ענבר הוא סוג של אבן חן או חומר אשר נוצר מהתמצקות של שרף עצים, בעיקר עצי מחט. השרף יכול להכיל בתוכו גם מאובנים עתיקים אשר “הוקפאו” בתוך הענבר.
לאחרונה התגלו בצפון מזרח איטליה, באיזור האלפים הדולומיטים, זבוב וקרדית, אשר הינם עתיקים ביותר מ-100 מיליון שנה מאשר מאובנים שנמצאו בדוגמאות ענבר קודמות.
מקורם הוא בעידן השלישוני, לפני 230 מיליון שנה. העידן השלישוני התרחש מיד לאחר ההכחדה ההמונית הגדולה בהיסטוריה, הכחדת הפרם, שבה הוכחדו 90% מהחיים על פני כדור הארץ, כאשר לאחר ההכחדה התרחשו שינויים כבירים בצמחייה ובבעלי החיים ששרדו. למרות זאת, התברר שהקרדיות דומות דמיון מפתיע לקרדיות החיות כיום.
אוקטובר 2012
האם התוספתן באמת מיותר?
התוספתן (או אפנדיציט באנגלית) נחשב לשייר מהעבר שלנו אשר כיום הוא מיותר, יכול להזדהם ואז יש צורך בניתוח להסרתו.
מחקרים אחרונים, ביניהם מחקר של ג’יימס גרנדל וביל פרקר מגלה שאולי יש בכל זאת צורך בתוספתן בגופנו. מחקרים אלו מגלים שהתוספתן משמש כבית גידול לחיידקים מועילים במעיים. בית גידול זה מהוה מעיין מחסן לשעת חירום-משמע שאם נחלה במחלה אשר תפחית את החיידקים הטובים במערכת העיכול שלנו, החיידקים בתוך התוספתן יוכלו לפצות על כך.
מחקר אחר, התומך בהנחה זו, מגלה שלחולים חסרי תוספתן יש סיכוי גדול יותר לפתח מחלות מעיים חוזרות אשר נגרמות על-ידי חיידק C.diff. חיידק זה, באופן טבעי, לא מסוגל להתחרות בחיידקי המעיים הטובים, אך כאשר הם מתמעטים, הוא יכול לגרום למחלות מעיים.
מחקרים אלו מרמזים על סוג של סימביוזה של החיידקים הטובים לבין גופנו, כאשר התוספתן נותן להם מקום להתרבות ולשרוד והם עוזרים לגוף בעת הצורך.
גלקסיות תאומות לשביל החלב
גלקסית שביל החלב היא חלק מקבוצת גלקסיות אשר נקראת “הקבוצה המקומית”. מקיפים אותה שני גלקסיות ננסיות, אשר נקראות “ענני מגלן” (ענן המגלן הגדול וענן המגלן הקטן) אשר גם שייכות לקבוצה המקומית.
לאחרונה התגלה שקיימות גלקסיות נוספות אשר מאוד דומות בסביבתן לגלקסיית שביל החלב, דבר שנחשב עד היום לנדיר מאוד.
במהלך סקירת סביבתן של גלקסיות רבות, התגלה ש-3% מהגלקסיות, אשר דומות לשביל החלב, מוקפות גם הם על ידי גלקסיות קטנות כמו ענני מגלן, כשמתוך אלו שתי גלקסיות תאמו באופן כמעט מוחלט לגלקסיית שביל החלב.
אופטוגנטיקה- השפעת אורות על הנוירונים במוח
אופטוגנטיקה היא שיטה חדשה אשר בה מופעלים נוירונים במוח בעזרת אור.
תאי הנוירונים שלנו מופעלים בעזרת שינויים אלקטרו-כימיים אשר פותחות תעלות יונים בקרום התא ויוצרות זרם חשמלי אשר מכונה פוטנציאל פעולה.
פוטנציאל פעולה זה נוצר, בדרך לא טבעית, על-ידי אלקטרודות וכיום גם על-ידי אור.
השפעת האור על התא מתאפשרת בעזרת חלבונים הנקראים אופסינים (opsins) אשר מופעלים בטבע על-ידי אור ומביאים לפעילות חשמלית נוירולוגית- כמו למשל בעין.
השתלת אופסינים אלו על-פני תאים אחרים, למשל בתוך המוח, ואז באמצעות תכנותם כך שצבעים שונים של אור יפעילו אותם או ימנעו את הפעלתם, יכולים החוקרים לגרום להפעלת תאים ספציפיים במוח וללמוד עליו ועל מחלות הקשורות בו.
האם לארוז לך את ה-DNA?
תאי גזע הם תאים שלא עברו התמחות ולכן הם יכולים להיות שימושים מאוד ברפואת העתיד. מאידך, אם הם לא מתמיינים, הם יכולים לגרום לסרטן.
קבוצת מדענים ישראליים, אמריקאים וצרפתיים (בראשם פרופ’ משה אורן ופרופ’ איתן דומאני) חקרה את השינויים האפיגנטיים אשר מתרחשים באריזת ה-DNA וגילתה מנגנון מולקולרי חדש אשר גורם לתא גזע להיהפך לתא סרטני.
החוקרים מצאו שעל מנת שתופעל קבוצת גנים ארוכה, אשר תביא להתמיינות נכונה של התא, מספר מרכיבים באריזת ה-DNA צריכים להיות מסומנים על-ידי תג הקרוי יוביקוויטין.
הצלחת תיוג זה קשורה בפעילותם של שני אנזימים- RNF20 אשר מגביר את התיוג של התג ו-USP44 אשר מפריע לסימון. החוקרים גילו שרק כאשר קיים תפקוד תקין של שני האנזימים הללו, הא מתמיין כיאות ונמנעת הפיכתו לתא סרטני.
הדבר יכול להסביר הימצאות רבה יותר של אנזים אחד על חשבון השני במספר סוגים של סרטן, כמו בסרטן הערמונית ובסרטן השד.