בתקופה זו העולם כולו, ממשלות, אזרחים ומדענים כאחד, מנסים להתמודד במלחמה עיקשת מול וירוס קטן בשם SARS-Cov-2 – בעצם מול יכולתו של הטבע. חיידקים ווירוסים תמיד היו יריב משמעותי מאוד ליצורים החיים סביבם, זאת בזכות היכולות האבולוציוניות הנרחבות שהעניק להם הטבע, ולא תמיד אפשר לשלוט בכך. התקיפות שלהם לפעמים גם מאופיינות בשיתופי פעולה ביניהם (בין חיידקים הדבר די ברור, אך לאחרונה ישנם מחקרים שמראים שגם וירוסים “יודעים” לשתף ביניהם פעולה בתחום מחקר שנקרא “סוציו-וירולוגיה”).

באוגוסט בשנה שעברה, אמריקאית בת 54 מאוהיו פיתחה אלח דם וסבלה מקשיי נשימה ומאי ספיקת כליות וכבד שהלכו והחמירו – זאת לאחר שאחד הכלבים שלה, כלב רועים גרמני, ליקק אותה באיזור של שריטה או פצע פתוח – וכך החדיר לגופה חיידק אלים במיוחד בשם capnocytophaga canimorsus אשר שגשג ברוק שלו. המערכת החיסונית שלה הגיבה בצורה חריפה והרופאים נאלצו לכרות את ידיה ורגליה על מנת למנוע את הנמק שהתפשט בגופה.

זן החיידק שפגע באישה מאוהיו אותר בעבר בכלבים נוספים והוכר כחיידק מזן חדש בשנת 1989. מדובר במקרה נדיר מאוד, המתרחש אחת למיליון (אם כי באוהיו הוא כבר קרה פעם אחת באותה השנה), ואין המשמעות להימנע מליקוקם של חיות המחמד. לרוב הסיכון הוא יותר לאנשים בעלי מערכת חיסונית חלשה וחלקם המועט יפתח אלח דם, אך חשוב מאוד לשטוף ידיים לאחר מגע עם בעל חיים ולא לאפשר להם ללקק פצעים פתוחים.

 

קישור לכתבה בעניין- אתר CNN

על החיידק האלים- Capnocytophaga canimorsus

 

 

 

 

 

סורק ה-MRI משמש לאבחונים קליניים, אך לפעמים היכולות שלו נרתמות למטרות היסטוריות. לפני מספר ימים אנשי מכון ה-CT ברמב”ם בדקו שתי מומיות מצריות עתיקות מלפני 2,500 עד 3,000 שנה, שהוחזקו במשך שנים ארוכות במחסני המוזיאון הימי בחיפה- אחד מהם התגלה כחניטה של בז, שכל איבריו הפנימיים נשמרו בשלמותם.

בין שאר הבדיקות הרבות שיכול לבצע סורק ה-MRI, הוא יכול לשמש גם לבדיקת מומיות- למשל בשנת 2014 נערכה סריקת MRI של נסיכה סיבירית בת 2,500 שנה בעיר נובוסיבירסק שברוסיה בראשותם של המדענים אנדריי לטיאגין (Andrey Letyagin) ואנדריי סבלוב (Andrey Savelov). הסריקה הדגימה שהנסיכה סבלה מילדות (או מגיל ההתבגרות) מאוסטאומיאליטיס (Osteomyelitis- זיהום בעצם). כמו כן קרוב לסיום חייה, היא נפצעה מנפילה מסוס. מאידך, הדבר המשמעותי שגילו החוקרים היה שהיא חלתה בסרטן השד, אשר גרם לה לכאבים רבים במשך חמש שנים עד שנפטרה. ממצאי הבדיקה פורסמו על-ידי הארכיאולוגית פרופסור נטליה פולושמק (Professor Natalia Polosmak), אותה ארכאולוגית שאיתרה את המומיה בשנת 1993, בכתב העת Science First Hand.

כך בעצם נעזרת הארכיאולוגיה באמצעי הדימות הקיימים כיום- MRI, CT ואף US ורנטגן- לשם הבנת העבר בהקשר של אפידמיולוגיה ורפואה היסטורית.

 

קישור לכתבה עם כל הממצאים של הנסיכה הסיבירית

הידיעה על סריקת מומיות מצריות בעזרת CT- ידיעות אחרונות

הידיעה באתר MRI המדריך המלא

 

 

 

 

 

 

לפני כמה שבועות הגיעה המגיפה COVID-19 (קיצור של (disease 2019, הנגרמת על-ידי וירוס SARS-CoV-2, אל עולמנו. אמנם הרופאים והצוותים הרפואיים, אני ביניהם, לומדים לאתר, לאבחן ולטפל, אך מאוד מעניין לראות את המיזמים המדעים השונים העוטפים את הסיטואציה ומנסים להתמודד עם המצב. בין כל שאר מיזמי המדע, אמנם מנסים לרכז מאמצים למציאת תרופות וחיסון לנגיף, אך ישנו גם מחקר אפידמיולוגי רב המנסה להבין את השוני בתחלואה ובמיתות בין אנשים וגם בין מדינות.

מחקר חדש מעניין שכזה, אם כי מחקר ראשוני מאוד שעדיין לא עבר ביקורת עמיתים, הוא מחקר אשר איתר קשר בין סוג הדם של האדם לבין רגישותו למחלה ולחומרתה (בהקשר לסוגי דם- תאי דם שעליהם מוצג סוכר מסוים נקראים סוג A, ותאים שבהם מוצג הסוג השני הם B. כשתא דם אדום מציג על פניו את שני סוגי הסוכרים ביחד הוא ייקרא AB ותאים שלא מציגים אף אחד משניהם נקראים סוג O).

במחקר, אשר בוצע על-ידי אפידמיולוגים סינים בראשותו של Jiao Zhao משלושה בתי חולים מאזורי ההתפרצות (Wuhan, Shenzhen), בהם אושפזו חולי הקורונה, נבדקו 2,173 חולי COVID-19 (מתוכם נפטרו 206 אנשים) אשר אושרו לנשיאת הנגיף SARS-CoV-2 מול 27,080 אנשים מאותם איזורים אשר משום מה לא נדבקו או לא הראו סימני מחלה. תוצאות המחקר הראו מובהקות סטטיסטית לסיכון גבוה יותר להידבקות ב- COVID-19 לכאלו בעלי סוג דם A ביחס לכאלו שאינם בעלי סוג דם A. בנוסף, אלו בעלי סוג דם O היו בעלי סיכון נמוך להידבקות או ליצירת המחלה אצלם ביחס לאלו שלא היו בעלי סוג דם O. אותן תוצאות התגלו גם בהקשר לאוכלוסיית התמותה מהמחלה- לבעלי סוג דם A היה סיכון גבוה יותר למות מ- COVID-19מאשר אלו שלא היו בעלי סוג דם A, ואילו לבעלי סוג דם O היה סיכון נמוך יותר למות מ- COVID-19 מאשר אלו שלא היו בעלי סוג דם O. חשוב לציין שסוג דם הינו תכונה גנטית (גן בשם ABO), כך שיש מדינות או איזורים שיש בהם הרבה יותר אנשים בעלי סוג דם מסוים מבעלי סוג דם אחר.

אמנם מדובר במחקר ראשוני בעל מגבלות רבות (ראו במחקר עצמו- ניתן להוריד את קובץ ה-PDF שלו) ושלא עבר ביקורת עמיתים, אך הוא בהחלט פותח פתח למחקרים נוספים על מנת להבין את הקשר בין סוגי הדם לבין רגישות למגיפת COVID-19.

 

קישור למחקר- אתר medrxiv למדעי הבריאות

על סוגי הדם של בני האדם- מכון דוידסון

קרינה אינפרה-אדום (תת-אדומה) הינה קרינה אלקטרומגנטית פולטת חום שאורך הגל שלה ארוך משל האור הנראה, אך קצר משל קרינת מיקרוגל (התדר שלה נמצא מתחת לקרינת האור האדום, ולכן היא נקראת קרינת אינפרה אדום). כל עצם על פני כדור הארץ, ובפרט גוף האדם ובעלי חיים, פולטים קרינת חום בתחום זה. ישנם מעט מאוד בעלי חיים שמסוגלים לחוש קרינה אינפרה אדום, כדוגמת מספר חיפושיות (כמו Melanophila acuminate), מספר נחשים (כמו Crotalinae, Boidae) ועטלפי הערפד (אשר משתמש ביכולת זו לאתר אזורים עשירים בדם לשם נשיכה מוצלחת יותר) מחקר שנעשה ממש לאחרונה בהונגריה גילה כי גם חברו הטוב של האדם, הכלב, מסוגל לחוש קרינה תרמית מרחוק בעזרת אפם.

במחקר נבדקו שלושה כלבים ונמצא שהם מסוגלים לזהות חפצים חמים גם מבלי לראות, לשמוע או להריח אותם. כמו כן בוצעו סריקות fMRI מוחיות (MRI תפקודי) על 13 כלבים והתגלה שקיימים אצלם שינויים בפעילות המוחית בנוכחות עצמים חמים, ובמיוחד באותם האזורים אשר מופעלים כאשר נקלט מידע עצבי מהאף.

זו הפעם הראשונה שמתגלה יכולת חישת חום אצל מין טורף. הכלבים יכולים לחוש בקרינה תרמית כזו ולהשתמש במידע החושי לצורך התנהגות מכוונת, אך לא ברור עדיין המנגנון שבאמצעותו חש הכלב בקרינה התרמית. כמו כן הקרינה זוהתה בעוצמות מסוימות ובמרחקים מסוימים ויש בהחלט מקום לבצע מחקר מקיף יותר בעניין ואף לאתר בעלי חיים אחרים אשר אולי מסוגלים לבצע זאת.

 

קישור למאמר המקורי- אתר Nature

קצת על קרינת אינפרה-אדום

כיצד עובד ה-fMRI?- אתר “MRI המדריך המלא”

 

 

עתיד תחום ה-MRI הינו אחד התחומים הכי מבטיחים בתחום הדימות הרפואי, והמחקר בתחום זה גדל והולך כאשר מדינת ישראל מצטיינת בעיקר בתחום זה. לפני מספר שנים קיים העתידן, ד”ר רועי צזנה, מסיבת השקה לספרו החדש, כאשר במהלך המסיבה הוטמנה קפסולת זמן עם פתקי תחזיות לעתיד, קפסולה אשר תיפתח 20 שנה לאחר הטמנתה. בתוך אותה הקפסולה ביקשתי להטמין גם תחזית לגבי עתיד ה-MRI, ואחת מהתחזיות היתה שבעתיד ה-MRI כבר לא יהיה רק בדמות מכשיר ענקי כפי שהוא כיום, אלא יהיו מכשירים קטנים אשר משובצים במחלקות של בתי חולים- למשל מכשיר MRI מוח במחלקת נוירולוגיה, מכשיר MRI לדימות גפיים במחלקת אורתופדיה וכיוצא בזה. התחזיות כולן נמצאות בפרק “מה צופן העתיד?” בספר “MRI המדריך המלא-רפואה ופיזיקה נפגשות“, ביחד עם סקירת המחקרים הרבים בתחום ה-MRI בארץ ובעולם.

התחזיות אכן מתחילות להתגשם, כבר כיום יש שימוש בסורקי MRI קטנים, למשל בחדרי ניתוח או לשם דימות בעלי חיים, אך לאחרונה אישר ה-FDA בפעם הראשונה סורק MRI קטן נייד לשימוש בבתי חולים, לשם דימות מוח מטופלים שאינם יכולים לצאת ממיטתם. הסורק פותח על-ידי חברת Hyperfine לאנשים בגיל שנתיים ויותר, ומשקלו בערך כעשירית ממשקלו של MRI קבוע. כמו מכשיר האולטרסאונד, סורק ה-MRI הקטן יכול להתנייד ממקום למקום בקלות. הוא משתמש במגנטים קבועים (permanent magnets) שאינם דורשים כוח נוסף או קירור, כאשר המערכת כולה פועלת משקע בקיר רגיל כדי לייצר סריקת מוח.

אמנם לא ממש מדובר בטכנולוגיה חדשה, האיכות של התמונות איננה כפי שהיא בסורק MRI גדול, אבל בהחלט מדובר בתהליך מתקדם שבו ה-MRI כבר איננו מכשיר ענקי, אלא התקן המסוגל להתנייד בין מיטות מטופלים. אני מאמין שהמגמה הזו תימשך, התמונות יהפכו להיות איכותיות יותר ואנחנו נראה בעוד מספר שנים סורקי MRI קטנים זמינים בכל מחלקה בבית חולים ואפילו בתוך כל קופת חולים לשימוש מיידי (בדיוק כפי שקורה כיום עם מכשירי האולטרסאונד).

 

קישור לידיעה על אישור ה-FDA- אתר Fiercebiotech

סרטון המתאר את אופן פעולת סורק ה-MRI הקטן- אתר youtube

 

 

צבע השיער על ראשנו ועל גופנו מתחיל להשתנות לצבע אפור-לבן, גם אצל גברים וגם אצל נשים, לרוב החל מאמצע שנות השלושים. שינוי צבע השיער לרוב קשור למאפיינים גנטיים, משמע מתי שצבע השיער השתנה אצל ההורים, כך יחוו גם הילדים שינוי דומה בערך באותו הזמן – כמו כן לרוב תוך כ-10 שנים, השיער יהפוך ברובו להיות לבן. למרות נתונים אלו, לפעמים אנחנו פוגשים אנשים, לאחר או תוך כדי מצב סטרס, ששערם הפך בתוך זמן קצר מאוד מצבעו הרגיל לצבע אפור-לבן, כך שכנראה גם לסטרס יש תפקיד בעניין. לאחרונה צוות מחקר מאוניברסיטאות הרווארד בארה”ב, בראשותו של פרופ’ יא-צייה-הסו (Ya Chieh Hsu), ובשיתוף חוקרים מאוניברסיטת סאו פאולו בברזיל טוען במאמר בכתב העת Nature, שהוא איתר את הסיבה לכך וגם מצא פתרון להקל על התופעה.

צוות המחקר חשף עכברים לסטרס ממושך, ושם לב לכך שתאי הגזע השולטים בצבע העור והשיער (מלנוציטים -Melanocyte stem cells התאים המייצרים מלנין ואחראים לצבע העור והשיער) נפגעו, כך שתוך מספר שבועות, צבע השיער של העכברים הפך לצבע אפור-לבן. התהליך מתרחש כך- הסטרס גרם לשחרור של אדרנלין וקורטיזול אצל העכברים, מה שגרם ללב להגביר את קבצו והעלה את לחץ הדם. אלו השפיעו על מערכת העצבים וגרמו לסטרס אקוטי שפגע בתאי הגזע שמייצרים מלנין בזקיקי השיער והשיער הפך לאפור-לבן. בהמשך המחקר, מצא הצוות שתרופה כנגד יתר לחץ דם חסמה את השינויים בצבע השיער בזכות דיכוי פעולתו של חלבון בשם CDK (cyclin-dependent kinase).

החוקרים הציעו לנסות לייצר תרופה שתדחה את הלבנת השיער על ידי התמקדות בטיפול בחלבון ה-CDK, אם כי הדרך להפסיק קליל את הפיכת השיער לאפור-לבן הינה ארוכה. מחקר זה מצטרף לשלל מחקרים אחרים אשר מעידים על השפעות הסטרס על גופנו.

 

קישור למאמר באתר Nature

קצת על השיער וצבעו

פעולות פולשניות ברפואה, בהם מכשור רפואי מתוחכם מוחדר לתוך הגוף, מבוצע לרוב תחת שיקוף על מנת לכוון את המיכשור למקום הבעייתי המתאים בגוף- לדוגמה צינתור לב הנעשה על מנת לאתר ולשחרר את החסימה בכלי הדם המזרימים דם ללב. פעולות אלו לרוב מחליפות את הצורך בפעולה כירורגית פולשנית יותר. שיקוף הרנטגן הרציף בפעולות אלו מלווה בחשיפה לקרינת רנטגן שהיא פי 100-1000 מכמות הקרינה בצילום חזה. לנבדק היא יכולה לגרום בסיכון של 1:10,000 לפגיעה בעור (אדמומיות, כוויות) ולעלייה קטנה בסיכון להתפתחות סרטן בעתיד (לכן חשוב לרופאי עור להימנע מביצוע ביופסיה בנגעים כאלו, כיוון שאם הנזק עמוק, הפצע יתקשה להחלים ואז ייווצר זיהום). הקרינה גם משפיעה על אנשי הצוות, אשר אמנם מוגנים באמצעי הגנה שונים, אך עדיין חשופים לה. אחת ההשפעות הידועות על אנשי צוות העובדים עם קרינה, אשר נבדקת בבדיקות תקופתיות, הינה עכירות הקרנית על רקע חשיפה לקרינה.

בכנס ה-RNSA (Radiological Society of North America) האחרון, כנס רדיולוגים בינלאומי, דווח על רקע מחקרים אחרונים בתחום, שעכירות העדשה, כאשר היא על רקע חשיפה לקרינה, מופיעה לרוב בחלק האחורי של העין. למשל מחקר משנת 2010 מצא כי במחצית מהקרדיולוגים ההתערבותיים וב-45% מהאחיות שהשתתפו בפרוצדורות ההתערבותיות הייתה עדות לעכירות של הקרנית. מחקרי המשך משנת 2012 ומשנת 2013 אישרו את הממצאים הללו בקרב הקרדיולוגים ההתערבותיים ואנשי צוותם.

עכירות כזו, אשר אולי בשלב הראשוני איננה משפיעה על הראיה, יכולה להתקדם ולהחמיר עם הזמן, ובסופו של דבר להתבטא בצורת קטרקט. עם זאת, לא ידוע כמה זמן ההתקדמות הזו אורכת- ואם מדובר בתהליך המתרחש לאורך שנה, עשור, או יותר מכך. חשוב לציין שמשקפי עופרת יכולים למנוע את מקרי הקטרקט על רקע קרינה ב-100%.

מה באשר לסיכויי ממאירות כתוצאה מחשיפה לקרינה?

במחקר עוקבה גדול משנת 2017, אשר כלל למעלה מ-45,000 רופאים אשר ביצעו פרוצדורות התערבותיות בהנחיית שיקוף, סך מקרי התמותה עקב ממאירות ומסיבות אחרות לא היה גבוה יותר באוכלוסיה זו, בהשוואה לפסיכיאטרים שלא נחשפים לקרינה במהלך עבודתם. אם זאת, מחקר פרוספקטיבי (מחקר שבו בוחנים את שיעור התפתחות מחלה ומשווים אותה בין קבוצות אנשים החשופים לגורם סיכון לבין קבוצת אנשים שאינם חשופים- ע.ב.ח.) אשר בוצע על 90,957 רנטגנאים בארצות הברית בשנים 1994-2008 ופורסם לראשונה בשנת 2016 דיווח על עליה של למעלה מכפליים בשיעורי תמותה עקב סרטן המוח בקרב טכנאי רנטגן, כמו גם היארעות גבוהה יותר משמעותית של מלנומה וסרטן שד באוכלוסיה זו. מהסיבה הזו דורשים הרופאים ההתערבותיים מחקרים פרוספקטיביים נוספים בנושא לפני שניתן יהיה לשלול סיכון בעניין הקרינה.

לסיכום- לקרינה יכולות להיות השפעות מזיקות על אנשי הצוות ולכן יש להשתמש באמצעי מגן ולהתרחק ככל שניתן ממקור הקרינה.

 

ביבליוגרפיה

 

מחקרים אשר מצאו שבמחצית מהקרדיולוגים ההתערבותיים וב-45% מהאחיות שהשתתפו בפרוצדורות ההתערבותיות הייתה עדות לעכירות של הקרנית (מהשנים 2010, 2012 ו-2013 בהתאמה):

Risk for radiation-induced cataract for staff in interventional cardiology: is there reason for concern?

Radiation-induced eye lens changes and risk for cataract in interventional cardiology

Radiation-associated lens opacities in catheterization personnel: results of a survey and direct assessments

 

מחקר עוקבה גדול משנת 2017, אשר כלל למעלה מ-45,000 רופאים שביצעו פרוצדורות התערבותיות בהנחיית שיקוף, ולא גילה שוני בשיעורי הממאירות בקרב אותם רופאים:

Mortality in U.S. Physicians Likely to Perform Fluoroscopy-guided Interventional Procedures Compared with Psychiatrists, 1979 to 2008

 

מחקר פרוספקטיבי, אשר בוצע על 90,957 רנטגנאים מארצות הברית בין השנים 1994 ל-2008 (פורסם לראשונה בשנת 2016), ודיווח על עליה של למעלה מכפליים בשיעורי תמותה עקב סרטן המוח בקרב טכנאי רנטגן, כמו גם היארעות גבוהה יותר משמעותית של מלנומה וסרטן שד באוכלוסיה זו.

Cancer Risks in U.S. Radiologic Technologists Working With Fluoroscopically Guided Interventional Procedures, 1994-2008

להלן רשימת ספרי עיון מומלצים מטעם אתר “חדשות המדע” לשנת 2019:

 

מסעות דניאל – דניאל קרן (הוצאת עם עובד)

הספר “מסעות דניאל” הינו ספר הרפתקני ומיוחד, אשר מתאר את מסעותיו וחוויותיו של מטייל ישראלי בשם דניאל קרן ברחבי העולם. הספר מחולק לפרקים רבים- כל פרק מוקדש למסע אחר. במהלך הפרקים חווה הקורא את המסע דרך עיניו של דניאל קרן- מטיפוס הרים כמו פסגת האוורסט, אל קפיטן, הימלאיה, הרי האלפים, פסגת הר דנלי באלסקה, הר מטרהורן, פסגת האלברוס בהרי הקווקז והקילימנג’רו, דרך מרתונים ואולטרה מרתונים כמו האולטרה מרתון מההר לעמק, תחרות שלוש הפסגות, איש הברזל, טריאתלון וכלה באתגרים כמו מסע לקוטב הצפוני, אקו צ’אלנג’ ואמנויות לחימה שונות. דניאל מתאר בספרו את הקשיים, את ההתמודדות, את האימונים והמשמעת שיש לבצע על מנת לעמוד באתגרים כאלו.

המסעות מרשימים מאוד, אם כי לדעתי הספר מעוצב באופן שמקשה על הקריאה בגלל רוחבו. תיאורי המסעות מרשימים מאוד, לדעתי קשה להציג את כל מה שעבר דניאל בספר ולכן היה קשה לקלוט את כל התמונה או לזרום עם הקריאה בספר- זה כמובן לא מוריד מערכן של החוויות. בכל מקרה אין ספק שמדובר בהרפתקן ישראלי מהשורה הראשונה בעולם.

ציון הספר- 8.4

 

הערות שוליים מרתקות מן ההיסטוריה – גיימס מילטון (הוצאת כתר)

ספר מרתק על כל מיני מצבים או אירועים מרתקים שאירעו במהלך ההיסטוריה. הספר מחולק לפרקים קצרים, כל אחד מתאר סיפור שכזה. למשל אפשר לקרוא שם על גניבת המונה ליזה למשך שנתיים ממוזיאון הלובר ב-1911, על בעיית הגזים של היטלר, על הלסת והגולגולת של היטלר שהוצגו בשנת 2000 במוזיאון ברוסיה, על נחת בשם גאיי גבלדון ששכנע יפנים בזמן מלחמת העולם השנייה להיכנע (הוא אפילו הצליח לגרום לחצי גדוד יפני להיכנע במילותיו בלבד), על בלונים פורחים עם פצצות שהיפנים העלו לאוויר ביפן על מנת שיגיעו אל ארצות הברית באמצעות זרם הסילון החורפי והתפוצצו שם, על משפטם של נשים נאציות אכזריות לאחר מלחמת העולם השנייה, על בחור פולני בשם ויטולד פלצ’קי שדאג שהגסטפו יעצרו אותו ויכניסו אותו לתוך מחנה “אושוויץ” על מנת להעביר לעולם מה קורה שם (הוא הצליח לברוח משם, לפרסם דו”ח אלא שאף אחד לא התייחס אליו והדו”ח פורסם רק בשנת 2000), על תוכנית לבנסבורן של הנאצים להבאת ילדים אריים לעולם בלי שידעו מי הוריהם ועוד סיפורים מרתקים שכאלו. ספר מרתק ומעניין מאוד לקריאה.

ציון הספר- 9.3

 

אבולוציות – אורן הרמן (הוצאת ספרי עליית הגג)

ספרו החדש של פרופ’ אורן הרמן, מחבר הספר “מחיר האלטרואיזם”, הינו ספר שמנגיש את המדע באופן מיוחד. הוא משלב קטעי מיתוסים עם תיאור מדעי המלווה אותו, בצורה מיוחדת פיוטית. מדובר בדרך אחרת של כתיבת ספר עיון, דרך שאינה יבשה אלא מלווה המון ידע בתחומים שונים- ביניהם לידת היקום, היווצרות מערכת השמש, איך באו החיים לעולם ועוד ועוד. במהלך הספר מציג פרופ’ הרמן את ההבדל בין המיתוס לבין המדע ומחבר אותם בדרך ייחודית. הספר מרשים בכתיבתו ובהיקף הנושאים שהוא מקיף. פחות התחברתי לפונט הגדול בו הספר מוצג, אך זה עדיין לא גורע מאופן כתיבתו.

ציון הספר- 8.8

 

בלב הגיהנום – זלמן גרדובסקי (הוצאת ידיעות אחרונות- ספרי חמד)

“בלב הגיהנום” הוא ספר המבוסס על זכרונותיו של זלמן גרדובסקי, יהודי אשר הוכרח לעבוד בזונדרקומנדו במחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו במשך שנתיים (1942-1944)- זו אותה היחידה שתפקידה היה הכנסת אסירים לתאי הגזים ושריפת הגופות.

באוקטובר 1944 הוא היה אחד ממארגני מרד שפוצץ את אחד הקרמטוריומים, וכמו רוב המורדים נהרג במהלכו. אנשי המחתרת נהגו לרשום רשימות חשאיות ולהסתיר אותן, ובספר זה מתורגמים על-ידי אביחי צור כל הרשימות של זלמן גרדובסקי (אותן הרשימות אשר נמצאו מוחבאות באיזור הקרמטוריומים). הספר נותן תמונה אמיתית של מה שהרגיש אדם שחי בתקופת השואה במחנה ההשמדה וראה את כל המראות המזעזעים. איך הוא התמודד ומה דעתו על הגרמנים ובעלי בריתם. חלק מהרשימות אינן תמיד מעניינות מאוד, בכל זאת מדובר בתרגום של כל כתביו שנמצאו, אבל אין ספק שמדובר בתיעוד היסטורי נדיר, שהמתרגם לא חסך מעצמו מאמצים בהצלחתו. ספר לא פשוט אך חשוב מאוד.

ציון הספר- 8.8

 

כותב הסקירה- עופר בן חורין, עורך ראשי- אתר חדשות המדע וכותב הספר
“MRI המדריך המלא-רפואה ופיזיקה נפגשות”

 

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2018

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2017

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2016

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2015

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2014

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2013- חלק א

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2013- חלק ב

 

 

לבצע סריקת MRI איננה דבר קל לכולם, הסורק מרעיש, לעיתים מעורר תחושות קלאוסטרופוביה והבדיקה נמשכת זמן רב. אז מה היה קורה אם היו מבקשים ממכם לישון לילה שלם בתוך סורק ה-MRI? זו בדיוק ההוראה שנתנו חוקרים מאוניברסיטת בוסטון לנחקרים במהלך מחקר, שהדגים בפעם הראשונה בצילום שגלים של נוזל CSF (נוזל מוחי-שדרתי- ע.ב.ח.) שוטפים את מוחנו במהלך הלילה תוך תיאום עם פעילות גלי המוח וזרימת הדם במוח.

המחקר פורסם בסוף אוקטובר השנה (שנת 2019) בכתב העת הנחשב Science, ובמהלכו 13 נבדקים בין גילאי 23 ל-33 התבקשו לישון בתוך סורק ה-MRI כשלראשם כובעי EEG (כובעים הבודקים פעילות חשמלית במוח). תוצאות המחקר הראו שניתן לזהות אדם ישן רק על פי פעילות ה-CSF במוחו, השונה מפעילות ה-CSF אצל אדם ער. כמו כן התברר שקודם כל מתרחש שינוי עצבי בגלי המוח, לאחר מכן מתרחשת זרימת דם במוח ולאחר מכן גל של CSF. אחד ההסברים האפשריים לכך הוא שכאשר הנוירונים מכובים, הם אינם זקוקים לחמצן רב, כך שדם עוזב את האזור. כאשר הדם עוזב, הלחץ במוח יורד ואז ה-CSF זורם פנימה במהירות על מנת לשמור על לחץ מוחי ברמה בטוחה.

כפי שהוזכר, זהו המחקר הראשון שצילם אי פעם CSF בזמן השינה. החוקרים מתכוונים לבצע מחקר נוסף, גדול יותר, הפעם על נבדקים מבוגרים יותר מהנבדקים במחקר הנוכחי. עצם החיבור של גלי המוח עם זרימת הדם ו-CSF עשוי לספק תובנות באמצעות מחקרי המשך לגבי ליקויים תקינים הקשורים להזדקנות המוח וגם לתובנות על מגוון הפרעות נוירולוגיות ופסיכולוגיות הקשורות לעיתים קרובות לדפוסי שינה משובשים, כולל אוטיזם ומחלת אלצהיימר.

 

קישור לתקציר המאמר- אתר sciencemag

כתבה על המחקר (אנגלית)

אתר MRI המדריך המלא-רפואה ופיזיקה נפגשות

בני האדם החיים כיום, שייכים למין של יונק שהוא תת-שבט במשפחת ההומינידיים בשם האדם הנבון המודרני (Homo sapiens sapiens). בתוך הענף הזה, כנראה בין השאר, היה גם את האדם הניאנדרטלי שנכחד ואת האדם הדניסובי.  האדם הדניסובי הינו אוכלוסיה שחיה לפני כ-190 אלף עד 40 אלף שנה בסיביר ובמזרח אסיה. הממצא הראשון הקשור אליו התגלה בשנת 2010  באמצעות מיפוי רצף הגנום משני שברי מאובנים – עצם של אצבע זרת ושיניים טוחנות – שנמצאו במערת דניסובה, בהרי אלטאי בסיביר. מעבר לעוד מאובן אחד הקשור לאדם הדניסובי (לסת תחתונה אשר נמצאה בשנת 2019 במערת באישיה ברמת טיבט), לא קיימים מאובנים נוספים. לאחרונה, פריצת דרך של קבוצת חוקרים מהמכון למדעי החיים באוניברסיטה העברית, בהובלת פרופ’ לירן כרמל ופרופ’ ערן משורר עם שיתוף פעולה ספרדי, הצליחה לספק הצצה ראשונה לאנטומיה של אותה קבוצת אדם מסתורית. המחקר פורסם במגזין הנחשב Cell ואף הופיע בשער העיתון בשל חשיבותו.

החוקרים פיתחו שיטה שמאפשרת להבין אילו גנים עבדו בצורה שונה בדניסובים, בניאנדרתלים ובבני אדם מודרניים. במחקר החדש הם השתמשו בשיטה חדשה, שיכלול של שיטה קודמת, המאפשרת לקשור שינויים בפעולות הגנים להבדלים באנטומיה של קבוצות האדם השונות. באמצעות השיטה הם הצליחו לשחזר, בפעם הראשונה, לפי גנום האדם הדניסובי שנלקח מקצה זרתו, את הפרופיל האנטומי המלא שלו. השחזור שהתקבל הדגים את 56 התכונות האנטומיות של האדם הדניסובי והראה שבתכונות רבות הוא הזכיר את האדם הניאנדרתלי (כמו במצחו המשוך אחורה, פניו המאורכות והאגן הגדול שלו) אבל היו לו גם תכונות ייחודיות כמו קשת השיניים שלו, שהייתה ארוכה מאוד, וגולגולתו הרחבה באופן מיוחד.

היכולות של האסקימוסים והטיבטים כיום להסתגל לתנאי קור קשים ולחיים בגובה רב כנראה הגיעה מאותו DNA דניסובי, כך שאולי אוכלוסיה זו נכחדה, אך ה-DNA שלהם שוכן בתוכנו ולכן חשיבותו של מחקר זה והצורך לבצע מחקרים נוספים לגבי האדם הדניסובי.

 

קישור למאמר המדעי- אתר כתב העת Cell

קצת על האדם הדניסובי