בשנים האחרונות מורגשת ההתחממות הגלובלית ומתרחשים תהליכים אחרים כמו למשל הידלדלות שכבת האוזון באטמוספרה- דבר המעלה את החשיפה לקרינה. במהלך השנים תהליכים אלו ואחרים ילכו ויחמירו, ורק האורגניזמים הקשוחים ביותר ישרדו. אחד מבעלי-החיים הקשוחים ביותר בטבע, אשר מכיל בתוך ה-DNA שלו חלבון מיוחד המגן עליו בפני קרינה מייננת, הוא בעל-חיים בשם דובון המים (tardigrade).

דובון המים הינו יצור קטן- גודלו בין עשירית המילימטר למילימטר וחצי- אך הוא מצליח לשרוד בסביבות מאוד קיצוניות- כדוגמת קור מקפיא שקרוב לאפס המוחלט (מינוס 273 מעלות), לחץ אטמוספרי גדול מאוד, חום גבוה של כ-150 מעלות, וגם בתנאי קרינה קיצוניים. דובון המים מסוגל לשרוד 10 שנים ללא מים (ויותר זמן מכך ללא מזון) והוא עמיד אפילו בפני הריק בחלל (דובוני המים הם בעל החיים היחיד הידוע למדע שיכול לשרוד מסע בחלל ללא הגנה – החללית הישראלית “בראשית” שהתרסקה בשנה שעברה, הכילה בתוך מתקן מיוחד אלפי דובוני מים, אשר די בטוח שחלקם הגדול שרד את ההתרסקות ועדיין חי בינתיים אי שם על הירח).

החלבון שנמצא אצל דובוני המים נקרא Dsup. הוא עוזר לדובוני המים לעמוד בקרינה חזקה פי אלף מעוצמת הקרינה שמזיקה לאורגניזמים אחרים, זאת בזכות היכולת שלו להגן על ה-DNA מפני נזקי הקרינה וכך לתחזק אותו בצורה טובה (בנוסף לחלבון הזה, בגנום דובוני הים חלבונים אחרים ייחודים שמגינים על ה-DNA שלו ומתקנים אותו). את אותו החלבון לקחו מדענים יפניים וביטאו בתאי כליות של עוברים. הם הופתעו לגלות שהתאים, בהם בוטא חלבון ה-Dsup, התאפיינו ביכולת הישרדותית גדולה הרבה יותר מאשר אצל תאים שה-Dsup לא בוטא בהם. הסיבה לכך היא שחלבון זה עוטף את ה-DNA בשכבת הגנה וכך מגן עליו מפני פגיעות חיצוניות כדוגמת קרינה (במאמר המצורף אפשר להבין את דרך עבודתו של חלבון ה-Dsup).

יכולתו של דובון המים לשרוד בתנאים קשים יכולה להביא פתרונות רבים לעולם הרפואה והתעשייה- כמו למשל הגנה מפני קרינה לאנשים שעובדים בסביבות קרינה, הגנה על אזורי גוף קרובים לגידולים בעת הקרנות, תרופה לאנשים שנפגעו מקרינה וגם יישומים הקשורים להגנה מפני קרינה בחלל.

 

המאמר על דובוני המים- אתר elifesciences

קישור לכתבה באנגלית על דובוני המים- אתר sciencedaily

סרטון על דובוני המים- פייסבוק (Hashem Al-Ghaili)

על דובוני המים- מתוך ויקיפדיה

הדיונון הענק (Architeuthis dux) הוא יצור ימי ענק אשר נמצא במעמקי האוקיינוסים וממעט לעלות על פני הים- מה שמקשה על המחקר שלו. ממדיו האדירים מתודלקים על-ידי מערכת דם בעלת שלושה לבבות. שני עיניו הם בגודל של כ-30 סנטימטר האחת, מה שעוזר לו לקלוט את האור המועט בתחתית האוקיינוסים.
מחקר חדש אשר בדק את הגנום המיטוכונדרי, הנוקליאוטידים של ה-DNA בתוך המיטוכונדריה, הראה דמיון כמעט זהה בין כל הפרטים שנחקרו, חלקם מאוד מרוחקים אחד מהשני.
דמיון זה מעיד על כך שלמרות המרחקים, הדיונונים הם מאותה משפחה אשר נהגה בעבר לחיות במקום מרוכז לפני התפזרותה על פני שאר האוקיינוסים.

מבוסס על ידיעתו של ליאור שמיר, עיתון גלילאו מ”ס 177, ע”מ 13.

קישור לידיעה באנגלית

קצת על הדיונון הענק

סליל ה-DNA אמור להיות סליל בעל כיוון ימני (תצורה B). כאשר הוא בעל כיוון שמאלי מדובר בתצורה פגומה שלו (תצורה Z). המעבר בין סליל ימני תקין לסליל שמאלי לא תקין נעשית בעקבות עיוות פיזיקלי או בשל הוספת מלח רב לתמיסה.

מדענים מאוניברסיטת לוקסמבורג הצליחו למדוד במדויק, בפעם הראשונה, את כמות המלח אשר נדרשת לשם הפיכת הסליל לכיוון בלתי תקין. תגלית זו פותחת פתח חדש להבנת מבנה חומרים אחרים. כמו כן, סליל שמאלי הוא סליל שאינו תקין ולכן מורחק מהתא. הרחקה של חומר גנטי יכולה לגרום לסרטן ולמחלות אחרות ומחקר בתחום יכול לשפר את הבנתנו לגבי הנושא.

קישור למחקר באנגלית

מבנה סליל ה-DNA

תאי גזע הם תאים שלא עברו התמחות ולכן הם יכולים להיות שימושים מאוד ברפואת העתיד. מאידך, אם הם לא מתמיינים, הם יכולים לגרום לסרטן.
קבוצת מדענים ישראליים, אמריקאים וצרפתיים (בראשם פרופ’ משה אורן ופרופ’ איתן דומאני) חקרה את השינויים האפיגנטיים אשר מתרחשים באריזת ה-DNA וגילתה מנגנון מולקולרי חדש אשר גורם לתא גזע להיהפך לתא סרטני.
החוקרים מצאו שעל מנת שתופעל קבוצת גנים ארוכה, אשר תביא להתמיינות נכונה של התא, מספר מרכיבים באריזת ה-DNA צריכים להיות מסומנים על-ידי תג הקרוי יוביקוויטין.
הצלחת תיוג זה קשורה בפעילותם של שני אנזימים- RNF20 אשר מגביר את התיוג של התג ו-USP44 אשר מפריע לסימון. החוקרים גילו שרק כאשר קיים תפקוד תקין של שני האנזימים הללו, הא מתמיין כיאות ונמנעת הפיכתו לתא סרטני.
הדבר יכול להסביר הימצאות רבה יותר של אנזים אחד על חשבון השני במספר סוגים של סרטן, כמו בסרטן הערמונית ובסרטן השד.

קישור למאמר המדעי-מכון ויצמן

תאי גזע ורפואת העתיד

מוליקולות מיקרו RNA הינם מוליקולות קצרות, אשר אינם משתתפות בצורה ממשית בתהליך תרגום החלבונים בתא, אך הם אחראיות לוויסות ולבקרה עקיפה של התהליך. פגיעה בהם יכולה לגרום למחלות כמו סרטן, אוסטאופורוזיס, סכרת ועוד.
מוליקולות אלו נחתכות על ידי “מכונת חיתוך” בתא ממוליקולות RNA גדולות וחשוב מאוד שהמולקולות הנכונות יחתכו, כי אחרת יכול התא לחתוך בטעות RNA שליח ואז לפגוע פגיעה ממשית ביצירת החלבונים ובתפקוד התא. כמו כן חשוב שהתהליך ייעשה במהירות על מנת ש”מכונת החיתוך” תעמוד בקצב הנדרש.
מחקר חדש של פרופ’ נעמה ברקאי, ד”ר ערן הורנשטיין ותלמידיהם יצר מודל מתמטי אשר מתאר כיצד שומרת מכונת החיתוך על-ידי לולאת משוב את היחס הנכון בין דיוק (לחתוך את המולקולות הנכונות) לבין מהירות.
ממצאי מחקר זה יכולים ללמד ולייעל ייצור מוליקולות מיקרו RNA  סינתטיות ולעזור בטיפול במחלות הקשורות לכך.

קישור לידיעה- מכון וייצמן

מוליקולהמוליקולות DNAו-RNA  הם מוליקולות המסוגלות לקודד ולהעביר מידע גנטי. כמו כן הן מסוגלות להשתנות באמצעות האבולוציה. מוליקולת RNA היא בנוסף יכולה לשמש גם כאנזים ולכן היא זו שהוצעה כמוליקולה הראשונית ששלטה בתחילת היווצרות החיים. הבעיה שה-RNA מורכב מידי להיווצרות אקראית.
מחקר שנעשה לאחרונה בשיתוף פעולה אמריקאי-אירופאי מצא ששישה פולימרים טבעיים מסוגלים גם לשמש כחומצת גרעין ולחלוק מידע עם ה-DNA
(מוליקולות אלו מכונות XNAs).
מוליקולת ה-TNA (או חומצת הגרעין Threose) היא מוליקולה שסונתזה על-ידי החוקרים באופן מלאכותי והצליחה לפעול גם כאנזים והיא יכולה להוביל להבנה מה היתה המוליקולה המתווכת הראשונית של היווצרות החיים.

 

קישור לידיעה- sciencedaily

קישור לידיעה בעברית- אתר הידען

חוקרים מאוניברסיטת סטנפורד קטלגו אילו חלקים מהקוד הגנטי של חיידק
ה- Caulobacter crescentus הם חיוניים לשרידותו ומצאו שרק 12% מהקוד הגנטי שלו עונה להגדרה הזו. החוקרים פיתחו שיטה אשר מזהה את מרכיבי ה-DNA  החיוניים לשרידה וגילו שמדובר לא רק
בגנים מקודדי חלבונים אלא גם ב-DNA  רגולטורי וב-DNA שתפקודו אינו ידוע
עדיין.

קישור לידיעה

חיידק ה- Caulobacter crescentus