אנשים רבים כיום לובשים משקפיים, אם כתוצאה מרוחק או קוצר ראייה. כמו כן, בסביבות גיל 40 ואילך מתפתח באופן טבעי רוחק ראייה כתוצאה מהידרדרות איטית של יכולת מיקוד הראייה, ולכן קיים קושי לקרוא מקרוב (זאת בנוסף לבעיות אחרות כגון יובש בעיניים או דמעת יתר שיכולות להיפתר עם טיפות עיניים ובעיות של סכרת וקטראקט שמופיעים בגילאים מאוחרים). אחד הפתרונות שמציעים כיום האופטומטריסטים הם משקפיי מוליטיפוקל שמחיריהן אינם זולים. גם בהן, לעיתים יש צורך לשנות מספרים ואז יש לעשות משקפיים חדשות ולשלם שוב.
חברת הזנק ישראלית חדשה בשם Deep Optics מנסה לפתור בעיה זו בעזרת משקפיים שהמיקוד בהם מתכוון באופן אוטומטי, בהתאם למרחק העצם שעליו מתבוננים. משקפיים אלו נקראות משקפיים “כל-מוקדיים” (אומני-פוקליים) ובהם אורך המוקד של העדשה מכוון על סמך האינטרקציה שבין זרם חשמלי ובין שכבה של גביש נוזלי (חומר במצב צבירה שבו המולקולות מפגינות תכונות גם של נוזל וגם של מוצק). המרחק אל העצם אליו מתבוננים והמרחק בין האישונים נמדדים בעזרת חיישני אינפרא אדום, כאשר המידע נשלח אל יחידת מיחשוב הנמצאת במסגרת המשקפיים.
בשלב זה החברה כבר הצליחה לייצר עדשה קטנה שגודלה 20 על 20 מילימטרים, ומערכת איתור מרחק אשר מאפשרת לשנות את המספר של העדשה במהירות עצומה. אב טיפוס בגודל מלא כנראה יהיה מוכן לתצוגה בעוד כשנתיים. מעבר לאי צורך להחליף משקפיים אצל הנזקקים, המשקפיים החדשות יוכלו להיות מיושמות גם בהתקני מציאות רבודה ומדומה, אשר כיום מציגים עצמים ממרחק יחיד ולכן יכולים לגרום לטשטוש מבלבל.

 

קישור לידיעה- אתר סיינטיפיק אמריקן ישראל

אתר חברת Deep Optics

קצת על משקפיים וסוגי העדשות

Credit Science Photo Library – VICTOR HABBICK VISIONS Brand X Pictures Getty Images

מחלת אלצהיימר (Alzheimer’s disease) הינה מחלה קשה ומתקדמת (פרוגרסיבית) של מערכת העצבים המרכזית. במהלך המחלה מתים תאי העצב במוח. המחלה מתאפיינת בפגיעה בזיכרון ובהמשך בכושר ההתמצאות, יכולת החשיבה, הסקת המסקנות, פגיעה ביכולות מוטוריות ועוד. מעבר למציאת דרכים לטיפול, מתמקד המחקר באיתור מוקדם של האנשים שמועדים לחלות באלצהיימר, על מנת להתחיל טיפול מוקדם בהם. עד היום לא נמצאו כלי אבחון מוקדמים אפקטיביים וזמינים לאלצהיימר, אך לאחרונה, מחקר שנעשה באוניברסיטת תל-אביב בראשותם של ד”ר דוד גורביץ, פרופ’ אילנה גוזס, ד”ר אלנה מילנזי, ד”ר נועם שומרון ואדוה הדר, גילה שאצל חולי אלצהיימר קיימת ירידה ברמת ביטוי הגן RGS2 בדם.
עד לא מזמן, סברו החוקרים שחלבון בשם עמילואיד-בטא הינו מאפיין מובהק של מחלת האלצהיימר, אלא שהתברר שהוא נמצא בכמויות גדולות גם במוחותיהם של אנשים בריאים. אחת ההשערות לפתרון סתירה זו הציעה שישנם אנשים שרגישים יותר להצטברות של עמילואיד-בטא ולכן נמצאים בסיכון גבוה לחלות במחלת אלצהיימר.
במהלך המחקר הנוכחי לקחו החוקרים דגימות תאי דם מ-28 אנשים בריאים, תאי הדם של חלק מהנבדקים הגיבו ברגישות רבה לחלבון עמילואיד-בטא (צמיחתם התעכבה) ותאי הדם של החלק השני ברגישות פחותה יותר. החוקרים גילו שאצל תאי הדם שהגיבו ברגישות גדולה לחלבון העמילואיד-בטא היה ביטוי נמוך של גן ה-RGS2. גן זה מוכר למדע די הרבה שנים וידוע שהוא אחראי על כיבוי אותות המועברים בין תאי עצב, אך זו הפעם הראשונה שמקשרים אותו גם למחלת האלצהיימר.
בהמשך המחקר ביצעו החוקרים בדיקות דם בקרב חולי אלצהיימר וגילו שביטוי RGS2 נמוך אצלם בדם ביחס לביטויו אצל נבדקים בריאים. בדיקה נוספת במאגרי מידע קיימים של ביטויי גנים של חולי אלצהיימר גילתה שביטוי הגן RGS2 היה נמוך אצלם גם בדם וגם ברקמות המוח. כמו כן התברר שרמתו הנמוכה של ביטויי הגן מתחילה עוד בשלב הראשוני של המחלה, המוגדר כירידה קוגנטיבית קלה.
תוצאות אלו הן אמנם תוצאות ראשוניות, אך בהחלט מבטיחות לגבי סמן ביולוגי משמעותי אצל חולי אלצהיימר, סמן שיכול לאפשר אבחון מוקדם ואף לייצר טיפולים מתאימים.

 

קישור לידיעה- אתר אוניברסיטת תל-אביב

הגן RGS2 באתר omim

על מחלת אלצהיימר ומחקרים אחרונים בה- אתר fmri והדימות המוחי

ג'ירפהג’ירף (בשמו המדעי Giraffa) הוא סוג פרסתן (משמע אחת הקבוצות של היונקים, אשר להם פרסות, כמו סוסים, פילים, זברות ועוד) המעלה גירה (תהליך שבו המזון יורד אל הקיבה ואז חוזר חזרה אל הפה וחוזר חלילה). לג’ירף רגליים וצוואר ארוכים והוא יכול להגיע לגובה של כ-6 מטרים מעל פני הקרקע (נחשב ליונק הגבוה בעולם). הוא גם מסוגל לרוץ די מהר וכך להימלט מאוייביו.
עד לאחרונה סברו שקיים רק מין אחד של ג’ירף ותחתיו קיימים עוד מספר תת-מינים, אך ניתוח גנטי שנעשה לאחרונה על-ידי חוקרים מאוניברסיטת גתה בגרמניה, בראשותו של אקסל ינקה (Axel Janke), ופורסם בכתב העת Current Biology, מלמד שישנם ארבעה מיני ג’ירפות ולא מין אחד בלבד (ההבדל בין מינים לתת-מינים הוא שמינים שונים בדרך כלל לא מזדווגים ביניהם). במחקר נלקחו דגימות DNA מביופסיות עור של 190 ג’ירפות והניתוח הגנטי הפריד אותם לארבעה מינים: ג’ירף דרומי (G. giraffa), ג’ירף מסאי (G.Tippelskirchi), ג’ירף מרושת (G. reticulata) וג’ירף צפוני (G. Camelopardalis).
הג’ירפות נמצאות כיום בסכנת הכחדה חמורה ויחסית לשאר אוכלוסיות בעלי חיים, המחקר דל בהקשר אליהם. החוקרים מקווים שמחקר זה יגדיל את מאמצי השימור של אוכלוסיות הג’רפות באפריקה ובעולם כולו.

 

קישור לידיעה-אתר הידען

קישור לכתבה על המחקר- אתר Nature

קצת על הג’ירף