הספר “האמת על באמת” של פרופ’ דן אריאלי, כמו שאר ספריו, סורק מחקרים מעניינים בתחומי מדעי החברה ומסיק מהן מסקנות. הספר הנוכחי מתמקד ברמאות ובנסיבות אשר עוזרות לנו לרמות.
במהלך הספר פרופ’ אריאלי מגיע למסקנות שמעוררות חשיבה. הוא טוען שישנם אנשים רבים שמרמים קצת ומעט מאוד אנשים שמרמים הרבה. הוא גם מספר שקיים אצלנו קונפליקט בין הצורך לרמות ואז להשיג יותר, לבין הרצון שלנו לשמור על הרגשה שאנחנו בסדר, שאנחנו מוסריים ולהרגיש טוב עם עצמנו (“לישון טוב בלילה”). את הקונפליקט הזה אנחנו מנסים לפתור, כאשר אנחנו מרמים, על-ידי גמישות מחשבתית לשם עיגול פינות- גמישות אשר מתבטאת, בין השאר, בסיפור סיפורים לעצמנו על מנת להצדיק את מעשה הרמייה.
בהמשך הספר מתאר פרופ’ אריאלי כל מיני נסיבות אשר גורמות לאדם לרמות יותר, כמו למשל ריחוק מרמייה ישירה (אדם לא ייקח כסף מהקופה במשרד, אבל יגנוב עטים שיכולים לעלות יותר), יצירתיות (ככל שאדם יצירתי יותר, כך יהיה לו קל יותר לספר לעצמו סיפורים ולהצדיק את המעשה שעשה), ניגוד אינטרסים, התבונות במעשי רמייה של אנשים אחרים, עייפות (אם אדם הוא לאחר יום שלם של החלטות, היכולת שלו להתנגד לפיתוי יורדת ואז נטייתו לרמות גדולה יותר- מה שנקרא בפי פרופ’ אריאלי “דלדול האגו”), עצם ההנחה שאדם אחר יכול להרוויח ממעשה הרמייה שלנו ועוד.
בסיום הספר מתחבר פרופ’ אריאלי לתנ”ך ומביא משם סיפורים אשר קשורים למה שהציג בספר. הוא גם מציג את הדת כמערכת אשר יש לה יכולת לשמר מוסריות בעזרת חוקים מובנים מראש.
לסיום, ספר מעניין אשר מציג לנו את הצד הלא רציונלי והפחות נעים בחברתנו, אם כי אני חייב לציין ש”לא נפלתי מהרגליים”. כמו כן לעיתים חשבתי לעצמי, שמסקנות המחקר שאליהם הגיע צוות החוקרים, יכולים גם לנבוע מגורמים אחרים ולאו דווקא מהגורמים אותם חשבו החוקרים ואשר קשורים לנושא הספר.
כותב הסקירה- עופר בן חורין, [email protected]