MRI Sialography

 

האבחון בעזרת סריקת MRI הינו כר פורה למחקר. ככל שעוברות השנים, כך מומצאים סוגי רצפים ופרוטוקולים חדשים, ואליהם מצטרפים השיפורים בתוכנה וחומרה- אפשר למשל לראות את ההתפתחות הגדולה בשנים האחרונות בתחום הדימות הקרדיו-וסקולרי, דימות המעי, דימות המוח ועוד. נכון לאחרי אמצע שנת 2022, הצטרפו סריקות, רצפים ופרוטוקולים חדשים של MRI ואילו מאפשרים ביצוע סריקות מיוחדות באיכות טובה מבעבר. מבחר מהן נציג בכתבה זו ובכתבות נוספות בהמשך:

 

MRI Sialography– סריקת MRI להדגמת בלוטות רוק

סריקת MRI סיאלוגרפיה (Sialography) היא סריקה הבודקת את בלוטות הרוק – במיוחד את בלוטות הפרוטיס, הממוקמות קדמית לאוזן. היא יכולה להוות בדיקת השלמה לבדיקות אחרות המבוצעות לבלוטות הרוק כמו אולטרסאונד, סיאלוגרפיה בעזרת רנטגן, סיאלוגרפיה תחת שיקוף עם חומר ניגוד מתאים ו-CT סיאלוגרפיה. גם בעבר היה אפשר כמובן לבצע סריקת MRI לאזור בלוטות הרוק, אך המצאת סוגי רצפים חדשים הפכו את הבדיקה כיום, לבדיקה רגישה ואמינה למדי להערכת בלוטות הרוק. במהלך הבדיקה כיום אנחנו מבצעים שימוש ברצפים בשכלול T2 (כמו לדוגמה RARE, CISS, FISP- אלו רצפים שגם משמשים בסריקות MRCP ו-MR Urography). הרצפים הללו מבהירים את הנוזל הנמצא בבלוטה ומדגימים את הצינורות בצורה טובה, ללא צורך בהזרקת חומר ניגוד (אם כי הזרקת חומר ניגוד רק משפרת את התמונה).

ההתוויות לביצוע סריקת MRI סיאלוגרפיה הן למשל במקרה של סיאלוליתאזיס (Sialolithiasis – מחלה כרונית בה אבן נוצרת בצינורית הפרשת הרוק וגורמת לדלקות חוזרות של בלוטות הרוק), חסימה של צינור הרוק, בזיהוי סיבה לסיאלאדניטיס (Sialadenitis- דלקת של בלוטות הרוק הגורמת להיצרות תעלות הרוק) ובחשד לסיאלקטזיס ( Sialoangiectasis- הרחבת צינורות הרוק), דבר הנגרם בשל זיהום או הרס בלוטת הרוק בעקבות דלקות כרוניות ומחלות אוטואימוניות.

יתרונות MRI סיאלוגרפיה הם רכישה מהירה יחסית של התמונה, הליך לא פולשני, הערכה אפשרית של בלוטות אחרות באזור, רזולוציה מרחבית טובה ומנח נוח של הנבדק. כמו כן, אין חשיפה לקרינת רנטגן ואין צורך להשתמש בצינורית כפי שעושים בסיאלוגרפיה קונבנציונלית או תחת שיקוף.

חסרונות MRI סיאלוגרפיה הם בגדול התוויות נגד כלליות לגבי ביצוע MRI כמו קוצבי לב, שתלים, בדיקה היכולה לגרום לקלאוסטרופוביה, והימצאות סתימות שיניים, שתלים וגשרים שיכולים לפגוע באיכות הבדיקה. כמו כן ניתן בסריקה זו להדגים רק ענפים מסדר ראשון ושני של תעלות הרוק.

 

MRN- MR Neurography– בדיקה לדימות עצבים

בדיקה זו נועדה לשמש במקורה לדימות עצבים היקפיים (עצבים פריפריים). היא מעריכה הפרעות עצביות היקפיות וגם מאתרת ומדרגת פציעות עצביות. המידע החזותי של המיקום וההיקף המדויקים של הפרעות עצביות המסופק על ידי MRN הופך אותו לכלי רב עוצמה העוזר לרופאים ומנתחים להגיע לאבחנה מדויקת ולהחליט על טיפול רפואי או כירורגי נוסף. שיפורי רצפים בשנים האחרונות הביאו ליכולת לבצע בדיקה זו בצורה הרבה יותר אמינה מבעבר.

אפשר לבצע את הבדיקה בכל מקום שבו ישנם עצבים היקפים כמו אזור הכתף, הצוואר והחזה (ברכיאל פלקסוס), סאקרל פלקסוס (מהווה חלק ממקלעת הלומבו-סקרל הגדולה יותר, מספקת עצבים מוטוריים ותחושתיים לירך האחורית, רוב הרגל התחתונה, כף הרגל כולה וחלק מהאגן), עצבי שורש כף היד, עצבי שורש כף הרגל ועוד. בדיקת MRN גם טובה להדגמת העצבים הקרניאליים (12 עצבי הגולגולת)- למשל לשם הדגמת העצב המשולש (Nervus trigeminus) והיא אפשרית גם לשימושים נוספים.

אחד מסוגי הפרוטוקולים המשומשים בבדיקה זו הוא סקן ה-TrueFISP כפי שנקרא אצל סימנס (או Fiesta אצל GE ו- balancedFFEבפיליפס).

 

Glutamate Chemical Exchange Saturation Transfer (GluCEST) MRI– סריקה לאבחון אנצפליטיס (דלקת במוח)

אנצפליטיס הינה מחלה דלקתית נפוצה של מערכת העצבים המרכזית המסכנת את בריאות האדם בשל היעדר שיטות אבחון יעילות, מה שמוביל לשיעור גבוה של אבחון שגוי ותמותה. חומצה גלוטמית (מכונה גם גלוטמט; אחת מ-20 חומצות האמינו הנפוצות בטבע) מעורבת באופן הדוק בהפעלת תאים בשם מיקרוגלייה (Microglia – סוג של תאי גלייה, תאי תמיכה לא-עצביים לנוירונים) והפעלת תאים אלו משמשת כשחקן מפתח בדלקת המוח.

סריקת MRI בשם GluCEST (glutamate chemical exchange saturation transfer) היא בדיקה חדשה אשר יכולה לשמש לאבחון מוקדם של דלקת המוח בעזרת איתור ריכוז הגלוטמט. אזורי דלקת במוח הדגימו אות GluCEST אינטנסיבי במיוחד בגלל הימצאות ריכוזים גבוהים של גלוטמט שם, כאשר לאחר טיפול באימונוגלובולינים תוך-ורידי, אות זה ירד בעקבות שיפור במצב הדלקת.

לסיכום, גלוטמט ממלא תפקיד בדלקת המוח, ולסיגנל בדיקת GluCEST יש פוטנציאל להוות סמן ביולוגי של הדמיה בחי (in vivo) לאבחון מוקדם של דלקת המוח.

 

במהלך השנים נוצרו טכניקות ופרוטוקולים רבים אחרים ומעניינים אשר משפרים את הדימות ויכולת האבחון. אפשר למשל להזכיר את סריקת ה-MR Elastography, טכניקה לא פולשנית אשר נועדה להעריך את הנוקשות של רקמות רכות. טכניקה זו יכולה להתבצע בכל סריקת MRI, כמו סריקת MRI כבד על מנת להגדיר את רמת הפיברוזיס שבו. אפשר גם להזכיר את ההתפתחות הרבה בתחום רצפי הדיפוזיה ב-MRI, המאפשרים כיום איתור פתולוגיות בצורה מדויקת הרבה יותר מבעבר בשלל איברים בגוף.

לסיכום, ההתפתחויות בתחום ה-MRI בשנים האחרונות רבות והמחקר לכיוון התפתחויות ושיפורים נוספים בתחומי החומרה, התוכנה, הפרוטוקולים והדימות מתרחש כל הזמן על מנת להמשיך את אחת המהפכות הגדולות בתחום הדימות הרפואי והמחקר ברפואה. נשתדל לעדכן אתכם גם בעתיד בהתפתחויות הרבות בתחום.

קרינה מייננת נחשבת בעיני רופאים ונבדקים כדבר שיש להימנע ממנו ככל האפשר. כאשר נבדקים מופנים לבדיקה, הם חוששים מהקרינה שהם הולכים לקבל. כאשר אנשים שוקלים ללמוד רנטגנאות או להתמחות ברדיולוגיה, החשיפה לקרינה יכולה להתריע אותם ולהוות שיקול בהחלטתם. אין עוררין על כך שקרינה ברמות גבוהות הינה גורם שמזיק מאוד לבריאות וגורם למחלות שונות, אבל האם אפשר להגיד את אותו הדבר על קרינה ברמות נמוכות, כמות הקרינה הניתנת בבדיקות דימות למיניהן? לא בטוח.

בינואר 2017 התפרסם מאמר בכתב העת Journal of Nuclear Medicine ) JNM) ובו טוענים החוקרים כי חשיפה לקרינה רפואית איננה מגבירה את הסיכון של אדם לחלות בסרטן. המחברים טוענים שהאמונה הרווחת שמינונים נמוכים של קרינה, כמו אלו המתקבלים בדימות רפואי, מגבירים את הסיכון לסרטן, אינם נכונים ושהם מתבססים על היפותזה ישנה, בת 70 שנה, שלא נחקרה מספיק.

בדצמבר 2016 התפרסם מחקר עוקבה (מחקר תצפיתי שנעשה לאורך זמן) גדול בכתב העת Radiology ובו השוו חוקרים את שיעור מקרי הסרטן ושיעורי התמותה בין 43,763 רדיולוגים ו -64,990 פסיכיאטרים שסיימו את בית הספר לרפואה בין 1916 ל -2006 (הפסיכיאטרים נבחרו כקבוצת השוואה משום שהם לא צפויים לחשיפה לקרינה תעסוקתית). במחקר נמצא שרדיולוגים שסיימו את לימודיהם בעשורים האחרונים, בהם קיימים אביזרים להגנה מקרינה, לא רק שלא נטו לחלות יותר בסרטן מקבוצת הפסיכיאטרים אלא אף היו בריאים יותר ובעלי סיכון נמוך יותר למחלות סרטן ומחלות לב. את שני המחקרים הללו נציג בצורה רחבה יותר גם בהמשך.

הנתונים המחקריים כיום בהקשר לקרינה מתבססים בעיקר על מחקר שנעשה על ניצולי ההפצצות האטומיות (מחקר LSS ; Life Span Study) אלא שבמחקר הזה התגלו טעויות מתודולוגיות לא מעטות. מאמר, אשר  פורסם בדצמבר 2018 בכתב העת Genes and Environment וסקר את המחקר הזה, טוען שקבוצת הביקורת של המחקר היתה לקויה כי גם היא נחשפה לקרינה משנית ושהעובדות הידועות כיום (ושלא היו ידועות כשנעשה מחקר ה-LSS) הן שממוצע משך החיים של ניצולי הפצצות האטומיות הוא ארוך יותר מממוצע משך החיים של יפנים אחרים שלא נחשפו לקרינה הזו. מקרי מוות כתוצאה מגידול סרטני מוצק של ניצולי הפצצות האטומיות וגם של קבוצת הביקורת (שכאמור לא היתה מתאימה כי גם היא נחשפה לקרינה) הינם גם הם נמוכים ביחס לממוצע היפני. גם מחקר זה ידון בהמשך הכתבה בצורה נרחבת יותר.

הוויכוח בין המדענים בתחום הקרינה במינון נמוך מתבטא בשלושה מודלי קרינה הקיימים כיום: המודל הלינארי ללא סף, מודל הסף ומודל ההורמזיס של הקרינה. כתבה זו מציגה מחקרים הקשורים למודלים אלו- מחזקים או מחלישים אותם. בהמשך נתרכז במודל ההורמזיס של הקרינה ונסקור מספר מחקרים אפידמיולוגים הקשורים לרדיולוגים/רנטגנאים/רופאים אחרים אשר נחשפים לקרינה ומהן ההשלכות הבריאותיות של חשיפה זו. הפניות למחקרים ולמראי מקום משולבים בתוך הכתבה ובביבליוגרפיה בסוף הכתבה.

חשוב לציין שהמודל המקובל כיום בעולם על כל האיגודים הרפואיים הינו המודל הלינארי ללא סף ותפקיד כתבה זו אינו לקעקע את המודל אלא לספק מידע בהקשר למחקרים התומכים בו מול מחקרים התומכים במודל ההורמזיס.

 

מודלים של חשיפה לקרינה

 

קרינה מייננת היא קרינת חלקיקים או גלים אלקטרומגנטיים בעלי אנרגיה גבוהה המסוגלים ליינן חומר, כלומר לשחרר אלקטרונים מתוך אטומים או מולקולות. יכולת היינון של חלקיק או פוטון תלויה באנרגיה שלו בלבד ולא בכמות החלקיקים. כלומר, גם כמות גדולה של חלקיקים או פוטונים בעלי אנרגיה נמוכה עדיין מהווים קרינה בלתי מייננת.

אנחנו סופגים באופן תמידי קרינה מייננת מהטבע. קרינה זו מגיעה מארבעה מקורות עיקריים: קרינה מגז הראדון (הגורם העיקרי לקרינה מייננת), קרינה קוסמית, קרינת השמש וקרינה ממקורות טבעיים (הכוונה לקרינה מחומרים המכילים אטומים רדיואקטיביים, אשר נמצאים למשל בקירות וברצפות הבית, באדמה ובסלעים מחוץ לבית).

גז הראדון, כפי שהוזכר, הינו הגורם העיקרי לקרינה מייננת. הוא נמצא בסלעים מכילי אורניום, משתחרר בדיפוזיה, ומצטבר במקומות שאינן מאווררים כגון מרתפים של בתים. עוצמת קרינה זאת משתנה בהרבה ממקום למקום ויש המשערים שגז הרדון הוא הגורם השני בחשיבותו לסרטן ריאות בארצות הברית.

אז איך מתייחסים בעולם המדע להשפעת הקרינה עלינו, בגדול אפשר להגיד שכיום קיימים שלושה מודלים בתחום החשיפה לקרינה:

 

המודל הראשון הוא המודל הלינארי ללא סף (linear no-threshold; LNT).

המודל הוצג בשנת 1956 על-ידי האקדמיה למדעים של ארצות הברית (NAS). כפי שהוזכר, זהו המודל השולט כיום בעולם המדע. הוא טוען שהקרינה המייננת תמיד מזיקה, ללא קשר למינון שלה ושסכום של מספר חשיפות קטנות מאוד נחשב בעל השפעה זהה לחשיפה אחת גדולה יותר (ליניאריות התגובה).

המודל השני הוא מודל הסף (תיאוריית threshold), אשר מניח שחשיפה לרמות קרינה נמוכות איננה מזיקה. מודל זה מייצג את המדענים החולקים על תיאוריית ה-LNT באשר לנזק של הקרינה במינון נמוך.

המודל השלישי נקרא מודל ההורמזיס של הקרינה (radiation hormesis). מודל זה, אשר בכתבה זו נסקור מחקרים הקשורים אליו, טוען שחשיפה לקרינה ברמות נמוכות מאוד, כמו ברמות הקרינה המשמשות בדימות רפואי, יכולה להיות אפילו בעלת אפקט מגן על האנשים שנחשפים אליה.

 

המחלוקת העומדת על הפרק והמפלגת את שלושת התיאוריות הללו היא ההשפעות של כמויות קרינה נמוכות על בריאות האדם. בעוד שההשפעות של כמויות גדולות ומידיות של קרינה מייננת מובנות ונראות בקלות בבני אדם (למשל, ניצולי פצצות אטומיות יפניות), קשה מאוד לצפות בהשפעות של קרינה ברמה נמוכה וההשפעות הללו שנויות במחלוקת. הסיבה לכך היא שכאשר שיעור הסרטן הבסיסי כבר גבוה מאוד, והסיכון לפתח סרטן מגיע ל-40% בגלל סגנון חיים אינדיווידואלי והשפעות סביבתיות, לא ברור כמה תורמים לכך ההשפעות של חשיפה לקרינה מייננת ברמה נמוכה. המחלוקת הגדולה ביותר בתחום זה קיימת לגבי מודל ההורמזיס של הקרינה. האם קרינה ברמות נמוכות יכולה לא רק שלא להזיק, אלא אף להועיל לנו? נתעסק בכך בסעיף הבא.

 

מודל ההורמזיס של קרינה מייננת

 

הורמזיס (באנגלית hormesis) הוא מונח שמקורו בעולם הטוקסיקולוגיה (תחום העוסק בלימוד ההשפעה השלילית של כימיקלים על יצורים חיים). מונח זה מציין תופעה בה לכמות קטנה של רעל או רעלן יש דווקא אפקט ביולוגי מיטיב. המנגנונים הביוכימים הגורמים לתופעה אינם מובנים כל צרכם אך ניתן לשער כי הרעלן גורם להפעלת מנגנוני הגנה ותיקון, המצליחים להתגבר על האפקט השלילי, ואף לחסן את הגוף מפני התקפות רעלנים עתידניות. כשמדברים על הורמזיס לא מדברים רק על רעלים אלא על כל פעילות שבכמות הנכונה יכולה לחזק את הגנות הגוף. דוגמאות אפשריות להורמזיס הם למשל:

 

  • פעילות גופנית מתונה אמנם גורמת לגוף לעבור למצב דחק, אך למרות זאת יש לה אפקט מיטיב על הבריאות.
  • בניסויים בבעלי חיים נמצא כי הגבלת קלוריות, מצב דחק מסוים, האריכה את תוחלת החיים שלהם.
  • מחקרים אחדים הראו כי צריכה של כמות קטנה של אלכוהול ביום עשויה לתרום למניעת שבץ ומחלת לב.
  • מיטוהורמזיס – המיטוכונדריות בתאים יוצרים רדיקלים חופשיים הגורמים לתא להפעיל מנגנונים נוגדי חימצון המגנים גם כנגד רדיקלים חופשיים המגיעים מחוץ לתא.
  • השערת ההיגיינה טוענת כי החשיפה לגורמים מזהמים בגיל צעיר תורמת להתפתחות תקינה של מערכת החיסון.

 

תיאוריית ההורמזיס של קרינה מייננת טוענת שרמות קרינה נמוכות של קרינה מייננת, הן מועילות כי הן מגרות אקטיבציה של מנגנוני תיקון תאיים אשר מגינים ממחלות (מנגנוני תיקון, שאולי לא היו יכולים להיות מאוקטבים אם לא היתה חשיפה לקרינה מייננת). היכולת המוגברת של מנגנוני התיקון, כפי שטוענת התיאוריה, לא רק עוזרת בהמשך בהתמודדות טובה יותר של הגוף עם קרינה מייננת, אלא גם מעכבת מחלות אשר לא קשורות לחשיפה לקרינה.

מה הכוונה ברמות קרינה נמוכות?

כאשר מתייחסים למדידת קרינה, לספיגה שלה בגוף (כי מה שמקרינים לגוף אינו שווה למה שנספג בגוף), ישנם שלושה סוגי יחידות:

היחידה הראשונה היא יחידת ספיגה גרי (Gray) או בקיצור (Gy). גרי אחד שווה ערך לג’אול אחד של אנרגיה שנספג ע”י ק”ג אחד של מסת גוף.

את הנזק שנגרם לתאים מודדים ביחידות בסיוורט (Sievert) או בקיצור (Sv). מנת קרינה של גרי אחד של קרינת בטא, גמה או רנטגן, גורמת נזק של סיוורט אחד. מנת גרי אחת של קרינת אלפא גורמת נזק של 20 סיוורט. הסיוורט הוא יחידה גדולה למדי ולכן נהוג לעבוד עם מיליסיוורט (mSv) או מיקרוסיוורט. בארצות הברית וגם בארץ עדיין נהוג להשתמש ביחידה הקרוי רם (rem) או מילירם (mrem) במקום סיוורט (סיוורט אחד שווה ערך ל-100 רם) ובעבר השתמשו גם בראד (Rad) במקום גריי (גריי אחד שווה ערך ל-100 ראד). רמות הקרינה ניתנות לאיתור ומדידה באמצעות מונה גייגר או דוזימטר.

כמה קרינה אנחנו מקבלים במהלך חיינו?

מדובר כמובן בערכים משתנים הקשורים למיקום ופעילות האדם. כפי שהוזכר, חלק מהקרינה אליה אנחנו נחשפים הינה קרינה טבעית. רמות הקרינה הטבעיות, כתוצאה מאורח החיים המודרני, הן מתחת ל-4 מיליסילוורט קרינה מצטברת בסטיית תקן של 1 מיליסילוורט (זו הקרינה הממוצעת הקרקעית והקוסמית, למעט הקרינה המוקרנת מגז הראדון, אשר משפיעה בעיקר על הריאות). כמות קרינה כזו איננה אמורה לגרום בעיות אצל אדם ממוצע, מאידך ישנם מחקרים שמראים שילדים הרגישים במיוחד לרדיואקטיביות, לוקים, אפילו ברמות קרינה טבעיות, בלוקמיה ובסוגים אחרים של סרטן. יש גם מחקרים שטוענים שחשיפה לקרינה טבעית גבוהה גורמת לפגיעה נוירולוגית, כמו למשל הישגים נמוכים של סטודנטים בשבדיה באזורים עם קרינה טבעית גבוהה. טיסות רבות גם מעלות את כמות החשיפה לקרינה- למשל טיסה של 14 שעות מניו-יורק אל טוקיו חושפת את הטסים ל-0.1 מיליסילוורט.

דימות רפואי מרכיב גם הוא חלק מהסכום הכולל של קרינה שמקבל אדם בימי חייו. הערכים משתנים אך בגדול בצילום חזה מקבל המצולם עד ל-0.06 מיליסילוורט. המנה האפקטיבית בבדיקת CT בטן טיפוסית היא כ-10 מיליסילוורט (הערכים נמוכים יותר בסורקים מופחתי קרינה)- כל אלו הן רמות נמוכות של קרינה.

האם רמות קרינה אלו מסוכנות לאדם הרגיל?

הספרות המחקרית טוענת שמינון אקוטי של 100 מיליסילוורט יכול לעלות את הסיכון לסרטן ב-0.8% – על כך כמעט אין מחלוקת. המחלוקת היא מה קורה ברמות קרינה נמוכות יותר, רמות קרינה אשר ניתנות במקרים שהוזכרו מעלה. האם הן מזיקות, לא משפיעות או מועילות לאדם שנחשף אליהן. מודל ההורמזיס טוען שהן מועילות  לבריאות האדם הנחשף. הוא טוען שחשיפה לקרינה, דומה לזו או קצת מעל לקרינת הרקע הטבעית, לא רק שאיננה מזיקה, אלא אפילו מועילה במקום מסוים.

 

המחלוקת בעניין המודל ההורמזיס של הקרינה- סקירת מחקרים

 

התומכים בהורמזיס של קרינה טוענים שמנגנוני התיקון בתוך התאים ובמערכת החיסון המופעלים בעת חשיפה לקרינה מייננת, לא רק מגוננים מפני ההשפעות ההרסניות של הקרינה אלא פועלים בנוסף על מנת למגר תאים סרטניים אשר נוצרים באופן ספונטני, ללא קשר להיחשפות לקרינה מייננת.

מנות נמוכות של קרינה נחשבות לרמות של מתחת ל-100 מיליסילוורט וקצב חשיפה לקרינה נחשב נמוך כאשר הוא מתחת ל-0.1 מיליסילוורט למשך פחות מדקה. בעוד שמחקרים אפידמיולוגיים על אוכלוסיות של אנשים שנחשפו לקרינה מייננת חריפה ובכמות גדולה, כמו ניצולי הפצצות האטומיות של יפן חיזקו את מודל ה-LNT, מחקרים אשר עירבו רמות קרינה נמוכות ורמות קרינה פר זמן נמוכות, לא הצליחו להוכיח עליה בשיעורי הסרטן.

הסיבה לכך היא, כפי שכבר הוזכר מעלה, שבלאו הכי שיעורי הסרטן הבסיסיים הם מאוד גבוהים (42 אנשים מתוך 100 אנשים יאובחנו עם סרטן בכל מהלך חייהם) ואחוזי הסיכויים לחלות בסרטן (כ-40%) משתנים בעקבות סגנון החיים והשפעות סביבתיות אחרות- כל זה מקשה להבחין בשיעורים העדינים, שאולי נגרמים, בעקבות חשיפה לקרינה מייננת בכמות נמוכה. מחקרים אפידמיולוגים יכולים לזהות עלייה של שיעורי סרטן בערך גובה של 1.2 עד 1.3, משמע כ-20% עד 30% עלייה בסיכון, אבל בשביל מנות קרינה נמוכות (בין 1 ל-100 מיליסילוורט), העלייה הנחזית בשיעורי היארעות הסרטן היא 1.001 עד 1.04 ומספר היארעות מקרי הסרטן, אם קיימים, לא יכולים להתגלות בשל משתנים מטעים, טעויות דגימה ועוד. למשל משתנים של שכיחות עישון, ואפילו אי-דיוק בדיווח לגבי עישון, יכולים לגרום לטעויות כאלו ולבעיות מדידה. כך, אפילו מחקר עם הרבה מאוד נבדקים, אשר חלקם לא דיווחו באופן מדוייק לגבי הרגלי העישון שלהם, לא יצליח לזהות את ההשפעות של רמות נמוכות של קרינה יותר מאשר מחקר קטן יותר בו יינתן פיצוי על שכיחות העישון. כאשר אין ממש עדויות אפידמיולוגיות, יש דיון רב מהם באמת יחסי המינון-תגובה של קרינה מייננת מתחת ל-100 מיליסילוורט.

הסימוכין החזק ביותר לתמיכה במודל ההורמזיס מגיע דווקא מתחום מחקרי המעבדה. מחקרים על תרביות תאים יכולים להיות שימושים על מנת לאתר מכניזמים מאחורי תהליכים ביולוגיים, אך הם גם יכולים להיות מבוקרים על כך שהם לא יכולים לבטא באופן אפקטיבי את פעילות האורגניזם החי.

מחקר שנעשה על ידי   E.I. Azzam מציע שחשיפה מוקדמת לקרינה גורמת לתאים להפעיל את מנגנוני ההגנה שלהם. מחקר אחר שנעשה על ידי de Toledo  ושותפיו, הראה שהקרנה עם קרני גמא רדיואקטיביות מעלה את ריכוז ה-glutathione , נוגדן חמצון שנמצא בתאים. בשנת 2011, מחקר in vitro שהובל בידי S.V. Costes הראה בתמונות רצף תגובה לא לינארית חזקה של מנגנוני תיקון מסוימים בתא אשר נקראים radiation-induced foci ) RIF). המחקר מצא כי מינון נמוך של קרינה יצר היווצרות רבה יותר של RIF מאשר מינונים גבוהים של קרינה וכי גם לאחר החשיפה במינון נמוך של קרינה, ה-RIF המשיך להיווצר (ב-2 גריי, נוצרו 15 RIF/Gyכאשר ב-1 גריי נוצרו 64 RIF/Gy). התוצאות הללו מציעות שכמויות נמוכות של קרינה מייננת לא מעלות את הסיכון לסרטן באופן פרופורציונלי למנת הקרינה ולכן מהוות סתירה למודל ה-LNT) linear-no-threshold standard model).

מינה בייסל (Mina Bissell), חוקרת עולמית בתחום סרטן השד ושותפה במחקר שהוזכר הצהירה: “הנתונים שלנו מראים שברמות של קרינה מייננת נמוכה, מנגנוני התיקון של ה-DNA עובדים הרבה יותר טוב מאשר כאשר התאים מוקרנים ברמות גבוהות של קרינה. התגובה הלא-לינארית הזו לנזק ל-DNA בעקבות קרינה מטילה ספק בהנחה הכללית שכל כמות של קרינה הינה מזיקה”.

חשוב לציין שמהצד השני ישנם מחקרי מעבדה אשר תומכים במודל הלינארי ללא סף. מחקרים על חלקיקים במעבדות מדגימים כי מעבר של אפילו חלקיק אלפא אחד (למשל חלקיק אלפא שמוצאו מגז ראדון) דרך גרעין תא הוא מוטגני מאוד (משמע גורם למוטציות) וכי כאשר מדובר בקרינת אלפא, הסיכון למוטציות גבוה יותר במינונים נמוכים (גם אם מעט מאוד תאים נפגעו על ידי חלקיקי אלפא). דבר זה מאשר מה שמוצע על ידי המודל הליניארי ללא סף, עם זאת, כרגע אין מספיק ראיות על מנת להציע כי אפקט זה מקדם יצירת תאים סרטניים בבני אדם במינונים נמוכים.

 

בנוסף למחקרי מעבדה, בוצעו גם מחקרים על בעלי חיים על מנת לאשר או לשלול את מודל ההורמזיס:

מחקר יחסית ישן (משנת 1955) על עכברים שנחשפו באופן יומיומי לרמות קרינה נמוכות מציע שאותם עכברים יכולים להאריך חיים יחסית לעכברים שלא קיבלו קרינה שכזו (קבוצת הביקורת). מחקר נוסף ,שנעשה על עכברים בהובלתו של Miyachi , מצא שחשיפה של העכברים למנה של 200 mGy X-ray הגינה על העכברים גם כנגד חשיפה עתידנית נוספת לקרינה, וגם נגד גז אוזון (גז שמסנן קרינה אולטרה סגולה מהשמש בססטוספירה של כדור הארץ אך רעיל על פני האדמה- גורם לקשיי נשימה ולגירויים שונים).

במחקר נוסף על מכרסמים, חוקר בשם שאקי (Sakai) ושותפיו מצאו ש-(1 mGy/hr  מיקרו גריי לשעה) של קרינת גמא מונעת היווצרות סרטן אצל המכרסמים (סרטן שנוצר על-ידי הזרקה של חומר בשם methylcholanthrene, אשר משרה סרטן). במאמר שפורסם ב-2006, מנה של 1 Gy של קרינת גמא הוקרנה לתאים (בקצב קבוע ממקור רדיואקטיבי) על פני זמן רב. גם במחקר זה הוכח שרמות נמוכות של קרינה מגינות בעתיד על התאים יותר מרמות גבוהות של קרינה. חשיפה מוקדמת של קרני גמא הגדילה את יכולת התאים להתמודד ולמנוע שינויים גידוליים כאשר ניתנה מנה שנייה של קרינה. מחקר דומה על כלבים הראה שאין יותר מקרי סרטן וגם לא ירידה בתוחלת החיים של כלבים אשר הוקרנו ב-3 mGy ליום.

דו”ח BIR V התייחס לתוצאות מחקרים אלו וטען שיש להתייחס בפרשנות לתוצאות אלו בזהירות, כיוון שמינונים אלו יכולים גם להגדיל את הסיכון לסרטן מסוגים מסוימים. כותבי הדו”ח הסכימו שאפשר לפרש חשיפה לקרינה ברמות נמוכות כאפקט אדפטיבי ברמה התאית, אלא שיש לציין גם שאוכלוסיית החיות החשופה חוותה שכיחות גבוהה של לוקמיה מיאלואידית והפרעות מיאלופרוליפרטיביות אחרות. להלן ציטוט מהדו”ח בהקשר לכך:

“רכישת יכולת הגנה מפני קרינה (radio resistance) ויכולת תיקון תאי אחרות תחת ברירה סלקטיבית ולחץ מוטגני של מתן קרינה לאורך זמן (chronic radiation) קשורים באופן זמני ובאופן סיבתי ליצירת לוקמיה (leukemogenic ) בעקבות החשיפה לקרינה”.

 

גם מחקרים על בני אדם בוצעו בהקשר של מודל ההורמזיס.

מחקר מרכזי אשר הציג תופעה של הורמזיס של קרינה בדק את סיכויי סרטן הריאה בקרב אלו הנחשפים לגז הראדון. גז זה הוא מקור נכבד לכמות קרינה לבני אדם ולרוב מומלץ שהריכוז שלו יהיה פחות מ-150 Bq/m³ (Bq למטר מעוקב). מחקר רטרוספקטיבי של סיכויי סרטן הריאה הראה ירידה משמעותית בשיעורי הסרטן בקבוצה שנחשפה בין 50 ל-123 Bq למטר מעוקב של גז ראדון, בהשוואה לקבוצה שנחשפה בין 0 עד 25 Bq למטר מעוקב של גז ראדון. חשוב לציין שמחקרים אחרים אשר בדקו את החשיפה הביתית לגז ראדון לא דיווחו בתוצאות שלהם על אפקטים הורמטיים (כולל מחקר נרחב בשם “Iowa Radon Lung Cancer Study” שנעשה על-ידי Field et al בשנת 2000).

מחקר נוסף הקשור למודל ההורמזיס הוא מחקר שבדק נחשפים לשיעור גבוה מאוד של קרינת גאמא טבעית בעיר קראלה שבהודו ושיעורי הסרטן. החול של קראלה מכיל מינרל זרחתי חום-אדמדם בשם מונזיט (Monazite) שבנוי ממספר יסודות. מונזיט עלול להיות רדיואקטיבי, מכיוון שהוא מכיל תוריום והחול של קראלה מכיל שליש מהעתודות הרדיואקטיביות בעולם של תוריום רדיואקטיבי. חול זה פולט כ-8 מיקרו סיוורט לשעה של קרינת גמא, פי 80 מהפליטה בלונדון, אך מחקר שנערך במשך עשור על 69,985 מתושבי המקום, ופורסם בכתב העת Health Physics, לא מצא סיכון מוגבר לסרטן אצלם, מה שפוסל קשר חיובי או שלילי מובהק סטטיסטית בין רמות קרינה ברקע ובין הסיכון לסרטן במדגם זה, ובעצם מתנגד למודל הלינארי של החשיפה לקרינה.

במחקר אוסטרלי, אשר ניתח את הקשר בין חשיפה לקרינת שמש אולטרא סגולית (UV) ונזק ל-DNA, התוצאות הראו כי למרות שתדירות התאים עם כרומוזומים שבורים גדלה עם חשיפה מוגברת לשמש, חוסר התיקון (misrepair) של גדילי ה-DNA ירדה  ככל שקרינת השמש עלתה (משמע שיכולות התיקון של התאים עלו).

בריאותם של תושבי בניינים רדיואקטיביים בטאיוואן קיבלה תשומת לב בולטת בטיפולים הפופולריים של הורמזיס. בשנת 1982, יותר מ -20,000 טונות של פלדה הגיעו בטעות מזוהמים עם קובלט 60. חלק גדול של פלדה רדיואקטיבית זו שימשה לבניית דירות  וכך אלפי תושבי טאיוואן היו חשופים לרמות קרינה רדוקטיבית בדמות קרינת גמא פי 1000 יותר מקרינת הרקע הרגילה (ממוצע של 47.7 mSv, מקסימום 2360 mSv מינון מצטבר עודף). רק בשנת 1992, עשר שנים לאחר בניית הבתים מפלדה רדיואקטיבית, התגלה המחדל.

מחקר רפואי שפורסם בשנת 2004 טען ששיעורי התמותה מסרטן באוכלוסייה החשופה היו נמוכים בהרבה מהצפוי. עם זאת, מחקר ראשוני זה לא שלט על גיל הנחשפים והשווה אוכלוסייה צעירה הרבה יותר (גיל ממוצע של 17.2 שנים בחשיפה הראשונית) עם האוכלוסייה הכללית המבוגרת הרבה יותר של טאיוואן (גיל ממוצע של כ-34 שנים בשנת 2004)- מדובר בפגם מחקרי חמור מאוד, כיוון שידוע שלאנשים מבוגרים יש סיכוי גבוה הרבה יותר לסרטן אפילו בהיעדר חשיפה לקרינה.

מחקר עוקב של Hwang ושותפיו בשנת 2006 מצא ששכיחות “כל סוגי הסרטן” באוכלוסייה המוקרנת הייתה נמוכה ב -40% מהצפוי (95 מקרים במקום 160.3 מקרים צפויים), חוץ מאשר לוקמיה אצל גברים בלבד שהיתה גבוהה יחסית לצפוי (6 מקרים מול 1.8 מקרים צפויים) וחוץ מסרטן התירואיד שאצל נשים שהיתה גבוהה מהצפוי (6 מקרים מול 2.8 מקרים צפויים)- כאשר עלייה זו במספר המקרים נמצאה רק אצל אלו שנחשפו לפני גיל 30.

Hwang ושותפיו הציעו שההסבר לתוצאות מחקר זה הם ששיעור נמוך יותר של “כל סוגי הסרטן” יכול להיות בשל כך שהאוכלוסייה שנחשפה היתה כזו במעמד סוציו-אקונומי גבוה יותר ולכן אורח החיים שלהם היה בריא יותר ולכן חלו פחות- אך היה קשה להוכיח זאת. בנוסף, הם הזהירו כי לוקמיה היא סוג הסרטן הראשון שהתפתח אצל ניצולי הפצצות בהירושימה ובנגסקי, כך שיכולים לעבור עשורים לפני שיתגלו גידולים במספר סוגי הסרטן הנפוצים יותר.

מלבד הסיכונים העודפים של לוקמיה וסרטן בלוטת התריס, פרסום מאוחר יותר בהקשר למחקר זה ציין כמה חריגות דנ”א שונות (למשל טרנסלוקציות כרומוזומליות) והשפעות בריאותיות אחרות בקרב האוכלוסייה החשופה (דיכוי ליקוציטים נויטרופילים היקפיים, עלייה באאוזינופילים, שינויים בחלוקות תתי-אוכלוסיות של לימפוציטים, עיכובים בהתפתחות הפיזית בקרב ילדים חשופים, עלייה בשכיחות של עכירות עדשת העין- קטארקט, עלייה בסיכון לחריגות בבלוטת התריס, שינויים בתאי ההמטופויטים-מעיין תאי גזע של תאי הדם-אצל ילדים).

 

נדבך נוסף לשם פתרון המחלוקת בתחום מודלי הקרינה הוצע דווקא מכיוון של השפעת חוסר קרינה על אורגניזמים החיים על-פני כדור הארץ והסתגלו לרמת הקרינה כאן.

פאנל מומחים שהתכנס בשנת 2006  ב- Carlsbad שבניו-מקסיקו, הציע הקמת מעבדת קרינה אולטרה-נמוכה (Ultra-Low-Level Radiation laboratory).

חשוב לזכור בקשר לכך, שהחיים בכדור הארץ התפתחו תחת רמות נמוכות של קרינה ולכן יש חשיבות רבה לדעת מה ההשלכות של מצב “כמעט ללא קרינה”. המעבדה, אם תיבנה, תחקור את השפעותיו של מצב “כמעט ללא קרינה” על חיות מעבדה ותרבויות תאים, ותשווה קבוצות אלה לקבוצת בקרה אשר נחשפו לרמות קרינה טבעיות. אצל הקבוצות ש”כמעט לא יחשפו לקרינה”, יסירו ממזונם את אשלגן 40 (חומר רדיואקטיבי שתורם רבות לקרינה הרדיואקטיבית הטבעית שכולנו נחשפים אליה). צוות המומחים סבור כי המעבדה לקרינה אולטרה-נמוכה היא הניסוי היחיד שיכול לחקור בצורה נכונה את ההשפעות של קרינה ברמה נמוכה ואז לאשר או לבטל את ההנחות שמניחות התיאוריות השונות של הקרינה כמו תיאוריית LNT, תיאוריית threshold ותיאוריית ההורמזיס של הקרינה.

תוצאות ראשונות של ההשפעות של “כמעט ללא קרינה” על תרביות תאים דווחה כבר על ידי שתי קבוצות מחקר בשנים 2011 ו 2012. חוקרים מארצות הברית חקרו תרביות תאים, אשר בודדו בתא פלדה 650 מטרים מתחת לאדמה במפעל פסולת מבודד ב- Carlsbadשבניו מקסיקו ואילו חוקרים באירופה דיווחו על ההשפעות של “כמעט ללא קרינה” על תאי עכבר. התוצאות שלהם הם עדיין מאוד ראשוניות.

 

הצהרות של גופים גרעינים מובילים

 

תיאוריית ההורמזיס של קרינה לא התקבלה על ידי מועצת המחקר הלאומית של ארצות הברית או המועצה הארצית להגנה ומדידה של קרינה (NCRP). בחודש מאי 2018 פרסם ה- NCRP דו”ח של קבוצת מומחים בין-תחומיים אשר סקרו בצורה ביקורתית 29 מחקרים אפידמיולוגיים איכותיים על אוכלוסיות שנחשפו לקרינה במינון נמוך בקצב חשיפה נמוך, שפורסמו בעיקר בעשר השנים האחרונות. קבוצת המומחים הסיקה בעקבות סקירה זו שהמחקרים האפידמיולוגיים האחרונים תומכים בהמשך השימוש במודל LNT להגנה מפני קרינה. מסקנה זו עולה בקנה אחד עם פסיקות של ועדות מדעיות לאומיות ובינלאומיות אחרות, המבוססות על נתונים ישנים יותר. הם לא מצאו שום מודל אחר, המסביר טוב יותר מאשר מודל LNT, את החשיפה לקרינה ותוצאותיה.

גם הוועדה המדעית של האו”ם על השפעות הקרינה האטומית (UNSCEAR) כתבה בדו”ח האחרון שלה:

“עד שחוסר הבהירות בנוגע לחשיפה לקרינה ברמות נמוכות תיפתר, הוועדה מאמינה שהסיכון לסרטן הינו פרופורציונלי לכמות הקרינה, זאת לפי כמות הידע שהצטבר עד היום. למרות זאת, קו לינארי ישר אינו תגובה שיש לצפות ממנה בכל המצבים”.

הרעיון של הורמזיס הקרינה נדחה גם על ידי הקונסוליה הלאומית למחקר (National Research Council’s), שהיא חלק מהאקדמיה הלאומית למדע בעקבות 16 שנות מחקר ארוך טווח של ההשפעות הביולוגיות בעקבות חשיפה לקרינה מייננת: “בסיס הנתונים של המחקר המדעי הדגים שאין סף לחשיפה שבו ניתן לקבוע שקרינה מייננת יכולה להיות מזיקה או מועילה.  הסיכונים הבריאותיים – במיוחד התפתחות של סרטן מוצק באיברים – עולים באופן יחסי עם החשיפה”, כך אמר ריצ’רד ר ‘מונסון, דיקן עמית לחינוך מקצועי ופרופסור לאפידמיולוגיה, מבית הספר לבריאות הציבור של אוניברסיטת הרווארד, בוסטון.

בהמשך אותה וועדה טענה: “האפשרות שמינון נמוך של קרינה עשויה להיות בעלת השפעות מועילות (תופעה המכונה לעתים קרובות “הורמזיס”) הייתה נושא לדיון רב. נסקרו עדויות להשפעות הורמטיות, תוך שימת דגש על מחקרים שפורסמו מאז מחקר ה- BEIR V משנת 1990, על ההשפעות הבריאותיות של החשיפה לרמות נמוכות של קרינה מייננת. למרות דוגמאות של תופעות הגנה מקרינה שניתן למצוא ברמה התאית או בביולוגיה של בעלי חיים, הכמות של המידע הניסיוני הזמין בתחום אינו תומך בטענה כי רמות נמוכות של קרינה מייננת הינם בעלי השפעה מועילה. המנגנון של כל אפקט אפשרי כזה נשאר מעורפל. בשלב זה, הנחת מודל ההורמזיס הטוען שהתועלת הבריאותית לבני אדם כתוצאה מחשיפה לרמות נמוכות של קרינה מייננת עולה על ההשפעות השליליות האפשריות מחשיפה לקרינה בעוצמה כזו, אינה מוצדקת.”

אף על פי שרוב הדיווחים המוסכמים העיקריים וגופים ממשלתיים דבקים כיום במודל ה-LNT, הדו”ח של האקדמיה הצרפתית למדעי הרפואה (French Academy of Sciences-National Academy of Medicine), על השפעת הקרינה ברמה נמוכה, דחה את LNT כמודל מדעי של סיכון מסרטן במינונים נמוכים. טענתם היתה שנדרשים מחקרים נוספים על מינוני קרינה נמוכים (מתחת ל-100 מיליסילוורט וגם מתחת ל-10 מיליסילוורט), תוך התייחסות לגיל האדם וסוג הרקמות המוקרנות. למרות הנוחות שבעבודה עם מודל לינארי למטרות רגולטוריות של מעקב אחרי חשיפה לקרינה, הם מציינים ש-40% ממחקרים שנעשים במעבדה על תרבויות תאים ועל בעלי חיים מצביעים על רמה מסוימת של הורמזיס כימית או רדיוביולוגית.

 

האם רדיולוגים/רנטגנאים/אנשים שנחשפים לקרינה חולים יותר מאחרים?

 

לאחר שסקרנו את המחקרים הקשורים להיתכנות נכונות מודל הורמוזיס או הפרכתו, יכול להיות שנמצא את התשובה במחקרים אשר נעשו על אנשים שנחשפים באופן תמידי לקרינה בממינון נמוך בעקבות עבודתם- כגון רדיולוגים, רנטגנאים, רופאים ואנשים אחרים.

הקשר בין חשיפה לקרינה והתפתחות סרטן מבוסס בעיקר על אוכלוסיות שנחשפו לכמויות גבוהות יחסית של קרינה מייננת (לדוגמה: ניצולי הפצצות האטומיות שהוטלו על יפן). סוגי הסרטן הקשורים בכמויות גדולות של קרינה הם לוקמיה, סרטן השד, סרטן הכבד, סרטן הריאות ועוד, כאשר התקופה שבין החשיפה לקרינה וגילוי הסרטן ידועה כ”תקופה רדומה”.

כמות קרינה גבוהה הורגת תאים, בעוד שכמות נמוכה גורמת לנזק או אף לשינויים בקוד הגנטי (DNA) של התאים המוקרנים. כמויות גדולות של קרינה יכולות להרוג כמות כזו של תאים, כך שהרקמות והאיברים נפגעים מיד. כתוצאה מכך נגרמת תגובה חריפה של הגוף הקרויה תסמונת קרינה חריפה. ברמות קרינה גבוהות, קיים יחס ישיר בין כמות הקרינה לבין המהירות בה יופיעו סימני הקרינה והסיכון למוות. תסמונת זו אובחנה ברבים מניצולי הפצצות של 1945 ובעובדי ההצלה שטיפלו בתאונה בכור הגרעיני בצ’רנוביל       ( 134 עובדים בכור וכבאים נחשפו למנות קרינה גבוהות וסבלו מתסמונת קרינה חריפה, מהם 28 מתו ממנה).

כפי שהוזכר, בחלק זה אנו מתמקדים באנשים שנחשפים באופן יומיומי לרמות קרינה נמוכות יחסית. ישנם מספר מחקרים אשר מסכמים תוצאות לגבי שינויי תחלואה אצל רדיולוגים, רנטגנאים ואנשים אחרים אשר נחשפים לקרינה.

מחקר ראשון גדול הינו מחקר אשר פורסם בדצמבר 2016 בכתב העת Radiology ובו נמצא שרדיולוגים אשר סיימו את בית הספר לרפואה אחרי 1940 אינם עומדים בסיכון מוגבר למוות כתוצאה מגורמים הקשורים לקרינה כמו סרטן. המחקר בוצע על-ידי אמי ברינגטון דה גונזאלס (Berrington de González A), ראש אגף קרינה ב-NCI) National Cancer Institute). המחקר התבסס על מאגר נתונים של האגודה הרפואית האמריקאית (AMA), מסד נתונים שהוקם בשנת 1906 וכולל נתונים היסטוריים עבור יותר מ- 1.4 מיליון רופאים, תושבים וסטודנטים לרפואה בארצות הברית.

במחקר החוקרים השוו את שיעור מקרי הסרטן ושיעורי התמותה בין 43,763 רדיולוגים ו -64,990 פסיכיאטרים שסיימו את בית הספר לרפואה בין 1916 ל -2006. הפסיכיאטרים נבחרו כקבוצת השוואה משום שהם לא צפויים לחשיפה לקרינה תעסוקתית.

תוצאות המחקר הראו שלרדיולוגים גברים, אשר סיימו את לימודיהם אחרי שנת 1940, היה פרופיל בריאותי טוב יותר מזה של עמיתיהם הפסיכיאטרים. שיעור התמותה לרדיולוגים מכל הסיבות היה נמוך יותר ולא נמצאה עדות לתמותה מוגברת כתוצאה מגורמים הקשורים לקרינה, כגון סרטן או מחלות לב וכלי דם.

חשוב לציין שאצל רדיולוגים שסיימו לפני שנת 1940 התגלו שיעורי תמותה גבוהים יותר ממצבי תחלואה מסוימים כמו לוקמיה מיאלואידית חריפה ותסמונת מיאלודיספלסטית, הידועים כקשורים לקרינה תעסוקתית. היו אצלם גם שיעורי מוות מוגברים ממלנומה ולימפומה שאינה הודג’קין. לרדיולוגים המבוגרים יותר היה גם סיכון גבוה יותר למחלות לב וכלי דם. ההסבר להבדל בין הרדיולוגים המבוגרים לצעירים יותר הוא השיפור באמצעי ההגנה מקרינה בעשורים האחרונים.

במאמר נוסף (שהוזכר בקצרה גם בתחילת הכתבה), אשר פורסם בגיליון ינואר 2017 של “Journal of Nuclear Medicine”  טוענים החוקרים כי חשיפה לקרינה רפואית אינה מגבירה את הסיכון של אדם לחלות בסרטן. המחברים טוענים שהאמונה הרווחת שמינונים נמוכים של קרינה, כמו אלו המתקבלים בדימות רפואי, מגבירים את הסיכון לסרטן, אינם נכונים, ושהם מתבססים על היפותזה לא נכונה בת 70 שנה.

את המחקר הוביל ד”ר ג’פרי סיגאל (Jeffry A. Siegel), נשיא ומנכ”ל Nuclear Physics Enterprises שבמרלטון, ניו ג’רזי. סיגאל טוען שקיימת כיום מדיניות הנקראת ALARA)   as low as reasonably achievable), בה מנסים לתת כמה שפחות קרינה בבדיקות רנטגן, CT ורפואה גרעינית, ולטענתו מדיניות זו מגבירה את הפחד מפני קרינה אצל רופאים ומטופלים – פחד אשר נובע מחוסר מידע. הוא טוען שהמודל הלינארי ללא סף (LNT) לא הוכח כהלכה על ידי המדע כאשר מדובר בקרינה ברמות נמוכות, במיוחד כאשר מחקרים אפידמיולוגים מסוימים אפילו מעידים שקיים רווח מגן מסוים בקרינות אלו, בדמות שפעול וחיזוק מנגנוני ההגנה של ה-DNA אשר נוצרו במהלך האבולוציה. הטענה של החוקרים היא ש-LNT ו-ALARA הן תיאוריות שמתמקדות אך ורק בנזק מולקולרי תוך התעלמות מתגובות ביולוגיות מגנות (מתמקדות במיקרו ולא במקרו). הם טוענים שמינונים נמוכים של קרינה מעוררים תגובות הגנה ומספקים הגנות משופרת מפני נזק נוסף לאורך זמן, כולל נזק מחשיפה לקרינה גבוהה יותר.

סיגאל ממשיך וטוען שהראיות כיום מראות ירידה, ולא עלייה, בסיכוני הסרטן כאשר מדובר בהקרנה של מנות הקרינה הנהוגות בעולם הרדיולוגיה. הוא מתייחס למחקר העוקבה שנעשה בניצולי הפצצות האטומיות שנפלו ביפן במלחמת העולם השנייה (Life Span Study atomic-bomb survivor data; LSS) שהראה שהסיכון לסרטן (קרצינוגניות) החזוי לפי המודל הלינארי אינו עובד כאשר מדובר בקרינה במנות נמוכות מ-200 מיליגריי (mGy).

הרמה האפקטיבית של הקרינה שניתנת בבדיקת CT היא בערך 10 מיליסילוורט (mSv), בבדיקת מוח PET/CT היא נעה סביב 5-7 מיליסילוורט ובדיקה רוטנית של כל הגוף של F-18 FDG PET/CT היא כוללת בין 12 ל-15 מיליסילוורט. לכן, לפי החוקרים, אין סיבה להימנע או לחשוש מקרינה כאשר מנסים להגיע לאבחנה הנכונה ואין סיבה שאבחנות יתפספסו בגלל הפחד או ההימנעות מקרינה. כמו כן טוענים החוקרים שאם יובס מודל LNT והצאצא שלו ALARA, יכולים להיפתח בפני הרפואה דרכי אבחון וטיפול חדשות. הדרך להתקדם בכך היא קודם כל להסביר את העניין לרופאים ומשם רעיון זה יוכל לחלחל אל הציבור כולו.

כתבה מעניינת באתר Scientific American משנת 2013 סיכמה את המידע הקיים לגבי השאלה האם בדיקת CT, שכפי שהוזכר היא בדיקה הכוללת הקרנה רפואית יחסית גדולה בקרני רנטגן (שוות ערך לבין 150-1100 צילומי רנטגן קונבנציונליים או בערך חשיפה של שנה לקרינה טבעית- תלוי בסוג הבדיקה ובסורק), יכולה לגרום ליותר מקרי סרטן בקרב האוכלוסייה הכללית?

בכתבה מוצגים מחקרים הטוענים שכ-29,000 מקרי סרטן נגרמים מתוך 72 מיליון סריקות CT אשר בוצעו בארצות הברית בשנת 2007, ושנוצר מקרה סרטן אחד על כל 400-2000 צילומי חזה שגרתיים. הנקודה היא שאותם מחקרים מתבססים על נתונים של שיעורי הסרטן בקרב הניצולים של פצצות האטום שהופלו על הירושימה ונגסאקי באוגוסט 1945 במהלך מלחמת העולם השנייה.

כ-25,000 ניצולי פצצות אטום נחשפו למינון נמוך יחסית של קרינה אשר מקביל לסריקה אחת עד שלושה של CT. מספר שנים לאחר הפיצוצים החלו החוקרים לעקוב אחר שיעורי המחלה והמוות בקרב יותר מ -120,000 ניצולים. התוצאות הראו, לראשונה, כי הסיכון לסרטן מקרינה תלוי במינון, וכי אפילו מינונים קטנים מאוד יכולים לעלות את הסיכון. על סמך נתונים אלה, דו”ח של המועצה הלאומית למחקר שנערך בארצות הברית בשנת 2006 העריך כי חשיפה ל- 10 mSv  (המינון המשוער מסריקת CT של הבטן), מגדילה את הסיכון לכל החיים לפתח סרטן קטלני ב-0.1%. ה-FDA האמריקאי הפחית זאת ל-0.05%. אם נניח שלכל אדם בארה”ב יש סיכוי של 20% למות מסרטן, בדיקת CT בודדת מגדילה את הסיכון של המטופל הממוצע לפתח גידול קטלני מ -20% ל- 20.05% !?!.

הבעיה הגדולה היא שההערכות הללו התבססו על פגמים מתודולוגיים חמורים. בקרב הניצולים שנחשפו לקרינה של 100 מיליסילוורט או פחות- כולל המינונים האופייניים לסריקות CT – מספר מקרי הסרטן ופטירתם הוא כה קטן, עד כי זה כמעט בלתי אפשרי סטטיסטית להיות בטוח שהם גבוהים באופן משמעותי משיעור הסרטן בכלל האוכלוסייה.

כדי לפצות על כך, המועצה הלאומית למחקר ואחרים ביססו את האומדנים שלהם בעיקר על נתונים של ניצולים שנחשפו לרמות קרינה בטווח של 100 mSv עד 2 Sv, כאשר הם הניחו שהסיכון לסרטן ביחס למינון דומה כאשר יש רמות קרינה גבוהות ונמוכות- אך זה לא בהכרח נכון. דבר אחד ברור- מספר מקרי הסרטן שהתפתחו אצל ניצולי הפצצות האטומיות במשך שארית חייהם אינו גדול מספיק כדי לספק את הכוח הסטטיסטי הדרוש כדי לחזות באופן מהימן את הסיכון לסרטן הקשור לסריקות CT באוכלוסייה הכללית כיום.

שני נתונים אחרים שמהווים בעיות מתודולגיות חמורות במחקרים אלו:

  1. ניצולי הפצצות האטומיות קיבלו קרינת גמא על כל גופם ואילו נבדקים שמבצעים CT מקבלים קרינה בעיקר על איזור אחד בגופם- לכן השוואות מדויקות בין שני המקרים הינן די בעייתיות.
  2. הניצולים היו אחרי מלחמה קשה, בעלי תזונה גרועה ועם גישה בעייתית לטיפול רפואי- לכן אותה רמת קרינה יכולה לגרום למחלה חמורה יותר אצל אותם ניצולים מאשר אצל אנשים בריאים החיים כיום.

לסיכום- הנתונים שעליהם מתבסס היום מודל הקרינה הלינארי ללא סף יכולים להיות בעייתיים מאוד, ועד שלא יהיו מחקרים עדכניים על העניין קשה להשליך ממקרה אחד לשני.

מאמר נוסף ,שמצא פגמים במחקר על ניצולי הפצצות האטומיות ביפן ותומך במודל ההורמזיס, פורסם בדצמבר 2018 בכתב העת Genes and Environment. במאמר זה החוקרים מסכמים וטוענים שהמודל התומך בקשר הלינארי בין קרינה לבין נזק (מודל ה-LNT, המודל הלינארי ללא סף), הומלץ ללא נתונים מוצקים על-ידי האקדמיה למדעים בשנת 1956. בשנת 2006 נתנה האקדמיה עדיפות לדו”ח BEIR VII וראתה בו כתמיכה במודל ה-LNT. הדו”ח הזה היה מבוסס על מחקר LSS (Life Span Study) של ניצולי ההפצצות האטומיות. בין שאר הפגמים שבהם לוקה מחקר ה-LSS, מדגישים החוקרים שני פגמים עיקריים:

  1. הקרינה המשנית, שגם ניצולי הפצצות וגם קבוצת הביקורת, נחשפו אליה, לא קיבלה התייחסות במהלך המחקר. במיוחד, קבוצת הביקורת לא היתה מתאימה על מנת לשמש כקבוצת ביקורת.
  2. מודל ההורמזיס הוא אמנם מעבר ליכולת ההוכחה של מחקר LSS, אך התוצאות בשטח מראות שהוא אכן התרחש. ממוצע משך החיים של ניצולי הפצצות האטומיות הוא ארוך יותר ממוצע החיים של יפנים אחרים שלא נחשפו לקרינה הזו. מקרי מוות כתוצאה מגידול סרטני מוצק של ניצולי הפצצות האטומיות וגם של קבוצת הביקורת (שכאמור לא היתה מתאימה כי גם היא נחשפה לקרינה) הינם נמוכים ביחס לממוצע היפני.

כתוצאה מכך, טוענים החוקרים שניתן להסיק באופן סביר כי החשיפה לקרינה של ניצולי הפצצות האטומיות ביפן מאריכה את תוחלת החיים שלהם ומצמצמת את מקרי המוות מסרטן בממוצע, דבר המצביע על כשל של מודל ה-LNT. לדעתם, לרוע המזל, מודל ה-LNT שימש ומשמש גם כיום כמודל העומד בבסיס הרגולציה של החשיפה לקרינה והאנושות חייבת ללמוד לפחד פחות קרינה במינון נמוך ולהבין שקרינה כזו לא רק שהיא איננה מזיקה, היא אפילו יכולה להועיל.

 

קרינה מייננת ותחלואה קרדיווסקולרית

 

תחלואה קרדיווסקולרית, גם היא נקשרה עם קרינה מייננת ונעשו מספר מחקרים בעניין.

מאמר ראשון שכדאי להזכיר בהקשר זה הוא מאמר משנת 2017 אשר מתעסק בתחלואה קרדיווסקולרית בהקשר של קרינה מייננת. מחקרים אפידמיולוגים אחרונים גילו שחשיפה לקרינה מייננת איננה רק מעלה הסיכון מחלות ממאירות אלא גם למחלות הלב וכלי הדם (ולבעיות רפואיות אחרות כמו קטארקט בעיניים). במחקר הזה נסקרו בריאותית אנשים ניצולי פצצות אטום, או שחוו חשיפה תעסוקתית/רפואית לקרינה. היחסים בין רמת קרינה למחלות קרדיווסקולרית נבדקו ונמצא שלהשפעת הקרינה אין סף, משמע גם בחשיפה לרמות של קרינה בעוצמה של 1-2 גריי, הסיכון למחלות קרדיווסקולרית עלה – אם כי הוא הפך להיות ברור רק 10-20 שנה לאחר החשיפה. ככל שהעלו את רמת החשיפה לקרינה, כך הסיכון גבר. מאידך, בעקבות משתנים מבלבלים, עדיין לא הצליחו החוקרים להוכיח שרמות קרינה נמוכות, מתחת ל-0.5 גריי, מתאימות למודל הלינארי ללא סף.

עוד מאמר שמתעסק בנושא של קרינה ברמות נמוכות ותחלואה קרדיווסקולרית הוא המאמר הזה, מאמר סקירה על התחום משנת 2016- בהחלט מומלץ למי שרוצים לקבל תמונה מקיפה על המחקר בתחום.

 

ביבליוגרפיה ולקריאה נוספת

אתר המסביר על הקרינה ויחידות הקרינה המייננת:

http://www.hermon.com

 

השפעת הקרינה הטבעית על מחלות לוקמיה אצל ילדים בבריטניה:

A record-based case-control study of natural background radiation and the incidence of childhood leukemia and other cancers in Great Britain during 1980–2006

 

מחקרו של ד”ר ג’פרי סיגאל (Jeffry A. Siegel), נשיא ומנכ”ל Nuclear Physics Enterprises שבמרלטון, ניו ג’רזי, הטוען ללקויות במודל ה-LHT:

Jeffry A. Siegel, Charles W. Pennington, Bill Sacks. Subjecting Radiologic Imaging to the Linear No-Threshold Hypothesis: A Non Sequitur of Non-Trivial Proportion. Journal of Nuclear Medicine, 2017; 58 (1): 1 DOI: 10.2967/jnumed.116.180182

 

כתבה באתר ScienceDaily על הפחד המוגזם מקרינה מייננת במינון נמוך:

Society of Nuclear Medicine. (2017, January 9). Fear of diagnostic low-dose radiation exposure is overstated, experts assert. ScienceDaily. Retrieved April 4, 2019 from www.sciencedaily.com/releases/2017/01/170109150038.htm

 

מאמר על ניצולי הפצצות האטומיות- עלייה בתוחלת חייהם וירידה בשיעורי הסרטן אצלם:

Low-dose radiation from A-bombs elongated lifespan and reduced cancer mortality relative to un-irradiated individuals

 

מאמר המבקר את מודל ה-LTH:

It Is Time to Move beyond the Linear No-Threshold Theory for Low-Dose Radiation Protection

 

מאמר העוסק בהשפעות קרינה מייננת במינון נמוך:

Aurengo (2005-03-30). “Dose-effect relationships and estimation of the carcinogenic effects of low doses of ionizing radiation“. Académie des Sciences & Académie nationale de Médecine. CiteSeerX 10.1.1.126.1681

 

המחקרים לגבי חשיפה לגז הראדון ותוצאותיו:

Test of the linear-no threshold theory of radiation carcinogenesis for inhaled radon decay products

Health Effects of High Radon Environments in Central Europe: Another Test for the LNT Hypothesis?

 

 

 

 

 

אוקיינוסהאדם הוא יצור חקרני מטבעו. איזורים רבים על-פני כדור הארץ וגם בחלל נחקרו, אך ישנו איזור בלתי ידוע, על פני כדור הארץ, שכמעט לא נחקר- הכוונה היא למעמקי האוקיינוסים. ליל המדענים הקרוב (18/9) יתעסק בחקר הים והמים ולהלן קצת על תהומות האוקיינוסים העמוקות בעולם.

האזורים ההאדליים (Hadal zone ; על שם האדס, אל השאול) הם האיזורים באוקיינוסים אשר נמצאים בעומק של מעל שישה קילומטרים וכמעט מעולם לא היו שם אנשים לחקור אותם. התהומות העמוקות הללו, כ-14 במספרן (שמות התהומות, מהעמוקה ביותר ועד הרדודה ביותר- מריאנה, טונגה, קוריל-קמצ’טקה, הפיליפנים, קרמדק, איזו בונין, סנדוויץ’ דרומי, יפן, פוארטו ריקו, פרו-צ’ילה, אלאוטי, סונדה, קיימן ומרכז אמריקה) נמצאות ברובן באוקינוס השקט ושטחן הכולל כמעט כשטח אוסטרליה. הן יכולות לטמון בחובן תשובות להיווצרות רעידות האדמה הגורמות לצונמי, להביא לחקר יצורים חדשים אשר יכולים לספק לאנושות תרופות חדשות ואף לענות על שאלת מוצא החיים (אשר חלק מהמדענים טוענים שהתחילו שם). הבעיה היא שצלילה של צוללות, רובוטיות או מאויישות, לעומק של מעל שישה קילומטרים, אל האיזורים ההאדליים, היא מבצע יקר ומסובך, בין השאר בגלל הלחץ האדיר השורר באיזורים אלו.

הנקודה הכי עמוקה בעולם נקראת “שקע צ’לנג’ר” (Challenger Dip) שבתהום “מריאנה” על-יד חופי גואם (אי במערב האוקיינוס השקט מקבוצת איי מריאנה). עומקו של שקע זה הוא 10,989 מטרים. אל הנקודה הזו הגיעו בשנת 1960 דון וולש וז’ק פיקארד מחיל הים האמריקאי. הם עשו זאת בפעמון צלילה שנקרא Trieste. מאז ביקרו שם צוללת יפנית (קאיקו בשנת 1995), צוללת בשם נראוס (בשנת 2009 ; צוללת זו טבעה לאחרונה בעת צלילה אל תהום קרמדק באוקיינוס השקט, תהום שעומקה יותר מ-10 קילומטרים) וג’יימס קמרון, קולנוען (טיטניק, אווטאר) ואיש הרפתקאות, אשר צלל לשם בעזרת הצוללת הפרטית שלו (Deepsea Challenger בשנת 2013).

שקע צ’לנג’ר הוא אולי הנקודה העמוקה ביותר, אך לא בהכרח המעניינת ביותר. החוקרים מתעניינים יותר בשוליים ובמדרונות של האזורים ההאדליים, שם כנראה קיימים אחדים מבעלי החיים המסקנים ביותר שטרם פגשה האנושות. דגים רגילים אינם מסוגלים לחיות בעומקים כאלו, סרטנים וחסילונים יכולים להגיע עד לעומק של 8,000 מטרים (למרות שיש טענות שאף יותר עמוק מכך) וכנראה שקיימים בתוכם מנגנונים אשר מאפשרים להם לשרוד את הלחץ הגדול. לאיזורים אלו כמובן לא מגיע אור ולכן אספקת האנרגיה של היצורים שנמצאים שם לא יכולה להתבסס על אור, אלא על מקורות אחרים. תהום קרמדק, תהום ליד חופי ניו זילנד היא, לטענת חוקרים רבים, המקום בו מתרכזים בעלי חיים מוזרים רבים בגלל ריבוי האורגנזמים מעליה ולכן היא יעד מחקר מבוקש.

מעבר לביולוגיים הימיים, גאולוגים ימיים מתענינים בתופעות שונות באיזורים ההאדליים, ביניהן למשל תופעת הסרפנטיניזציה (serpentinization), תגובה כימית בין מים לסוג מסוים של סלעים, אשר מהווה גורם מאזן בין היווצרות של לוחות טקטוניים (הלוחות מהם מורכב קרום כדור הארץ) לבין הריסתם. תגובה זו יכולה לשחרר חומרים חיוניים להיווצרות חיים ולכן יכול להיות שבעקבותיה התחילו החיים על פני כדור הארץ.

המירוץ לכיבוש האיזורים ההאדליים מתחזק, כאשר התכנונים העתידניים מתמקדים בעיקר במשלוח של צוללות בלתי מאויישות אשר יוכלו לרדת למעמקים כאלו, אם כי מימון פרוייקטים אלו נתקל בקשיים לא מעטים. הטכנולוגיה קיימת ומשתפרת וכעת נשאר לאדם לגלות את הסודות הטומנים בתוכם המקומות החשוכים והמרתקים הללו, אי שם מטרים רבים מתחת לאוקיינוסים שלנו.

 

הכתבה מבוססת על כתבתו של מרק שרופ בגיליון סיינטיפיק אמריקן ישראל (גיליון אוגוסט-ספטמבר, ע”מ 52-59) ובאישור סיינטפיק אמריקן ישראל.

 

קישור לכתבה – אתר סיינטיפק אמריקן ישראל

מהם האיזורים ההאדליים?

קצת על תהום מריאנה

צילום התמונה: עופר בן חורין
צילום התמונה: עופר בן חורין

האוקיינוסים, למרות שהם יותר מ-70% משטח פני כדור הארץ, הינם האיזורים שהכי פחות נחקרו מכל מקום אחר על פני כדור הארץ. הם טומנים בחובם סודות רבים אשר חלקם קשור בעברו של כדור הארץ ובתחילתם של החיים.
הדרך בה המדע מנסה לחקור איזורים מופלאים אלו מודגמת ב”תערוכת הספינות והים” במדעטק- תערוכה אשר מקיפה את עולם הים והספינות מכיוונים שונים, כאשר כל כיוון מודגם בעזרת אמצעי המחשה אחד או יותר.
בתערוכה מציגים את האוקיינוסים וחשיבות הזרמים בתוכם (למשל זרם הגולף, אשר יוצא ממפרץ מקסיקו לכיוון חופי מערב אירופה). מוצגים מכשירי מחקר כמו סונר סורק צד, אשר ממפה את קרקעית האוקיינוסים בעזרת גלי קול, וכמו מודדי גלים וזרמים.
בהמשך מוסברת יכולת הספינות לצוף ולנוע בעזרת מפרשים ואמצעים אחרים ואת הדרך לאזן אותן נכון מול גלי הים. ישנה הדגמה של חליפת אמודאי, אדם אשר עוסק בעבודה על פני קרקעית האוקיינוס בעומקים של עד 700 מטרים, וישנה המחשה של מה יקרה במקרה שגל צונמי יתקוף את חופי הארץ.
התערוכה מתייחסת גם למה שמתרחש בנמלים. אפשר להשיט ספינה קטנה אל איזורי פריקה בתוך בריכה גדולה אשר נמצאת באיזור התערוכה ואפשר לשחק במשחק הדמייה אשר בו מודגמת הדרך להטעין ולפרוק מכולות בנמל.
חלק מעניין נוסף בתערוכה הוא תיאור מיני בעלי החיים המזיקים אשר מגיעים אלינו מים סוף (דרך תעלת סואץ) ומהאוקיינוס האטלנטי כשהם צמודים לאניות. דוגמא ליצור כזה הוא למשל קיפודג רב-קוצי או בלשון העם “אבו נפחא”, יצור ימי אשר מסוגל לנפח את גופו ולסמר קוציו, המכילים רעל, על מנת להקשות על אויביו לטרוף אותו.
בסופה של התערוכה ישנו חלק אשר מדגים בסרטוני וידאו כיצד יראו ספינות העתיד, אשר יוכלו לנוע בעזרת אנרגיות של השמש, הרוח ואפילו הגלים.
התערוכה כולה מלווה בסרטוני וידאו, המחשות צלילה, פירוט תפקידם של אנשי הצוות על האנייה ואפילו הפעלת מלגזה בנמל- הכל כדי לייצר חוויה רב חושית.

 

התערוכה באתר מדעטק חיפה

קצת על האוקיינוסים

ריצת מרתוןמאות אנשים  רצו היום את מרתון תל-אביב. בשנים האחרונות ההשתתפות במרתונים שכאלו אינה נחלתם הבלעדית של ספורטאים אלא גם של אנשים רבים מהישוב- למשל בארצות הברית בשנת 1976 היו רק כ-25,000 רצי מרתון, בעוד שב-2009 הגיע מספרם לכמעט חצי מיליון בני אדם.

מחקרים מדעיים רבים מוכיחים שספורט הוא דבר בריא ללב, אבל האם גם לרוץ כל כך הרבה זה עדיין בריא ללב?

מחקרים אחרונים מוכיחים שאימוני ריצה ארוכה במשך שעות, מעבר לפגיעה במפרקי וגידי הגוף (כמו באזורי הברכיים והגב), יכולים לפגוע גם בלב.
הסיכוי ללקות באירוע לבבי בזמן ריצת מרתון הוא נמוך מאוד (הסיבה שיש עלייה במקרים כאלו קשורה אך ורק לעלייה במספר הרצים), מאידך בדיקות דם שנעשו לאנשים לאחר שסיימו מרתון גילו אצל רובם רמות גבוהות של חומרים אשר מעידים על פגיעה בשריר הלב (בהתאם לרמות שנמצאים במצב של התקף לב). כמו כן בדיקות הדמיה גילו פגיעה ביכולת ההתכווצות של הלב, בעיקר בחדר ימין. ממצאים אלו, אשר לא תמיד קשורים ליכולת הגופנית של המתאמן, מאשרים שגם שריר הלב יכול להיפגע כאשר האדם מתאמץ מאמץ יתר.
ההסבר לפגיעה דווקא בחדר הימני של הלב נעוצה בכך שדפנות חדר זה הרבה פחות עבות מדפנות החדר השמאלי ולכן הלחץ שמפעיל הדם על דפנות החדר פוגע בסיבי השריר וגורם לתחילתו של תהליך דלקתי.

ההשפעות לטווח ארוך של פגיעה זו עדיין נחקרות וחשוב להדגיש שמסקנות המחקרים עדיין לא מאוד ברורות ויש מחקרים אשר נוגדים אותם, אך לטווח קצר, מחקר אשר עקב לאורך עשור אחרי משתתפי מרתון ברצלונה מצא ששיעור הפרעות הקצב הקלות, הקשורות לפגיעה בחדר ימני של הלב, היה פי ארבעה יותר מאנשים לא מאומנים. כמו כן בקרב רצי מרתון נמצא אחוז גבוה יותר של אנשים הסובלים מהצטלקות של שריר הלב.

אז מה כן בריא?- ריצה באופן מבוקר למשך כשעה מספר פעמיים בשבוע. ריצה כזו משפרת את סיבולת לב-ריאה, את תפקוד הלב ואת קוטר עורקיו. היא מורידה את הכולסטרול הרע, מגבירה את הכולסטרול הטוב וכך תורמת לאיכות ולהארכת תוחלת החיים בלי לגרום לנזק.

* כותב הידיעה איננו רופא.

 

למידע נוסף

 

האם ריצת מרתון בריאה ללב? – שי גרינברג

Running a marathon hard on heart – אתר sciencedaily

Acute cardiac effects of marathon running- אתר jappl

אטוםלהלן רשימה של אתרים, בטאונים, בלוגים, דפים וקבוצות בפייסבוק, ערוצי יוטיוב, מגזיני מדע פופולרי, פורומים וכל מה שעוסק בתקשורת המדע ובמדע
בארצנו הקטנה.

הרשימה היא פרי רעיונם של אביב שרון ואדם לוין מקבוצת “תקשורת המדע” בפייסבוק. במידה ואתרכם לא מופיע ברשימה, אתם מוזמנים לעדכן אותו בלחיצה על הקישור הזה

אתרים

דוידסון און-ליין – http://davidson.weizmann.ac.il/davidson-online (מכון וייצמן למדע)
הידען – http://www.hayadan.org.il (בעריכת אבי בליזובסקי)
חדשות המדע- https://madanews.co.il/ (בעריכת עופר בן חורין)
מדע גדול בקטנה- http://www.madagb.co.il/ (בעריכת עופר סדן וגלעד דהן)
מסע הקסם המדעי (מכון וייצמן למדע)- http://heb.wis-wander.weizmann.ac.il/

בטאונים

מגזין הטכניון – http://www.dmag.co.il/pub/technion/tmag.html

בלוגים

הומו סאפיינס של גיל גרינגרוז – http://greengross.wordpress.com
הורמונים, נוירונים והגיגים אבולוציונים של אורי פלביץ – http://oripal.wordpress.com
המאור הקטן של איתי נבו – http://www.tapuz.co.il/blog/net/userBlog.aspx?Fold
חיידקים נגיפים ושאר ירקות של דרור  בר-ניר – http://drorbn.blogspot.com
חשיבה חדה של גלעד דיאמנט – http://sharp-thinking.com
לא מדויק של גדי אלכסנדרוביץ’ – http://www.gadial.net
מגירה 2.0 של אריאל גליל – http://megira.info/tag/%D7%9E%D7%93%D7%A2
מדע אחר של רועי צזנה – http://mada-duh.com/new
מדע באינטרנט | מוזיאון המדע ירושלים – http://www.mada.org.il/culture/internet
מדע בזיוני של אורן צור – http://www.sciencefriction.net/blog
מדע בצלחת של נעמי זיו – http://scienceinmyplate.com
מדע וחיות אחרות של לוטם אליהו – http://www.tapuz.co.il/blog/userblog.asp?foldernam
מדע ושאר רוח של אורן פרבר – http://orenmada.net
מדע פשוט של אריה מלמד־כץ – http://arie-science.blogspot.com
מסה קריטית של יואב לנדסמן – http://nicecriticalmass.blogspot.com
נסיכת המדעים של יוסי לוי – http://www.sci-princess.info
סוף העולם – מבט מהיציע של קרן לנדסמן – http://realitybugs.me
עד כדי קבוע של אורן שעיה – http://kavua.wordpress.com/
על בריאות והתנהגות. בקלות. של עפרה מהודר – http://www.medi-kal.com/content
קצרים ברשת של אריאל גליל – http://megira.info/ktzarimשפינוזה – מאמרי ספקנות http://ilskeptics.wordpress.com/
JR של יעקב ריטוב – http://yaacovritov.wordpress.com
SciPhile – תיבת נעם – מחשבות ביולוגיות – של נעם לויתן http://lokissciphile.wordpress.com

דפים וקבוצות בפייסבוק

דוידסון און-ליין – https://www.facebook.com/DavidsonOnLine
חשיבה חדה – https://www.facebook.com/groups/sharp.thinking
מדע גדול, בקטנה – https://www.facebook.com/MadaGB
חדשות המדע- https://www.facebook.com/profile.php?id=1000024014
מדע על קצה המזלג – https://www.facebook.com/groups/ronia/?ref=br_rs
ספקנים בפאב – https://www.facebook.com/groups/389193930236/
תרבות-מדע בחמד”ע – https://www.facebook.com/groups/148445496824/?ref=

ערוצי יו-טיוב

בקירוב גס של ירון אסא – https://www.youtube.com/user/roughapprox
החללית, תכנית אינטרנט על החלל – https://www.youtube.com/playlist?list=PLCqO_tKOIN-
מדע גדול, בקטנה של עופר סדן – https://www.youtube.com/channel/UCtNWLmVaBD6czZyxT
מאגר הסרטונים של מכון דוידסון לחינוך מדעי – http://www.youtube.com/user/davidsonweb
ScienceReasonIsrael  – https://www.youtube.com/channel/UC7LoG5hqe-M89pcGv
עצלנות אינטלקטואלית http://www.youtube.com/channel/UCo9-OrvE6roPkesVPl

מגזיני מדע פופולרי

אודיסאה – http://odyssey.org.il/ ; https://www.facebook.com/OdysseyMagazine1
גליליאו – http://timeout.co.il/%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%9
גליליאו צעיר – http://youngalileo.allmag.co.il
סיינטיפיק אמריקן ישראל – http://sciam.co.il
פופולר סיינס ישראל – http://popularscience.allmag.co.il

פודקאסטים

דוקטור למה של רועי צזנה – http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&;…
הכוורת של דפנה שיזף – http://www.hakaveret.org
ספק סביר של ירון אסא, ערן אבירם, ליאורה לוי וחברים נוספים – http://www.safeksavir.co.il
עושים היסטוריה עם רן לוי – על מדע, טכנולוגיה והיסטוריה – http://www.ranlevi.com
קטעים בהיסטוריה של יובל מלחי – http://historia.co.il

פורומים

פורום חדשות המדע בתפוז (בן חורין)
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/forumpage.aspx?f

פורום ביולוגיה ומדעי החיים בתפוז (d e m o sthenes)
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?f

פורום לימודי פיזיקה בתפוז (Practical Realist)
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?f
http://goo.gl/Rt2A0xhttp://goo.gl/Rt2A0x

 

*במידה ואתרכם לא מופיע ברשימה, אתם מוזמנים לעדכן אותו בלחיצה על הקישור הזה