מוחנו בנוי מנוירונים (תאי עצב), אשר להם דנדריטים, מעיין ענפים או שלוחות אשר יוצאות מגוף התא. הדנדריטים מהווים יותר מ-90% מכל הרקמה העצבית שלנו במוח. אחת הדרכים של תאי העצב לתקשר אחד עם השני היא בעזרת פולסים חשמליים (Spikes), אותם יוצרים גופי התאים. עד היום סברו החוקרים שהדנדריטים מעבירים באופן פסיבי את אותם דחפים עצביים אל גופם של תאי עצב אחרים ואין להם חלק ביצירתם.
מחקר חדש של חוקרים באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג’לס (UCLA) בראשותו של מיינק מטה (Mayank Mehta) מגלה שהדנדריטים ממש אינם צינורות פסיביים אלא שלוחות עצמאיות אשר מייצרות כמעט פי 10 יותר פולסים מאשר גוף העצב. החוקרים גילו כי הדנדריטים, מעבר לייצור הדחפים העצבים, מייצרים תנודות מתח. תנודות מתח אלו מתנהגות בצורה אנלוגית, מאחר שיש להם ערכים ולא רק במצב של “הכל או כלום” (צורה דיגיטלית) בדומה לדחפים העצביים.
מחקר זה מעיד על כך שהמוח הרבה יותר פעיל ממה שחשבו. הוא בעל פוטנציאל גדול לשנות את הדרך שבה חושבים מדענים על המוח ולתרום להבנת בעיות נוירולוגיות ולפיתוח מחשבים קוונטים.
פורסם ב ביולוגיה, מדעי המוח, רפואה.מתויג דנדריטים, חדשות המדע, מוח, פעילות המוח, תאי עצב.
בדיוק כמו שמוח מפותח הינו מוח שלו חיווטים וקשרים רבים יותר בין הנוירונים שבו, כך אנו עתידים לגלות כי אנחנו עצמנו, בשינוי פנימיותנו, הופכים למעבדה שבה הקשרים עם הזולת יקבעו את רמת ההתפתחות שלנו.
נכון, כרגע זה נשמע כדבר באוויר, משהו שקשה לתפוס אותו אמפירית.
יחד עם זאת, אותן התנגדויות היו מנת הפרדיגמות החדשות.