מהר יותר את השפה הקוריאנית.
יכולת השמיעה של העובר נוצרת בסביבות השבוע ה-24 של ההריון, כאשר מתחילים להיווצר קשרים עצביים בין איזורי השמע באוזן לבין החלק המוחי האחראי על השמיעה. עוברים מצליחים להבדיל בין הקול של אימם לקולות אנשים אחרים, ולהכין את עצמם כבר אז לקליטה טובה של השפה, כאשר יוולדו ובשלב מאוחר יותר יתחילו ללמוד לדבר.
מחקר זה מצטרף לגל מחקרים בשנים האחרונות, המתמקד בהשפעות סביבתיות על עוברים מרחם אימם ובהשלכות שלהם בחייהם המאוחרים.

 

קישור למאמר המקורי- אתר royalsocietypublishing

קישור לידיעה- אתר עיתון NY Times

קצת על פסיכולינגוויסטיקה

שינה היא מצב פיזיולוגי ומחזורי אשר נחיצותו לתפקוד האדם ובעלי החיים הכרחי. משך השינה תלוי לרוב בפעילות האדם במהלך היום ואצל רוב האנשים היא תופסת שליש מחייהם. למרות חשיבותה של השינה, המחקר יודע עליה מעט מאוד.
מחקר חדש, אשר נעשה באוניברסיטת חיפה על-ידי הדוקטורנטית נטע רם-וולסוב מבית הספר לטיפול באומנויות בהנחיית פרופ' תמר שוחט מהחוג לסיעוד (תוך שיתוף עמית גרין מהמכון לרפואת שינה במרכז הרפואי אסותא ופרופ' אורנה צישינסקי ממכללת עמק יזרעאל), השווה בין דפוסי השינה של סטודנטים לאמנות וסטודנטים למדעי החברה בהקשר של יצירתיות ויזואלית ומילולית.
יצירתיות מוגדרת בארבעה מאפיינים: שטף (היכולת לספק מגוון רב של רעיונות), גמישות (היכולת לעבור בקלות בין דפוסי מחשבה שונים כדי לספק את מגוון הרעיונות), מקוריות (ייחודיות הרעיון ביחס לרעיונות של הסביבה) ושכלול (היכולת לפתח כל רעיון בנפרד). במחקר הנוכחי ביקשו החוקרות לבחון כיצד יצירתיות חזותית ויצירתיות מילולית ישפיעו על משך זמן השינה ואיכותה. במהלך הנסוי נבדקו 30 סטודנטים לתואר ראשון משבעה מוסדות אקדמיים, מחציתם למדו אומנות (חד חוגי) ומחציתם מדעי החברה (חד חוגי). שנתם הוערכה במעבדת שינה, כמו כן הם מילאו שאלונים המעריכים יצירתיות ואיכות שינה. תוצאות המחקר העלו, בין השאר, שככל שרמת היצירתיות החזותית היתה גבוהה יותר, כך איכות השינה היתה ירודה יותר, מה שהתבטא בתפקוד יומי לקוי יותר. ככל שרמת היצירתיות המילולית היתה גבוהה יותר, כך הסטודנטים ישנו יותר שעות והתעוררו מאוחר יותר.
מחקר זה מחזק את הסברה שמנגנונים פסיכוביולוגיים שונים מעורבים ביצירתיות חזותית לעומת מילולית. מחקרי המשך יכולים לעסוק בשאלה האם היצירתיות משפיעה על השינה או שהשינה משפיעה על היצירתיות ואולי אין קשר ביניהן…

 

קישור לידיעה- אתר אוניברסיטת חיפה

קצת על שינה והשפעתה על האדם

Cutline:Ê Magi Klages (magi001), 8, has autism. After two years in Girl Scouts, she joined a new, smaller troop for girls with special needs but was banned by the leaders after one meeting. Ê MagiÕs parents (family.jpg), Kevin and Michele Klages (shown with son Nick, 10, and Magi, 8) Êare upset that a Girl Scout troop for girls with special needs told them that Magi couldnÕt attend, despite the Girl ScoutsÕ stated philosophy of adapting activities to girls who have disabilities and special needs. Credit: Klages Family Photos
זכויות הצילום שמורות ל-Klages Family Photos

חלק מהמאפיינים של אוטיזם (Autistic Disorder) או תסמונת קנר (על שמו של הרופא והפסיכיאטר היהודי ליאו קנר, אשר ביסס את המחקר המדעי בתחום האוטיזם- ע.ב.ח.) הוא קושי לעבד מידע חברתי. החוקרים ביססו תסמין זה על סמך חוסר יכולת של נבדקים המוגדרים על הספקטרום האוטיסטי לזהות רגשות של אדם אחר כאשר הם מסתכלים על פניו.
מספר מחקרים אחרונים שנעשו בעולם (ביניהם מחקרים של מכון נתן קליין למחקר פסיכיאטרי במדינת ניו יורק, של אוניברסיטת אוסקה ביפן ושל האוניברסיטה המטרופוליטנית של טוקיו) גילו שכאשר אנשים עם אוטיזם מאזינים לקולות אנושיים, אמצעי שמיעתי ולא ויזואלי, הם מסוגלים לזהות רגשות, רמזים חברתיים ותכונות אנושיות אחרות, לא פחות, ולעתים אף טוב יותר, מאנשים בעלי פרופיל עצבי רגיל.
מחקרים אלו כללו אמנם אוכלוסיות קטנות והתמקדו אך ורק במבוגרים עם אוטיזם בתפקוד גבוה, אך הם בהחלט מרמזים שלפחות בשביל כמה תתי־קבוצות של אנשים עם אוטיזם, במצבים מסוימים, אפשר להגביל את הלקויות בזיהוי רגשות בעיקר לראייה. דבר זה פותח פתח לאפשרויות טיפול שלא היו קיימות עד היום באוטיסטים, מאחר שכנראה לא מדובר באי יכולת גורפת להבין רגשות, אלא רק כאשר מדובר במידע ויזואלי.

 

קישור לכתבה ולפירוט המחקרים- אתר סיינטיפיק אמריקן ישראל

קישור לאחד המחקרים (תגובות מהירות לקולות אנושיים באוטיסטים)

קצת על ליאו קנר (חוקר האוטיזם על שמו קרויה התסמונת)

%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%a9%d7%aa%d7%a4%d7%99%d7%9d-%d7%a4%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%94שיתוף פעולה הוא פעולה בסיסית חשובה בין אנשים. לצורך כך יש צורך לעבוד בצוות, לדעת לא להשתלט על הסיטואציה אלא לקחת בה חלק, לדעת לוותר, לדחות סיפוקים ולחכות לתורך.
במחקר בריטי-גרמני, אשר התפרסם כמאמר בכתב העת Psychological Science, נשאלה השאלה באיזה גיל מתחילה היכולת להמתין לתור שלך. החוקרים (Melis, Grocke, Kalbitz & Tomasello) ביצעו שני ניסויים- האחד בקרב ילדים והשני בקרב שימפנזים. בניסוי הראשון לקחו קבוצת ילדים בני חמש וקבוצת ילדים בני שלוש וחצי לבצע משימה של משיכת חבל משותפת לשם תגמול. התברר שהילדים בני החמש שיתפו יותר פעולה ביניהם מהילדים בני השלוש וחצי, ושיתוף הפעולה הלך והתגבר ככל שנמשכה המשימה. בקרב הילדים בני השלוש וחצי היתה שונות גדולה. חלקם פיתחו אסטרטגיה של שיתוף פעולה שהלכה והשתפרה ככל שהמשימה נמשכה, וחלקם לא פיתחו כלל אסטרטגיה כזו. בניסוי השני לקחו שימפנזים בגילים שונים לשם ביצוע מטלה דומה (אך מעט פשוטה יותר מהמטלה של הילדים) והתברר שכולם שיתפו פעולה ביניהם, אך ככל שהמשימה התקדמה, שיתוף הפעולה דעך.
תוצאות הניסוי הראו שבעוד הילדים בני החמש שיפרו את שיתוף הפעולה ביניהם, השימפנזים נשארו ברמת חשיבה של ילדים בני שלוש וחצי ולא השכילו לפתח אסטרטגיה לשיתוף פעולה. דבר זה מעיד על הצורך במיומנויות קוגנטיביות גבוהות לשם ביצוע משימה של שיתוף פעולה, המתפתחות בין גיל שלוש וחצי לבין גיל חמש. היכולת לאתר במחקרים עתידניים מה משפר את אותן יכולות קוגנטיביות יכול לסייע לילדים בעתיד לפתור מצבי קונפליקטים בצורה שבה שני הצדדים יוצאים מורווחים.

מבוסס על כתבתה של מרים דישון-ברקוביץ, גלילאו מ"ס 213, ע"מ 39-38

 

קישור לתקציר המחקר

הסבר על מהו שיתוף פעולה- תרגום מאת רחל מן

להלן רשימת ספרי עיון מומלצים מטעם אתר "חדשות המדע" לשנת 2016:

 

לא נורמלייםלא נורמליים – אלן פרנסיס (הוצאת ספרי עליית הגג)

 

הספר "לא נורמליים" של אלן פרנסיס הוא ספר מצויין אשר מתאר את האינפלציה האבחונית בתחום הפסיכיאטריה המתרחשת בשנים האחרונות בעולמנו. אינפלציה זו מובילה לכך שאנשים יתויגו בכל מיני תסמונות והגדרות פסיכיאטריות, זאת גם כאשר התסמינים שלהם אינם מצדיקים זאת. תיוג זה, מעבר לנזק שהוא גורם, מוביל לנתינת תרופות מיותרות.

הסיבות לאינפלציה זו הינן, לטענתו, ההגדרות הרחבות שנתן ה-DSM השלישי, ואלו שבאו אחריו, לתסמונות פסיכיאטריות – הגדרות שחברות התרופות שמחו לאמץ ואז להשתמש בהן כמנוף שיווקי על מטופלים ורופאים. הגדרות אלו גרמו לכך שהרבה יותר ילדים הוגדרו כאוטיסטים (למשל בעקבות שיוך אספרגר להגדרת האוטיזם) והרבה יותר ילדים ומבוגרים הוגדרו כבעלי הפרעות קשב וריכוז, בעלי הפרעה דו-קוטבית, דיכאון ועוד.

לטענת פרנסיס רוב התסמינים הללו אינם מצדיקים תיוגים שכאלו וכאשר מאבחנים אותם שלא כהלכה ורושמים תרופות, אז קשה יותר להירפא מהם בהמשך. במצבים הללו, לדעתו התרופות בתחום זה הינן תחליף שגוי לפתרונות אחרים, כדוגמת פסיכותרפיה, תזונה נכונה, פעילות גופנית, מנוחה, קשרים חברתיים וניסיונות אחרים להגיע אל פתרון הבעיות

הספר כתוב בצורה מצוינת, הקריאה זורמת ולדעתי הוא מציג טיעונים שברובם נכונים ואמיתיים, במיוחד כאשר הם יוצאים מפסיכיאטר בכיר בתחומו, אשר הוביל בעצמו את כתיבתו של ה-DSM הרביעי.

 

ציון הספר- 8.6

 

האדם מחפש משמעות-ויקטור פראנקלהאדם מחפש משמעות – ויקטור פראנקל (הוצאת דביר)

 

ספר זה, יחסית ישן, ראה אור בשנת 1970 לראשונה בישראל ויצא גם במהדורות מאוחרות יותר מתאר בחלקו הראשון את התנאים ששררו במחנה הריכוז בו שהה ויקטור אמיל פראנקל, רופא נוירולוג ופסיכיאטר, בזמן השואה ובחלקו השני את עיקרי תורתו, הלוגותרפיה, מאסכולת הפסיכולוגיה ההומניסטית והאקזיסטנאליסטית (קיומית).

במהלך הספר בונה פראנקל את הדרך לתרפיה שלו. הוא טוען שבתגובה לתנאים במחנה הריכוז היו כאלו שנכנעו לגורלם, אך היו גם כאלו שנשארו חזקים, שמרו על כבודם ולא איבדו תקווה. הסיבה לכך הייתה שהם מצאו פשר או משמעות להמשיך לחיות גם בתנאים שבהם הם היו- בין אם זו הייתה מטרה לעתיד או מטרה עכשווית לשאת את הסבל והייאוש שהיו מנת חלקם. זו גם הפתרון של פראנקל לבעיות נפשיות- מציאת מטרה ופשר לחיים תוך הבנה שלכל אדם תפקיד ייחודי.

למרות שהספר איננו כתוב בשפה עכשווית, הוא מצויין לחובבי ספרות השואה ולכאלו שרוצים להכיר את החיים בגטו מסיפור בגוף ראשון. הוא גם מעניק ערך תרפויטי לא מבוטל למאמינים בלוגותרפיה.

 

ציון הספר- 7.7

 

 

רוצחות בשירות היטלר- ונדי לווררוצחות בשירות היטלר – ונדי לוור (הוצאת מטר)

 

הספר "רוצחות בשירות היטלר" נכתב על-ידי ונדי לוור, פרופ' להיסטוריה מקליפורניה. היא מספרת בו על השתתפותן של נשים גרמניות במערך ההשמדה הנאצי. הספר הינו ספר עיון, כתוב היטב ומצליח להעביר את הדרך שבה התנהגו נשים גרמניות נאציות אל יהודים במהלך השואה ואת הסיבות לכך. הוא מתאר את החינוך הנאצי, אשר הוחדר על-ידי מורות אל הילדים, חינוך המורה לילדים לנעוץ עיניים באנשים בעלי מוגבלויות שונות וחינוך המלמד אותם לראות ביהודים אויב הרייך ומין לפני הכחדה. היטלר אמנם לא העמיד נשים במרכז ומשטרו לא דגל בקידום נשים, אך היו נשים שלקחו על עצמם תפקידים וביצעו מעשים אכזריים של עינויים ורציחות ביהודים. לאחר מכן פנו לטפל בילדיהם מתוך הרגשה שהן עושות את הדבר הנכון. מעטות מאותן נשים נשפטו על מעשיהן ורבות המשיכו את חייהן ללא מפריע ובלי לשלם על מה שעשו בניגוד לגברים שפשעו נגד האנושות במהלך מלחמת העולם השנייה.

הספר הוא ספר שמציג מחקר היסטורי ומוגש לקהל הרחב. המחקר מרשים בהיקף שלו, אם כי לטעמי סגנונו של הספר מעט יבש והיה צורך לתבל את דפיו בסיפורים רבים יותר.

 

ציון הספר- 8.1

 

 

החיים הסודיים של המוח המבוגרהחיים הסודיים של המוח המבוגר – ברברה שטראוך (הוצאת מטר)

 

ברברה שטראוך היא כתבת מדע בכירה בניו יורק טיימס, אשר כותבת בעיקר ספרים אשר קשורים למוח (הספר הקודם שלה עסק במוח המתבגר). בספר הנוכחי היא מתמקדת במוח בגיל העמידה (החל מגיל 40 ועד גיל 60-70). היא מתארת את השינויים אשר עוברים על המוח בגיל העמידה- מצד אחד יכולות קונטיביות נמוכות יותר של מהירות תגובה ושל זיכרון אפיזודי, מצד שני יכולות טובות יותר של ניסיון חיים, אוצר מילים, זיכרון מילולי, אופטימיות, ויסות רגשות ועוד.

בספר סוקרת שטראוך את יכולת המוח לבילטרזציה (שילוב של שתי ההמיספרות המוחיות בפעילות המוחית), את המחקרים האחרונים הקשורים לנוירוגנזיה (יצירת תאי מוח חדשים), את השונות הרבה בין המוחות בגיל העמידה (בגלל הבדלי עתודה קוגניטיבית בין המוחות) ואת הדרך לשפר את המוח בגיל זה.

הספר בהחלט נעים לקריאה ומסביר דברים לעומק, אלא שלא מגבש ממש מסקנה ברורה בסופו ובסופו של דבר נראה שהופך לעוד ספר שנועד להציג אסטרטגיות לשיפור היכולת של מוחנו.

 

ציון הספר- 8.3

 

 

כותב הסקירה- עופר בן חורין,  offer-b@inter.net.il

 

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2015

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2014

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2013- חלק א'

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2013- חלק ב'

מומיהבשנות השלושים של המאה הקודמת העניק פטריארך אלכסנדרה שבמצריים לעמיתו הפטריארך של ירושלים מומיה מצרית חנוטה בשם "אלכס" אשר נחנטה לפני 2,400 שנה במצריים העתיקה. החניטה, אשר בוצעה בעיקר על-ידי המצרים הקדמוניים (אך גם בסין ובמקומות אחרים בעולם), נעשתה רק לעשירים ולמכובדים שביניהם. במהלכה היו מוציאים את איבריו הפנימיים של הנפטר, ממלאים את הגוף בכמויות מלח גדולות, משמנים, מצפים הכל בזפת טבעית ועוטפים את הגופה ברצועות פשתן- כך היו מצליחות הגופות להישמר מאות ואלפי שנים.
לאחרונה הועברה המומיה, כאשר היא מוגנת מכל צדדיה, מירושלים אל מכון ה-CT של בית חולים כרמל. שם חיכו לה פרופ' נתן פלד, מנהל מכון הדימות, הנחשב מומחה לסריקת ממצאים ארכיאולוגיים, וטכנאי אחראי תחום ה-CT, מתי שנף- ואלו ביצעו עליה בדיקת CT מקיפה. הבדיקה חשפה שמדובר בגבר כבן 50 עד 60 בגובה של 153 ס"מ, אשר סבל מאוסטאופורוזיס (מחלה הפוגעת בצפיפות ובחוזק של העצמות עקב בריחת סידן- ע.ב.ח.). כמו כן הודגמה ב-CT נסיגת חניכיים וחוסר בשיניים, דבר המעיד על תזונה טובה ועשירה בסוכר.
השלד, לאחר סיום הבדיקה, הוחזר ללא פגע אל מקום מושבו הקבוע בירושלים. סריקות CT של שלדים עתיקים מאפשרות לנו הצצה על החיים בתקופה שבה חי הנפטר, ועל המצב התזונתי והבריאותי שלו. הן דוגמה מצויינת לתרומת הדימות הרפואי גם בתחומים אחרים מאבחון רפואי רגיל.

 
קישור לידיעה- אתר כללית

קצת על מומיות ושימור גופות

תפיסה מרחביתתפיסה מרחבית מוגדרת כיכולת לזהות, לתפוס ולעבד מידע הנוגע לצורתם ומיקומם של גירויים במרחב. היא מאגדת בתוכה מספר יכולות קוגניטיביות: יכולת חזותית, יכולת התמצאות מרחבית ויכולת רוטציה מנטלית (mental rotation). מחקרים מצאו הבדלים מסוימים ביכולת של נשים וגברים להתמצא במרחב לטובת הגברים (כפי שמצאו שיכולת חלוקת הקשב אצל נשים טובה יותר ושגברים נוטים יותר ללקות באוטיזם ואילו נשים, יותר באלצהיימר). הם גם מצאו שנשים לרוב מנווטות על פי סימני דרך מקומיים, בעוד שגברים מנווטים יותר לפי כיוונים ומרחקים, ושהורמון המין הזכרי, טסטוסטרון, יכול להיות קשור להבדלים ביכולות המרחביות בין נשים לגברים.
מחקר שנעשה לאחרונה באוניברסיטת נורבגיה על-ידי קרל פינצקה (Pintzka) ועמיתיו, ואשר פורסם במגזין Behavioural Brain Research, חילק קבוצה של 42 נשים לשתי קבוצות שוות- קבוצה ראשונה קיבלה טסטוסטרון באופן פומי (דרך הפה) וקבוצה שנייה קיבלה טיפות דמה (המחקר נערך בסמיות כפולה, כך שגם הנחקרות וגם החוקרים לא ידעו מי מקבל מה). במהלך המחקר התבקשו הנבדקות לבצע מטלות ניווט וירטואליות בעזרת משקפי תלת מימד וג'ויסטיק, כאשר במקביל נסרקה פעילות מוחן של המשתתפות בעזרת fMRI (ראשי תיבות של דימות תהודה מגנטית תפקודי- ע.ב.ח.). במחקר נמצאו הבדלים ביכולת הרוטציה המנטלית ובזיהוי כיוונים (להזכירכם- תכונה שמזוהה יותר עם היכולות המוחיות הניווטיות של גברים), אך לא נמצאו הבדלים ביכולת הניווט הכללית של שתי הקבוצות. לטענת החוקרים, הסיבה שלא נמצאו הבדלים ביכולת הניווט היא חוסר היכולת של הנשים לתרגם את היכולת המשופרת לזיהוי כיוונים בעקבות קבלת הטסטוסטרון לניווט טוב יותר, בשל חוסר אימון לתרגל שיטת ניווט חדשה מהשיטה בה היו רגילות לנווט עד כה.
מחקר זה אמנם מתמקד ביכולת הניווט, אך קשור ביכולת הבנה טובה יותר של ההבדלים בין המוח הנשי לזכרי. במחלת האלצהיימר, התוקפת פי שניים יותר נשים מגברים, חוש הכיוון הוא אחד הסימפטומים הראשונים להופעתה ולכן סביר להניח כי משהו מגן על הגברים יותר מהנשים. גורם זה יכול להיות קשור להורמוני המין.

 

קישור לידיעה- הבלוג של ד"ר נעם לויתן

קישור למאמר המקורי- sciencedirect

מהי תפיסה מרחבית?

פייסבוקהאינטרנט מעניק לכולנו דרך להתבטא. הטקסטים הרבים שמצטברים לגבי כל אחד ואחד מאיתנו, אם יאספו בצורה הנכונה, יכולים לרמז רבות על האישיות שלנו ועל האופן שבו אנו מסתכלים על החיים. בשנים האחרונות צצו יישומי סטארט אפ רבים, המתבססים על מדעי המחשב, בלשנות ופסיכולוגיה, אשר מנתחים טקסטים כתובים בפייסבוק, בטוויטר וברשתות אחרות, ומנסים לזהות למשל פוטנציאל טרוריסטי אצל הכותב ולהבדיל, פוטנציאל שיווקי אצלו (ואז להתאים לו את הפרסומות הנכונות).
מחקר חדש אשר בוצע על-ידי גרגורי פארק (Park), חוקר מפילדלפיה שבארצות הברית, ואשר פורסם בכתב העת Journal of Personality & Social Psychology כלל 66,732 משתתפים אשר התקינו אפליקציה בפייסבוק שאספה את עידכוני הסטטוסים שלהם. במקביל העבירו לאותם אנשים מבחני אישיות. במהלך מחקר זה יצרו החוקרים אלגוריתמים מורכבים לניתוח השפה של המשתתפים, אשר חישבו את תדירויות השימוש בסימני השפה (כמו שימוש בריגשונים, סימני פיסוק, איות מקוצר ועוד), ויצרו מודל ניבוי אישיות על סמך הפרמטרים הללו.
בשלב הבא הם ניסו את מודל הניבוי על קבוצה של 4,824 משתתפי פייסבוק נוספים והוכיחו שמודל הניבוי שנוצר תואם בצורה מהימנה ותקפה את מבחני האישיות ומידע שמסר אדם קרוב לגבי אישיותם של אותם אנשים.
מחקר זה מצטרף לשורת מחקרים אשר מנתחים את השפה של משתתפי האינטרנט על מנת להפיק מהם מידע חשוב, מידע היכול לבוא לידי שימוש בתחומים רבים (אותו חוקר גם ביצע מחקר דומה על ציוצי טוויטר; ראו בקישור למטה- ע.ב.ח.). הביקורות על המחקר כללו, בין השאר, את העובדה שאותם משתתפים במחקר בשתי הקבוצות אישרו את התקנת האפליקציה אצלם, והשאלה אם הממצאים תקפים גם לאנשים שלא יאשרו זאת מרצונם?

מבוסס על כתבתה של ד"ר מרים דישון-ברקוביץ, גלילאו מ"ס 203, ע"מ 47-46

 

קישור לידיעה- אתר Timeout

קישור למאמר המקורי- קובץ PDF

דף הפרסומים של גרגורי פארק (Park)- כולל מחקרים נוספים בתחום הנדון

אפקט עובר האורח"אפקט עובר האורח" (או "אפקט הניצב מהצד", Bystander Effect) הוגדר עוד בשנת 1968 על ידי הפסיכולוגיים החברתיים ג'ון דארלי (Darley) וביב לאטאניי (Latane). אפקט זה מתאר תופעה שבה אנשים נוטים פחות להושיט עזרה לזולת במצבי חירום כאשר נוכחים סביבם אנשים נוספים. הסיבה לכך, לדעת החוקרים, היתה שכאשר נוכחים אנשים נוספים, אז הם מחפשים רמזים אחד אצל השני, חשים פחות אחריות אישית כיוון שהאחריות מתפזרת ביניהם, ואף חשים בושה לפעול.
מחקר שנעשה לאחרונה בחן האם אפקט זה מתרחש גם אצל ילדים. המחקר בוצע בשיתוף פעולה אמריקאי-גרמני על-ידי מריה פלוטנר (Plotner), הרייט הובר (Over) ואחרים, והתפרסם בכתב העת Psychological Science. בניסוי שבו הציגו בפני הילדים, פעם כשהיו לבד ופעם כשהיו בקבוצה עם עוד שני ילדים, מצב מצוקה של הנסיינית, התברר שאותם ילדים שהיו בקבוצה נטו פחות לעזור לנסיינית. ניסוי המשך שבו שני הילדים האחרים לא יכלו להגיש עזרה בגלל שהיו חסומים, הראה שאז נטו הילדים לעזור באופן רגיל, ומכאן שאפקט עובר האורח שלהם נבע מ"פיזור אחריות" יותר מאשר מכל גורם אחר.
מחקר זה מעיד על כך שכבר מגיל צעיר, כאשר ילדים נמצאים עם ילדים אחרים וצופים במצב שבו אדם אחר נזקק לעזרה, הם מחלקים את האחריות ביניהם ולכן פחות פועלים לעזור. חינוך נכון על מנת לבצע הסברה בהקשר של גורם זה יכול ליצור חברה עתידנית עוזרת ותומכת יותר באחרים במצבי מצוקה מאשר קיימת כיום.

מבוסס על כתבתה של ד"ר מרים דישון-ברקוביץ, גלילאו מ"ס 200, ע"מ 59-61.

 

קישור למאמר המקורי- כתב העת Psychological Science

קצת על "אפקט עובר האורח" ומקרים שקרו בעולם

Twitter-Tweetמחלות לב הינן גורם תמותה עיקרי בחברתנו. גורמי הסיכון שלהן הם השמנת יתר, עישון ועוד. ישנם מחקרים אשר מעידים שגם לחץ נפשי כרוני הינו גורם מסכן, כאשר אופטימיות ותמיכה חברתית כנראה מפחיתות את הסיכון למחלות לב.
מחקר חדש, אשר נערך בארצות הברית על-ידי ג'ונתן איצ'טידר והאנסון אנדרו שוורץ (Eichstaedt & Andrew Schwartz) מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת פנסילבניה, ביצע מדגם אקראי של 10% מהציוצים שצויצו בטוויטר בארצות הברית בין השנים 2009-2010 ובדק בעזרת אלגוריתמים שונים את כמות המילים המשקפות מעורבות, שליליות, חיוביות ואופטימיות. נתוני המיקום הגיאוגרפי של אותם משתמשים הרשומים בטוויטר הוצלבו עם מידע של המכון לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) ושל הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בארצות הברית ונמצא כי שימוש רב יותר במילים הקשורות לכעס, למערכות יחסים שליליות, לרגשות שליליים ולחוסר מעורבות אכן ניבא יותר תמותה ממחלות לב באותו מיקום דמוגרפי. כמו כן נמצא גם הממצא ההפוך- ככל שהציוצים היו יותר חיוביים, כך פחתה התמותה ממחלות לב באותו איזור.
תוצאות מחקר זה, אשר שייך לתחום מחקר חדש בשם "אפידמיולוגיה דיגיטלית של רשתות חברתיות", צריכות להילקח בעירבון מוגבל מאחר שלא תמיד ציוצים בטוויטר משקפים את האמת על האדם (אלא יותר את הדמות שהוא רוצה להציג). כמו כן רוב המצייצים בטוויטר הינם צעירים.

 

מבוסס על כתבתה של ד"ר מרים דישון-ברקוביץ, גלילאו מ"ס 198, ע"מ 44-45.

 

קישור לתקציר המאמר- כתב העת Psychological Science

קצת על חקר רשתות חברת