מכרות הנחושת בתמנע, הנכרות גם כיום, היו קיימות עוד בעת העתיקה כאשר הנחושת הייתה המתכת הראשונה בה נעשה שימוש ליצירת כלי עבודה, כלי נשק, כלי בית, כלי יוקרה ופולחן. בתקופת המלך דוד, סביב המאה העשירית לפני הספירה, הופעלו המכרות על-ידי האדומים, אשר היו כפופים לממלכת דוד לאחר כיבושם.
לאחרונה משלחת מאוניברסיטת תל-אביב, בראשותו של ד”ר ארז בן יוסף, מצאה שרידים של בגדים מסוגים שונים באותו איזור. האריגים נטוו מצמר כבשים, שיער עיזים ובד המופק מצמח הפשתן, כאשר חלקם היו צבועים בצבעי אדום וכחול ועליהם אף עיטורי פסים עדינים. תגלית זו די מפתיעה מאחר שהבגדים הינם באיכות אריגה וצביעה גבוהה לתקופה זו וכנראה שלבשו אותם חרשי המתכת, בשל מעמדם הגבוה. בנוסף לתגלית האריגים התגלו באותו המקום גם ממצאים אורגניים אחרים אשר יכולים לאפשר שיחזור של DNA קדום והבנת תהליכי הביות באותה התקופה.
ממצאי האריגים, תגלית ארכאולוגית די נדירה בפני עצמה, אולי אינם הלבוש הממשי אותו לבשו בממלכת ישראל, אך עדיין מדובר בסגנון לבוש שכנראה היה נפוץ גם בירושלים עצמה.

קישור לידיעה- אתר אוניברסיטת תל-אביב

סרטון בו ד”ר ארז בן יוסף מספר על תגליתו

קצת על בקעת תמנע וההיסטוריה שלה

האימפריה הביזנטית (ביזנטיון) היתה אימפריה אשר שרדה לאחר נפילת האימפריה הרומאית המערבית. היא שלטה לאורך תקופה ארוכה עד לנפילת בירתה, קונסטנטינופול, בידי הטורקים העות’מאנים בשנת 1453. בישראל שלטו הביזנטים בין השנים 324-638, תקופה המקבילה לתקופת התלמוד וראשית תקופת הגאונים.
לאחרונה חשפה רשות העתיקות בחפירת הצלה, אשר בוצעה באיזור יישוב חורה שבצפון הנגב, מנזר מרשים מתקופה זו. המנזר מחולק לחדרים ומרוצף בפסיפסים עם כתובות בשפה היוונית. כמו כן נמצאו במנזר כלי חרס לשם אגירה, כלי זכוכית ומטבעות מהתקופה הביזנטית.
הארכיאולוגים תיארכו, על סמך הכתובות שנמצאו, את בניית המנזר למחצית השנייה של המאה השישית כאשר לטענת דניאל וורגה, מנהל החפירה, מנזר זה הינו חלק מרצף מנזרים שנבנו בתקופה זו בין עבר הירדן לבקעת באר שבע.

 
קישור לידיעה

התקופה הביזנטית בארץ ישראל

במהלכם של חפירות הצלה של רשות העתיקות באיזור תל שדוד בצפון עמק יזרעאל, התגלה קבר של אדם, כנראה כנעני, אשר נקבר שם במאה ה-13 לפסה”נ, לפני כ-3,300 שנים. התגלית נחשפה לאחר שחברת נתיבי הגז הטבעי לישראל חפרה באיזור לשם הנחת צינור גז. בעקבות תגלית זו רשות העתיקות ביצעה שם חפירת הצלה ארכיאולוגית.
בקבר גילו החופרים ארון קבורה מחרס אשר מעוצב בצורת אדם. בתוך הארון היו כלי אגירה, כלי פולחן ועצמות בעלי חיים עם חפצים אישיים של אדם שהיה שייך לאליטה המקומית וכנראה שירת כפקיד כנעני בשירות הצבא המצרי.
כלים אלו שימשו בתרבות המצרית למנחה לאלים ולמזון למתים לאחר מותם. כמו כן התגלתה בקבר טבעת חותם מזהב, אשר שימשה לחתימה על מסמכים, כשעליה שם המלך סתי הראשון (מלך מצרי אשר שלט במצריים העתיקה במאה ה-13 לפנה”ס. הוא היה אביו של רעמסס השני, אשר חלק מחוקרי התנ”ך מזהים אותו עם פרעה מסיפור יציאת מצריים בספר שמות).
ברשות העתיקות מתכננים לבדוק אפשרות לקחת דגימת DNA מהקבר על מנת לבדוק האם אכן האדם ממקור כנעני או ממקור מצרי.

 
קישור לידיעה-אתר הידען

קישור לידיעה-רשות העתיקות

קצת על תל שדוד וההיסטוריה שלה

לפני יותר מ-3,000 שנה, בשלהי תקופת הברונזה, חלה בתקופת זמן קצרה ביותר קריסה של אימפריות גדולות כמו האימפריה החיתית, האימפריה המצרית, התרבות המיקנית ועוד. לאחר קריסה זו עלו ממלכות תקופת הברזל, ביניהם גם ישראל, יהודה והפלישתים.
הסיבה לקריסה זו איננה ברורה, אם כי ישנם כל מיני השערות. במחקר אחרון, אשר בוצע בשיתוף פעולה ישראלי-גרמני בראשותה של ד”ר דפנה לנגוט ופרופ’ ישראל פינקלשטיין מאוניברסיטת תל-אביב, הוצאה אבקת צמחים (פולן) מעומק של כ-40 מטר מתחת למי הכנרת.
אבקת צמחים זו עמידה מאוד לפגעי הטבע והזמן, ובדיקה שלה זיהתה תקופת יובש חמורה לאורך של כ-150 שנה בשלהי תקופת הברונזה- דבר שיכול להסביר את נפילת האימפריות.
הייחוד במחקר זה, לדברי החוקרת, הוא המרווח הצר יחסית בין הדגימות, כ-40 שנה, כשמחקרים קודמים בדקו מרווחים גדולים הרבה יותר. כמו כן במחקר זה הצליחו החוקרים ליצור קורלציה בין זמן הבצורת לאירועי שריפות באיזור המזרח התיכון ובעיקר בישראל- מה שמחזק את ממצאיהם.

מבוסס על ידיעתה של אורנה כהן, עיתון גלילאו מ”ס 184, ע”מ 32-33.

קישור לידיעה-אתר נשיונל גיאוגרפיק

קצת על תקופת הברונזה המאוחרת

“חפירות העופל” הם חפירות אשר מתבצעות בראשותה של ד”ר איילת מזר מהאוניברסיטה העברית מדרום לכותל הדרומי של הר הבית. לאחרונה הם העלו ממצאים מעניינים בדמות שני תיקי בד- הראשון מלא במטבעות זהב וחפצים נוספים לסחר ולקניה, והשני מכיל מדליון זהב, עליו דגם רקוע של מנורת שבעת הקנים, אשר נועד לקשט ספר תורה.
מדובר בתגלית מאוד נדירה, אשר כנראה הובאה בידי שליחים מהקהילה היהודית שהגיעו לארץ ישראל לאחר שהפרסים כבשו אותה בשנת 614 לספירה. הפרסים הבטיחו ליהודים שהם יוכלו לבנות את ירושלים מחדש- הבטחה שלא קוימה ולכן אותו האוצר ננטש מאחור.
תגלית זו מפריכה את הדעה שקישוטי ספר תורה הינם מנהג מאוחר יחסית, אשר התחיל להתקיים רק בימי הביניים, וכעת נראה שהוא היה נהוג כבר בתקופה הביזנטית.

קישור לידיעה-האוניברסיטה העברית

קצת על התקופה הביזנטית בירושלים

בעקבות חפירות של רשות העתיקות באיזור בשם מוריסתאן ברובע הנוצרי של העיר העתיקה בירושלים, לפני הקמת מסעדה באיזור, התגלה מבנה מהתקופה הצלבנית (1099-1291 לספירה הנוצרית) אשר שימש אז כבית חולים.
המבנה, אשר נראה כאולם ענק המשופע באולמות וחדרים, הוקם על-ידי מסדר דתי-צבאי נוצרי בשם “מסדר יוחנן הקדוש של בית החולים בירושלים” (הוספיטלרים בלטינית). הוא מסוגל היה לקלוט עד 2,000 חולים וחלקו שימש גם כבית יתומים.
התברואה באותו בית החולים ורמת הרפואה היתה ירודה, בהתאם לאותה התקופה. כמו כן אחת התעודות שהתגלו שם מגלה על המשמעת הקשה אשר שרתה על אנשי הצוות שם, כאשר תיארה עונש של איש צוות אשר סרח בתפקידו ואולץ ללכת כשמאחוריו הולכים שאר אנשי הצוות ותוך כדי כך מצליפים בו ללא רחם לעיני כל החולים.
המבנה התמוטט ברעידת האדמה שהייתה בארץ ישראל בשנת 1456, רעידת אדמה שגרמה לנזק כבד לאיזור חברון וירושלים, ושרידיו שימשו בימי הביניים כאורוות.

קישור לידיעה-אתר הידען

קצת על התקופה הצלבנית בארץ ישראל