התחממות כדור הארץ הינה עובדה קיימת והשפעותיה הן, בין השאר, עליית גובה פני הים, שינויים בכמויות המשקעים ואופן פיזורם. שינויים אלו עלולים גם להגדיל את התדירות ואת העוצמה של אירועי מזג אוויר קיצוניים, כמו שיטפונות, בצורות, גלי חום והוריקנים, לגרום למדבור, להקטין את כמות המים הזורמים בנחלים בקיץ, או לתרום להכחדת מינים ביולוגיים. לאחרונה צפו המדענים בגוש קרח ענקי, חלק ממדף הקרח בראנט (Brunt), אשר מתחיל להתנתק מיבשת אנטרקטיקה. גודל גוש הקרח גדול יותר מכל שטח גוש דן כולו.

יבשת אנטרקטיקה הינה יבשת המכוסה שלג וקרח, מה שמעניק לה מראה מדהים של שמיכה לבנה המתפשטת לכל מרחביה. מדפי קרח הן שלוחות עצומות של קרח שצפות על פני המים, ובאופן טבעי הם לפעמים מתנתקים מהיבשת בתהליך טבעי שמכונה “calving”, אלא שבשנים האחרונות, התדירות והמהירות שבה אירועים כאלה מתרחשים עלתה באופן קיצוני בשל התחממות כדור הארץ היוצרת סדקים בתוך המדף. השבירה של הלוח צפויה כאשר שני סדקים שחוצים את מדף הקרח יצטלבו. הסדק הראשון, The Halloween crack (סדק ליל כל הקדושים), התחיל באוקטובר 2016, והוא מתפשט בהתמדה בכיוון מזרחה לכיוון הסדק השני, Chasm 1 (“תהום 1”), הותיק הרבה יותר. נאס”א טוענים שאירוע כזה עלול להגביר יותר את חוסר היציבות של מדף הקרח בראנט, וכך להגדיל את הסיכון שחלקים נוספים ממנו יישברו בהמשך.

עצם ההתנתקות של השבר לא אמורה לגרום לעליית פני הים, מאחר שהוא נמצא כבר בתוך הים, הבעיה היא שאותם מדפי קרח בולמים מעבר של קרח מהיבשת אל הים, קרח שיכול להיות מומס ואז להעלות את גובה פני הים. מפלס פני הים העולמי עלה כבר בקרוב ל-25 סנטימטר ב-150 השנה האחרונות (מתוכם תשעה סנטימטרים ב-25 השנה האחרונות בלבד) והוא צפוי לעלות עד לסוף המאה הנוכחית ב-30-74 סנטימטר. עליית מפלס המים גורמת להצפות, מצמצמת שטחי חופים ואף מוחקת איים. גם מפלס הים התיכון צפוי לעלות גם הוא במטר עד מטר וחצי עד סוף המאה הנוכחית (מאחר שהים התיכון מחובר לאוקיינוס האטלנטי, לים השחור ולים סוף), דבר שיקדם את חופי הים לכיוון ערי החוף של ישראל.

 

קישור לידיעה- אתר זווית למדע וסביבה

קצת על יבשת אנטרקטיקה

footprint

הסיכוי שטביעות רגליים ישרדו שינויים סביבתיים לאורך זמן הוא מזערי. עד היום התגלו רק שני מקרים כאלו בתוך יבשת אפריקה- הראשון בטנזניה לפני 3.5 מיליוני שנה והשני בקניה לפני 1.5 מיליוני שנה.
למרות זאת, לאחרונה הצליחו חוקרים אנגליים, בראשות ד”ר סיימון לואיס, לאתר עקבות של משפחה בת חמש נפשות בחופי אנגליה, כאשר לגבר ביניהן מידת רגל של 42. עקבות אלו, אשר שייכות לקבוצה מעורבת של מבוגרים וילדים, הוטבעו כאשר אלו חצו שפך של נהר עתיק ועקבותיהם נותרו בבוץ.
באותם המשקעים נחשפו בעבר גם כלי אבן ועצמות מאובנות, כנראה גם מאותה התקופה.
עקבות אלו, אשר הוטבעו בזמן שיבשת בריטניה היתה מחוברת ליבשת אירופה, יכולות ללמד על הגירתו של האדם הפרהיסטורי מיבשת אפריקה ליבשת אירופה.

 

להודעת החוקרים- אתר Queen Mary

קישור לידיעה בעברית- אתר הידען

 

 

אוקיינוסמקורות המים, אשר עומדים לרשות האוכלוסייה האנושית, מדלדלים והולכים וכבר כיום כ-40% מאוכלוסיית העולם חיה בתנאים של חוסר מים. מחסור זה ילך ויגבר בגלל הצורך בניצול המים כיום ובעתיד לצורכי השקיה של שדות חקלאיים וגידול חיות משק.
לאחרונה גילו חוקרים אוסטרליים מאגר מים עצום מתחת לקרקעית האוקיינוס. מאגר זה, אשר מכיל בתוכו מים מתוקים, אך גם מים מעט מלוחים בנפח של כ-500,000 קילומטרים מעוקבים של מים, יכול להיות הפתרון למחסור המים.
לטענת החוקרים, האקוות הללו (“אקווה” בלטינית פירושה מים) הצטברו במשך מאות אלפי שנים בתקופה שבה פני הים היו נמוכים יותר, לפני הפשרות מי הקטבים ונשארו מוגנות בזכות היותן כלואות מתחת לשכבות חרסיות ומשקעים אחרים. אקוות אלו, אם אכן יישאבו נכון, יכולות להעניק לאנושות מים לשנים רבות.

 

קישור לידיעה-אתר הידען

קצת על אקוויפר- מאגר מים תת-קרקעי על פני היבשה

התמונה לקוחה מאתר BBC
התמונה לקוחה מאתר BBC

צוות חוקרים אמריקאים, בראשותו של פרופ’ ויליאם סייגר מאוניברסיטת יוסטון, גילו מתחת לפני האוקיינוס השקט, כ-1,500 קילומטרים מזרחית ליפן, את הר הגעש הגדול ביותר שהתגלה עד כה על פני כדור הארץ.
שמו של ההר הוא “טאמו מאסיף”, גובהו כ-4 ק”מ מעל קרקעית הים, פסגתו כ-2 קילומטרים מתחת לפני האוקיינוס השקט וגודלו כגודל בריטניה. גודל זה לא רק מעמיד אותו כהר הגעש הגדול בעולם, אלא גם כאחד הגדולים במערכת השמש שלנו.
הר הגעש שהתגלה הוא חלק מרכס ההרים שצקי (Shatsky Rise) וגילו מוערך בכ-145 מיליון שנה. הוא הפך ללא פעיל מספר מיליונים אחרי שנוצר. הוא אינו גבוה אבל שטחו הגדול, 310 אלף קמ”ר, הופכים אותו להר הגדול בעולם.

 

קישור לידיעה- אתר sciencedaily

מהם הרי הגעש של העשור?

file5211252855570היבשות בכדור הארץ נמצאות כל הזמן בתזוזה. לפני 200 מיליון שנה, היתה בכדור הארץ יבשה אחת, אשר נקראה פנגיאה וממנה התפצלו היבשות הקיימות כיום. תהליך היצמדות והיפרדות היבשות, אשר נקרא “מחזור וילסון”, קרה לפחות שלוש פעמים בארבע וחצי מיליארד שנות קיומו של כדור הארץ.
לאחרונה חוקרים מאוניברסיטת מונאש ובראשם ד”ר ז’ואאודוארטה גילו שנוצר איזור הפחתה חדש (Subduction), משמע איזור שבו לוח טקטוני עולה על לוח אחר, מול חופי פורטוגל. הדבר גם מסביר את רעידות האדמה אשר מתרחשות בליסבון, בירת פורטוגל, במאות השנים האחרונות.
התהליך של הפיכת השוליים מפאסיביים לאקטיביים ייקח כ-20 מיליון שנה ולאחר מכן, תוך כ-200 מיליון שנה סוברים החוקרים שיבשות אירופה וצפון אמריקה יתחברו ביניהם.

קישור לידיעה-אתר הידען

קצת על טקטוניקת הלוחות

מהי הפחתה (Subduction)?

מחקר קנדי ואמריקאי גילה שרמות החמצן על-פני כדור הארץ לפני 2.7 מיליארד שנה היו נמוכות באופן קיצוני יחסית לרמות כיום.
הם גילו זאת על-ידי מדידת ריכוז הסולפאט, מלח של חומצה גופרתית, במכרות עם ריכוזי המתכת הגדולים בעולם. הסולפט, היון השני בתפוצתו באוקיינוסים כיום, נוצר בעקבות התחמצנות של סלעים על-ידי חמצן אטמוספרי אשר מתרכב עם פיריט (אשר נקרא גם “זהב השוטים” בשל צבעו).
המדידה נעשתה על-ידי מכשיר בשם ספקטרומטר מסות והיא גילתה כמות סולפאט קטנה פי 350 מאשר הכמות שקיימת כיום של סולפט באוקיינוסים.
גילוי זה מאפשר לחוקרים לאתר את אופי הסביבה שבה חיו חיידקים אשר השתמשו בסולפאט, למרות ריכוזו הנמוך, לשם הפקת אנרגיה מתוך פחמן אורגני.

קישור לידיעה- אתר הידען

קצת על הסולפט- מלח של חומצה גופרתית

מידי פעם מתקיימות רעידות אדמה חזקות ומהירות על פני כדור הארץ אשר נובעות מהחלקה של שני לוחות טקטוניים המרכיבים את קרום כדור הארץ.
סוג אחר של רעידות אדמה הוא רעידת אדמה איטית שבה הרעידות, למרות שאינם מורגשות, נמשכות במשך שעות וימים.
מחקר חדש של ד”ר בוכבינדר ממכון ויצמן מגלה שלמרות ששני סוגי רעידות האדמה מתאפיינות במשטחי מגע מתחככים, המנגנון הפיזיקלי שעומד מאחורי הרעידות האיטיות שונה מעט.
כאשר מתקיימת רעידת אדמה, פועלים שני כוחות מנוגדים- כוחות חיכוך, שמנסים למנוע את תנועת הגופים הנוגעים זה בזה וכוחות גזירה, אשר דוחפים את שני הגופים להחליק זה על פני זה (משמע לנוע). כאשר כוחות הגזירה גוברים על כוחות החיכוך, מתרחשת החלקה ונגרמת רעידת אדמה שבה נוצרים שברים לאורך המשטח.
ברעידה המהירה קצב התקדמות השברים מהיר הרבה יותר, עד לגבול מהירות הקול, כיוון שהאנרגיה של כוחות הגזירה גבוהה יותר, מאידך ברעידה האיטית, יש מצב שבו כוחות החיכוך מאזנים את כוחות הגזירה ואז הרעידה נחשבת לאיטית.

מבוסס על כתבתה של גליה אריאל, עיתון גלילאו מס’ 170, ע”מ 48-49.

קישור לידיעה-מכון ויצמן

הסבר על כיצד נוצרות רעידות אדמה?

משלחת בינלאומית, שבה השתתפו גם חוקרי מערות מהאוניברסיטה העברית, הצליחה להגיע לעומק של מעל 2,000 מטרים מתחת לאדמה. השיא הושג במערה בדרום רוסיה (גאורגיה) בשם “וורוניה או מערת “קרוברה-וורוניה”, מערה אשר נחשבת ל”אוורסט של המערות”. עומקה של המערה כ-2,140 מטרים.
חקר המערה בוצע על-ידי משלחת בינלאומית של 9 מדינות, כשמטרתו היתה, מעבר למחקר, לשבור את שיא העולם בהגעה מתחת לקרקע, הישג שאותו השיג צוללן מהמשלחת כשהגיע לעומק של 2,196 מתחת לפני האדמה,  חמישה מטרים יותר מהשיא הקודם. מע
השהות במערה היתה לא קלה בגלל הקור העז ובגלל הצורך לעבור קטעי צלילה. שיטפון ופעולת חילוץ של צוללן שנהרג עיכבו גם הם את המשלחת.

קישור לידיעה

על מערת וורוניה- המערה העמוקה בעולם

צוות חוקרים בריטי בשילוב חוקרים מדנמרק גילה לאחרונה מכתש חדש שגילו מוערך ב-3 מיליארד שנה ליד איזור מניטסוק במערב גרינלנד והוא הינו המכתש העתיק ביותר שהתגלה עד היום.
מכתשים נוצרים בעקבות פגיעות של אסטרואידים גדולים או כוכבי שביט בכדור הארץ. כשאנחנו מסתכלים על הירח, אנחנו יכולים לראות את המכתשים הרבים שעליו. כדור הארץ, בשל היותו גדול יותר ולכן גם בעל כוח משיכה חזק יותר מהירח, משך בעברו מספר רב יותר של אסטרואידים לכיוונו. מכתשים אלו, בגלל השפעת האטמוספירה ונדידת היבשות, היטשטשו ולכן החוקרים מכירים כיום כ-180 מכתשי פגיעה. הגדול ביניהם ומה שסברו שהוא העתיק ביותר היה מכתש בגודל 300 ק”מ בדרום אפריקה שגילו כ-2 מיליארד שנה.
גודל המכתש החדש הוא 100 ק”מ ועומקו היה כ-25 קילומטרים. במכתשים כאלו יש סיכוי רב למצוא משאבי טבע נחוצים.

קישור לידיעה- sciencedaily

קצת על מכתשים בעולם- ויקיפדיה באנגלית

רשימת המכתשים שעל-פני כדור הארץ