שימוש בקסדה חכמה אצל טייסים ואף לוחמי חי”ר הינה דבר שהופך נפוץ יותר ויותר. היא מאפשרת לקבל תמונת מצב על הקרב, לשפר תקשורת וכיוצא בזה. לאחרונה חשפה “אלביט מערכות” (Elbit Systems) מערכת תצוגת קסדה חכמה ללוחמים ברכבים קרביים משוריינים (רק”מ), כולל טנקים, אשר מאפשרת לראות את סביבת הטנק ב-360 מעלות גם כאשר המדפים סגורים.
בזמן מלחמה, הטנק או הנגמ”ש מנווטים לעיתים בשטח קשה החשוף לאש צלפים, פגזי טנקי אוייב ומרגמות. מפקד הכלי נדרש להימצא לעיתים עם ראשו בחוץ, כאשר המדף שלו פתוח, מה שמסכן אותו ואת שאר אנשי הצוות לא מעט. המערכת, אשר נקראת IronVision, הוצגה בתערוכת יורוסאטורי בפריז ומיועדת לשימושם של מפקדים ונהגים של רכבים משוריינים הלוחמים במדפים סגורים. היא מעניקה תמונה היקפית מלאה של העולם החיצון בצבע, ברזולוציה גבוהה ובכל מזג האוויר ביחד עם תמונת שו”ב (מערכת שליטה ובקרה).
הכנסת הקסדה החכמה והמערכת לשירות פעיל, בעזרתם של מדריכים/ות, תאפשר ללוחמים לדעת יותר על שדה הקרב, לקבל החלטות באופן מושכל וכל זאת תוך שמירה על בטיחות אנשי הצוות.

 

קישור לידיעה- אתר defense-update

סרטון המדגים את יכולות IronVision- אתר YouTube

 

הידיעה מפורסמת באישור משרד הביטחון

זכויות התמונה שמורות למוזיאון "יד ושם"
זכויות התמונה שמורות למוזיאון “יד ושם”

בזמן מלחמת העולם השנייה, אסר היטלר על ייצור של נשק ביולוגי. מאידך עדויות שהצטברו לאחרונה על המכון האנטומולוגי, אשר היה ממוקם במחנה הריכוז דכאו ליד העיר דכאו בגרמניה, מעידות על כך שהנאצים ניסו לבדוק אם היתושים המעבירים את טפיל המלריה יכולים לשמש כנשק ביולוגי.
את הסברה הזו העלה ד”ר קלאוס ריינהרט מאוניברסיטת טובינגן בגרמניה, כאשר טען שהמכון האנטומולוגי לא רק התעסק במחלת הטיפוס (שחיידקי ה-
Rickettsia הגורמים אותו עוברים לאדם על-ידי חרקים, למשל כינים) אלא גם בחן את יכולת ההישרדות של יתושים אשר נושאים בתוכם את טפיל המלריה
(יצור חד-תאי בשם פלסמודיום)- זאת במטרה להשתמש בהם כנשק ביולוגי.
מיקום הניסויים היה במחנה הריכוז דכאו מאחר ששם היו יכולים הנאצים לבצע ניסויים על אסירים.

 

קישור לידיעה-אתר הידען

קישור לידיעה המקורית-אוניברסיטת טובינגן

קצת על לוחמה ביולוגית

על מנת לייצר פצצת אטום יש צורך אספקה גדולה של אורניום ובזיקוק שלהם.
99.3% מהאורניום בטבע הוא איזוטופ האורניום 238 (משמע שיש לו 92 פרוטונים ו-146 ניטרונים בגרעין) ואילו רק 0.7% הוא איזוטופ האורניום 235 (בעל 92 פרוטונים, אך רק 143 ניטרונים בגרעין)– כשהוא האיזוטופ הנדרש לייצור פצצת אטום.

הדרך להפריד ביניהם היא לנצל את זה ש-235 קל באחוז יותר מ-238 (בגלל שיש לו פחות ניטרונים). במלחמת העולם השנייה עשו זאת בעזרת פעפוע גזי- משמע הפיכת האורניום לגז ואז הרצתו בצינורות של מאות קילומטרים כשה-235 מגיע יותר מהר ואותו אוספים. כך מבצעים את התהליך עד שמגיעים מריכוז של 0.7% לאורניום מועשר שריכוז ה-235 הוא 90% ואז הוא מתאים לייצור פצצה גרעינית. פעפוע גזי דורש אנרגיה אדירה להנעת הגז.

טכנולוגיה חדשנית יותר משתמשת בצנטריפוגות אשר מסובבות מבחנות המכילות אורניום במהירות אדירה של 100,000 סיבובים לדקה כשהאורניום 238 שוקע לתחתית וה-235 נאסף מלמעלה (יותר מ-50% מהעשרת האורניום משומש בדרך זו מאחר שהיא יותר חסכונית בחשמל).
1000 צנטריפוגות אשר פועלות במשך שנה יכולות להספיק להפקת די אורניום מועשר לצורך ייצור פצצת אטום אחת.

טכנולוגיה חדשה ששוכללה על-ידי האוסטרליים היא שימוש בקרן לייזר מדויקת, אשר מנצלת שינוי זעיר באנרגיה בין קליפות האלקטרונים של אורניום 235 ואורניום 238 ועוקרת אלקטרונים מקלפיה של אורניום 235 בלבד. היינון הזה מאפשר להפריד בקלות את האורניום 235 מהאורניום 238.

בשנת 1975 גנב מהנדס אטום בשם א’ ק’ חאן שרטוטים של מתקן צנטריפוגה ומרכיבים של פצצת אטום מהולנד ומכר אותם לממשלת פקיסטן, עיראק, איראן, קוריאה הצפונית ולוב- ומכאן התחיל כל הבלגן…

קצת על האורניום

איך פועלת פצצת ביקוע גרעיני (פצצת אטום)