נמליםמתקני השירותים העתיקים ביותר שבנה האדם מתוארכים לשנת 2,500 לפני הספירה. כמו האדם, גם בעלי חיים רבים מנסים להימנע ממגע עם גללי הצואה שלהם בגלל היותה מצע נוח להתפתחות של פתוגניים מחוללי מחלות, בתוכם גם חרקים מסוימים, כמו למשל הדבורה, אשר יוצאת למעוף שנועד לעשות צרכים מחוץ לאיזור הכוורת.
מאידך מחקר חדש של תומר צ’אצ’קס (Czaczkes), ביולוג מאוניברסיטת רגנסבורג שבגרמניה, מגלה שדווקא נמלי הגינה השחורות (Lasius niger), הידועות בניקיונן, עושות צרכים בפינות הקנים שלהן. במשך שבע שנות תצפית עקב צ’אצ’קס אחר כתמים שחורים בקצוות הקן. לאחר שהוא האכיל את הנמלים בצבעי מאכל, הוא שם לב לכך שהכתמים השתנו לצבע צבעי המאכל, מה שאישר שהכתמים הם אכן כתמי צואה.
הסיבה לכך שהנמלים הללו עושות צרכים בקצוות הקן, במעיין בתי שימוש, איננה ברורה עדיין ויש צורך במחקרים נוספים לשם כך, אך הסברה היא שהדבר משמש כהגנה, כמקור למלח ומרכיבי מזון נוספים או לשם איפיון המושבה לפי ריחה במטרה להבדיל בין ידיד לאויב.

 

קישור למאמר המלא- אתר כתב העת PLOS ONE

קישור לכתבה על המחקר- אתר סיינטיפיק אמריקאן ישראל

קצת על נמלת הגינה (Lasius niger; black garden ant)

DNA- Image Credit Mayo Clinic
DNA- Image Credit Mayo Clinic

ה-DNA שבגופנו סופג פגיעות רבות מידי יום בעקבות גורמים פנימיים וחיצונים וישנם מנגנונים שנועדו לתקן את אותן פגיעות. התא יכול לבחור בשני דרכים לתיקון, דרך אחת היא איטית ומדוייקת ודרך שנייה היא מהירה, אך יכולה להוביל לטעויות, משמע למוטציות.
פרופ’ צבי ליבנה וצוותו ממכון ויצמן למדע עם קבוצות חוקרים נוספות הצליחו לפענח את המנגנון האחראי לתיקונים המהירים בתאי יונקים. הם התבססו על מחקר קודם שבו הם גילו שמנגנון התיקון המהיר מתבסס על פחות מעשרה אנזימים, שכל אחד מהם נועד לתקן סוג אחר של פגיעה ב-DNA (למשל אחד מהם מתקן נזקים של אור השמש, השני נזקי זיהום אוויר וכ”ו).
במחקר הנוכחי פרופ’ ליבנה ותלמיד המחקר עומר זיו, בשיתוף פרופ’ איתן דומאני ותלמיד המחקר עמית צייזל ובשיתוף קבוצות חוקרים נוספות בארץ, מאיטליה, גרמניה וארצות הברית, ניסו לאתר אילו גנים מבקרים את תהליך התיקון הזה. הם בדקו זאת על-ידי ניסויים גנטיים שעשו בתרביות של תאי אדם, שהתקבלו מחולים שבהם תיקון הנזקים המדוייק היה פגום, כך שתאים אלו התבססו בעיקר על תיקון הפגמים המהיר.
לאחר סקירה של מאות גנים, הם גילו 17 גנים אשר מבקרים את מנגנון התיקון המהיר. בהמשך המחקר הם התמקדו בגן אחד בשם NPM1 המקודד חלבון בשם נוקליאופוסמין. אותו חלבון מתקשר עם אחד האנזימים של המנגנון בשם פולימרז אטא ומשפיע על פעילותו. החוקרים גילו כי מחסור ב-NPM1 גורם להפחתה ברמות פולימרז אטא ואז מוביל להיחלשות יכולת התא להתמודד עם נזקי ה-DNA.
כ-30% מכלל חולי לוקמיה מיאלואידית חריפה (סוג של סרטן דם אשר קשור לכדוריות הלבנות בדם- ע.ב.ח.) נושאים מוטציה ב-NPM1, מוטציה אשר מובילה למחסור בפולימרז אטא ואז ליכולת תיקון לקויה של נזקי DNA. מחקרי המשך יכולים למצוא את הדרך לעזור לאותם חולים בעזרת תרופות מתאימות.

 

קישור לידיעה-אתר מכון ויצמן

תפקידו של גן NPM1- אתר הגנים OMIM

קצת על תהליך תיקון ה-DNA

אשה ישנה במיטהבחודשים האחרונים עלה לכותרות עניין זיהום האוויר באיזור חיפה והמפרץ. אין ספק שהדבר מטריד, אך מסתבר שלעיתים זיהום האוויר בתוך הבית, הנשאף אל תוך ריאותינו בזמן שאנחנו ישנים, גם הוא אינו דבר בריא במיוחד. בשל כך פרסם לאחרונה המרכז האמריקאי לבקרת מחלות ולמניעתן (CDC) מסקנה שסיכונים בריאותיים כמו אסתמה ובעיות כרוניות בלב גבוהים יותר כשאנו חשופים לזיהום האוויר שבתוך הבית יותר מאשר לזיהום שבחוץ (המסקנה הזו כמובן מושפעת מכמות זיהום האוויר שמחוץ לבית- ע.ב.ח.).

מחקר יחסית חדש, אשר נעשה על-ידי ברנדון בור (Boor), דוקטורנט באוניברסיטת טקסס באוסטין, עסק בזיהום האוויר אשר נמצא במיקרו-סביבה של השינה. כמעט שליש מזמן חיינו אנחנו ישנים. במיטה שאינה מאווררת נמצאים מיקרואורגניזמים שונים, נבגי פטריות ותאי עור מתים המהווים מצע להתפתחות חיידקים. בזמן השינה אנחנו מתגלגלים ואז מקפיצים את הדברים הללו באוויר וכך שואפים אותם לתוך ריאותנו במשך כשמונה שעות ביממה (בתהליך מכונה resuspension). מחקרים נוספים של עמיתיו של בור גילו למשל שכיסוי הראש בשמיכה מגדיל את שאיפת המזהמים באוויר פי 20 וששינה על הבטן גורמת לשאיפת יותר מזהמים משינה על הגב. מחקר נוסף של בור גם גילה שדווקא המזרונים החדשים, העשויים קצץ וסיבים, פולטים יותר תרכובות אורגניות נדיפות לעומת מזרונים ישנים.

המחקר בתחום נמשך, אך בינתיים הדרך להקל על שאיפת מזהמים אלו היא הקפדה על אוורור טוב של המצעים וכביסה שלהם מידי שבוע.

 

קישור לתקציר המאמר המקורי- אתר sciencedirect

קישור לכתבה- אתר סיינטיפיק אמריקן ישראל

תחבושת חכמהפצעי לחץ הם פצעים פתוחים בעור, אשר מלווים בנמק, ונגרמים בגלל הפעלת לחץ ממושך על איזור בגוף בשל ישיבה או שכיבה ממושכת. לחץ זה מונע אספקת דם למקום וכך נגרם הפצע. פצעים אלו מתרחשים, למשל, אצל קשישים שמרותקים למיטתם ומעבר לכך שהם גורמים אי-נוחות רבה לחולה, מחקרים רבים קושרים אותם לתמותה מוגברת כתוצאה מזיהומים ולסיכון מוגבר למוות.
הבעיה העיקרית ביכולת למנוע פצעי לחץ היא שהם מתגלים בשלב מאוחר מידי, כאשר הם כבר כרוניים ואז הם לא ניתנים לריפוי. מאידך, לאחרונה חוקרים מאוניברסיטת ברקלי בקליפורניה פיתחו תחבושת, אשר מזהה פצעי לחץ בשלב מוקדם מאוד, מה שמאפשר לאחיות להזיז את החולה ואז להפסיק את הלחץ על האיזור. התחבושת מכילה בתוכה מערך אלקטרודות אשר מעבירות זרם ובודקות את התכונות החשמליות של העור (טכניקה הנקראת Impedance Spectroscopy). היא מזהה את פצעי הלחץ על סמך ההבדלים במוליכות החשמלית בין תאים בריאים לתאים מתים.
התחבושת כבר נוסתה בהצלחה על בעלי חיים והחוקרים מקווים שבעתיד ניתן יהיה לעשות בה שימוש גם על בני אדם וגם להשתמש בה לזיהוי וריפוי של פצעים אחרים ולא רק של פצעי לחץ.

 

קישור לידיעה (כולל סרטון)- אתר Timeout

קישור למאמר המקורי- אתר אוניברסיטת קליפורניה בברקלי

קצת על פצעי לחץ

אפקט עובר האורח“אפקט עובר האורח” (או “אפקט הניצב מהצד”, Bystander Effect) הוגדר עוד בשנת 1968 על ידי הפסיכולוגיים החברתיים ג’ון דארלי (Darley) וביב לאטאניי (Latane). אפקט זה מתאר תופעה שבה אנשים נוטים פחות להושיט עזרה לזולת במצבי חירום כאשר נוכחים סביבם אנשים נוספים. הסיבה לכך, לדעת החוקרים, היתה שכאשר נוכחים אנשים נוספים, אז הם מחפשים רמזים אחד אצל השני, חשים פחות אחריות אישית כיוון שהאחריות מתפזרת ביניהם, ואף חשים בושה לפעול.
מחקר שנעשה לאחרונה בחן האם אפקט זה מתרחש גם אצל ילדים. המחקר בוצע בשיתוף פעולה אמריקאי-גרמני על-ידי מריה פלוטנר (Plotner), הרייט הובר (Over) ואחרים, והתפרסם בכתב העת Psychological Science. בניסוי שבו הציגו בפני הילדים, פעם כשהיו לבד ופעם כשהיו בקבוצה עם עוד שני ילדים, מצב מצוקה של הנסיינית, התברר שאותם ילדים שהיו בקבוצה נטו פחות לעזור לנסיינית. ניסוי המשך שבו שני הילדים האחרים לא יכלו להגיש עזרה בגלל שהיו חסומים, הראה שאז נטו הילדים לעזור באופן רגיל, ומכאן שאפקט עובר האורח שלהם נבע מ”פיזור אחריות” יותר מאשר מכל גורם אחר.
מחקר זה מעיד על כך שכבר מגיל צעיר, כאשר ילדים נמצאים עם ילדים אחרים וצופים במצב שבו אדם אחר נזקק לעזרה, הם מחלקים את האחריות ביניהם ולכן פחות פועלים לעזור. חינוך נכון על מנת לבצע הסברה בהקשר של גורם זה יכול ליצור חברה עתידנית עוזרת ותומכת יותר באחרים במצבי מצוקה מאשר קיימת כיום.

מבוסס על כתבתה של ד”ר מרים דישון-ברקוביץ, גלילאו מ”ס 200, ע”מ 59-61.

 

קישור למאמר המקורי- כתב העת Psychological Science

קצת על “אפקט עובר האורח” ומקרים שקרו בעולם

Mother breast feeding her baby with closed eyesסוכרת מסוג 1, אשר קרויה גם סוכרת נעורים (למרות שיכולה להופיע גם בגיל מבוגר- ע.ב.ח.), היא סוכרת אשר נגרמת בעקבות מצב שבו איי לנגרהנס שבתאי בטא בלבלב אינם יכולים לייצר מספיק אינסולין כדי למנוע היפרגליקמיה (מצב של עודף סוכר בדם).
גם סוכרת מסוג 1, גם סוכרת מסוג 2 (תנגודת גבוהה של הרקמות להשפעת האינסולין) וגם סוכרות אחרות (כמו סוכרת הריונית) נמצאות בעלייה בשכיחותן באוכלוסיה והחוקרים מנסים להבין את הגורמים לכך. מחקר חדש, אשר נעשה באוניברסיטה העברית בירושלים ובמרכז הרפואי הדסה, בראשותם של פרופ’ יובל דור, ד”ר מירי סטולוביץ ופרופ’ בנימין גלזר, בדק את יכולת החלוקה של תאי ביתא בעכברים ביחס לגילם ומצא שככל שהגיל מבוגר יותר, כך יכולת ההתחדשות של תאי ביתא פוחתת. ממצא לא צפוי אחר הראה שאצל עכברים יונקים, יכולת החלוקה של תאי ביתא איננה מיטבית. מסקנת המחקר היא שיכולת ההתחדשות וההבשלה התפקודית של תאי ביתא נרכשות רק לאחר הגמילה מחלב אם, כך שתהליך הגמילה מחלב מהווה שלב התפתחותי חשוב שלא זוהה עד כה בהבשלה של תאי ביתא.
ממצא זה מצטרף לתוצאות מחקרים אחרים אשר מצביעים על חשיבותו של תהליך הגמילה מיניקה בהבשלה התפתחותית של רקמות שונות בגוף והבנת הסיבה לממצאיו יכולה לקדם את ההבנה והטיפול במחלת הסוכרת.

 

קישור לידיעה- אתר Timeout

קישור למאמר המקורי- Developmental cell

קצת על מחלת הסוכרת וסוגיה השונים