התוספתן (או אפנדיציט באנגלית) נחשב לשייר מהעבר שלנו אשר כיום הוא מיותר, יכול להזדהם ואז יש צורך בניתוח להסרתו.
מחקרים אחרונים, ביניהם מחקר של ג’יימס גרנדל וביל פרקר מגלה שאולי יש בכל זאת צורך בתוספתן בגופנו. מחקרים אלו מגלים שהתוספתן משמש כבית גידול לחיידקים מועילים במעיים. בית גידול זה מהוה מעיין מחסן לשעת חירום-משמע שאם נחלה במחלה אשר תפחית את החיידקים הטובים במערכת העיכול שלנו, החיידקים בתוך התוספתן יוכלו לפצות על כך.
מחקר אחר, התומך בהנחה זו, מגלה שלחולים חסרי תוספתן יש סיכוי גדול יותר לפתח מחלות מעיים חוזרות אשר נגרמות על-ידי חיידק C.diff. חיידק זה, באופן טבעי, לא מסוגל להתחרות בחיידקי המעיים הטובים, אך כאשר הם מתמעטים, הוא יכול לגרום למחלות מעיים.
מחקרים אלו מרמזים על סוג של סימביוזה של החיידקים הטובים לבין גופנו, כאשר התוספתן נותן להם מקום להתרבות ולשרוד והם עוזרים לגוף בעת הצורך.
מחבר: עופר בן חורין
גלקסיות תאומות לשביל החלב
גלקסית שביל החלב היא חלק מקבוצת גלקסיות אשר נקראת “הקבוצה המקומית”. מקיפים אותה שני גלקסיות ננסיות, אשר נקראות “ענני מגלן” (ענן המגלן הגדול וענן המגלן הקטן) אשר גם שייכות לקבוצה המקומית.
לאחרונה התגלה שקיימות גלקסיות נוספות אשר מאוד דומות בסביבתן לגלקסיית שביל החלב, דבר שנחשב עד היום לנדיר מאוד.
במהלך סקירת סביבתן של גלקסיות רבות, התגלה ש-3% מהגלקסיות, אשר דומות לשביל החלב, מוקפות גם הם על ידי גלקסיות קטנות כמו ענני מגלן, כשמתוך אלו שתי גלקסיות תאמו באופן כמעט מוחלט לגלקסיית שביל החלב.
אופטוגנטיקה- השפעת אורות על הנוירונים במוח
אופטוגנטיקה היא שיטה חדשה אשר בה מופעלים נוירונים במוח בעזרת אור.
תאי הנוירונים שלנו מופעלים בעזרת שינויים אלקטרו-כימיים אשר פותחות תעלות יונים בקרום התא ויוצרות זרם חשמלי אשר מכונה פוטנציאל פעולה.
פוטנציאל פעולה זה נוצר, בדרך לא טבעית, על-ידי אלקטרודות וכיום גם על-ידי אור.
השפעת האור על התא מתאפשרת בעזרת חלבונים הנקראים אופסינים (opsins) אשר מופעלים בטבע על-ידי אור ומביאים לפעילות חשמלית נוירולוגית- כמו למשל בעין.
השתלת אופסינים אלו על-פני תאים אחרים, למשל בתוך המוח, ואז באמצעות תכנותם כך שצבעים שונים של אור יפעילו אותם או ימנעו את הפעלתם, יכולים החוקרים לגרום להפעלת תאים ספציפיים במוח וללמוד עליו ועל מחלות הקשורות בו.
האם לארוז לך את ה-DNA?
תאי גזע הם תאים שלא עברו התמחות ולכן הם יכולים להיות שימושים מאוד ברפואת העתיד. מאידך, אם הם לא מתמיינים, הם יכולים לגרום לסרטן.
קבוצת מדענים ישראליים, אמריקאים וצרפתיים (בראשם פרופ’ משה אורן ופרופ’ איתן דומאני) חקרה את השינויים האפיגנטיים אשר מתרחשים באריזת ה-DNA וגילתה מנגנון מולקולרי חדש אשר גורם לתא גזע להיהפך לתא סרטני.
החוקרים מצאו שעל מנת שתופעל קבוצת גנים ארוכה, אשר תביא להתמיינות נכונה של התא, מספר מרכיבים באריזת ה-DNA צריכים להיות מסומנים על-ידי תג הקרוי יוביקוויטין.
הצלחת תיוג זה קשורה בפעילותם של שני אנזימים- RNF20 אשר מגביר את התיוג של התג ו-USP44 אשר מפריע לסימון. החוקרים גילו שרק כאשר קיים תפקוד תקין של שני האנזימים הללו, הא מתמיין כיאות ונמנעת הפיכתו לתא סרטני.
הדבר יכול להסביר הימצאות רבה יותר של אנזים אחד על חשבון השני במספר סוגים של סרטן, כמו בסרטן הערמונית ובסרטן השד.
למה בדיוק התכוון בנימין נתניהו בשרטוטו באו”ם?
על מנת לייצר פצצת אטום יש צורך אספקה גדולה של אורניום ובזיקוק שלהם.
99.3% מהאורניום בטבע הוא איזוטופ האורניום 238 (משמע שיש לו 92 פרוטונים ו-146 ניטרונים בגרעין) ואילו רק 0.7% הוא איזוטופ האורניום 235 (בעל 92 פרוטונים, אך רק 143 ניטרונים בגרעין)– כשהוא האיזוטופ הנדרש לייצור פצצת אטום.
הדרך להפריד ביניהם היא לנצל את זה ש-235 קל באחוז יותר מ-238 (בגלל שיש לו פחות ניטרונים). במלחמת העולם השנייה עשו זאת בעזרת פעפוע גזי- משמע הפיכת האורניום לגז ואז הרצתו בצינורות של מאות קילומטרים כשה-235 מגיע יותר מהר ואותו אוספים. כך מבצעים את התהליך עד שמגיעים מריכוז של 0.7% לאורניום מועשר שריכוז ה-235 הוא 90% ואז הוא מתאים לייצור פצצה גרעינית. פעפוע גזי דורש אנרגיה אדירה להנעת הגז.
טכנולוגיה חדשנית יותר משתמשת בצנטריפוגות אשר מסובבות מבחנות המכילות אורניום במהירות אדירה של 100,000 סיבובים לדקה כשהאורניום 238 שוקע לתחתית וה-235 נאסף מלמעלה (יותר מ-50% מהעשרת האורניום משומש בדרך זו מאחר שהיא יותר חסכונית בחשמל).
1000 צנטריפוגות אשר פועלות במשך שנה יכולות להספיק להפקת די אורניום מועשר לצורך ייצור פצצת אטום אחת.
טכנולוגיה חדשה ששוכללה על-ידי האוסטרליים היא שימוש בקרן לייזר מדויקת, אשר מנצלת שינוי זעיר באנרגיה בין קליפות האלקטרונים של אורניום 235 ואורניום 238 ועוקרת אלקטרונים מקלפיה של אורניום 235 בלבד. היינון הזה מאפשר להפריד בקלות את האורניום 235 מהאורניום 238.
בשנת 1975 גנב מהנדס אטום בשם א’ ק’ חאן שרטוטים של מתקן צנטריפוגה ומרכיבים של פצצת אטום מהולנד ומכר אותם לממשלת פקיסטן, עיראק, איראן, קוריאה הצפונית ולוב- ומכאן התחיל כל הבלגן…
תאי גזע מהשלייה מצילים חיים בפעם השנייה
חברת פלוריסטרם הישראלית היא חברה אשר יושבת בחיפה ואשר מפתחת תאי גזע אשר מקורם בשלייה של נשים לאחר לידה (תאי PLX). תאים אלו הצילו, בפעם השנייה, את חייה של חולה בסרטן הלימפומה אשר סבלה מחוסר מוח עצם (כשבפעם הראשונה הם הצילו את חייה של ילדה בת 7 מרומניה).
טיפולים אלו מוגדרים כטיפולי חמלה, אשר ניתנים רק כשאין ברירה אחרת, מאחר שחברת פלוריסטרם עדיין לא סיימה את שלב הניסויים בבני אדם.
תוצאות המקרה הזה מראות שתאי הגזע מהשלייה היו יעילים במצב של פגיעה קשה במוח העצם ולאחר השתלת מוח עצם. כך תאי הגזע פעלו באמצעות גירוי של התאים שהושתלו לפני מספר חודשים.
תאי הגזע מהשלייה, מעבר לעידוד צמיחת מוח העצם, נמצאו גם יעילים לטיפול בטרשת עורקים בגפיים התחתונות ולפגיעות מוח עצם כתוצאה מקרינה.
אלכוהול כמאפשר אינטראקציה חברתית טובה יותר
לשתיית אלכוהול בכמות רבה חסרונות רבים, כמו ביטויי אגרסיביות מילולית ופיזית, גרימת תאונות דרכים ונזקים גופניים. מאידך, במחקר חדש שנעשה על-ידי מייקל סאייט (Sayett), התברר ששתיית אלכוהול מתונה משפרת אינטראקציה חברתית בין אנשים שלפני כן היו זרים לגמרי אחד לשני.
במהלך הניסוי חולקו הנבדקים לשלושה קבוצות. הקבוצה הראשונה קיבלה לשתות משקה אלכוהוליסטי, הקבוצה השנייה שתתה משקה דמה והקבוצה השלישית קיבלה לשתות מיץ רגיל. במהלך השתייה נבדקו האינטראקציות בין הנבדקים ונמצא שאצל אלו ששתו את השתייה האלכוהוליסטית, האינטראקציה החברתית היתה טובה יותר.
בניסוי הנוכחי האינטראקציה נבדקה, בין השאר, בעזרת מה שנקרא חיוכי דושאן (Duchene Smiles), שהם חיוכים אמיתיים, חיוכים “מכל הלב”. חיוכים אלו, אשר מבוטאים בתנועות של שרירי העיניים והפה, נוצרים כאשר אנשים חשים שמחה או הנאה אמיתית. כמו כן נמדדה האינטראקציה על-ידי מה שנקרא “דיבור תואם”, מצב שבו דיברו חברי הקבוצה בצורה זורמת, בזה אחר זה.
מבוסס על כתבתה של מרים דישון-ברקוביץ, עיתון גלילאו מס’ 169, ע”מ 68-69.
בניינים עם חלונות סולריים
תאים סולריים נמצאים כבר כיום על בנינים ומייצרים חשמל בכמות יחסית קטנה. לאחרונה חברת סטארט-אפ אמריקאית בשם New Energy Technologies הציגה את טכנולוגיה ה-SolarWindow .
בטכנולוגיה זו, חלונות ומשטחי זכוכית של גורדי שחקים ובנינים מרוססים בתאים סולריים אורגניים דקים ובעזרת המרת אנרגית אור השמש לחשמל, מספקים את צרכי החשמל של הבניין כולו.
עד היום נעשו ניסיונות קודמים כאלו עם תאים סולריים אורגניים, אך התברר שנצילותם ביחס לתאים סולריים המבוססים על סיליקון, היא נמוכה מאוד. מאידך, יכול להיות שתאאותה חברת סטארט-אפ הצליחה לייצר תאים בעלי נצילות גבוהה יותר, מה שיגרום למהפכה עולמית בתחום אספקת החשמל.
מבוסס על ידיעתו של עידו גנוט, עיתון גלילאו מס’ 169, ע”מ 14.
פיתוח חדש- ננוטכנולוגיה סופחת וירוסים
וירוסים הם אויבים קשים לגוף האדם. התרופות הקיימות אינם מצטיינות בטיפול ומגפות וירליות, כמו מגפת הסארס, שפעת העופות, שפעת החזירים, איידס ומחלות, כמו גם מחלות וירליות כמו כלבת, הרפס והפטיטיס מסוג C, קשות מאוד למיגור.
חברת Vecoy Nanomedicines היא חברה ישראלית אשר טומנת במחקריה הבטחה לתרופה חדשה כנגד וירוסים. אם עד היום תרופות תקפו את הווירוסים לאחר שהתמקמו בתוך תאי הרקמה, החברה פיתחה רעיון שבו ננו-חלקיקים אשר מוכנסים לתוך הרקמה, מתחזים לתאים אמיתיים ומושכים אליהם את הוירוסים לפני שחדרו אל התאים. מרגע שווירוס נקלט לתוך ננו-חלקיק שכזה הוא נכלא ומושבת.
כיום החברה בשלב התחלתי של ניסויים בתרביות תאים וחרקים, כך שלאחר גיוס מימון ולאחר ניסויים רבים נוספים, כנראה שרק בשנת 2025 תצא תרופה לבני האדם אשר מבוססת על מנגנון זה.
מבוסס על כתבתה של סמדר סלטון, עיתון גלילאו מס’ 169, ע”מ 66-67.
למה הטרמיטים מתאבדים?
הטרמיטים הם חרקים חברתיים אשר קרובים סיסטמית יותר לתיקנים מאשר לנמלים. מאידך המבנה החברתי שלהם מורכב ממלכה, מלך, פועלים וחיילים. שיטות ההגנה של החיילים הצעירים הם בעזרת לסתות נשיכה והתזת חומרים רעילים על האויבים. מאידך טרמיטים מבוגרים יותר מתפוצצים על האויב ומכסים אותו בנוזל קטלני.
לאחרונה צוות מחקר בראשות ייבס רויסן (Roisin) מאוניברסיטת בריסל הצליח להדגים שמקורו של החומר הקטלני הינו גבישי תרכובות נחושת כחולים, אשר נמצאים בזוג בלוטות בבטן הטרמיט. כאשר הטרמיט מתפוצץ, הגבישים מתערבבים עם רוק הטרמיט ונוצרת תרכובת קטלנית ודביקה אשר ניתזת על תוקפיו.
רויסן ועמיתיו גילו שככל שהטרמיט מזדקן, כך הצבתות שלו נשחקות ובמקביל גבישים אלו גדלים ונעשים כחולים יותר. התפתחות הגבישים הללו באה במקביל לנטייה הגוברת של טרמיטים מבוגרים להתאבד לטובת הקן וכך מותם אינו לשווא.
מבוסס על ידיעתו של נעם לוויתן, עיתון גלילאו מס’ 169, ע”מ 11.