מגע עם ילדה אוטיסטית- התמונה לקוחה מתוך האתר- https://www.rd.com/health/conditions/autism-signs/

חלק ממאפייני האוטיזם הקלסי, או תסמונת קנר בשמה האחר, הוא חוסר נעימות, אשר יכולה למשל להתבטא בנוקשות בעת מגע בסיטואציות חברתיות. זו גם הסיבה שכאשר בעל לקות על הספקטרום האוטיסטי מתבקש לחבק, הוא מסתובב כשהגב לאדם המחבק או נמנע ממגע בכלל. איפיון זה מצטרף לאיפיונים רבים אחרים הקשורים לרגישות-יתר או תת-רגישות לגירוי עצבי בחושים שונים כמו ראייה, מגע וטעם.

מחקר חדש יחסית של ד”ר פלד-אברון, אז דוקטורנטית בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, בהנחיית פרופ’ סימון שמאי צורי, אשר התפרסם בכתב העת Autism Research, שופך אור בפעם הראשונה על הגורם לרגישות זו ועל התחושה אותה חשים אנשים על הרצף אשר נחשפים לאותו מגע. במחקר נסקרו שתי קבוצות, שניהם של מבוגרים בין גילאי 18-39- קבוצה אחת על הרצף האוטיסטי המתפקדים תפקוד גבוה וקבוצה שנייה של אנשים שאינם אובחנו כאוטיסטים. לאותן קבוצות הוצגו תמונות בארבעה תנאים שונים: מגע חברתי בין שני אנשים, אינטראקציה חברתית בין אנשים אך ללא מגע, מגע בין חפצים וחפצים שאינם נוגעים אחד בשני. מסריקת האותות החשמליים של גלי המוח, התברר שבתגובה לתמונות הסיטואציה של המגע הגופני-חברתי,  קבוצת האוטיסטים הדגימה גלי מוח המאפיינים גלי מוח של אדם הנמצא בחרדה ביחס לקבוצת הלא-אוטיסטים. כמו כן, ככל שהנחקרים אופיינו עם יותר מאפיינים אוטיסטים, כך הסיגנלים המרמזים על חרדה ממגע חברתי היו גבוהים יותר. כאשר הקבוצה של האוטיסטים צפו בשלושת הסיטואציות האחרות (כולל הסיטואציות החברתיות ללא מגע)- לא נראו אותם גלים המרמזים על חרדה. תוצאת המחקר מקבילה לתוצאות של מחקרים הסוקרים גלי מוח אצל אנשים עם פוביות.

מחקר זה מספק אבן דרך נוספת בהבנה של אנשים על הספקטרום האוטיסטי ויכולה לקדם טיפול מתאים, פסיכולוגי-התנהגותי או תרופתי, הממוקד בפוביה ממגע חברתי.

 

קישור לכתבה על המחקר- אוניברסיטת חיפה

קישור לתקציר המאמר- אתר online library

 

 

התקופה הנוכחית היא תקופה עמוסה של מבחנים שבהם מתמודדים סטודנטים מכלל האוניברסיטאות עם למידה ושינון נפחי חומר עצומים. מחקר רב מתקיים בדרך שבה אפשר לשפר את מהירות הלמידה המוחית וכך לחסוך זמן (ועדיין  לקבל ציונים גבוהים (-:). אחד המחקרים האחרונים בתחום נעשה באוניברסיטת תל אביב בהובלתו של ד”ר ניצן צנזור מבית הספר למדעי הפסיכולוגיה ומבית הספר סגול למדעי המוח וחשף מנגנון למידה אחר, מהיר הרבה יותר ויעיל מסתם לשנן חומר למידה כפי שלמדנו לעשות עד כה.

המחקר, אשר התפרסם בכתב העת המוביל Nature Neuroscience, הציג מטלה ויזואלית לכ-70 משתתפים מעל גיל 18. במטלה הובזקו לעיניהם גירויים ויזואליים למשך כמה אלפיות שניות ולאחר מכן התבקשו המשתתפים לענות על שאלות הנוגעות לאותם גירויים על מנת לבחון את הזיכרון שלהם. בדרך כלל, על מנת שהנחקרים יזכרו טוב יותר, נהוג היה לעשות את אותו הדבר במשך יום אחרי יום, אך הפעם החוקרים זימנו את הנחקרים שלוש פעמים בהפרש של ימים אחרים, תוך שהם חוסכים זמן שינון יקר. התברר שאותם הנחקרים זכרו בדיוק אותו הדבר כאילו הקרינו להם את הגירויים הוויזואליים מידי יום. החוקרים טוענים שהסיבה לכך היא שלמוח היתה שהות גדולה יותר להטמיע את הלמידה, בין השאר בשנת לילה.

הטמעת אסטרטגיית למידה שכזו יכולה להיות הרבה יותר חסכונית בזמן, כסף ומשאבים מאשר שיטות שינון ממושכות וגם לעזור לשיקום והשבת תפקודים לאנשים עם פגיעות מוחיות.

 

קישור לכתבה על המחקר- אוניברסיטת תל-אביב

קישור למאמר המקורי של המחקר- כתב העת Nature Neuroscience

מצגת מעניינת על למידה ושיטות שינון בשדה הקליני- נדב כרמית