במהלך שנות חקר האבולוציה התגלו מספר מאובנים-כמו למשל מאובן בגודל חתול בית (שנקרא
“אידה”) בן 50 מיליון שנה שהתגלה בגרמניה ושהפלאונטולוגים (חוקרי מאובנים) טוענים
שהוא אבי-אבות סדרת הפרימטים (סדרה במחלקת היונקים שמורכבת בעיקר מקופים ובני-אדם)
וכמו האגיפטו-פיטקוס שהוא מאובן של קוף מצרי שחי לפני 35 מיליוני שנה.
הקופים הללו התפצלו לפני 15 מיליוני שנה לשימפנזים ומענף זה יצאו האוסטרלופיטקוסים  (הקוף
הדרומי), כמו המאובן “לוסי”, בת 3 מיליוני שנים שכבר יכלה ללכת זקוף. כמו כן התגלו
עוד שני מאובנים- הראשון הוא הומו-ארקטוס, לפני 1.6 מיליוני שנה, שהיה הראשון שעזב
את אפריקה ומין אחר בשם הומו-הביליס (האדם המיומן).
המאובן הבא שנמצא הוא ההומו-ספיינס, לפני כ-200 אלף שנה שמתפשט לרוב העולם. מספר מיניו נטמעים במהלך הזמן אל ההומו-ספיינס-ספיינס (האדם החושב).
לאחרונה נמצא כנראה המאובן אשר מחבר בין תקופת האוסטרלופיטקוסים לבין ה”זקוף” וה”מיומן” ובהמשך להומו ספיינס ולהומו ספיינס ספיינס.
שמה אוסטרלופיטקוס סדיבה והיא בת יותר משני מיליון שנה והיא נחשבת לצורת
הביניים בין האוסטרלופיקוס להומו.
האוסטרלופיטקוס סדיבה משלבת מרכיבים אנושיים וקופיים. היא בעלת מבנה כפות רגליים מותאם להליכה ולטיפוס. פרקיה נראים אנושיים אך העקב והשוק קופיים. האגן רחב כמו אגן אנושי וכנ”ל הידיים המותאמות לעבודה עם כלים (למרות שלא נמצאו כלים בסביבת המאובן).
קישור לידיעה

מאמר על האבולוציה של האדם

המאובנים החיידקים התגלו במערב אוסטרליה וחילוף החומרים שלהם אז היה מבוסס על גופרית ולא על חמצן (בדומה לאותם חיידקים אשר חיים כיום במזרקות גיאותרמיות תת-ימיות).
המאובנים המיקרוסקופיים מהווים עדות לקיומם של תאים וחיידקים שחיו בכדור הארץ לפני יותר
מ-3.4 מיליארד שנים. באטמוספירה אז היה חמצן מועט מכיוון שטרם התפתחו צמחים או אצות
כדי לבצע את תהליך הפוטוסינתיזה. האקלים בכדור הארץ היה אז חם, וולקני ואלים ולכן
החיידקים עשו שימוש שימוש בגופרית במקום חמצן (כפי שעושים גם כיום חיידקים באיזורים
מעוטי חמצן כמו במעיינות הידרותרמיים חמים שמעמקי האוקיינוסים).

לידיעה על המחקר

קצת על הגופרית והקשר שלה לתהליכים ביולוגיים

מדענים ברחבי העולם עסוקים כיום בניסיון להחזיר את האבולוציה אחורה, כמו למשל לשלוט בהשפעתם של גורמי הגדילה בגופם של בעלי חיים.
הביולוג ארהט אבזאנוב פרסם לאחרונה מחקר שבו הוא מתאר כיצד יצר תנינגולת (אפרוח של
תרנגולת עם פה של תנין). הוא עשה זאת בעזרת דיכוי גורמי הגדילה בקצוות
פניו של האפרוח וכך פיתחו האפרוחים פה דמוי תנין ובעצם החזירו את האבולוציה
אחורה (כיוון שהציפורים התפתחו מתוך הזוחלים דמויי-תנינים וההבדל ביניהם
נובע גם מאותם גורמי גדילה המופרשים אחרת ביניהם.
התפתחות בתחום זה נושאת בחובה יתרונות של טיפול במחלות אשר מעורבים בהם גורמי גדילה, יכולת לשפר בעלי חיים וצמחים, אך גם חסרונות ואיומים.

קישור לידיעה- להפוך את האבולוציה- אתר New Scientist

קצת על הורמון גדילה אנושי

מחלות וירליות היוו תמיד בעיה מאחר שמעבר למניעה, אין כמעט תרופות המרפאות מחלות
וירליות כמו שפעת העופות, החזירים, אבולה, איידס ועוד.
טכניקה חדשה של MIT בשם DRACO גורמת להתאבדות התא שאליו חדר הוירוס ואינה פוגעת בתאים בריאים, כך שאין לתרופה תופעות לוואי.
טכניקה זו נוסתה בהצלחה על 15 זני וירוסים ואם תעבור את
הבדיקות הצפויות לה בשנים הקרובות, היא עתידה לחולל מהפכה של ממש בתחום ההתמודדות
עם וירוסים (אולי בדומה למה שעשתה האנטיביוטיקה לחיידקים).

קישור לידיעה

על הנגיפים (וירוסים)

רבייה מינית היא רבייה שבה בעל חיים מחפש בן/בת זוג לרבייה (כמו שמתרחש אצל רוב
בעלי החיים והצמחים) ואילו רבייה א-מינית היא הכפלת ה-DNA ללא צורך בבן-זוג.
על פניו נראה שהרבייה הא-מינית עדיפה בגלל חיסכון באנרגיה בחיפוש בן/בת זוג ועוד. מחקר
חדש שנערך על התולעים מגלה שהסיבה היא טפילים- משמע החלפת DNA  בין שני פרטים מגדיל
את העמידות של הצאצא בפני טפילים וכך מעניק לו יתרון הישרדותי על פני פרטים שנוצרו
ברבייה א-מינית.
כך גם אפשרי “מירוץ חימוש” אבולוציוני אשר מאפשר שיפור עמידות של הצאצא מול פתוגניים ואויבים מבחוץ.

קישור לידיעה

הסבר על הרבייה-ויקיפדיה

הציאנובקטריות (בעברית- כחוליות) הם חיידקים אשר נמצאים בים ואשר מבצעים
פוטוסינתיזה בדומה לצמחים. חשיבותם לסביבה גדולה מאחר שהם קולטים פחמן דו-חמצני,
משחררים חמצן ומייצרים סוכרים המהווים את בסיס מארג המזון בים.
למרות שקיימים וירוסים אשר מדביקים את הציאנובקטריה והורגים אותה, עדיין נשרדת אוכלוסייה זו ומשגשגת.
חוקרים מהטכניון גילו שהסיבה לכך היא מוטציות באיזור ספציפי בגנום (מה שנקרא “אי גנומי”) אשר מביאות ליצור חלבונים המשנים את פני השטח של החיידקים וכך מונעים מהוירוסים לחדור אליהם. מוטציות אלו מביאות לשונות גנטית בין החיידקים כך שיש חיידקים אשר עמידים לוירוסים מסוימים אך רגישים לאחרים ובשל המגוון הזה שומרת אוכלוסיית הציאנובקטריה על מספרה.

קישור לידיעה

ציאנובקטריות (כחוליות בעברית)- הסבר מויקיפדיה

הוירוסים ודרכי פעולתם