התמונה לקוחה מויקיפדיה ( Christoph Bock ). בהתאם לתנאי רישיון CC BY-SA 3.0.
התמונה לקוחה מויקיפדיה ( Christoph Bock ). בהתאם לתנאי רישיון CC BY-SA 3.0.

לפני מספר שנים, הסברה היתה שה-DNA בלבד עובר מהורה לצאצא, כך שהשפעות סביבתיות אשר חווה ההורה לא משפיעות על הצאצא (כיוון שאין להם התבטאות בגנים). מאידך מחקרים בשנים האחרונות מרמזים על מסלול תורשתי נוסף, שבו השפעות סביבתיות כן משפיעות ואותו מסלול נקרא “אפיגנטיקה” (Epigenetic), משמע “על-תורשתי”. האפיגנטיקה משפיעה על ביטוי הגנים וכיום סבורים החוקרים שהיא יכולה להיות קשורה לשורה של מחלות נפש והפרעות אחרות אשר לא מבוטאות בגנים ממש.
מחקר חדש יחסית (דצמבר 2013), אשר נערך באוניברסיטת אמורי באטלנטה, הדגים השפעה שכזו. במחקר נתנו החוקרים לעכברים מכות חשמל קלות בזמן שהם הריחו ריח של אצטופנון (ריח המזכיר פריחה של עצי דובדבן או שקד), כך שבהמשך נוצרה התנייה והעכברים התכווצו רק כאשר הריחו את הריח (משמע, גם כאשר לא נתנו להם מכות חשמל). הצאצאים שלהם וגם הדור השלישי אופיין גם הוא בהתכווצות ופחד כאשר פוזר ריח האצטופנון, למרות שאלו מעולם לא נחשפו למכות חשמל בתגובה לאותו הריח.
לאחר בחינת מוחם של העכברים התברר שהוא מכיל הרבה יותר תאי עצב המייצרים את הקולטן לאצטופנון, למרות שהרצף הגנטי של הקולטן לא השתנה. מהסיבה הזו סבורים החוקרים שהתקיימה פחות מתילציה אצל עכברים אלו, משמע שחומר בשם מתיל פחות התקשר ל-DNA וגרם לגנים לא להיות מושתקים (מתילציה היא מנגנון אפיגנטי).
מחקר זה עורר מחלוקות רבות- מצד אחד היו טענו שאין ממצאים ישירים אשר מעידים על השפעת המתילציה, מצד שני היו שטענו שאכן יש כאן הוכחה למנגנון תורשה מסוג אחר, והדבר יכול להסביר הופעת מחלות אצל צאצאים לאימהות שחוו מתח נפשי בהיריון וליקויים רבים אחרים שלא מסוגלים להיות מוסברים ברמה הגנטית.

 

קישור לידיעה- אתר רשת ב’ (איתי נבו)

קישור לתקציר המאמר המקורי

קצת על אפיגנטיקה- מכון דוידסון לחינוך מדעי (ארז גרטי)

האם תחושת הסכנה עוברת בתורשה?- מכון דוידסון לחינוך מדעי (ארז גרטי)