מחלת האבולה, הנגרמת על-ידי נגיף האבולה, היא מחלה המתאפיינת בהתפרצויות. עד שנת 2015 היה מדובר בהתפרצויות קטנות, אך ההתפרצות האחרונה במערב אפריקה גרמה לכ-10,800 מקרי מוות, כ-70% מכלל ההידבקויות. ההישרדות ממחלת האבולה תלויה בכמות הנגיפים שהגיעו אל האדם החולה, ובדרך בה חדרו לגוף. אם נגיפים רבים חודרים ישירות לדם, קשה מאוד להציל את האדם שנדבק.
מנגנון הפעולה של נגיף האבולה מעניין מאוד. מחקרים אחרונים מגלים שהוא תוקף קודם כל את המקרופאגים ואת תאי הדנדריטיים (Dendritic cells; תאים שתפקידם לבלוע את הוירוסים ואז להציג את המטען הגנטי שלהם ללימפוטיצים ובמיוחד לתאי T- ע.ב.ח.). בצורה כזו גם נפגעת יכולתה של מערכת החיסון וגם מצליח הנגיף להגיע לאיזורים מרכזיים בגוף. בנוסף לכך נגיף האבולה גורם לתאים שאליהם הוא נכנס לייצר ולשחרר למחזור הדם כמות גדולה של חומר בשם גליקו-פרוטאין מופרש (sGP), אשר דומה מאוד למוליקולות הבולטות מן המעטפת החיצונית של נגיפים. בעקבות זאת מערכת החיסון “מתבלבלת”, מחסלת את מולקולות ה-sGP שאינן מחוברות לשום נגיף וכך מוחלשת. בתהליך זה מערכת החיסון משחררת מולקולות דלקתיות שונות הקרויות ציטוקינים, תהליך אשר מוביל למוות תאים רבים במערכת החיסון ולייצור מופרז ומפוזר של גורמי קרישה בדם. בעקבות כך בחלק מהמקומות הדם נקרש, ובחלק דליל, ולכן נגרמים דימומים המובילים לאי אספקת דם לאיברים חיוניים ולפגיעה בחדירות המעיים (דבר המוביל לחדירת חיידקים מהמעיים לדם, מצב מסכן חיים הנקרא אלח דם).
אחד הטיפולים המובילים כיום לנגיף האבולה הוא טיפול בעזרת נוגדנים שנלקחו מדם של שורדים או נוצרו באופן מלאכותי (ZMapp). נוגדנים אלו חוסמים את הגליאו-פרוטאינים שעל פני שטח הנגיף וכך מקשים עליו להדביק את תאי הגוף. כיום מפותחים גם חיסונים לאבולה על ידי חברת NewLink וחברת גלסקו סמית קליין והמחקר בתחום נמשך.
