כשאבותינו נמצאו ביער ושמעו נהמת אריה, היה צורך שהם יברחו במהירות האפשרית ולכן האבולוציה לא קידמה את היכולת להבחין בין הנהמות השונות ביער- משמע מספיק שנהמה היתה דומה לנהמת אריה והאדם היה בורח.
מחקר חדש בעזרת fMRI אשר נעשה במכון וייצמן בראשות פרופ’ רוני פז חקר את הקשר בין הפסד כספי לבין יכולת אבחנה בין גירויים שמיעתיים. ממצאי המחקר מגלים שיכולת האבחנה של הנבדקים לגבי גירויי שמיעה פחתה כאשר הפסידו כסף וה-fMRI
הראה אצלם פעילות של איזור האמיגדלה במוח, איזור הקשור ברגש ובגמול.
מחקר זה יכול להתייחס למה שקורה במצבי פוסט טראומה כאשר הסובלים ממצב זה מתבלבלים בין הגירוי שגרם לטראומה לבין גירויים דומים ולכן הם חווים תגובות רגשיות חזקות.

קישור לידיעה

קצת על הפרעת דחק פוסט-טראומתית

חוקרים גרמניים השיגו פריצת דרך בתחום יכולת מכשיר ה-fMRI (MRI פונקציונלי) לזהות אילו אזורים פועלים במוח בתגובה לתוכן חלום.
הם עשו זאת בעזרת אנשים אשר מיומנים בחלימת חלומות צלולים. חלום צלול הינו מצב שבו החולם מסוגל לשמור על מחשבה מודעת גם כשהוא חולם ואז לעצב את מרחב החלום כרצונו ולזכור אותו לאחר התעוררותו. אנשים המיומנים בחלימת סוג חלום שכזה נקראים “אונירונאוטים”.
במהלך המחקר התברר שכאשר החולמים חולמים על הפעלת איבר מסוים בגופם, למשל ידם הימנית, אז במוח מופעל האיזור שהיה מופעל אם יד ימין הייתה פועלת גם במציאות. משמע שהפעילות המוחית השולטת על התנועות בחלום תואמת לפעילות המוחית אשר שולטת על התנועות בעולם המציאות.
מחקר זה מראה שניתן לדעת אילו איזורים מופעלים כאשר אדם חולם ואז להסיק לגבי תוכן החלום.
כיום ישנם גם מחקרים אשר מצליחים להפיק מידע תמונתי מתוך מרכזי הראייה במוח- המידע שמופק עדיין מטושטש ובעל רזולוציה נמוכה בגלל מגבלות טכנולוגיות הקיימות עדיין בסריקת המוח, אך כשהטכנולוגיות ישתפרו, תשתפר גם איכות התמונה המופקת- כך נוכל להפיק סרטים של ממש אשר יעידו על תוכן החלום.

קישור לידיעה ב-Science Daily

קצת על חלומות צלולים (מודעים)

מחקר שנערך בארצות הברית סקר את מוחם של שישה נגני ג’ז בזמן אלתור מוזיקלי בעזרת fMRI.
התברר שכאשר הנגנים מאלתרים, אזורים בקדמת המוח אשר קשורים לתכנון ושליטה בהתנהגות פעלו פחות יחסית למצב שבו הנגנים ניגנו מוזיקה סדורה שאינה מאולתרת. מאידך איזור בשם “הקוטב הקדמי” בקדמת המוח, ביחד עם אזורים אחרים הקשורים לרגשות, פעלו בצורה נמרצת יותר.
הסיבה לכך היא כנראה כיבוי “השוטר הפנימי” ומתן קדימות לאזורים של פעילות רגשית.

קישור למאמר

מהו fmri?