טכנולוגיית ה-MRI היא טכנולוגיה שאין צורך להציג אותה. היא קיימת כבר מעל ל-50 שנה וזוכה למחקר מתקדם ולשבחים מרובים. מאידך בשנים האחרונות צמחה לה טכנולוגיה אחרת לדימות, אולי פחות ידועה, בשם MPI, אשר כוללת כבר סורקים מסחריים שיצאו לשוק (כפי שמופיע בתמונה).

טכנולוגיית ה-MPI היא ראשי תיבות של Magnetic particle imaging, דימות בעזרת חלקיקים. מדובר בטכניקה טומוגרפית (משמע מציגה חתכים כמו ב-CT ו-MRI) לא פולשנית, של חלקיקי תחמוצת הברזל (SPIO- Superparamagnetic Iron Oxide) אשר מוכנסים לגוף כאשר הם משולבים בתוך נתבים (SPIONs- Superparamagnetic Iron Oxide Nanoparticles). קוטרם בין 1 ל-100 ננומטר.

חלקיקי תחמוצת הברזל נחקרו רבות בשנים האחרונות, בגלל התכונות העל-פרמגנטיות שלהם (על-פרמגנטיות,  Superparamagnetic, היא תופעה שבה החלקיקים המגנטיים מתנהגים כמו מגנטים רק כאשר מופעל עליהם שדה מגנטי חיצוני, וכשהשדה המגנטי מוסר, הם מאבדים את המגנטיות שלהם). חלקיקים אלו מוזרקים לגוף כאשר הם מצופים בחומר אחר (כמו דקסטרן, קרבוקסידקסטרן או פוליאתילן גליקול) על מנת לשפר את היציבות שלהם ולהתאים אותם לסביבה הביולוגית. טכניקת הדימות MPI מאתרת את אותם חלקיקים ואת תנועתם בתוך הגוף. מכיוון שהגוף לא מכיל SPIONs באופן טבעי, האות המתקבל הוא ללא רעש רקע, מה שמאפשר יצירת תמונות ברורות ומדויקות. לאחר מכן חלקיקים אלו מתפרקים בגוף בצורה טבעית.

את ה-MPI יצרו לראשונה בשנת 2001 מדענים גרמניים, העובדים במעבדת המחקר המלכותית של פיליפס בהמבורג. המערכת הראשונה הוקמה בשנת 2005. מאז הטכנולוגיה קודמה על ידי חוקרים אקדמיים במספר אוניברסיטאות ברחבי העולם ולאחרונה סורקי ה-MPI המסחריים הראשונים של חברת Magnetic Insight ושל חברת Bruker Biospin הפכו לזמינים.

למרות הדימיון המסוים בשם, ה-MPI וה-MRI שונים לגמרי בחומרה שלהם. אם ב-MRI אנחנו זקוקים לשדה מגנטי חיצוני לשם קבלת סיגנל, ב-MPI השדה המגנטי של איזור הדגימה הינו אפס או כמעט אפס. אנחנו בעצם יוצרים איזור ללא שדה מגנטי ואז משתמשים בשדה מגנטי משתנה. בעקבות כך חלקיקי SPIO יכולים להתמגנט בקלות, אין לנו שום הפרעות מרקע אחר מאחר, כפי שכבר הוזכר, ברקמות הגוף אין חלקיקי SPIO באופן טבעי, וכך התמונות יוצאות ברזולוציה גבוהה מאוד. MPI  לא אמורה להחליף את סריקות ה-MRI וה-CT אלא להוות בדיקה משלימה לגביהן.

פוטנציאל היישומים של ה-MPI לא מועט- מהדמיית לב בזמן אמת, דרך דימות גידולים מוצקים ומיקרו-גרורות, ועד יכולת לעקוב אחרי תא יחיד בכל הגוף. יישום מרתק אחר הוא דימות פונקציונלי של המוח בעזרת MPI. יכולת הרגישות הגבוהה (רזולוציה של פחות מ-0.4 מ”מ), יכולת הרזולוציה הטמפורלית המצוינת (20 אלפיות השנייה) וניגודיות גבוהה (כיוון שאין רעשי רקע) ביחס לטכניקות דימות פונקציונליות אחרות, מבטיחות שילוב רפואי של MPI ואף יכולת לחקור נוירו-אקטיבציה תפקודית ברמה של מטופל יחיד.

 

אתר הבית של International Workshop on Magnetic Particle Imaging

מאמר מסכם על MPI- NCBI (National Center for Biotechnology Information)

 

כותב הכתבה: עופר בן חורין, בעל ניסיון של כ-20 שנה באפליקציות, מחקרי תרופות והדרכה בתחום ה-MRI. איש צוות בפקולטה לביו-רפואה בטכניון, חיפה.
מחבר הספר “MRI המדריך המלא- רפואה ופיזיקה נפגשות” באתר www.mriguide.co.il

 

עולם הרפואה והטכנולוגיה הוא עולם שמתקדם כל הזמן. ניתן לשרטט מעיין קו רציף לגבי כל המצאה, כך שאין באמת רגע אחד של המצאה אלא רצף. אפשר להדגים תכונה זו של המדע בצורה מצויינת על סורק ה-MRI. הוא התחיל בגילוי תופעת התהודה, דרך יצירת מכשיר ה-NMR, התפתחות סורק ה-CT שיצרה מודל חישובי שימושי, ועד יצירת סורק ה-MRI עצמו. גם כאן לא הסתיימה הדרך. עשרות מחקרים נעשים בתחומים שונים- פיזיקה, מחשוב, בינה מלאכותית ועוד- לשם יצירת סורקי MRI חזקים יותר וזולים יותר (את הקו ההיסטורי ניתן לראות בפרק ההיסטוריה בספר “MRI המדריך המלא-רפואה ופיזיקה נפגשות” ואילו את כיווני המחקר העתידניים ניתן לקרוא באותו הספר בפרק “מה צופן העתיד?”).

סריקת ה-MRI ידועה כבדיקה מצויינת לרקמות הרכות של הגוף, מאידך סורקי MRI ידועים כסורקים גדולים ויקרים מאוד, הדורשים תשתית מיוחדת ולכן זמינותם נמוכה (בישראל, נכון לשנת 2024- יש רק כחמישה מכשירים בלבד למיליון נפש). לאחרונה חוקרים מהונג קונג, בראשותו של פרופ’ אד וו (Ed X. Wu) הציגו אבטיפוס של מכשיר MRI מסוג חדש, שפועל בשדה מגנטי נמוך מאוד (מה שנקרא ULF- Ultra-Low Field). סורקים אלו יהיו זולים וניידים וניתן יהיה להפעילם ללא צורך בתשתית ייעודית של קירור בהליום, ואת אספקת החשמל הם יוכלו לקבל משקע חשמלי רגיל.

לא מדובר ברעיון חדש, אלא- כפי שדובר מעלה, בקו רציף, משמע בתהליך שבו החוקרים הצליחו לשפר את בעיית חוסר ההומוגניות של המגנט הראשי (בעיה שנגרמת בגלל עוצמה חלשה של המגנט)- מה שגרם לאיכות תמונה ירודה בניסיונות קודמים. שיפור המגנט, סלילים קולטים טובים יותר ובינה מלאכותית הצליחו להתגבר על הבעיה הזו בהדרגתיות. בשנת 2020 יצא ה-MRI המסחרי הראשון בשדה אולטרא נמוך- אלא שהוא היה מסוגל לבצע רק בדיקות מוח. החידוש הפעם הוא אבטיפוס שמסוגל לבצע את רוב סוגי סריקות ה-MRI באיכות טובה, כאשר השדה המגנטי שלו הוא בסה”כ 0.05 טסלה ולכן הוא צורך מעט חשמל ויכול להתחבר לשקע רגיל ולא לשקע תלת-פאזי. בשל כך, הוא גם עולה כעשירית מסורק MRI ממוצע (נניח של 1.5 טסלה).

פיתוח זה יכול להכשיר בעתיד את מערך סורקי ה-MRI לסורקי MRI שאינם זקוקים לקירור בהליום ואינם זקוקים לחשמל במתח גבוה- אלמנטים שמשפרים את נגישות הסורקים, מוזילים את מחירם ומאפשרים לשים סורקי MRI בכל מרכז רפואי ואף לנייד אותם לשדה הקרב. יתרון נוסף הוא עצם השדה המגנטי הנמוך יותר, מה שיאפשר לשקול ביצוע בדיקות לאנשים עם מתכות בתוכם (כדוגמת רסיסים) באופן בטוח יותר. חשוב לציין שנדרשת עוד עבודה רבה על מנת לשפר את זמן הסריקות הארוך של האבטיפוס ואיכות התמונות. כמו כן ישנה התבססות גדולה מאוד על בינה מלאכותית על מנת להגיע לתמונה אבחונית – לכן גם יעד החוקרים אינו להחליף את הסורקים הגדולים הקיימים אלא לספק בעתיד מענה מהיר יותר ונגיש יותר, גם אם באיכות נמוכה יותר, של סריקות MRI.

 

קישור למאמר בכתב העת science

איך עובד ה-MRI?- אתר MRI המדריך המלא

כותב הכתבה: עופר בן חורין, בעל ניסיון של כ-20 שנה באפליקציות, מחקרי תרופות והדרכה בתחום ה-MRI.
מחבר הספר “MRI המדריך המלא- רפואה ופיזיקה נפגשות” באתר www.mriguide.co.il

 

מלחמה, כמו המלחמה שנכפתה עלינו בימים אלו, הינה לא דבר נעים. חיילים ואזרחים נהרגים, רבים נפצעים, חלק נחטפים. הקיצוניות של המלחמה, בעצם המדד לקונפליקט הקשה ביותר בין מדינות, היא דבר שלילי לכל הדעות אבל בתקופות מלחמה יש, פעמים רבות, את ההתפתחויות הטכנולוגיות הכי טובות. כדברי אפלטון, ”הצורך הוא אבי ההמצאה” ואכן במלחמה מתקיים הצורך לזרז המצאות ולנסות טכנולוגיות חדשות על מנת לקבל יתרון על הצד השני. כך קורה כיום בישראל עם ניסיון מערכת הלייזר “מגן אור” ועם מערכת “חץ 3”, וכך קרה בעבר, לפני יותר ממאה שנה, במלחמת העולם הראשונה, עם ניידות הרנטגן של מארי קירי.

וילהלם רנטגן גילה את קרינת X או קרינת הרנטגן (X radiation) במקרה בנובמבר של שנת 1895. רנטגן ביצע ניסוי, בו חקר את התופעות הנוצרות כאשר זרם חשמלי עובר דרך גז בלחץ נמוך מאוד. הוא העביר מתח חשמלי בשפופרת ואקום שבתוכה אנודה וקתודה, ולפתע הבחין בזוהר ירוק על מסך פלורסנטי בחדרו- הוא שיער שמדובר בקרן. לאחר שחזר על הניסוי שוב ושוב, הוא גילה שהקרינה חודרת באופן שונה דרך חומרים שונים, בין השאר גם דרך כף ידה של אשתו או גופו שלו, וכך גילה שהקרינה משקפת את עצמות הגוף ולכן יכולה לאתר פתולוגיות בעצמות.

מארי קירי היא דמות שנכתב עליה לא מעט. השם המלא שלה לא פשוט להיגוי- מאריה סקוואדובסקה קירי (Maria salomea Skłodowska). היא נולדה בפולין בשנת 1867 והיא מדענית שנחשבת לפורצת דרך בכל קנה מידה. כשמלחמת העולם הראשונה פרצה בשנת 1914, קירי היתה כבר בת 47 ועטורת תהילה ופרסים- בין השאר שני פרסי פרס נובל (בשנת 1903, בפרס נובל לפיזיקה, ביחד עם בן זוגה פייר קירי ועם אנרי בקרל, בזכות מחקרם על תופעת הקרינה, ובשנת ,1911 בפרס נובל לכימיה, על גילוי וחקר הרדיום והפולוניום).

כשמלחמת העולם הראשונה החלה, הכוחות הגרמניים החלו להתקרב אל פריז, אז מקום מגוריה של קירי. היא נאלצה להפסיק את מחקריה ברדיום, אספה אותו אל תוך מיכל מרופד עופרת ושלחה אותו אל כספת סודית בעיר בורדו. ללא נושא המחקר שלה, החלה קירי להשתעמם, אך לא אישה כמותה תישאר ללא תעסוקה. היא החליטה לחשוב כיצד היא יכולה לתרום למאמץ המלחמתי- אבל לא בדרך הרסנית אלא בדרך של הצלת חיים.

בביקוריה בשדות הקרב, קירי שמה לב לכך שהרופאים מתקשים באבחון פגיעות אצל החיילים שנפגעו ולכן הטיפול בהם התעכב. דבר זה הביא אותה לרעיון פורץ דרך- להביא בדרך יצירתית את הרנטגן אל שדה הקרב וכך לעזור לרופאים ולפרמדיקים לאבחן פציעות באופן מדוייק יותר.

בשנת 1914, מכשירי הרנטגן אמנם שימשו לדמות את עצמות הנבדקים וגם כדי לאתר חפצים זרים בגוף- כמו כדורים, אבל הם הותקנו בבתי חולים בעיר, הרחק משדות הקרב שבהם טופלו חיילים פצועים. הפתרון של קירי היה להמציא את “המכונית הרדיולוגית” הראשונה – רכב המכיל מכונת רנטגן וציוד צילום של חדר חושך – שניתן להסיע עד שדה הקרב, שם יכלו מנתחי הצבא להשתמש בקרני רנטגן כדי לדעת כיצד לבצע את הניתוחים שלהם.

איך קירי עשתה זאת?

היא לקחה מכונות רנטגן שהיו במעבדות אוניברסיטאיות והתקינה אותן על כלי רכב רגילים. היחידות הניידות, שכונו “Little Curies”, הגיעו לקו החזית ואפשרו ל-150 אחיות שקארי הכשירה לשם הצילומים לסייע במאמץ המלחמתי ולהעריך במהירות חיילים פצועים, ובכך לקבוע מי מהם צריך ניתוח.

המימוש של הדברים הללו לא היה פשוט. מכשול מרכזי אחד היה הצורך בכוח חשמלי להפקת קרני הרנטגן. קירי פתרה את הבעיה על ידי שילוב דינמו – סוג של גנרטור חשמלי – בעיצוב המכונית. כך מנוע המכונית המונע בנפט הצליח לספק את החשמל הנדרש לשם הצילומים. מכשול נוסף של המיזם היה המימון שלו. הצבא הצרפתי לא מימן את המיזם במלואו והיא נאלצה לפנות לאיגוד הנשים של צרפת על מנת לקבל את הכסף הדרוש למימון המכונית הראשונה (מכונית זו, בהמשך, מילאה תפקיד חשוב בטיפול בפצועים בקרב מארן בשנת 1914-קרב שהוכרע בניצחון גדול של בעלות הברית, מה שמנע מהגרמנים להיכנס לפריז). בהמשך מומנו באותה הצורה גם מכוניות רדיולוגיות נוספות ואז האתגר הבא של קירי היה להכשיר אנשים שיוכלו להפעיל את המכוניות הללו. קירי, ביחד עם בתה איירין (Irène Joliot-Curie- זוכת פרס נובל לעתיד בכימיה בעצמה בשנת 1935, ביחד עם בעלה, פרדריק ז’וליוט), גיסו 20 נשים לקורס ההכשרה הראשון. תכנית הלימודים כללה הדרכה תיאורטית על הפיזיקה של חשמל וקרני רנטגן וכן שיעורים מעשיים באנטומיה ועיבוד צילומי. כשהקבוצה הזו סיימה את האימונים שלה, היא יצאה לחזית, וקורי המשיכה לאמן נשים נוספות. בסופו של דבר, בסך הכל 150 נשים קיבלו כך הכשרה ברנטגן.

קירי לא הסתפקה רק בשליחת החניכים שלה לחזית הקרב, לקירי עצמה הייתה “קירי הקטנה” משלה, שאותה היא לקחה לחזית. לשם כך היא למדה נהיגה, למדה להחליף צמיגים פנצ’רים ואפילו למדה לשלוט בכמה אלמנטים של מכונאות רכב, כמו ניקוי קרבורטורים. היא גם נאלצה להתמודד עם תאונות דרכים- כשהנהג שלה נקלע לתעלה והפך את הרכב, הם חילצו את המכונית, תיקנו את הציוד הפגוע ככל יכולתם וחזרו לעבודה. בנוסף ליוזמת ניידת הרנטגן שטיילו בחזית הקרב, קירי גם פיקחה על בניית 200 חדרים רדיולוגיים בבתי חולים שדה קבועים שונים מאחורי קווי הקרב.

למרות שמעט, אם בכלל, מהנשים הפועלות ברנטגן נפצעו כתוצאה מקרב, הן לא היו ללא פגיעות. רבות מהן סבלו מכוויות מחשיפת יתר לקרני רנטגן. קירי ידעה שחשיפה כה גבוהה מהווה סיכונים בריאותיים עתידיים, כמו סרטן בשלב מאוחר יותר בחיים. אבל לא היה זמן לשכלל את נוהלי הבטיחות בקרני רנטגן לתחום, ולכן עובדי רנטגן רבים נחשפו יתר על המידה. היא דאגה לא מעט בקשר לעניין, ומאוחר יותר כתבה ספר על בטיחות בקרני רנטגן שנבע מחוויות המלחמה שלה. קירי עצמה, שנים לאחר מכן, חלתה באנמיה אפלסטית, הפרעת דם שנוצרת לעתים מחשיפה גבוהה לקרינה (היו שטענו שהעיסוק ברדיום הוא זה שגרם למחלתה- מירי קירי עצמה טענה שהסיבה היא החשיפה הגבוהה לקרני רנטגן שקיבלה במהלך המלחמה. דגימה של שרידיה בשנת 1995 הראתה כי גופה נקי מרדיום, אך עדיין קשה לדעת אם אכן צילומי הרנטגן בזמן המלחמה תרמו למותה בשנת 1934).

היוזמה של קירי בפיתוח ניידות הרנטגן הראשונות בזמן מלחמת העולם הראשונה עזרה לה, לאחר המלחמה, לקבל הכרה נרחבת- למשל חברת גנרל אלקטריק סיפקה לה ציוד מעבדתי שכלל שפורפרת רנטגן משופרת, פרי המצאתו של מנכל גנרל אלקטריק דאז, וויליאם די קולידג’ (William D. Coolidge).

כאישה הסלבריטאית הראשונה של המדע, רבים תיארו את קירי כאדם חד-ממדי, המשועבד למדע באופן טוטלי, אך דבר זה היה רחוק מהאמת. מארי קירי הייתה אדם רב מימדי, שעבדה בעקשנות כמדענית והומניטרית כאחד. היא הייתה פטריוטית חזקה של מולדתה המאומצת, לאחר שהיגרה לצרפת מפולין. היא מינפה את התהילה המדעית שלה לטובת המאמץ המלחמתי של ארצה – השתמשה בזכיות מפרס נובל השני שלה כדי לקנות אגרות חוב מלחמה ואפילו ניסתה להמיס את מדליות נובל שלה כדי להמיר אותן במזומן כדי לקנות עוד. היא לא אפשרה למין שלה להפריע לה בעולם הנשלט על ידי גברים. במקום זאת, היא גייסה צבא קטן של נשים במאמץ להפחית את הסבל האנושי ולנצח במלחמת העולם הראשונה. באמצעות מאמציה, ההערכה היא שמספר הפצועים הכולל שקיבלו בדיקות רנטגן במהלך המלחמה עלה על מיליון. זו היתה הפעם הראשונה שבה השתמשו ברנטגן בשימוש רחב ולאחר מכן הגיעה הפריצה הגדולה בתחום – כך שהרנטגן הפך לאמצעי עזר חשוב באבחון רפואי. מארי קירי, בעזרת רעיון הניידות של ניידות הרנטגן, גם טבעה את רעיון האמבולנס, מכונית ניידת לטיפול רפואי, כיום אחד מכלי הרכב החשובים ביותר שקיימים. חשוב לציין שגם ה-MRI ואמצעי דימות אחרים התניידו ומתניידים בין בתי החולים ובארצנו, יש סורקי MRI ניידים לא מעטים.

 

כותב הכתבה: עופר בן חורין, מחבר הספר “MRI המדריך המלא – רפואה ופיזיקה נפגשות” באתר www.mriguide.co.il

 

ביבליוגרפיה

Marie Curie and her X-ray vehicles’ contribution to World War I battlefield medicine- the conversation site

The Radioactive Woman: Marie Curie’s WWI Legacy

Marie Curie- the Nobel Prize site

About Irène Joliot-Curie- the Nobel Prize site

Sansare K, Khanna V, Karjodkar F. Early victims of X-rays: a tribute and current perception. Dentomaxillofac Radiol. 2011 Feb;40(2):123-5. doi: 10.1259/dmfr/73488299. PMID: 21239576; PMCID: PMC3520298.

להלן רשימת ספרי עיון מומלצים מטעם אתר “חדשות המדע” לשנת 2023- חלק ב’:

 

הכל בראש שלך: על מחלות פסיכוסומטיות והקשר בין גוף לנפש / סוזן או’סליבן (בהוצאת מטר)

הספר “הכל בראש שלך”, של סוזן או’סליבן, נוירולוגית ונוירופיזיולוגית קלינית, הוא ספר שחשוב היה שייכתב. הוא מתאר קשר בין גוף לנפש, אשר בא לביטוי בהפרעות פסיכוסומטיות- מצבים בהם תסמינים גופניים נובעים מסיבות פסיכולוגיות וממצוקות רגשיות.

במהלך הספר מספרת או’סליבן סיפורים מהשדה הקליני שלה- למשל מטופלת עם אפילפסיה, ששום תרופה לא עזרה לה מאחר שהסיבה לפרכוסים היתה פסיכומטית, מטופלת שפיתחה שיתוק, מטופלת שהפכה לעיוורת כשהתקבלה לעבודה חדשה, מטופל שלא היה מסוגל לפתוח את עיניו בגלל עווית בעפעפיים, מטופלת שאיבדה את יכולת הדיבור שלה, מטופלת שלקתה בתסמונת התשישות הכרונית ועוד סיפורים רבים אחרים. בסוף הספר המחברת גם מספרת סיפור אישי, על תופעות פסיכוסומטיות שאירעו לה לאחר ששברה את רגלה.

כולם פגיעים לתסמינים פסיכוסומטיים, בעקבות משברי חיים מסוימים, מתח כרוני ובמיוחד מצבים הגורמים לנו לחוש לכודים (כמו אי התאמה בחיי הנישואין)- מאידך ישנם אנשים הנוטים יותר למחלות ותסמינים פסיכוסומטיים כמו אנשים בעלי אישיות חרדתית או נוירוטית, אנשים הנוטים להיות תלויים יותר מדי באחרים, אנשים שרואים אחרים כחזקים ומצליחים ואת עצמם כחסרי אונים, אנשים הנוטים לדאוג או לחוש כעס, אשמה ודיכאון, אנשים עם היסטוריה של הורים חרדתים בשנת החיים הראשונה ועוד. לא קל להבדיל בין תסמין פסיכוסומטי לבין תסמין רפואי אמיתי- מאידך, לדברי המחברת, רוב המחלות מגבילות את עצמן למספר סופי של תסמינים, כאשר הגיוון הרב ביותר איננו בסוג התסמינים אלא במידת חומרתם, ואילו הפרעות פסיכוסומטיות אמנם יכולות להופיע בכל חלק ובכל תפקוד גופני, אך הן עוברות בקלות ובמהירות ממקום אחד לאחר. כמו כן מסבירה המחברת כיצד נוצרים תסמינים פסיכוסומטיים, למשל פגיעה בציר HPA (ציר ההיפותלמוס, יותרת המוח ובלוטת האדרנל), התייחסות מוגזמת לתסמינים, מחלה המשמשת כבריחה או הסבר לכישלון, הכחשת מתח, רווח ממחלה כמו אהדה, טיפול אוהב ומענק כספי, ועוד.

הספר, בנוסף לתיאור תופעות פסיכוסומטיות אצל מטופלים ומה שגרם להם, גם מקיף מידע רב לגבי ההיסטוריה של המחקר עליהם (מה שנקרא בעבר “היסטריה”)- פעילותו של ז’אן מרטן שארקו (הנוירולוג המפורסם בפריז מסוף המאה ה-19, עם המטופלת היפיפייה שלו, בלאנש ויטמן, בת המעמד התחתון מהמחלקה הסגורה בבית חולים לחולי נפש בשל רקע חיים קשה), מחקרו בתחום של פייר ז’אנה (פילוסוף ופסיכולוג צרפתי) וכמובן פרויד עם הנחותיו לגבי התת-מודע והתסמינים הפסיכוסומטיים כסמל לקונפליקטים המתרחשים בתוכנו (לכן הטיפול של פרויד כוון לגילוי הקונפליקטים ואז להעלמת התסמין הפסיכומטרי).

הספר מתאר סוגי מחלות הקשורות לתחום הפסיכומטרי אך השונות ממנו- למשל תסמונת מינכהאוזן, המייצגת אנשים המייצרים או מחקים מחלה כדי לזכות בתשומת לב רפואית, או היפוכונדריה (חרדת בריאות), בה המטופל עסוק באובססיביות בבריאותו ובציפייה למחלות, והחרדה הזאת משתלטת על חייו. המחברת גם מזכירה תסמונות כמו תסמונת המעי הרגיז ותסמונת התשישות הכרונית, שאינן נובעות בהכרח בעיקר ממתח, אלא לפעמים באמונות שגויות כיצד להגיב לשינויים בגופנו, במקום להתעלם מהן (למשל, בתסמונת המעי הרגיז, האנשים שסובלים ממנה מודעים במידה מופרזת לכל תחושה פנימית ולכל שינוי בפעולת המעיים שלהם. הם מגיבים לתסמינים שאחרים מתעלמים מהם, והתגובות הללו גורמות להחרפת התסמינים והמוּדעות אליהם).

הספר גם מציע דרכים אפשריות להקלה והעלמת התסמינים הפסיכוסומטיים, כמו הבנה מדוע אותו אדם פיתח תסמין פסיכוסומטי בעזרת שלושת הגורמים- פגיעוּת, טריגר ורווח. ברגע שישנה אבחנה והסבר, הרבה יותר קל למטופל לקבל את האבחנה, למצוא מהי המטרה שהמחלה משרתת, לגלות מה חסר או מה הרווח הטמון במחלה ולנסות להביא משהו במקומו ואז להחלים – למשל, אם נראה שהמחלה עוזרת לפתור את בעיית הבדידות, נטפל בבדידות והמחלה תיעלם, אם הבעיה טמונה בתגובות שגויות למסרים שהגוף שולח, ניתן ללמוד אותן מחדש, או אם קיימת טראומה מסוימת המשמשת טריגר למחלה, יש לטפל בה- כך להצליח לשבור את דפוסי הפחד וההתחמקות.

לסיכום ספר מצויין, עשוי טוב, אשר מקיף בצורה מצויינת נושא מרתק וחשוב.

ציון הספר- 9.8

 

עיקרון אי-הידיעה / אופיר ינקו (בהוצאה עצמית)

עיקרון אי-הידיעה, אם לזקק את מסרו, הוא ספר הטוען שאנחנו בעצם לא יודעים כלום ממה שקורה בעולמנו, אנחנו “חושבים” שאנחנו יודעים בהתאם לסיפורים שמדווחים לנו או שאנחנו מספרים לעצמנו, אך לא כך באמת. את הספר כתב אופיר ינקו, מהנדס מחשבים.

נתחיל מכך שאני אוהב אדם שקם בבוקר, ומחליט לכתוב ספר הגות או עיון כאשר הוא נקי מהשפעות אקדמיות בתחום. תומאס קון היה טוען שכך המחבר אינו נגוע בפרדיגמות התחום. מאידך ספר כזה כמובן צריך להיות איכותי, מושקע ומקורי וכך התרשמתי מספרו של ינקו.

הספר מתייחס לתחומים שונים ומדגים כיצד תחומים אלו בנויים מסיפורים, אשר מסופרים על-ידי “מדווחים עיוורים”- מדווחים שבשל חסמי ידע, לא יכולים לראות את מה שבאמת קורה. למשל מההיסטוריה אנחנו לא יכולים ללמוד, כיוון שמקרה אחד אינו משליך על מקרה שני ותגובה מסוימת נכונה יכולה להינתן רק בדיעבד (זאת מעבר לפרשנות האחרת שכל אחד יכול לתת לאירוע). דינוזאורים הינם מתקופת הפרה-היסטוריה- החוקרים לא היו שם, וחסמי המידע של המורכבות ושל הזמן מונעים מהם באמת לדעת מה קרה שם- ולכן מה שהם מספרים לנו הם סיפורים פרשניים, שלא חייבים להיות אמיתיים. יש התייחסות בספר לספקנות גם בתחומי המלצות בריאות ועוד. ינקו טוען טענה מעניינת, וכותב שכפי שאמינות ספר יכולה להיות תלויה בכמות הביבליוגרפיה שלו, שאותה לא ממש ניתן לבדוק, כך גם תוארו של אדם, למשל דוקטור, לא מקנה לו את היכולת לדעת יותר או להיות מומחה יותר מבעל תואר שני- מאחר שכל ההבדל בינו לבעל תואר שני הוא עבודת מחקר בתחום ספציפי מאוד.

הספר הוא ספר מעורר מחשבה ולפרקים מרתק- לטעמי ההתחלה פחות מושכת לקריאה מההמשך ודווקא הפרקים האחרונים של הספר, בהם גם ינקו מתאר את המאמץ האדיר בכתיבת ספר שכזה, מקוריים בעיניי באופן מיוחד. אני בהחלט מסכים שאנו, כבני אדם, חיים בעולם שאין לנו שום מושג לגביו. המוח- כפי שהוא חולם בלילות – ניזון ומספר לנו סיפורים גם במהלך היום, כי מטרתו היא מתן ביטחון והישרדות. כל עולמנו נתון לעיקרון אי-הידיעה, כאשר השפה, הכלכלה וכל תחום אחר בחיינו הינן המצאות של האדם – פרי הסכמות בינינו שהקשר בינם לבין המציאות מקרי בהחלט. מאידך, כפי שכותב ינקו בסוף הספר, האדם זקוק לצריכת סיפורים, לא משנה כמה הם אמיתיים ושאפשר לחיות עם אי הידיעה ממש מצויין.

ציון הספר- 9.4

 

היקום הקוונטי / בריאן קוקס וג’ף פורשאו (בהוצאת ידיעות ספרים, ספרי עליית הגג)

הספר “היקום הקוונטי” של הפיזיקאים בריאן קוקס וג’ף פורשו הוא ספר אשר מציג לנו, הקוראים, את מוזרויות העולם הקוונטי, אבל בלי להיכנס יותר מידי אל תוך תיאורים מתמטיים מורכבים. הספר, למשל, מסביר עקרונות קוונטיים בסיסיים כמו סופרפוזיציה, מנהור קוונטי, דואליות גל-חלקיקים ועקרון אי הוודאות של הייזנברג (ספר מצויין אחר מומלץ בתחום הוא ספרו של ד”ר בעז תמיר, “פיזיקה קוונטית”).

לדעתי אחד היתרונות הבולטים של הספר הוא היכולת שלו לקשר תופעות קוונטיות עם תרחישים מוחשיים בעולם האמיתי, זאת בעזרת שימוש באנלוגיות ובנרטיבים מטפוריים (למשל שעונים). דבר זה בהחלט מקל על ההבנה. בספר ישנה גם הצגה יפה של הקונפליקטים ואי הבהירויות שעדיין מעסיקים את עולם המחקר.

הספר הוא טוב ומעניין, אם כי הייתי משפר את יכולת ההנגשה של הספר, כך שגם כאלו ללא רקע פיזיקלי בכלל יוכלו להבין בצורה יותר קלה את הכתוב בספר. זה בהחלט ספר שצריך להקדיש לו זמן בדביל להבינו. עדיין הספר מרתק ומספק את סקרנותו של הקורא לגבי אחת מהתיאוריות המרתקות שקמו לנו בעולם המדע.

ציון הספר- 9.3

 

סיירת מטכ”ל: המבצעים הגדולים של היחידה / אבנר שור ואבירם הלוי (בהוצאת ידיעות ספרים)

ספר זה הוא אמנם ספר עיון, אך מתעסק בהיסטוריה צבאית של צה”ל תוך התמקדות במבצעים המותרים לפרסום של סיירת מטכ”ל. הספר מציג שלל מבצעים השזורים בתוך ההיסטוריה של מדינת ישראל- מחיסול אבו ג’יהאד ומבצעי הבולמוס, דרך מבצעי החטיפה של סיירת מטכ”ל כמו חטיפת הקצינים הסורים בשנת 1972, חטיפת ג’וואד קצפי, השייח עובייד ומוסטפה דיראני, ועד

למבצעים הגדולים כמו מבצע אנטבה, השתלטות על אוטובוס קו 300 ועוד. במהלך הספר ניתן ללמוד, מעבר למבצעים של סיירת מטכ”ל, גם על התקופות שעברה מדינתנו, על האישים המרכזיים בסיירת מטכ”ל כמו אהוד ברק, יוני נתניהו, עמר בר לב, בוגי יעלון ועוד, ועל הפוליטיקה הצבאית שעזרה לסיירת מטכ”ל לפלס את מקומה ליחידה המובחרת כפי שהיא כיום.

הספר כתוב לא רע, אבל לפעמים יש כניסה לפרטים קצת מיותרים, שאולי יענינו יותר את אנשי הסיירת או אנשי צבא- מה שמכביד מעט על הקריאה בספר.

ציון הספר- 8.4

 

כותב הסקירה- עופר בן חורין, עורך ראשי- אתר חדשות המדע וכותב הספר
“MRI המדריך המלא-רפואה ופיזיקה נפגשות”

 

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2023- חלק א

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2022

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2020

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2019

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2018

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2017

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2016

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2015

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2014

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2013- חלק א

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2013- חלק ב

 

תאים ממאירים הם תאים אשר שונים בתכונות שלהם מתאים רגילים. התכונות החדשות שהם מסגלים לעצמם מביאות אותם לפגוע ברקמות הגוף. מחקרים הראו שהמכנה המשותף של כ-90 אחוז מהתאים הסרטניים הוא שהם נושמים נשימה אנאירובית (נשימה שבה לא משתמשים באוקסיגן או משתמשים בכמויות מוגבלות שלו לפירוק וליצירת אנרגיה) והסביבה שלהם היא חומצית – זאת בניגוד לתאים נורמליים אשר נושמים נשימה אירובית (נשימה שבה משתמשים באוקסיגן לפירוק וליצירת אנרגיה) ונמצאים בסביבה ניטרלית. תכונות אלו גורמות לאגרסיביות של הגידול והתפשטותו, מונעות מהמערכת החיסונית לפעול כנגד הגידול, גורמת לאספקת מזון וסוכר מוגברים, ומפחיתות את היעילות של תרופות והקרנות כנגד הגידול.

מחקרים שונים, כמו המחקר הזה על תאי סרטן הריאות, הוכיחו ששימוש בסידן קרבונט אמורפי (סידן פחמתי), יכול לעשות שינוי בתאים הממאירים.

חברה בשם אמורפיקל לקחה את העניין צעד אחד קדימה, ועל-ידי פיתוח גישה חדשנית ופורצת דרך, היא הוכיחה בניסוי מעבדתי במכון ויצמן, שבוצע על שבעה סוגי סרטן שונים, ששינוי הסביבה החומצית בעזרת סידן קרבונט אמורפי, משנה כ-40 מסלולים תאיים וכך הופך את התאים הממאירים לתאים נורמליים בריאים. סידן קרבונט אמורפי הופך לביקרבונט, החומר אותו מפריש הגוף על מנת להתמודד עם סביבות חומציות בסביבות דלקתיות וגידוליות בגוף, מה שהופך אותו לבעל יכולת חדשנית ופורצת דרך לטיפול במחלות סרטן ודלקות כרוניות מגוונות.

כעת אמורפיקל מתכוננת למחקרים על בני אדם, אם כי הסידן קרבונט אמורפי ניתן כבר כטיפולי חמלה למספר רב של חולי סרטן, כאשר התוצאות היו מעודדות מאוד.

 

קישור למאמר על הניסוי

 

 

 

לריצה יש יתרונות רבים- היא משפרת סיבולת לב-ריאה, את תפוקת הלב, את לחץ הדם וגם אלמנטים אחרים כמו את יכולת הריכוז והזיכרון, השינה, מצב הרוח ועוד. מאידך אם תלכו לאורתופד, חלקם יגידו לכם שהריצה טובה ללב, אך לא למפרקים ובטח שלא לגב.

מספר מחקרים בשנים האחרונות, בהן בוצע שימוש בסריקות MRI הוכיחו שלא כך הדבר, ובחודש האחרון הצטרפה אליהם מטא-אנליזה אשר פורסמה בכתב העת Osteoarthritis and Cartilage בגיליון פברואר 2023. מטא-אנליזה היא סקירה, שמטרתה להשוות ולצרף תוצאות שהושגו במספר מחקרים והסקירה הזו, אשר בוצעה על-ידי סאלי קובורן (S.L.Coburn), דוקטורנטית במרכז המחקר לרפואת ספורט של אוניברסיטת La Trobe במלבורן שבאוסטרליה, מסכמת ממצאים לגבי השפעתה של הריצה על סחוסי הברך והירך אצל 396 מבוגרים רצים, חלקם לוקים או בסיכון למחלת פרקים ניוונית (אוסטאוארתריטיס).

באחד המחקרים שנסקרו, עקבו אחר מתאמנים שהתאמנו לקראת המרתון הראשון שלהם. בסריקת MRI שבוצעה להם לפני תחילת האימונים התגלו אצל רבים ממצאים שונים, בעיקר פגיעות בסחוסים ובמינסקוסים (מעיין בולמי זעזועים בברך- ע.ב.ח.), אשר לא מנעו מהם להתאמן. לאחר ריצת המרתון, אצל אלו שהצליחו לסיים אותה, התברר לאחר זמן מסוים, שלא רק שהפגיעה בסחוס לא החמירה אלא אף השתפרה. מחקרים אחרים הוכיחו שגם הדיסקים בגב לא נפגעים, להיפך- ריצה מקטינה את הסיכון לבעיות גב ושכדאי ובריא לחזור לריצה אחרי התקף של כאבי גב.

מחקרים אחרים שנסקרו בחנו את סחוס הברך ו/או פרק הירך באמצעות MRI מיוחד כדי להעריך את גודלו, צורתו, מבנהו ו/או הרכבו ב-48 השעות שלפני סשן ריצה יחיד

וב-48 השעות שלאחריו. התברר שאם בוצעה סריקת ה-MRI בתוך 20 דקות לאחר הריצה, התוצאות הראו ירידה בנפח הסחוס וירידה בזמני רלקסציה T1 ו-T2 (דבר שיכול להעיד על פגיעה במבנה הסחוס במקרה של מחלות כגון דלקת פרקים- ע.ב.ח.). מאידך לאחר 48 שעות מהריצה (ובמחקרים אחרים גם רק תוך שעה או שעה וחצי לאחר הריצה), הממצאים הללו חזרו לאותן רמות שלפני הריצה. הממצאים הללו שוחזרו בכמה מחקרים, אם כי לא הצליחו להוכיח אותם אצל אנשים עם דלקת מפרקים ניוונית בשל מיעוט נתונים. מה שכן התברר לגבי אנשים אלו הוא שזמן הרלקסציה הנמוך של ה-T2 נשאר אצלם לזמן רב יותר לאחר הריצה ביחס לאנשים ללא דלקת פרקים, ומכאן שעדיין לא ידוע אם ריצה אכן בטוחה לאנשים עם דלקת מפרקים ניוונית.

לסיכום, המסר העיקרי מהסקירה הוא שנראה כי סחוס בריא מתאושש במהירות לאחר ריצה, וכי אין השפעה מתמשכת של “בלאי”. ואז נשאלת השאלה- איך זה יכול להיות הגיוני? שהרי בריצה המפרקים כל הזמן מופעלים ואמורה להיות שחיקה. אז מסתבר שגוף האדם לא מתנהג כמו מכונה, הוא לא עובר שחיקה כמו צמיג או בורג, לפחות אם מפעילים עליו לחצים סבירים. הוא יודע להסתגל וכמו שעצמות ושרירים מתחזקים, כך גם רקמות אחרות.

 

קישור למאמר עצמו- אתר כתב העת Osteoarthritis and Cartilage

קישור לכתבה באנגלית על המאמר- אתר Medscape

71 יתרונות של הריצה- אתר המרכז הרפואי איכילוב

להלן רשימת ספרי עיון מומלצים מטעם אתר “חדשות המדע” לשנת 2023- חלק א’:

 

איך אנחנו מתים? הרהורים על הפרק האחרון של החיים / שרווין נולנד (בהוצאת עם עובד)

את הספר “איך אנחנו מתים?” מאת הרופא הכירורג, שרווין נולנד, הוא ספר שיחסית קשה להשיג בעברית- בגדול אפשר רק להשאיל אותו בחלק מספריות האוניברסיטאות או לקנות אותו באופן פרטי במבחר חנויות למכירת ספרים ישנים.

הספר מתעסק בשאלה- “איך אנחנו מתים?” בעיקר בפן הרפואי, אך גם בפן הפילוסופי. בכל פרק מפרקיו, מספר המחבר על צורת מוות אחרת ומנתח את התהליכים אשר מתרחשים בה- למשל מוות כתוצאה מאיסכמיה של הלב, מוות כתוצאה משבץ במוח, מה מתרחש בתהליך הזקנה, מחלת האלצהיימר, מה קורה כאשר אדם נרצח (גם מבחינת תחושותיו), נתלה, מתאבד בשיטות שונות, טובע או מתחשמל. ישנו פרק שמוקדש לאיידס ולמה שעושה וירוס ה-HIV, וישנו פרק נרחב אשר מתעסק במחלת הסרטן ובסימניה. הפרקים האחרונים מוקדשים לתקווה ולתפקידיו של הרופא – ראשית כבלש אשר מנסה לאבחן מחלה על סמך סימנים ולאחר מכן כמושיע – אלא שלא תמיד הוא יכול להושיע ויש לדעת גם לוותר לטובת איכות חיים.

הספר הוא ספר מצויין, לא קל לקריאה בגלל התכנים בהם הוא מתעסק ובעצם מעלה את הדבר שאותו אנחנו מנסים להדחיק, את העובדה שבסופו של דבר כנראה שנמות. הוא משלב גם תכנים אישיים של המחבר והתמודדות שלו בעת טיפולו באחיו. לעיתים הספר נכנס לפרטים מעט מייגעים עבור אלו שאינם מבינים בתחום הרפואה ואף למה שאפשר לקרוא לו “יתר פילוסופיות” אך למרות זאת הקריאה בו מתגמלת ביותר.

 

ציון הספר- 9.2

 

המין האנושי – היסטוריה של תקווה / רוטחר ברחמן (בהוצאת פן וידיעות אחרונות)

 

הספר “המין האנושי” מאת רוטחר ברחמן נועד להציג את הרעיון שאנשים במצבים קיצוניים לא מתנהגים בצורה חייתית, כפי שנהוג לחשוב, אלא עוזרים אחד לשני והופכים להיות הגירסה הטובה של עצמם. התקשורת היא זו שמבליטה דווקא את ההתנהגות הקיצונית במצבים כאלו ולכן נותנת תמונה לא אמיתית לגבי מה שבאמת אירע בשטח.
במהלך הספר סוקר ברחמן ספרות אשר גרמה לנו לחשוב שיצר האדם רע מנעוריו- כמו הספרים “בעל זבוב” ו”הנסיך”, ומנגד הוא מתאר מה באמת קרה כאשר אנשים נקלעו על אי בודד ואיך באמת התנהגו אנשים באסון התאומים. הוא גם מזכיר שהאדם הקדמון, בתקופה השבטית שלו, לא היה אלים אלא מאוד חברותי, זאת כי לא נמצא שום ציור של מלחמה באלפי ציורי המערות שהתגלו עד היום, ולכן טוען שהאלימות של בני האדם התחילה עם התפתחות החקלאות וההתפתחות הטכנולוגית.
בהמשך הספר סוקר ברחמן את ניסוי הכלא של אוניברסיטת סטנפורד (פיליפ זימברדו), ניסויי מיליגרם וניסויים אחרים, ומצביע על הלקויות באותם הניסויים.
כמו כן הוא סוקר מצבים שבהם דווקא הפניית הלחי השניה מביאה לשינוי התנהגות מהצד הפוגע- כמו למשל בתי הכלא בנורבגיה, הלדן ובסטוי, שבהם אסירים, כאלו שרצחו ואנסו, נמצאים בתנאים מצוינים כאשר הסוהרים מפתחים איתם קשרי ידידות.
בסיום הספר, מציג ברחמן את תיאוריית המגע, אשר טוענת שאנשים שמכירים זה את זה נמנעים מלפתח שנאה אחד כלפי השני- הוא למשל נותן את דוגמת ההתיידדות של חיילים גרמניים ובריטים במהלך מלחמת העולם הראשונה, תוך כדי מלחמת חפירות, עד כדי חגיגה משותפת של חג המולד.
הספר בהחלט מציג נקודת מבט מיוחדת, שנשמעת אמינה, אם כי עדיין יש לדעתי, גם הפשטה מסוימת או הכללה מצד המחבר. יש אנשים שונים בעולם וכמו שאי אפשר לקבוע שכולם רעים, גם אי אפשר לקבוע שכולם טובים.

 

ציון הספר- 8.2

 

הגוף- מדריך למשתמשים / ביל ברייסון (בהוצאת כנרת זמורה דביר)

הספר “הגוף- מדריך למשתמשים” נכתב בידי ביל ברייסון. ברייסון הוא כתב מדע אמריקאי, החביב עלי במיוחד מאחר שכל פעם הוא כותב על משהו אחר בתחום המדע (למשל אחד הספרים הקודמים שלו הוא הספר “ההיסטוריה הקצרה של כמעט הכל”). בכל אחד מספריו הוא מפרט עובדות מדעיות, עם סיפורים מדהימים וכך הוא עושה גם בספר “הגוף- מדריך למשתמשים”. הספר מחולק ל-23 פרקים, כאשר כל פרק מוקדש למערכת או לתחום רפואי אחר, כאשר הפרק מוקדש לנקודות המעניינות ולסיפורים מאחורי התגליות הרפואיות. בספר תוכלו למשל להכיר את גופיפי מַייסנֶר, החיידקים שעלינו, את תסמונת אנטון, את הסיפור מאחורי מחקר פרמינגהם, למה הורידים שלנו נראים כחולים כאשר הדם שלנו אדום, את הורמון הלפטין שמיוצר בתאי שומן, את ה- NAFLD (מחלת הכבד השומני הלא-אלכוהולית), את ה-ATP, את השערת ההיגיינה של דייוויד סטראכן וההיגיון מאחוריה, את השעונים הביולוגים של גופנו, את משבר האופיואידים בארצות הברית, את מחלת ההזעה (Sweating sickness), על גבול הייפליק ועוד מושגים ואישים הקשורים לעולם הרפואה.

הספר מכיל לעיתים פשרות מסוימות על דיוק ונכונות הנתונים ולא בטוח שבריסון סקר את הספר בעזרת בודק עובדות, אך עדיין, הוא מלא מידע מרתק על גופנו ועל האישים שתרמו לעולם הרפואה.

 

ציון הספר- 9.4

 

הטעות הגדולה של איינשטיין / דיוויד בודאניס (בהוצאת ספרי עליית הגג)

 

על אלברט איינשטיין נכתבו ביוגרפיות לא מעטות. גם האדם וגם רעיונותיו יצרו מהפכה בדרך שלנו להסתכל על היקום- זאת בזכות תורת היחסות הפרטית שפורסמה על ידיו בשנת 1905 ובזכות תורת היחסות הכללית שפורסמה בשנת 1916. מאידך בעשורים המאוחרים של חייו, דעכה השפעתו של איינשטיין. רוב המדענים הפעילים התעלמו ממנו, ואפילו חבריו הקרובים ביותר לא לקחו ברצינות את רעיונותיו והתנגדויותיו לרעיונות חדשים.

הספר “הטעות הגדולה של איינשטיין” מאת דייוויד בודאניס מנסה להסביר את הסיבה להידרדרות הזו, כאשר הוא קושר אותה לאישיותו של איינשטיין – התכונות שהביאו לעלייתו והצלחתו הן אותן תכונות שבאחרית חייו הובילו להידרדרות שלו ולאי יכולת להתגמש ולקבל רעיונות אחרים.

הספר משרטט תמונה מרתקת ומעניינת, בהחלט ייחודית, על אחד מגדולי המדענים של המאה העשרים.

 

ציון הספר- 8.6

 

כותב הסקירה- עופר בן חורין, עורך ראשי- אתר חדשות המדע וכותב הספר
“MRI המדריך המלא-רפואה ופיזיקה נפגשות”

 

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2022

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2020

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2019

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2018

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2017

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2016

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2015

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2014

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2013- חלק א

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2013- חלק ב

 

 

 

 

בשנים האחרונות לא נעשו מחקרים רבים על ספירת זרע אצל גברים וההשלכות לגבי כך, אבל ידוע מהספרות הרפואית שגברים עם ספירת זרע נמוכה נמצאים בסיכון גבוה יותר לתמותה מוקדמת, לתחלואה ולאשפוזים- מכאן שהזרע הוא למעשה סמן כללי למצב הבריאות. מחקר מקיף גדול שנעשה לאחרונה מצא תהליך הידרדרות משמעותית של איכות הזרע אצל גברים בכל העולם, כולל באפריקה, אמריקה הלטינית ואסיה – עד כדי ירידה של 50% ואף יותר באיכות הזרע, ושקצב הירידה אף מתגבר במאה ה-21.

המחקר בוצע בהובלתו של פרופ’ חגי לוין מביה”ס לבריאות הציבור של האוניברסיטה העברית והדסה, ובו נסקרו באופן שיטתי עשרות פרסומים מדעיים שבחנו איכות זרע בין השנים 1973-2018. מדובר במחקר המשך, אשר פורסם בכתב העת המוביל לענייני פוריות Human Reproduction Update, כאשר המחקר הראשון שנעשה בשנת 2017 גם הוא מצא ירידה של 50% בספירת הזרע של גברים מאירופה, צפון אמריקה ואוסטרליה, בין השנים 1973-2011. במחקר ההמשך הרחיבו החוקרים את אוכלוסיית המחקר גם לגברים מאפריקה, אמריקה הלטינית ואסיה – כולל גברים בישראל וגם את שנות המחקר. הירידה הבולטת ביותר נרשמה בקרב קבוצת הגברים ממדינות אירופה, צפון אמריקה ואוסטרליה, אך נרשמה ירידה גם בקרב גברים ממדינות אפריקה, אמריקה הלטינית ואסיה. בנוסף, השוואת הנתונים מלפני שנת 2000 ואחריה הראתה שמגמת הירידה בספירת הזרע מתחזקת לאורך השנים.

הסיבות לירידה באיכות הזרע לא נבדקו במחקר, אך במחקרים קודמים נמצא כי

הדבר שהכי משפיע על התפתחות הזרע הינו פגיעה בהתפתחות של האשכים ברחם האם. האשכים מאוד רגישים אז להשפעות סביבתיות כמו חשיפה של האם לכימיקלים (כמו חשיפה ל-Phthalates, החומרים שמוסיפים לפלסטיק) או חומרי הדברה. גם לאופן חיי הגבר הבוגר ישנה השפעה על ספירת הזרע בשל ההתחממות הגלובלית, זיהום אוויר, חשיפה לחומרים כימיים, עישון, לחץ נפשי, חוסר בפעילות גופנית, חשיפה לתרופות מסוימות ותזונה לקויה בחיים הבוגרים. כל אלו תורמים לירידה בפוריות, שהיא למעשה גם פגיעה בבריאות.

ישנה חשיבות גדולה למציאת הסיבות לירידה הדרסטית הזו באיכות הזרע על מנת למנוע הדרדרות נוספת בשנים הבאות, עד כדי כך שיהיה צורך בשימור זרע איכותי בהקפאה בקרב גברים צעירים, על מנת להבטיח את הפוריות גם בעתיד.

 

קישור למאמר בכתב העת Human Reproduction Update (המאמר פתוח לכולם)

אוטיזם (תסמונת קנר) היא הפרעה התפתחותית-נוירולוגית שמאופיינת בשלל תסמינים- למשל קושי לקיים אינטראקציה חברתית ותקשורתית, בעיה בתקשורת המילולית, תנועות גוף חוזרות, הפרעה בוויסות חושי ועוד. בין שאר המאפיינים, נוטים לייחס ללוקים בתסמונת אדישות לכאב. מחקר אחרון, בו השתתפו חוקרים ממספר אוניברסיטאות, שלל את ההנחה הזו ואף הוכיח את ההיפך.

המחקר, אשר הובל על ידי ארבע חוקרות- ד”ר תמי בר-שליטא מהפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב שיזמה את המחקר, ד”ר ילנה גרנובסקי מהטכניון ומהמרכז הרפואי רמב”ם, פרופ’ אירית וייסמן-פוגל ופרופ’ עינת גל מאוניברסיטת חיפה, מצא כי אנשים עם אוטיזם חווים כאב בעוצמה גבוהה יותר מכלל האוכלוסייה, ומסתגלים פחות לתחושת הכאב וזאת כנראה בשל הפרעת ויסות חושי, רגישות חושית ברמה הפוגעת בתפקוד היומיומי, שקיימת אצל רוב האנשים בעלי אוטיזם ומהווה קריטריון לאבחון אוטיזם.

המחקר כלל 52 מבוגרים עם אוטיזם בתפקוד גבוה, בעלי אינטליגנציה תקינה ועשה שימוש במבחנים פסיכופיזיים להערכת כאב, המקובלים בתחום חקר הכאב, בהם הנבדק מתבקש לדרג את עצמת הכאב, כתוצאה מגירוי שהוא חש, בסקלה של 0 עד 100. הממצאים הוכיחו חד-משמעית שלאנשים עם אוטיזם כואב יותר. יתרה מזאת, המנגנון לדיכוי הכאב פחות יעיל אצלם.

החוקרות מביעות תקווה כי ממצאי המחקר יובילו להתייחסות מתאימה יותר מצד צוותים רפואיים, מטפלים, והורים כלפי אנשים עם אוטיזם, שלא תמיד מבטאים את חוויית הכאב בדרכים מקובלות.

 

קישור לידיעה- אונ תל-אביב

מהו אוטיזם?- אתר משרד הבריאות

הקורונה נכנסה לחיינו לפני מספר שנים וכעת מתחילים להצטבר העדויות לגבי השפעותיה של המחלה לטווח הארוך בקרב אלו שלקו בה. הסקר האחרון של ממשלת ארה”ב שנערך באוקטובר טוען שכ-7% מכלל האמריקנים המבוגרים סובלים כרגע מ-COVID ארוך, עם תסמינים שנמשכו 3 חודשים או יותר. יותר מרבע אומרים שמצבם חמור מספיק כדי להגביל משמעותית את הפעילות היומיומית שלהם, ולמרות שמצב זה מעמיס רבות על מערכת הבריאות וגם על הכלכלה, הבעיה רק ​​בקושי מתחילה למשוך את תשומת לבם של המעסיקים, מערכת הבריאות וקובעי המדיניות.

הלוקים בתסמונת מתארים שלל בעיות מתמשכות. עייפות קיצונית, ערפל מוחי, בעיות קוגניטיביות וקוצר נשימה הן בין התלונות השכיחות ביותר. לרבים יש גם תסמינים המחמירים באופן משמעותי אפילו לאחר מאמץ גופני או נפשי קל. לפי המחקרים, נשים נוטות כמעט פי שניים לחלות יותר מגברים בקוביד ארוך. לאנשים המתמודדים כבר עם מחלות כרוניות קודמות, התוספת הזו איננה פשוטה. הגילאים שבהם נמצאים חולים בלונג קוביד הם דווקא אנשים בגילאי 40-49 ואף למטה מכך – אנשים בשיא יכולת עבודתם. רבים מהאנשים הללו אינם עובדים, אינם מרוויחים כסף והכי קשה, רבים מהם לא יודעים מתי ואם מצבם הולך להשתפר.

למרות כל הנתונים הללו, המחקר בתחום הלונג קוביד רק מתחיל ונראה שכמות האנרגיה והזמן שמוקדשים לזה פחותה בהרבה ממה שצריך. במחקרי אורך נראה שהתסמינים הקלים יותר נפתרים לאחר בערך 4 עד 6 שבועות. תסמינים אחרים יכולים לעבור לאחר כחצי שנה, אבל יש תסמינים שנמשכים גם לאחר מכן ללא מגמת שיפור. לכן, מעבר לחיסון, שהפחית את השכיחות ואת הכמות הכוללת של תסמונת לונג קוביד, חשוב גם להתארגן ברמת מערכות הבריאות והקהילה להתמודדות עם אתגר זה ולאמץ דרכים חדשות על מנת לשפר את איכות חייהם של הלוקים בתסמונת הלונג קוביד.

 

סקר של ממשלת ארצות הברית (National Center for Health Statistics)

נתוני מחקר קנדי לגבי לונג קוביד

כתבה על לונג קוביד- אתר Medscape