שינה היא מצב פיזיולוגי ומחזורי אשר נחיצותו לתפקוד האדם ובעלי החיים הכרחי. משך השינה תלוי לרוב בפעילות האדם במהלך היום ואצל רוב האנשים היא תופסת שליש מחייהם. למרות חשיבותה של השינה, המחקר יודע עליה מעט מאוד.
מחקר חדש, אשר נעשה באוניברסיטת חיפה על-ידי הדוקטורנטית נטע רם-וולסוב מבית הספר לטיפול באומנויות בהנחיית פרופ' תמר שוחט מהחוג לסיעוד (תוך שיתוף עמית גרין מהמכון לרפואת שינה במרכז הרפואי אסותא ופרופ' אורנה צישינסקי ממכללת עמק יזרעאל), השווה בין דפוסי השינה של סטודנטים לאמנות וסטודנטים למדעי החברה בהקשר של יצירתיות ויזואלית ומילולית.
יצירתיות מוגדרת בארבעה מאפיינים: שטף (היכולת לספק מגוון רב של רעיונות), גמישות (היכולת לעבור בקלות בין דפוסי מחשבה שונים כדי לספק את מגוון הרעיונות), מקוריות (ייחודיות הרעיון ביחס לרעיונות של הסביבה) ושכלול (היכולת לפתח כל רעיון בנפרד). במחקר הנוכחי ביקשו החוקרות לבחון כיצד יצירתיות חזותית ויצירתיות מילולית ישפיעו על משך זמן השינה ואיכותה. במהלך הנסוי נבדקו 30 סטודנטים לתואר ראשון משבעה מוסדות אקדמיים, מחציתם למדו אומנות (חד חוגי) ומחציתם מדעי החברה (חד חוגי). שנתם הוערכה במעבדת שינה, כמו כן הם מילאו שאלונים המעריכים יצירתיות ואיכות שינה. תוצאות המחקר העלו, בין השאר, שככל שרמת היצירתיות החזותית היתה גבוהה יותר, כך איכות השינה היתה ירודה יותר, מה שהתבטא בתפקוד יומי לקוי יותר. ככל שרמת היצירתיות המילולית היתה גבוהה יותר, כך הסטודנטים ישנו יותר שעות והתעוררו מאוחר יותר.
מחקר זה מחזק את הסברה שמנגנונים פסיכוביולוגיים שונים מעורבים ביצירתיות חזותית לעומת מילולית. מחקרי המשך יכולים לעסוק בשאלה האם היצירתיות משפיעה על השינה או שהשינה משפיעה על היצירתיות ואולי אין קשר ביניהן…

 

קישור לידיעה- אתר אוניברסיטת חיפה

קצת על שינה והשפעתה על האדם

חולדמחקר חדש שנערך במכון לאבולוציה של אוניברסיטת חיפה מגלה שתאיו של החולד העיוור (Blind Spalax) מייצרים חומר מעכב ואף הורג תאים סרטניים.
החולד העיוור הינו יונק מכרסם תת-קרקעי, קרוב-רחוק של עכברים וחולדות. הוא התרגל לחיות בתנאים של מחסור בחמצן כשהוא ניזון משורשים, בצלים ופקעות. למרות שהוא נקרא החולד העיוור, יש לו עין אחת מנוונת שמסוגלת להבחין בין אור לחושך וכך לתזמן את סדר היום שלו.
באופן מפתיע החולד העיוור הוא בעל תוחלת חיים של מעל ל-20 שנה כאשר יונקים בגודלו (למשל חולדות) חיים רק 3-4 שנים. הוא אינו מראה סימני הזדקנות, לא אנטומיים ולא קליניים ויש לו עמידות גבוהה כנגד סרטן.
במחקר ניסו החוקרים להדביק חולדות בסרטן בעזרת חומרים מסרטנים. בעוד שעכברים בקבוצת הביקורת פיתחו את המחלה, שום חולד לא פיתח אותה ורק החולדים הזקנים פיתחו גידולים שפירים שנרפאו עם הזמן.
הדבר מראה שמנגנוני המניעה של הסרטן אף לא נחלשים עם הגיל אצל החולדים העיוורים, בניגוד למה שקורה בכל היונקים, כולל בבני האדם.
הבנת המנגנון התאי שעוזר לחולדים העיוורים להתגונן מפני הסרטן יכולה להביא למציאת תרופות חדשות ואף לאתר דרך למנוע אותו.

 

מבוסס על ידיעתו של אילן יבלברג, עיתון גלילאו מס' 172, ע"מ 48-49.

 

קישור לידיעה- אתר הידען

החולד העיוור בפעולה- אתר יוטיוב