הקשר בין מערכת החיסון למוח לא היה ברור בעבר אך כיום ישנם עדויות לקשרים ממשים ביניהם (אפשר למשל לקרוא את מחקריה של פרופ' אסיה רולס מהמחלקה לאימונולוגיה בטכניון- ע.ב.ח.). כאשר חיידק או וירוס תוקפים את גופנו, מערכת החיסון נכנסת לפעולה. בלוטת ההיפותלמוס שבמוח "מקבלת הוראה" להעלות את חום הגוף על מנת לחזק את מערכות ההגנה של הגוף ולסייע להן להתגונן ולהשתלט על הפולש הזר. מערכת החיסון גם דואגת, בתיווך עצבים והורמונים, שתופיע התנהגות של מחלה המאופיינת בבידוד החולה מסביבתו, איבוד מסוים של התיאבון והצמא וכיוצא בזה. התנהגויות מחלה אלו שותפות גם לבעלי חיים ואינם ייחודיות רק לאדם.
מחקר חדש של פרופ' גיא שחר מהמחלקה לאימונולוגיה במכון ויצמן למדע ושל ד"ר קרן שחר מהמחלקה לפסיכולוגיה במכללה למינהל, אשר התפרסם בכתב העת PLoS Biology, טוען שסיבות אבוציוניות הן אלו שגרמו לאדם חולה לאמץ את אותן התנהגויות מחלה שהוזכרו וכך לבודד אותו מסביבתו. התנהגות זו (אותה גורמים המערכת החיסונית והמוח בתגובה לפתוגן) מקטינה במידה משמעותית את הסיכויים שהמחלה תופץ. האדם אוכל פחות ואז מפריש פחות צואה ושתן, הוא מתרחק מסביבה חברתית ובעצם מחקה מצב של בידוד. אנשים גם מבחינים במצבו ומתרחקים ממנו. כל זה עוזר לשמר את המין ולמנוע את הפצת המחלה.
חשיבות המחקר היא ההבנה שכאשר אדם חולה, עליו להישאר בבית ולא לקחת אקמול וללכת לעבודה – כך מחלות מופצות. ההתנהגות הנכונה היא לנוח בבית עד להבראה מוחלטת.

 

קישור לכתבה- "אתר הדוקטור- פורטל רפואה ובריאות"

קישור למאמר המקורי- כתב העת PLoS Biology

פשפש המיטהפשפש המיטה (Cimex lectularius) הוא חרק טפיל חסר כנפיים אשר ניזון מדם אדם. הוא מסתתר במהלך היום מתחת למזרונים ולמצעי מיטה ומגיח בלילה, שואב דם וחוזר למחבואו. פשפש המיטה, אשר מוצאו הוא מפשפש העטלפים (Cimex pipistrelle), התחיל לצרוך דם אדם עוד בתקופת המערות וכך, במהלך השנים התאים את עצמו לצריכת דם אדם ולפעילות לילית בשונה מפשפש העטלפים (הטענה היא שהפיצול בין פשפש העטלפים לפשפש המיטה התרחש לפני כ-245 אלף שנים).
כיום פשפש המיטה ופשפש העטלפים מסוגלים להביא צאצאים ביחד, מכאן שהם אמנם נחשבים לזנים שונים אך עדיין למין אחד. מאידך מחקר אחרון אשר נערך על-ידי וורן בות' (Booth) מאוניברסיטת טולסה באוקלהומה בארצות הברית, ביחד עם צוותי מחקר נוספים מארצות הברית ומצ'כיה, השווה בין ה-DNA של שני הזנים והראה כי יתכן שהזנים השונים של הפשפשים יתפצלו בעתיד למינים שונים, כך שלא יוכלו להביא צאצאים ביחד.
הסיבה להפיכתם למינים שונים היא עצם התפתחותם הנפרדת. פשפש המיטה פיתח מוטציות עמידות לחומרי הדברה ואילו פשפש העטלפים לא הודבר ולא לא פיתח מוטציות כאלו. הפשפשים השונים גם אינם מזדווגים ביניהם ולכן לא מחליפים ביניהם חומר גנטי. לסיכום, זוהי הדגמה מצויינת כיצד באמצעות חשיפה לסביבה שונה נוצרים מינים שונים מאותו המין.

 

קישור לידיעה – בלוג תיבת נעם

קישור למאמר המקורי- אתר Wiley Online Library

קצת על פשפש המיטה

נקבת האוביל-התמונה לקוחה מויקיפדיה האנגלית
נקבת האוביל-התמונה לקוחה מויקיפדיה האנגלית

ציפורים טפילות הן ציפורים אשר מטילות את ביציהן בקנים של ציפורים אחרות. דוגמה לציפורים שכאלו הם הקוקייה או נקבת האוביל (Honeyguide).
על מנת שהגוזלים הטפילים שלהם יקבלו את הטיפול הטוב ביותר מהציפור הפונדקאית, נוקטות הציפורים הטפילות טקטיקות שונות כמו למשל ניקוב הביצים המקוריות של האם הפונדקאית- זאת על מנת שגוזליה יבקעו חלשים ואז יהרגו על ידי הגוזלים שלה.
עד לאחרונה חשבו החוקרים שאחת הטקטיקות שבה נוקטת האבולוציה היא גם ליצור ביצים אשר דומים מאוד לביצי האם הפונדקאית, זאת על מנת שהאם הפונדקית לא תבדיל ביניהם. מחקר חדש, אשר נערך על-ידי  קלייר ספוטיזווד מאוניברסיטת קיימברידג' שבאנגליה, הראה שגם אם שמים ביצים שונות לגמרי בקן ציפור פונדקאית בשם שרקרק, הציפור לא מבחינה בשוני.
הסברה של ספוטיזווד לגבי למה בכל זאת הביצים כל כך דומות היא בגלל מרוץ חימוש של נקבות האוביל אחת כנגד השנייה. הסיבה לכך היא שאם נקבת אוביל מגיעה אל קן שבו היא מזהה ביצים השונות מביציה של האם הפונדקאית, היא מנסה לנקב אותם. לכן האבולוציה קידמה אצל ציפורי האוביל יתרון של ביצים טפילות אשר דומות יותר ויותר לביצים הפונדקאיות.

מבוסס על ידיעתם של יונת אשחר ונועם לוויתן, עיתון גלילאו מ"ס 182, ע"מ 8-9.

 

קישור לידיעה-אתר Timeout

קצת על ציפור האוביל (Honeyguide)

כוכב יםחוקרים מהמחלקה לביולוגיה ימית של דנמרק הצליחו להראות שכוכבי ים משתמשים בעיניים פרימיטיביות לצורך ניווט אל עצמים גדולים קבועים כמו שונית אלמוגים.
במהלך המחקר לקחו החוקרים כוכבי ים ללא עיניים וכוכבי ים עם עיניים בזרועותיהם והראו שכוכבי הים עם העיניים ידעו לנווט אל עבר השונית בניגוד לכוכבי הים ללא העיניים.
עיני כוכבי הים הם עיניים מורכבות פרימיטיביות אשר נמצאות בין שתי קבוצות גדולות ידועות של קולטני אור ותומכות בתיאוריה האבולוציונית של התפתחות העין אשר טוענת שיצירת תמונה מעורפלת על-ידי העין קדמה לרישות העצבי ולחידוד הראייה.

 

קישור לידיעה-Sciencedaily

קצת על כוכבי ים

מחיר האלטרואיזםהספר "מחיר האלטרואיזם" של פרופ' אורן הרמן בהחלט הצליח להפתיע אותי וזאת בעיקר בגלל שהוא מצליח לחבר באופן ססגוני ומרתק בין ביוגרפיה סיפורית לבין אבולוציה, חברה, פוליטיקה, כלכלה, תורת המוסר- כשהכל מקושר לאלטרואיזם בטבע. ניכר גם התחקיר היסודי שעשה פרופ' הרמן על מנת לכתוב את הספר, תחקיר שכלל גם ראיונות עם אנשים רבים.

הספר, אשר זכה בפרס ספר השנה של לוס אנגלס טיים, מתחיל בהצגת קורות חייהם ודעותיהם של אנשים כמו קרופוטקין, אנרכיסט רוסי שדגל בדארוויניזם אך יצר תיאוריה חברתית שטיעונה שהטוב והעזרה ההדדית הם חלק טבעי מבעלי החיים. מולו עומד תומס האקסלי, "הבולדוג של דארווין", שטען שהאדם צריך להילחם באינטרנטיים הטבעיים שלו על מנת לייצר מוסריות- משמע שהמוסריות, העזרה ההדדית, אינם חלק טבעי מהטבע.

בהמשך מתחיל תיאור חייו של ג'ורג' פרייס- על המוזרויות, התחנות שעבר בחייו- בין השאר מחקר בפרויקט מנהטן, עזרה בהמצאת הטרנזיסטור, מחקריו בתחום האבולוציה, חזרתו בתשובה לנצרות והפיכתו לאלטרואיסט קיצוני.
תוך כדי מתוארת גם אישיותו המיוחדת של פרייס- בעלת תכונה נדירה של עוצמה ממוקדת, אהבתו לבדוק גבולות, הפיכת חיבוטי נפשו לפרויקטים מדעיים אך גם אומללותו ומוזרויותיו.
מוזכרת למשל היכולת שלו לפתור בעיות שהביסו אחרים וחשיבתו המקורית של פרייס אשר עזרו לו לכתוב את המשוואה אשר מתארת את התנאים המתמטיים המדויקים שבהם אינטרס של קבוצה מנצח את האינטרסים של היחידים האגואיסטיים.

במהלך הספר אתה נסחף אל סיפור חייו של פרייס, לכאורה אדם של ניגודים- כמו למשל הפיכתו למאמין נוצרי במקביל למחקריו באבולוציה, ניסיונותיו לחקור את הדת, לפרשן אותה.
לאחר מכן בחירתו של פרייס בסוג של אלטרואיזם קיצוני, באי-אנוכיות קיצונית כפילוסופיית החיים שלו- הוא התחיל לעזור לקבצנים, פתח לפניהם את ביתו עד כדי כך שנתן את כל מה שיש לו והפך להיות חסר בית בעצמו. מצבו הכלכלי התדרדר עד כדי כך שהוא נאלץ לעבוד כמנקה במשרדים. בסופו של דבר הוא התאבד בעזרת מספרי תיל בהם חתך עורק בצווארו ודימם למוות.

לסיכום, ספר מרתק אשר מתאר מסע של אדם מקורי בעולמנו, אדם שהאמת שלו הוליכה אותו לשבילים שאפילו הוא לא יכול היה לחזות אותם.

 

כותב הסקירה- עופר בן חורין, offer-b@inter.net.il

הברירה הטבעית (Natural Selection) היא מנגנון בתוך תהליך האבולוציה. בתהליך הברירה הטבעית תכונות תורשתיות נעשות לנפוצות באוכלוסיה מאחר שהן תורמות להישרדות ולרבייתו של הפרט. הם נעשות נפוצות מאחר שהם מתאימות יותר לסביבה שבה חי האורגניזם. רעיון הברירה הטבעית קדם להתפתחות תורת התורשה המודרנית (הגנטיקה).

דוגמה נפוצה היא למשל שינוי צבעו של עש שהיה קיים לפני המהפכה התעשייתית גם בצבעים כהים וגם בצבעים בהירים. לאחר המהפכה התעשייתית, אוכלוסיית העשים הכהים גדלה באופן משמעותי והתפשטה באוכלוסיה מהסיבה שעש כהה היא מוסווה יותר בפיח התעשייתי וכך יכול היה להתחבא יותר בקלות מטורפים.

 

 

file0001243725335הפרימטים הם סדרה במחלקת היונקים אשר כוללת למעלה מ-200 מיני קופים, קופיפים וקופי האדם. גם האדם שייך למשפחה זו.
בשנת 2002 התגלה בסין שלד כמעט שלם אשר לקח עשר שנים לפיענוחו המלא. השלד הוא של יצור בעל גפיים רזות וזנב ארוך, גודלו כגודל עכבר והוא חי לפני כ-55 מיליון שנה, מה שהופך אותו להיות מאובן הפרימט העתיק ביותר שהתגלה.
מבדיקת החוקרים מאובן זה נמצא בין קבוצת פרימטים שוכני עצים בשם tarsiers לבין פרימטים דמויי קוף. הוא נקרא בפי החוקרים Archicebusachilles , או בתרגום "הקוף ארוך הזנב המקורי" והוא מהווה אבן דרך בהבנת התפצלות שושלת הפרימטים.

קישור לידיעה-אתר הידען

קישור לידיעת החוקרים- אתר sciencedaily

קצת על משפחת הפרימטים

קוףתורת האבולוציה טוענת, בין השאר, שניתן למצוא דמיון בתפקוד בין מינים שונים, אשר קרובים זה אל זה מבחינת העץ האבולוציוני. בהתאם לכך, תכונות רבות של בני האדם, אשר נראים כייחודים לנו, נמצאו גם אצל פרמיטים אחרים- כמו לדוגמה היכולת שלנו להזיז את אצבעותינו במהירות ובדייקנות וכמו השימוש בכלים. מאידך השפה, יכולת הדיבור והתחביר האנושי, היא דבר שלא ברור עדיין מה המקבילה החייתית שלו.
מחקר אחרון שנעשה על-ידי חוקר אמריקאי בשם ת'ור ברגמן (Bergman) אשר חקר קופי ג'לדה, הראה שכאשר קופים אלו ממצמצים בשפתיהם, הם משמיעים קול ברבור אשר יש לו דמיון גדול לדיבור האדם.
מחקר זה מצביע על האפשרות שהברבור הוא אולי הצעד הראשון בדרך להתפתחות השפה ומחזקים את סברת החוקרים שהשפה שלנו לא התפתחה מתקשורת קולית רגילה, אלא מהוספת קולות להבעות פנים נפוצות.

מבוסס על ידיעתם של יונת אשחר ונועם לויתן, עיתון גלילאו מ"ס 178, ע"מ 11.

קישור לידיעה- science direct

וידאו של ברבור קופי הג'לדה

קלייטון מק'גיל הינו בסך הכל סטודנט לתואר שני במדעי כדור הארץ באוניברסיטת פן סטייט, אך הוא הניע מחקר אשר העלה את הסברה שהסביבה במזרח אפריקה השתנתה בין יער לבין סוואנה כחמש עד שש פעמים בתוך תקופה קצרה של 200 אלף שנה. הצורך להסתגל לשינויים אלו יכול היה להניע את התפתחות המוח ואת תחילת השימוש בכלים.
עד היום טענו שאפריקה התייבשה אט אט במשך כשלושה מיליון שנה, אך המחקר הדגים שההתייבשות לא היתה אחידה, אלא היו בה תקופות שונות.
למסקנת המחקר הגיעו החוקרים על-ידי דגימת משקעים אורגניים ששקעו לפני שני מיליון שנה באדם בצפון טנזניה וביצוע ספקטרומטריה שעזרה לתארך כל סוג צמחייה.
הסיבה למעבר בין תוואי הצמחייה נבעה, כנראה, מצד אחד מתנועת כדור הארץ, אשר גרמה לשינויים קלים באור השמש ואז להפרעות בעוצמת הרוח והגשמים ומצד שני מטמפרטורת פני האוקיאנוסים סביב אפריקה.
מחקר זה מוכיח ששינויים סביבתיים הם אלו אשר גורמים, בין השאר, לקפיצות ושינויים אבולוציוניים גדולים.

קישור לידיעה- אתר הידען

קישור לידיעה- אתר sciencedaily

חוקרים מאוניברסיטת מישיגן בארצות הברית הצליחו להדגים שינויים גנטיים ופונקציונליים בחיידק האי-קולי בעקבות הוספת ציטראט למצב המזון שלו, ובעצם להדגים אבולוציה וברירה טבעית במעבדה.
ציטראט לא ניתן לעיכול על-ידי חיידק האי-כולי בנוכחות חמצן בגלל אי יכולתו לבטא את החלבון הנכון לשם כך. בניסוי שבו התחילו החוקרים עוד ב-1988, הם יצרו מעל ל-56 אלף דורות של חיידקי אי-קולי והדגימו את הברירה הטבעית בפעולה בכך שבסופו של דבר קיבלו חיידק אי-כולי שמסוגל לעכל ציטראט.
ייחודו של הניסוי הוא בחשיפת תהליך בן שלושה שלבים- פוטנציה (צבירת לפחות שני מוטציות), אקטואליזציה (אכילה קלילה מאוד של ציטראט) ועידון , שבו החיידק אוכל ציטראט ותכונה זו נעשית דומיננטית באוכלוסייה.
המוטציות שנדרשו לצורך שלבים אלו היו מורכבות וכללו אירגון מחדש של חלקים ב-DNA  של חיידק הקולי, אירגון שאיפשר יצירת החלבונים לעיכול ציטראט בנוכחות חמצן.

קישור לידיעה- sciencedaily

קצת על חיידק האי-קולי