יתוש שמעביר זיקההמדע עוסק, בין השאר, בניסיונות לקשר בין תופעות על מנת לנסות ולהגדיר קשר סיבתי ביניהם. לאחרונה נתקלנו באפשרות של קשר בין זיהום האוויר בנפת חיפה לבין היקפי ראש קטנים אצל ילודים (microcephaly), קשר שעדין צריך להיבדק תוך התייחסות למטרופילין אחרים בארץ, אך טענות לקשר אחר לתופעת היקפי ראש קטנים ועיכוב התפתחותי אצל ילודים נטען לאחרונה בברזיל ועל-ידי ארגון הבריאות העולמי גם בהקשר של נגיף הזיקה.
נגיף הזיקה (Zika) בודד לראשונה בשנת 1947 מקוף מקוק רזוס ביערות הזיקה שבאוגנדה שבאפריקה ומכאן לקוח שמו. המחלה, המועברת בעיקר על-ידי יתושי נמר (Aedes) היתה רדומה במשך שנים רבות ופגעה בעיקר בקופים (ישנם טענה שהולכת ומתחזקת שהנגיף מסוגל לעבור גם דרך קיום יחסי מין). גם בני אדם נדבקו בנגיף, אך התבטאות המחלה אצלם היתה קלה. בשנת 2007 התרחבה התפשטות הנגיף אל האיים הפאסיפיים, ברפובליקה של מיקרונזיה ובשנת 2015 היא הגיעה גם ליבשת אמריקה והתפשטה שם במהירות.
בשנת 2015 הוכרז בברזיל מצב חירום בעקבות עלייה משמעותית מאוד באותה שנה (פי יותר מ-16 יחסית לשנת 2014) בהיקפי ראש קטנים אצל עוברים ותסמונת גיליאן ברה (תגובה דלקתית אוטו-אימונית שבה תוקפת מערכת החיסון חלקים ממערכת העצבים ומביאה לשורה של תסמינים הכוללים הפרעות תנועתיות ותחושתיות; ניתנת לאבחון במידה מסוימת גם בעזרת MRI- ע.ב.ח.). חלק קטן מאותם התינוקות עם תסמונת הראש הקטן נפטרו, אך רובם נשארו עם נזקים נוירולוגיים כל חייהם. בעקבות כך נשמעה הטענה שהדבר קשור לתחלואה הגוברת במחלת הזיקה. חשוב לציין שלא אותרו שינויים בכמות הילודים עם היקף ראש קטן במקומות אחרים, שאינם ברזיל, בהם גם התפרצה המחלה וגם שהנגיף נמצא רק אצל חלק קטן מהילדים שנפטרו – מה שמרמז על כך שאולי הקשר בין שתי התופעות אינו קיים (או שאולי קיים משתנה נוסף, המצוי רק בתושבי ברזיל או בטבע הברזילאי, אשר יכול לתקף את הקשר בין שתי התופעות- ע.ב.ח.). כמו כן יכול להיות שתסמונת הראש הקטן פשוט מאובחנת יותר מבעבר בברזיל ולכן העלייה בשכיחות שלה.
כיום מנסים הרשויות בברזיל להוריד את ממדי מחלת הזיקה בעזרת הדברת יתושים ובעזרת הנדסה גנטית של יתושים מתחרים, וכמובן יש צורך בהורדת הפאניקה ובמחקרים נוספים לשם הבנת הקשר האמיתי בין התופעות בברזיל ומדוע הוא לא מתקיים במקומות אחרים בהם קיים הנגיף.

 

על נגיף הזיקה- ד"ר דרור בר-ניר

על הכרזת משרד הבריאות העולמי כמצב חירום- ד"ר קרן לנדסמן

על וירוס הזיקה- מתוך ויקיפדיה

בטון נסדקחלק גדול מהמבנים הקיימים כיום עשויים מבטון, חומר המורכב מתערובת של צמנט, חול, חצץ ומים. הבעיה שבמהלך השנים, הבטון נסדק ומוטות הברזל אשר מצויים בו מחלידים ונחלשים. אז, הדרך היחידה היא לחזק את הבניין באמצעים תומכים אשר דורשים זמן, כסף ואי-נוחות רבה מצד שוכני הבניין.
בטון ביולוגי (Bioconcrete) הוא בטון אשר מסוגל לתקן סדקים "בעצמו". לא מדובר על המצאה חדשה, אך לאחרונה מיקרוביולוג בשם הנק יונקרס (Jonkers) מהאוניברסיטה הטכנולוגית של דלפט, קיבל פרס לפטנט פורץ דרך על חידושיו בתחום. הבטון של יונקרס מנצל את העובדה שחיידקים אווירניים (חיידקים אשר חייבים חמצן בשביל לחיות- ע.ב.ח.) כמו בצילוס (Bacillus), מייצרים בתנאי עקה נבגים אשר מסוגלים לשרוד תקופות ארוכות. כאשר הנבגים הללו משולבים בבטון, הם "מתעוררים לחיים" רק כאשר נוצר סדק בבטון ואז חודרים אליו אוויר ומים. הנבטים אשר נמצאים בתוך חלקיקי חרסית הספוגים בתמיסה של סידן לקטט המספקת להם חומרי מזון מצליחים לנבוט, לגדול ואז לסתום את החור בבטון בעזרת סידן פחמתי המופרש כתוצר לוואי של ניצול הסידן הלקטטי.
זו אחת הדוגמאות כיצד מחקר ביוטכנולוגי יכול לעזור בדרכים יצירתיות ולשמר מבנים הנבנים כיום לזמן רב מאוד, הרבה יותר ממבנים שנוצרו בתקופות מוקדמות יותר.

 

קישור לידיעה- הבלוג של ד"ר דרור בר-ניר

סקירה על בטון ביולוגי מאת יונקרס- כתב העת HERON

קצת על בטון וסוגיו

וירוס השפעתשפעת היא מחלה עונתית הנגרמת על-ידי נגיפי השפעת (influenza). בעבר היו מגפות שפעת אשר קטלו מליוני אנשים (כמו השפעת הספרדית שקטלה כ-40 מיליון איש לאחר מלחמת העולם הראשונה), אבל כיום רוב החולים מחלימים מהמחלה תוך מספר ימים. למרות זאת, אוכלוסיות סיכון מסוימות נוטות לפתח סיבוכים מסוכנים יותר כמו דלקת ריאות. הדלקת, אשר נגרמת על-ידי נגיפי השפעת או חיידקים אופורטוניסטים (opportunists, בעברית "חיידקים סתגלנים", חיידקים המנצלים מצב ירוד של החולה לגרימת מחלה), גורמת לפגיעה בחדירות מערכת הדם והנשימה ואז לחדירת נוזלים רבים אל הריאות עד לקריסתן (כפי שקורה במצב של טביעה). החיסון והתרופות כנגד הנגיף אינם תמיד יעילים לטיפול במצב.
לאחרונה, קבוצת חוקרים בראשותו של וורן לי (Lee) מאוניברסיטת טורונטו, הצליחו בעזרת תרופה חדשה להפחית את מעבר הנוזלים אל תוך הריאות. הם עשו זאת בעזרת פפטיד (חלבון קצר המכיל שרשראות קצרות של חומצות אמינו – ע.ב.ח.) סינתטי בשם Vasculotide, אשר נקשר לקולטן בתאי האנדותל (רקמת תאים המרפדת את פני השטח הפנימיים של כלי הדם – ע.ב.ח.) בשם Tie2 ומפחית את מעבר הנוזלים. התרופה הוכיחה סיכויי הצלחה של 80% במחקר על עכברים בזכות יכולתה לעכב את התסמין הקטלני ואז לאפשר למערכת החיסון זמן רב יותר להגיב לנגיפים.
מחקרים נוספים מיועדים לבחון את פעולתה של התרופה על בני אדם ואז לאשר אותה לשימוש נרחב לשם הצלת חיים.

 

קישור לידיעה- הבלוג של ד"ר דרור בר-ניר

קישור למאמר המקורי- אתר Nature

קצת על מחלת השפעת וסיבוכיה

תמונה מספר Bald's Leechbook
מתוך הספר Bald's Leechbook

ידוע שאת האנטיביוטיקה הראשונה, הפניצילין, גילה אלכסנדר פלמינג בשנת 1928. מאידך מחקר חדש מגלה שכבר במאה ה-9 לספירה ידעו לרקוח תרכיבים מוצלחים כנגד חיידקים. מקורו של המרשם, אותו מצאה כריסטינה לי (Lee) מאוניברסיטת נוטינגהם, הוא בעותק היחיד שנשאר בספרייה הבריטית של ספר מהמאה התשיעית לספירה בשם Bald's Leechbook (שמו האחר של הספר הוא Medicinale Anglicum).
לאחר תרגום המרשם לאנגלית, העבירה אותו לי אל קבוצת המחקר של המיקרוביולוג סטיב דיגל (Diggle), כאשר פריה הריסון (Harrison) מאותה קבוצת המחקר רקחה את המרשם לפי ההוראות (שום ובצל בכמויות שוות בתוספת יין ומיצי מרה של פרה; לאחסן תשעה ימים בתוך כלי של פליז). לאחר בדיקת פעולתה של המשחה התברר שהיא אכן קטלה חיידקים בתוך מבחנה (in vitro). כמו כן מחקר המשך באוניברסיטת טקסס הראה שהמשחה ריפאה בהצלחה רבה פצעים מזוהמים של עכברים (in vivo).
המשך המחקר בתחום כולל ניסיונות להבין את החומר הפעיל במשחה ואת פעולתה. כמו כן החוקרים הצליחו להפיק את המשחה בריכוז תת-קטלני והבחינו אז שהמשחה פוגעת בתקשורת בין החיידקים (תחום שנחשב כיום דומיננטי בקרב יצרניות האנטיביוטיקה- ע.ב.ח.), מה שמספיק לשם פגיעה בפעילותם. בהמשך מתכננים הרופאים לבדוק את המשחה גם בבני אדם על מנת לטפל בחיידקים עמידים לאנטיביוטיקה.

קישור לידיעה- הבלוג של הביולוג ד"ר דרור בר-ניר

קישור לידיעה (כולל סרטון)- אתר אוניברסיטת נוטינגהם

על הספר Bald's Leechbook

חלבון NPC1-לקוח מויקיפדיה

נגיף האבולה גרם עד היום למחלה של כ-17 אלף חולים, מתוכם יותר מ-6,000 מתו. מאידך מחקר אמריקאי חדש מגלה שיש אנשים שהם חסינים לנגיף האבולה ושלאותם אנשים אין קולטנים הבנויים מחלבון בשם NPC1, חלבון אשר תפקידו המקורי בגוף הוא לשאת את הכולסטרול.
נגיף האבולה הוא נגיף RNA, אשר הצמדן החלבוני שלו (נקרא GP) מתחבר אל קולטן ה-NPC1 ואז מתאפשרת יכולתו לפגוע בתא. התברר שישנם אנשים שאין להם את אותם הקולטנים נושאי הכולסטרול ואלו חסינים בפני מחלת האבולה. אנשים אלו חולים במחלה תורשתית נדירה אשר נקראת ניימן-פיק (Niemann Pick) מסוג C1 שבה הכולסטרול מצטבר בכבד, בטחול ובמוח.
גם אנשים שהם הטרוזיגוטים, משמע שיש להם גן תקין אחד בלבד המייצר את חלבון ה-NPC1, יכולים לחלות באבולה אבל לרוב מחלימים ממנה.
מחקרי המשך מיועדים להתמקד בסיבה לכך שהטרוזיגוטים לגן לרוב שורדים את המחלה ובמציאת תרופות אשר יבטלו את הקשר בין הקולטן לצמדן ואז ימנעו הדבקה בנגיף האבולה.

 

הבלוג של ד"ר דרור בר-ניר- חיידקים, נגיפים ושאר "ירקות" 

קישור למאמר המקורי- אתר Nature

קצת על חלבון NCP1

file0001581942922שיתוף פעולה של קבוצת חוקרים מאוניברסיטת אוסטין בטקסס ומאוניברסיטת איובה בראשותם של ג'פרי בריק (Barrick) ומני סוברמנין (Subramanian) הצליחו, בעזרת שינויים גנטיים, ליצור חיידק א. קולי אשר מכור לקפאין.
הקפאין הינו חומר ממריץ (מגביר נשימה וקצב לב), משכך כאבים וגם חומר אשר שומר על הצמח מחרקים. מאידך, כמות גבוהה שלו עשויה להיות רעילה לאדם ולסביבה ולגרום נזקים.
חיידק בשם Pseudomonas putidaBB5 מסוגל באופן טבעי לפרק קפאין לחומר בשם קסנתין, אך לא פשוט לעבוד איתו תעשייתית ולכן החוקרים שינו את האופרון שלו (יחידה גנטית תפעולית) והשתילו לחיידק א. קולי אשר הרבה יותר נוח לעבוד איתו.
בעזרת שינוי זה ושינויים גנטיים נוספים, הפך חיידק הא-קולי לצרכן קפאין וכך יכולים החוקרים לפזר את החיידק המהונדס במקומות שבהם ישנו זיהום גבוה של קפאין ואף לנתר את כמות הזיהום לפי כמותם של החיידקים הללו.

 

קישור לכתבה- גלילאו (ד"ר דרור בר-ניר)

קצת על הקפאין