אפילפסיה נגרמת בעקבות פעילות חשמלית מוגברת במוח. הטיפול בה הוא לרוב תרופתי, אם כי התרופות אינן עוזרות לכולם, וגם לאלו שהם עוזרות- לא תמיד הם מצליחות למנוע את ההתקפים אשר מאפיינים את המחלה.
מחקר חדש, אשר נעשה על עכברים, הראה שהשתלה חד-פעמית של תאים עובריים, שמקורם בחלק הגחוני של המוח הגדול, אל תוך ההיפוקמפוס, איזור דומיננטי בהתקפי האפילפסיה, יכולה למנוע את הופעת ההתקפים או להחליש אותם במידה ניכרת.
פתרון שכזה, במידה ויגיע לניסויים בבני אדם, יכול להביא מזור לחולי אפילפסיה רבים אשר איכות חייהם נפגעת בצורה דרסטית ולאפשר להם חיים תקינים.

מבוסס על ידיעתו של ליאור שמיר, עיתון גלילאו מ”ס 179, ע”מ 13.

קישור לידיעה-אתר גלילאו

קישור לידיעה- אתר Nature

קצת על אפילפסיה

רעיון השזירה הקוונטית טוען שחלקיקים יכולים להיות מקושרים ביניהם ללא תלות במרחק שביניהם וללא קשר למהירות האור, כך שכאשר מבצעים מדידה על חלקיק אחד, יכולים לדעת איזו מדידה יציג החלקיק האחר. לאחר המדידה החלקיקים כבר לא שזורים זה בזה.
מחקר חדש בראשותו של פרופ’ חגי אייזנברג ותלמיד המחקר אלי מגידיש מהאוניברסיטה העברית הצליח להדגים מצב שזור של שני פוטונים שלא היו מרוחקים במרחב אלא בזמן. החלקיק הראשון נמדד וחדל להיות עוד לפני שנוצר החלקיק השני השזור אליו.
ניסוי זה אינו מאפשר כמובן יכולת ידיעה לגבי העבר או העתיד, כיוון שמי שמודד חייב לקבל מסר קלאסי, משמע מסר שעומד במהירות האור, על מנת לפרש את התיאור הפיזיקלי של הפוטון הראשון.

מבוסס על ידיעתה של תמר רבינוביץ’, עיתון גלילאו מ”ס 180, ע”מ 52.

קישור לידיעה- האוניברסיטה העברית

מהי שזירה קוונטית?

הספר “בתוככי הרייך השלישי” הוא ספר יחסית ארוך לקריאה. הוא כתוב בפונט קטן ומספר העמודים שלו עובר את ה-500. למרות הקשיים הללו, הספר ריתק אותי ברוב הזמן.

הספר הוא בעצם ביוגרפיה שאותה כותב אלברט שפאר, האדריכל של היטלר ובהמשך מיניסטר החימוש שלו, כאשר הוא מרצה את עשרים שנות המאסר שלו בכלא שפנדאו שבמערב ברלין.

בספר הזה מספר שפאר את קורותיו מאז עלייתו של היטלר לשלטון ועד למשפטי נירנברג ואת קורותיו של היטלר ומה שנעשה בצמרת המפלגה הנאצית לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה.

הספר עמוס פרטים ומשקף את אופיו הטכנוקרטי של שפאר. בתחילתו מסופר הרבה על אדריכלות, מקצועו של שפאר ותחביבו של היטלר (תחביב שלא הצליח להפוך למקצוע). הוא למשל מספר שהלך חייו של היטלר היה של אמן, של אדם שרוב הזמן די התבטל ופרצי העבודה שלו נבעו מהשראות רגעיות.

לאחר ששפאר ממונה למיניסטר החימוש, מסופר על מה שקורה עם היטלר בזמן המלחמה ואז הספר מתחיל לעניין הרבה יותר. בין השאר מוזכרים אנשי הלשכה של היטלר- ביניהם בורמן, גרינג, הימלר- והתככים אשר מלווים את התנהלותם בינם לבין עצמם ובינם לבין היטלר. היטלר הוא הפוסק הראשי כשהדרך להטיית דעתו עוברת בכל מיני תחבולות.

שפאר מציג בצורה יפה את אישיותו של היטלר, את כוחו המהפנט מול האשליות שבהם הוא שקע במיוחד בסיומה של המלחמה. את ריקנותו הפנימית משוללת הרגש, אולי גם מקור עוצמתו.

הוא למשל טוען שמקור השפעתו של היטלר היה בזכות האמונה החזקה בעצמו, בזכות יכולתו להשלות את עצמו ואז למשוך אחרים אל תוך האשליה הזו, מה שגם גרם לשיגעון גדלות, למלחמה ולמות מאות אלפי אנשים על מזבח הנאמנות אליו.

מתיאוריו אפשר לקלוט גם את האבסורדיות של ניהול דיקטטורי שבו אדם שאינו מבין במהלכי מלחמה, מנהל את המלחמה ואין עליו חולקים. לדעתו אחת הסיבות שגרמניה הפסידה במלחמה היא צורת ניהולה על-ידי היטלר.

מאידך, לדעתי שפאר פחות מצליח לתאר את עצמו ואת עלילותיו, או לוקה בתיאור חסר או לא מדויק על מנת למצוא חן בעיני הקוראים או על מנת להוציא אותו בצורה טובה. למשל, השואה היהודית מוזכרת אולי בשתי שורות בספר, למרות שידוע ששפאר היה במחנה ריכוז וצולם עם אבירים מזי רעב. הוא מספר גם על יחס חיובי ואפילו ידידותי של קצינים בריטיים ואמריקאים בתחנות לפני נירנברג, כשכאן ניכר בעיני ההתייחסות לפן מסוים והדגשתו יתר על המידה.

לסיכום ספר שיכול בהחלט לרתק, אם כי עמוס גם פרטים שמנפחים אותו יתר על המידה.

כותב הסקירה- עופר בן חורין, [email protected]

המדענים מחפשים תשובה לשאלה מדוע לפני מיליארדי שנים היו בכדור הארץ תנאים נוחים להיווצרות של חיים ואילו כיום הם אינם.
מחקר אמריקאי חדש אשר בוצע באוניברסיטת דרום פלורידה בראשותו של פרופ’ מתיו פאסק, ביצע תיעוד של קיום הזרחן באבנים מעידן האדן ומעידן הארכאיקון, לפני כ-3.5 מיליארד שנים, והראה שהזרחן היה נפוץ מאוד בתקופה הזו. המדענים סבורים שאותו זרחן הגיע לכדור הארץ בתוך בעזרת מטאוריטים, כשהוא עטוף במינרליים.
זרחן זה יכול היה להיכנס כמרכיב לתרכובות אורגניות ולספק האנרגיה הדרושה לשם יצירת מוליקולות שיצרו את החיים על פני כדור הארץ.

קישור לידיעה- אתר sciencedaily

מהו הזרחן?

מחלת השפעת היא מחלה אשר עולה למשק כסף רב. כמו כן היא לעיתים מסכנת חיים, בייחוד מגפות השפעת האחרונות כדוגמת שפעת החזירים ושפעת העופות.
מחקר חדש של האוניברסיטה העברית בראשות פרופ’ עופר מנדלבוים והדוקטורנט יותם בר-און מגלה שנגיף השפעת מסוגל להתחמק מפעילותם של תאי ההרג הטבעיים בגופנו בזכות חלבון אשר נקרא נוראמינידאז.
חלבון הנוראמינידאז, מעבר לכך שהוא עוזר לנגיף להתפשט ולהגיע למערכת הנשימה, הוא גם מנטרל את הקולטנים על-פני תאי ההרג וכך מונע מהם לאתר את נגיפי השפעת.
בעקבות גילוי זה, מציעים החוקרים להתמקד בתרופות אשר מחזקות את פעילות תאי ההרג ולא בתרופות אשר מתמקדות בנוראמינידאז ואשר יכולות להביא לעמידותם של הנגיפים.

מבוסס על ידיעתה של תמר רבינוביץ’, עיתון גלילאו מ”ס 179, ע”מ 50-51.

קישור לידיעה- האוניברסיטה העברית

קצת על נגיף השפעת