בני אדם, כמו אורגניזמים רבים אחרים, חיים בקבוצות. ישנן חברות אשר מאופיינות ביתר אחידות ובמניעת יצירתיות מצד פרטיהם (חברות טוטליטריות בעיקר), אך ישנן חברות אחרות המאופיינות בעידוד ליצירתיות. מסתבר במחקרים שלעיתים אנשים ההולכים נגד נורמות הקבוצה יכולים להוביל לדרכים חדשות היעילות להישרדות ולהצלחה בגלל יצירת רבגוניות סגנונות הלמידה – מחקר חדש מגלה כך גם לגבי דבורים.

דבורת הדבש נראית כסוג של פועלת בכוורת, אך מתברר שישנן דבורים אשר נולדות ממוקדות ויש דבורים אחרות הנולדות עם אופי אינבדואלי קבוע מלידה. האופי הזה מתאפיין בהם עוד כשהם זחלים. הדבורים הממוקדות ממוקדות במזון הקיים ומתעלמות מכל מידע חדש ואילו הדבורים האינדיבידואליות הן סקרניות ואז הן פתוחות ללמוד על מקורות מזון חדשים לכוורת וכך מגדילות את הישרדות המושבה שלהם. במהלך המחקר הצליחו החוקרים ליצור אוכלוסיות של דבורי דבש ממוקדות וסקרניות ועקבו אחריהם בעזרת סימוני נקודות צבע על החזה שלהם. הם הצליחו להוכיח שהדבורים התנהגו באותה התנהגות שהתנהגו הוריהם, מה שתמך שאכן מדובר בהשפעה גנטית.

מעבר לתרומה הגדולה של מחקר זה לתחום הכוורנות, אפשר להעלות את ההשערה שאולי בעצם גם אצלנו קיים חיווט גנטי מסוים לכיוון אנשים סקרניים יותר מול אנשים ממוקדים יותר במטרה לאפשר הישרדות אבולוציונית טובה יותר.

 

קישור לכתבה על המאמר באתר The conversation

קצת על דבורת הדבש

 

 

 

 

 

 

במהלך חיינו עלינו להחליט החלטות רבות, מהחלטות קטנות יחסית כמו מה ללבוש בבוקר? מה לאכול לארוחת צהרים? ומה להגיד לבוס שלנו? ועד החלטות גדולות ואפילו הרות גורל כמו עם מי להתחתן? מה ללמוד? במה לעבוד? ועוד. לאחרונה קבוצת חוקרים גרמניים מאוניברסיטת בון (University of Bonn) בראשותו של החוקר אלכסנדר אוראו-פינארו ( Alexander Unruh-Pinheiro) זיהו קבוצת תאי עצב אשר משחקים תפקיד בעוצמת ההחלטיות שלנו, משמע בכמה אנחנו בטוחים בהחלטה שלנו. תאי עצב אלו מופעלים בקצב גבוה יותר ככל שאנחנו משוכנעים יותר בבחירות שלנו. התאים הללו נמצאים באיזור המוחי שאחראי אצלנו על הזיכרון, מה שמחזק את ההשערה שאנחנו לא רק זוכרים את ההחלטות שלנו אלא גם כמה היינו בטוחים בהן.

במהלך המחקר ביצעו החוקרים ניסוי שבו ביקשו מנבדקים לבחור בין שני סוגי חטיפים בעזרת מתג, שאופן התנועה שלו העיד על רמת ההחלטיות של ההחלטה. במקביל נוטרה פעילותם של תאי עצב במוחם של הנבדקים בעת הבחירות והתברר שקצב פעילותם של אותם תאי עצב תאמה את רמת ההחלטיות של החלטות הנבדקים.

מחקר זה מצטרף לשורת מחקרים נוספים אשר מעידים על מורכבות המוח שלנו ברמת תפקידיו השונים ועל הדרך שבה אנחנו מנהלים את ההחלטות והתנהגויות שלנו.

 

קישור לכתבה באנגלית על המחקר- אתר ScienceDaily

קישור לתקציר המאמר של החוקרים- אתר ScienceDirect

 

 

 

 

 

 

 

 

כשאנחנו יוצאים החוצה, אנחנו רואים אנשים שהולכים בקצבים שונים. יש כאלו שהולכים מהר יותר וכאלו שהולכים לאט יותר. האם נוכל לדעת רק לפי מהירות ההליכה שלהם מי מזדקן מהר יותר מבחינת גופו ומוחו? מחקר בינלאומי, שכלל חוקרים בתחום מדעי המוח, פסיכולוגיה, פסיכיאטריה, מדעי ההתנהגות וגריאטריה מאוניברסיטת דיוק בצפון קרולינה שבארה”ב, מהמכון למחקר קליני בבית החולים האוניברסיטאי בקופנהגן וכן מניו זילנד ומבריטניה, טוען שכן.

במהלך המחקר דירגו החוקרים את מהירות ההליכה של אנשים בגילאים שונים על פי סקאלה בת 19 שלבים. הם גילו שהליכה איטית הראתה נטייה להתערערות בריאות הריאות, השיניים והמערכת החיסונית, לעומת אנשים באותו הגיל שהם מהירי הליכה. הממצאים הללו התגלו גם במחקרים קודמים, אך במחקר הזה הקשר זוהה כבר בגיל 45. כמו כן קישרו החוקרים בין מבחנים נוירו-קוגניטיביים שביצעו הנבדקים בילדותם והראו שאלו יכולים לנבא הליכה איטית או מהירה של נבדקים אלו בגיל 45. גם סריקות MRI שעברו חלק ממשתתפי המחקר זיהו נטייה לנפח מוח נמוך יותר, שיעור חציוני נמוך יותר של עובי קורטיקלי וסימנים נוספים שמעידים על הזדקנות המוח אצל אלו בעלי הליכה איטית.

מחקר זה מצטרף לשלל מחקרים אחרים אשר מאתרים מדדים לחזות את בריאותו של האדם בעתיד, על מנת לאתר מצבים רפואיים ולטפל בהם בהקדם.

 

קישור למאמר המלא באתר jamanetwork

 

 

 

 

 

בחודשים האחרונים ישנם מחקרים רבים הקשורים לקורונה באספקטים השונים שלה- חברתי, כלכלי, רפואי, אפידמיולוגי וגנטי. מחקר שנראה מעניין, אשר בוצע בישראל מצא שילדים ומבוגרים, הסובלים מהפרעות קשב וריכוז (ADHD), עשויים להחלים מהר יותר מקורונה בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.

מחקרים קודמים מצאו דווקא שבעלי הפרעות קשב וריכוז, שאינם מטופלים תרופתית, היו בסיכון גבוה להידבק בקורונה בגלל הקושי שלהם להתמודד עם הסגר, ללכת עם מסכה ולשמור על ריחוק חברתי. כמו כן בעלי ADHD מאופיינים בתנועתיות יתר ובנגיעות רבות בפניהם ובגופם. לשם המחקר הנוכחי, אשר פורסם בכתב העת Journal of Attention Disorders, חברו ד”ר יובל ארבל מהאקדמית גליל מערבי, ד”ר חיים פיאלקוף מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ד”ר עמיחי קרנר מהמכללה האקדמית נתניה וד”ר מרים קרנר מהפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון. הם בדקו את הקשר בין שכיחות מספר האנשים עם הפרעות ADHD בקרב מבוגרים ביחס לאוכלוסייה של 54 איזורים בארצות הברית (מתוך 50 מדינות וארבעה אזורי חסות של שטח ארצות הברית), לבין מדדים של הידבקות, החלמה ותמותה מקורונה. הנתונים נלקחו מתוך מסד נתונים שכלל עד לחודש אוגוסט השנה. במחקר נמצא שההסתברות הצפויה להחלים מקורונה גבוהה יותר משמעותית במדינות עם שכיחות גבוהה יחסית של הפרעת קשב וריכוז (מאידך במחקר זה לא נמצא שמתמודדים עם ADHD נוטים לחלות יותר בקורונה).

התוצאות שקיבלו החוקרים בהחלט מפתיעות והם הסבירו אותן בכך שיכול להיות שבעלי הפרעת קשב וריכוז הם בעלי יתרון אבולוציוני נגד הקורונה בשל מאפיינים גנטים ספציפיים (הפרעת קשב וריכוז מלווה גם באלמנטים חיובים כמו יוזמה, יצירתיות ורמות אנרגיה גבוהות ויש עדויות רבות לכך שיש לה מרכיב גנטי משמעותי).

 

קישור למחקר המדעי שמצא קשר בין החלמה מהירה מקורונה ל-ADHD

קישור למחקר אשר מצא שבעלי ADHD בעלי סיכון מוגבר ללקות בקורונה

הפרעת קשב וריכוז והמרכיב הגנטי שלה

 

 

 

 

 

 

להלן רשימת ספרי עיון מומלצים מטעם אתר “חדשות המדע” לשנת 2020:

 

מרגלים לא מושלמים- יוסי מלמן (בהוצאת תכלת)

הספר “מרגלים לא מושלמים”, של העיתונאי יוסי מלמן, מכיל בתוכו סיפורים רבים ומרתקים על חיי קהילות המודיעין בארץ- אמ”ן, המוסד ושב”כ. בספר אפשר להיות עד, בשפה קולחת ונעימה לקריאה, לפרשיות רבות שקרו כאן, במדינת ישראל, ובחוץ לארץ, ביניהם- הסוכנים הקומוניסטים שהגיעו לתוך ישראל בתוך גלי העלייה הרוסית, הקמת הכור הגרעיני בישראל, המרדף של המוסד אחרי פושעים נאציים, סיפורם של אלי כהן,  לוץ גור אריה, ג’ונתן פולארד, המרגלת סילביה רפאל, אשרף מרואן ומרגלים אחרים, על השב”כ וניסיונותיו להתנקש בערפאת, מחדל יום הכיפורים, פיצוץ הכור העיראקי והסורי, על הסוכנים שהפעילה ישראל בלבנון, מרגלים שריגלו נגד ישראל כמו ד”ר אברהם מרקוס קלינברג שריגל למען הרוסים, מרדכי ואנונו, פרשת עסק הביש, פרשת קו 300, האינתיפאדה הראשונה והשנייה, הסכמי אוסלו, התנקשויות שביצעו אנשי המוסד במבצעי הפיגועים ובמדענים איראניים כמו מורנייה, אחמד יאסין, חאלד משעל ועוד, מעבר עולם המודיעין לריגול סייבר והדרכים שבה חיבלו המוסד בבניית הכור הגרעיני של איראן (תולעת סטקסנט במבצע “משחקים אולימפיים”), ועוד סיפורים רבים ונפלאים שמהווים חלק ממארגה של מדינת ישראל. הכל מובא בשפה קלילה שמשאירה את הקורא מרותק ומסוקרן.

ציון הספר – 9.4

 

סודות נתניהו- קווה שפרן (בהוצאת הוצאת כנרת זמורה)

הספר “סודות נתניהו” נכתב בידי קווה שפרן, איש תקשורת אשר גם מכין את השרים וחברי הכנסת לעמידה מול קהל ומצלמה. הספר עוסק בדרך בה נתניהו בנה את עצמו במהלך השנים, הדרך שהביאה אותו לראשות הממשלה וליכולות תקשורתיות ומנהיגותיות. הספר מתאר את הרקע של ביבי, את אימוניו, עוד כשעבד כמוכר בחנות רהיטים בארצות הברית, להופיע מול מצלמה וקהל, את השקעתו הרבה בנאומים, בשפת הגוף, בהצגתו כמנהיג, את הדרך שבה הוא מנסה להשפיע על דעת הקהל- בעזרתם של סמלים, משפטי בי-בי, השימוש במילה “אנחנו”, התנהלותו בראיונות ועוד. תוך כדי נוגע הספר בנוירו-פוליטיקה (תחום מחקרי חדש שבו מנסים החוקרים לאתר את החלק במוח שבו מחליט הבוחר במי לבחור), בביו-פוליטיקה (ניתוח התכונות הביולוגיות שעוזרות למנהיג להיבחר), ב”אפקט פוקס” וביכולתו של ביבי להתמודד עם כישלונות ולקום מהם. הספר בהחלט מהווה מקור מידע מצויין על דמותו של ביבי נתניהו ותוך כדי מלמד על הדרכים להצליח במנהיגות וניהול בכלל ובפוליטיקה בפרט.

ציון הספר – 8.4

 

מתעוררים – גברים מדברים מיניות- רון דהן (בהוצאת פן וידיעות ספרים)

הספר “מתעוררים – גברים מדברים מיניות” הוא ספר שבו רון דהן, הסופר, מספר את סיפורם המיני של גברים (יצא ספר דומה המספר סיפורם של נשים בשנת 2017). הספר בנוי כפרקים, כאשר כל פרק הוא סיפור. חלק מהסיפורים הם גם של אנשים ידועים. הסיפורים בנויים לרוב בצורה מרגשת, מושכת לקרוא. יש הרבה עיסוק בהומוסקסואליות בסיפורים, יש סיפורים של גילוי מיני, סיפור על טרנסג’נדר, על ההתלבטויות שלו ועוד.

הספר הוא ספר מצויין, מעניין. יש סיפורים שפחות התחברתי אליהם, הרגשתי לעיתים שיש סיפורים שחוזרים מעט על מוטיבים של סיפורים אחרים. אני חושב שהיה גם מקום בספר ליותר גיוון, סיפורים שאינם בסטטוס קוו ולא נוגעים בהומוסקסואליות, כי הרי המיניות הינה עולם ללא גבולות מוגדרים. אולי בספר ההמשך, בכל מקרה מדובר בספר שהוא מיוחד בנוף הספרים בארצנו ובהחלט מומלץ.

ציון הספר – 8.8

 

אל שולחנו של הזאב – רוזלה פוסטורינו (בהוצאת “ידיעות ספרים”)

ספר-רומן על הטועמות של היטלר. במלחמת העולם השנייה, על מנת למנוע את הרעלתו של היטלר, הגרמנים העסיקו קבוצת טועמות שטעמו את האוכל שהיטלר אכל לאחר מכן.

הספר הוא ספר שכתוב טוב, הוא מעניין במידת מה, אלא שלמרות שכמובן היו טועמות, הסיפור לא חייב להיות אותנטי והרבה קווי עלילה הם קווים פרי דמיונה של הסופרת. הדבר קצת פוגם בהנאה מקריאת הספר, במיוחד שספרים רבים מתקופה זו מבוססים על סיפורים אמיתיים.

בכל זאת הכתיבה טובה ומעניינת, אך רצוי למי שמתעניין גם בחלק העיוני והיסטורי להשלים קריאה ממקורות נוספים.

ציון הספר – 7.2

 

כותב הסקירה- עופר בן חורין, עורך ראשי- אתר חדשות המדע וכותב הספר
“MRI המדריך המלא-רפואה ופיזיקה נפגשות”

 

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2019

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2018

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2017

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2016

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2015

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2014

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2013- חלק א

קישור אל ספרי עיון מומלצים לשנת 2013- חלק ב

 

 

 

בשנים האחרונות מורגשת ההתחממות הגלובלית ומתרחשים תהליכים אחרים כמו למשל הידלדלות שכבת האוזון באטמוספרה- דבר המעלה את החשיפה לקרינה. במהלך השנים תהליכים אלו ואחרים ילכו ויחמירו, ורק האורגניזמים הקשוחים ביותר ישרדו. אחד מבעלי-החיים הקשוחים ביותר בטבע, אשר מכיל בתוך ה-DNA שלו חלבון מיוחד המגן עליו בפני קרינה מייננת, הוא בעל-חיים בשם דובון המים (tardigrade).

דובון המים הינו יצור קטן- גודלו בין עשירית המילימטר למילימטר וחצי- אך הוא מצליח לשרוד בסביבות מאוד קיצוניות- כדוגמת קור מקפיא שקרוב לאפס המוחלט (מינוס 273 מעלות), לחץ אטמוספרי גדול מאוד, חום גבוה של כ-150 מעלות, וגם בתנאי קרינה קיצוניים. דובון המים מסוגל לשרוד 10 שנים ללא מים (ויותר זמן מכך ללא מזון) והוא עמיד אפילו בפני הריק בחלל (דובוני המים הם בעל החיים היחיד הידוע למדע שיכול לשרוד מסע בחלל ללא הגנה – החללית הישראלית “בראשית” שהתרסקה בשנה שעברה, הכילה בתוך מתקן מיוחד אלפי דובוני מים, אשר די בטוח שחלקם הגדול שרד את ההתרסקות ועדיין חי בינתיים אי שם על הירח).

החלבון שנמצא אצל דובוני המים נקרא Dsup. הוא עוזר לדובוני המים לעמוד בקרינה חזקה פי אלף מעוצמת הקרינה שמזיקה לאורגניזמים אחרים, זאת בזכות היכולת שלו להגן על ה-DNA מפני נזקי הקרינה וכך לתחזק אותו בצורה טובה (בנוסף לחלבון הזה, בגנום דובוני הים חלבונים אחרים ייחודים שמגינים על ה-DNA שלו ומתקנים אותו). את אותו החלבון לקחו מדענים יפניים וביטאו בתאי כליות של עוברים. הם הופתעו לגלות שהתאים, בהם בוטא חלבון ה-Dsup, התאפיינו ביכולת הישרדותית גדולה הרבה יותר מאשר אצל תאים שה-Dsup לא בוטא בהם. הסיבה לכך היא שחלבון זה עוטף את ה-DNA בשכבת הגנה וכך מגן עליו מפני פגיעות חיצוניות כדוגמת קרינה (במאמר המצורף אפשר להבין את דרך עבודתו של חלבון ה-Dsup).

יכולתו של דובון המים לשרוד בתנאים קשים יכולה להביא פתרונות רבים לעולם הרפואה והתעשייה- כמו למשל הגנה מפני קרינה לאנשים שעובדים בסביבות קרינה, הגנה על אזורי גוף קרובים לגידולים בעת הקרנות, תרופה לאנשים שנפגעו מקרינה וגם יישומים הקשורים להגנה מפני קרינה בחלל.

 

המאמר על דובוני המים- אתר elifesciences

קישור לכתבה באנגלית על דובוני המים- אתר sciencedaily

סרטון על דובוני המים- פייסבוק (Hashem Al-Ghaili)

על דובוני המים- מתוך ויקיפדיה

בתקופה זו העולם כולו, ממשלות, אזרחים ומדענים כאחד, מנסים להתמודד במלחמה עיקשת מול וירוס קטן בשם SARS-Cov-2 – בעצם מול יכולתו של הטבע. חיידקים ווירוסים תמיד היו יריב משמעותי מאוד ליצורים החיים סביבם, זאת בזכות היכולות האבולוציוניות הנרחבות שהעניק להם הטבע, ולא תמיד אפשר לשלוט בכך. התקיפות שלהם לפעמים גם מאופיינות בשיתופי פעולה ביניהם (בין חיידקים הדבר די ברור, אך לאחרונה ישנם מחקרים שמראים שגם וירוסים “יודעים” לשתף ביניהם פעולה בתחום מחקר שנקרא “סוציו-וירולוגיה”).

באוגוסט בשנה שעברה, אמריקאית בת 54 מאוהיו פיתחה אלח דם וסבלה מקשיי נשימה ומאי ספיקת כליות וכבד שהלכו והחמירו – זאת לאחר שאחד הכלבים שלה, כלב רועים גרמני, ליקק אותה באיזור של שריטה או פצע פתוח – וכך החדיר לגופה חיידק אלים במיוחד בשם capnocytophaga canimorsus אשר שגשג ברוק שלו. המערכת החיסונית שלה הגיבה בצורה חריפה והרופאים נאלצו לכרות את ידיה ורגליה על מנת למנוע את הנמק שהתפשט בגופה.

זן החיידק שפגע באישה מאוהיו אותר בעבר בכלבים נוספים והוכר כחיידק מזן חדש בשנת 1989. מדובר במקרה נדיר מאוד, המתרחש אחת למיליון (אם כי באוהיו הוא כבר קרה פעם אחת באותה השנה), ואין המשמעות להימנע מליקוקם של חיות המחמד. לרוב הסיכון הוא יותר לאנשים בעלי מערכת חיסונית חלשה וחלקם המועט יפתח אלח דם, אך חשוב מאוד לשטוף ידיים לאחר מגע עם בעל חיים ולא לאפשר להם ללקק פצעים פתוחים.

 

קישור לכתבה בעניין- אתר CNN

על החיידק האלים- Capnocytophaga canimorsus

 

 

 

 

 

סורק ה-MRI משמש לאבחונים קליניים, אך לפעמים היכולות שלו נרתמות למטרות היסטוריות. לפני מספר ימים אנשי מכון ה-CT ברמב”ם בדקו שתי מומיות מצריות עתיקות מלפני 2,500 עד 3,000 שנה, שהוחזקו במשך שנים ארוכות במחסני המוזיאון הימי בחיפה- אחד מהם התגלה כחניטה של בז, שכל איבריו הפנימיים נשמרו בשלמותם.

בין שאר הבדיקות הרבות שיכול לבצע סורק ה-MRI, הוא יכול לשמש גם לבדיקת מומיות- למשל בשנת 2014 נערכה סריקת MRI של נסיכה סיבירית בת 2,500 שנה בעיר נובוסיבירסק שברוסיה בראשותם של המדענים אנדריי לטיאגין (Andrey Letyagin) ואנדריי סבלוב (Andrey Savelov). הסריקה הדגימה שהנסיכה סבלה מילדות (או מגיל ההתבגרות) מאוסטאומיאליטיס (Osteomyelitis- זיהום בעצם). כמו כן קרוב לסיום חייה, היא נפצעה מנפילה מסוס. מאידך, הדבר המשמעותי שגילו החוקרים היה שהיא חלתה בסרטן השד, אשר גרם לה לכאבים רבים במשך חמש שנים עד שנפטרה. ממצאי הבדיקה פורסמו על-ידי הארכיאולוגית פרופסור נטליה פולושמק (Professor Natalia Polosmak), אותה ארכאולוגית שאיתרה את המומיה בשנת 1993, בכתב העת Science First Hand.

כך בעצם נעזרת הארכיאולוגיה באמצעי הדימות הקיימים כיום- MRI, CT ואף US ורנטגן- לשם הבנת העבר בהקשר של אפידמיולוגיה ורפואה היסטורית.

 

קישור לכתבה עם כל הממצאים של הנסיכה הסיבירית

הידיעה על סריקת מומיות מצריות בעזרת CT- ידיעות אחרונות

הידיעה באתר MRI המדריך המלא

 

 

 

 

 

 

לפני כמה שבועות הגיעה המגיפה COVID-19 (קיצור של (disease 2019, הנגרמת על-ידי וירוס SARS-CoV-2, אל עולמנו. אמנם הרופאים והצוותים הרפואיים, אני ביניהם, לומדים לאתר, לאבחן ולטפל, אך מאוד מעניין לראות את המיזמים המדעים השונים העוטפים את הסיטואציה ומנסים להתמודד עם המצב. בין כל שאר מיזמי המדע, אמנם מנסים לרכז מאמצים למציאת תרופות וחיסון לנגיף, אך ישנו גם מחקר אפידמיולוגי רב המנסה להבין את השוני בתחלואה ובמיתות בין אנשים וגם בין מדינות.

מחקר חדש מעניין שכזה, אם כי מחקר ראשוני מאוד שעדיין לא עבר ביקורת עמיתים, הוא מחקר אשר איתר קשר בין סוג הדם של האדם לבין רגישותו למחלה ולחומרתה (בהקשר לסוגי דם- תאי דם שעליהם מוצג סוכר מסוים נקראים סוג A, ותאים שבהם מוצג הסוג השני הם B. כשתא דם אדום מציג על פניו את שני סוגי הסוכרים ביחד הוא ייקרא AB ותאים שלא מציגים אף אחד משניהם נקראים סוג O).

במחקר, אשר בוצע על-ידי אפידמיולוגים סינים בראשותו של Jiao Zhao משלושה בתי חולים מאזורי ההתפרצות (Wuhan, Shenzhen), בהם אושפזו חולי הקורונה, נבדקו 2,173 חולי COVID-19 (מתוכם נפטרו 206 אנשים) אשר אושרו לנשיאת הנגיף SARS-CoV-2 מול 27,080 אנשים מאותם איזורים אשר משום מה לא נדבקו או לא הראו סימני מחלה. תוצאות המחקר הראו מובהקות סטטיסטית לסיכון גבוה יותר להידבקות ב- COVID-19 לכאלו בעלי סוג דם A ביחס לכאלו שאינם בעלי סוג דם A. בנוסף, אלו בעלי סוג דם O היו בעלי סיכון נמוך להידבקות או ליצירת המחלה אצלם ביחס לאלו שלא היו בעלי סוג דם O. אותן תוצאות התגלו גם בהקשר לאוכלוסיית התמותה מהמחלה- לבעלי סוג דם A היה סיכון גבוה יותר למות מ- COVID-19מאשר אלו שלא היו בעלי סוג דם A, ואילו לבעלי סוג דם O היה סיכון נמוך יותר למות מ- COVID-19 מאשר אלו שלא היו בעלי סוג דם O. חשוב לציין שסוג דם הינו תכונה גנטית (גן בשם ABO), כך שיש מדינות או איזורים שיש בהם הרבה יותר אנשים בעלי סוג דם מסוים מבעלי סוג דם אחר.

אמנם מדובר במחקר ראשוני בעל מגבלות רבות (ראו במחקר עצמו- ניתן להוריד את קובץ ה-PDF שלו) ושלא עבר ביקורת עמיתים, אך הוא בהחלט פותח פתח למחקרים נוספים על מנת להבין את הקשר בין סוגי הדם לבין רגישות למגיפת COVID-19.

 

קישור למחקר- אתר medrxiv למדעי הבריאות

על סוגי הדם של בני האדם- מכון דוידסון

קרינה אינפרה-אדום (תת-אדומה) הינה קרינה אלקטרומגנטית פולטת חום שאורך הגל שלה ארוך משל האור הנראה, אך קצר משל קרינת מיקרוגל (התדר שלה נמצא מתחת לקרינת האור האדום, ולכן היא נקראת קרינת אינפרה אדום). כל עצם על פני כדור הארץ, ובפרט גוף האדם ובעלי חיים, פולטים קרינת חום בתחום זה. ישנם מעט מאוד בעלי חיים שמסוגלים לחוש קרינה אינפרה אדום, כדוגמת מספר חיפושיות (כמו Melanophila acuminate), מספר נחשים (כמו Crotalinae, Boidae) ועטלפי הערפד (אשר משתמש ביכולת זו לאתר אזורים עשירים בדם לשם נשיכה מוצלחת יותר) מחקר שנעשה ממש לאחרונה בהונגריה גילה כי גם חברו הטוב של האדם, הכלב, מסוגל לחוש קרינה תרמית מרחוק בעזרת אפם.

במחקר נבדקו שלושה כלבים ונמצא שהם מסוגלים לזהות חפצים חמים גם מבלי לראות, לשמוע או להריח אותם. כמו כן בוצעו סריקות fMRI מוחיות (MRI תפקודי) על 13 כלבים והתגלה שקיימים אצלם שינויים בפעילות המוחית בנוכחות עצמים חמים, ובמיוחד באותם האזורים אשר מופעלים כאשר נקלט מידע עצבי מהאף.

זו הפעם הראשונה שמתגלה יכולת חישת חום אצל מין טורף. הכלבים יכולים לחוש בקרינה תרמית כזו ולהשתמש במידע החושי לצורך התנהגות מכוונת, אך לא ברור עדיין המנגנון שבאמצעותו חש הכלב בקרינה התרמית. כמו כן הקרינה זוהתה בעוצמות מסוימות ובמרחקים מסוימים ויש בהחלט מקום לבצע מחקר מקיף יותר בעניין ואף לאתר בעלי חיים אחרים אשר אולי מסוגלים לבצע זאת.

 

קישור למאמר המקורי- אתר Nature

קצת על קרינת אינפרה-אדום

כיצד עובד ה-fMRI?- אתר “MRI המדריך המלא”