אם נבקר בגן החיות, נראה שלרוב בעלי החוליות שם ישנו זנב, המהווה את קצה עמוד השדרה. זנב זה משמש למתן יציבות, גירוש זבובים, שחייה, אחיזה (כמו אצל הקופים), תעופה ואף להגנה. אצל בני האדם התנוון הזנב המקורי לכדי מה שנקרא “עצם הזנב” (Coccyx). הזנב עדיין נמצא אצל עוברים אנושיים בשבועות הראשונים לקיומם ואז מתנוון (ויש גם אנשים בעלי מוטציות גנטיות נדירות מאוד שהזנב נשאר אצלם, כמו צ’נדרה אורם ממערב בנגל שהתהדר בזנב בעל אורך של 33 סנטימטרים), אך מה היה קורה אם היו מלבישים על האדם זנב מלאכותי.

חוקרים מאוניברסיטת קיאו (Keio) ביפן ערכו תצפיות על זנבותיהן של סוסוני ים ויצרו זנב מלאכותי, אשר מורכב מארבעה שרירים מלאכותיים המונעים על-ידי אוויר דחוס, ונשלטים על-ידי מערכת פיקוח. הזנב עשוי מחוליות פלסטיק המאפשרות תנועה לכיוונים שונים תוך שמירה על איזון מכסימלי. המטרה של זנב זה הינה לשפר את שיווי המשקל של האדם הלובש אותו, לעזור בטיפוס, לסייע בהרמת משאות כבדים ועוד (ראו בסרטון בקישורים מטה את הזנב בפעולה).

המצאה זו מצטרפת לשלל המצאות אחרות, אשר מחקות מבנים של בעלי חיים בטבע (תחום מחקר אשר נקרא ביומימטיקה) ויכולה לשפר את יכולת התנועתיות ושיווי המשקל של מטופלים במצבי חולי שונים.

קישור לידיעה באנגלית על הפיתוח החדש

קישור לסרטון המסביר כיצד עובד הזנב המלאכותי

קצת על הביומימטיקה

אחד מהקשיים של ילדים עם אוטיזם (תסמונת קנר) היא הקושי שלהם להבין רמזים חברתיים. קושי זה מאפיין את רוב הספקטרום, בין השאר גם את אלו בקצה העליון שלו. מאמר חדש שפורסם ממש לאחרונה בכתב העת NPJ Digital Medicine, חקר את יכולתה של אפליקציה לסמרטפונים המבוססת על משקפי גוגל  (Google Glass), לעזור לזיהוי הבעות פנים אצל ילדים אוטיסטים בשיתוף פעולה עם הוריהם.

במהלך המחקר, צוידו 14 משפחות במשקפיים חכמים למשך כ-10 שבועות, כאשר כל משפחה הכילה ילד אוטיסט בגילאי 3-17 שנים. המשפחות השתמשו במכשיר במשך לפחות שלושה מפגשים שבועיים בני 20 דקות כל אחד. במהלך מפגשים אלו ההורים הציגו לילד האוטיסט, תחת הנחייה מתאימה, שמונה הבעות פנים עיקריות  (אושר, עצב, כעס, גועל, הפתעה, פחד, הבעה ניטרלית ובוז), כאשר המשקפיים תיעדו את שדה הראייה ומסרו מידע ויזואלי וקולי על האינטראקציות הסביבתיות בהתאם למידע שנקלט באפליקציה.

האפליקציה השתמשה בשלוש גישות על מנת לשפר את יכולת הילדים לזהות הבעות פנים – “משחק חופשי”, בו התכנה מספקת לילד רמז בכל פעם שמזהה רגש בפניו של אדם בשדה הראיה; “נחש את הרגש”, בה ההורה מציג אחת משמונת הבעות הפנים שהוזכרו והילד מנסה לנחש את ההבעה, ו-“לכוד את החיוך”, שבה ילדים מספקים רמזים אודות הרגש שהם רוצים להפיק, עד שההורה מביע זאת.

תוצאות המחקר גילו שציוני הילדים במדד תגובתיות חברתית (SRS-2; Social Responsiveness Scale) השתפרו משמעותית. במדד זה ככל הציון גבוה יותר, כך מדובר בהפרעה חמורה יותר של אוטיזם והסתבר שהילדים ירדו בממוצע ב-7.38 נקודות במהלך תקופת המחקר. בשישה מתוך 14 הילדים, חומרת ההפרעה שלהם ממש ירדה מבחינה אבחונית, כך שמי שסווג כבעל הפרעה חמורה, סווג כרגע כבעל הפרעה בינונית, מי שסווג בדרגה בינונית עבר לדרגה קלה ומי שסווג בדרגה קלה עבר לתפקוד תקין. כמו כן 12 משפחות דיווחו על שיפור ניכר של עליה בקשר עין ושיפור בהתנהגות חברתית אצל הילד האוטיסט.

מחקר המשך של ניסוי זה כבר הושלם והפעם על אוכלוסייה של 74 ילדים. הצלחות בניסוים אלו יכולות לפתוח פתח ל”משחקים” בתוך המשפחה עם אביזרים טכנולוגים על מנת לשפר את מצבם של הילדים האוטיסטים, לא רק בתחומים חברתיים אלא גם בתחומי חיים אחרים.

קישור למאמר על המחקר- אתר nature

קצת על אוטיזם והפגיעה ביכולת זיהוי של רמזים חברתיים

בעיית האנרגיה בעולמנו הינה בעיה מורכבת ולא פשוטה לפתרון. כיום אנחנו מפיקים אנרגיה מדלק מאובנים (נפט, פחם וגז טבעי) ואנרגיה גרעינית. כמו כן בשנים האחרונות גוברת הפקת האנרגיה ממקורות אנרגיה מתחדשים כגון אנרגיית רוח, אנרגיית מים, אנרגיה מתהליכים ביולוגים ועוד.
לאחרונה פיתחו חוקרים מהמכון הטכנולוגי של ג’ורג’יה (Georgia Institute of Technology) בד שמצליח לאגור אנרגיה בו-זמנית גם משמש וגם מתנועה. בשנים האחרונות כבר צצו פיתוחים בהם הצליח בד לאגור מעט אנרגיה מתנועה, מאידך חידוש זה משפר את הפקת האנרגיה כיוון שהוא כולל גם הפקת אנרגיה משמש ויכול להוביל לפיתוח בגדים אשר יספקו אנרגיה להתקני מיחשוב לביש כדוגמת סמרטפונים, שעונים חכמים ועוד.
אגירת האנרגיה מתאפשרת בעזרת חיכוך שני חומרים במהלך תנועה ובעזרת תאים סולאריים זעירים המשולבים כחוטים שניתן לתפור אל בגד רגיל. בנוסף לכך הבד גמיש, קל משקל, עשוי מפולימרים פשוטים וזול. בניסוי אחרון לבדיקת הבד החדש, דגל התפור מבד זה שהונף במכונית נוסעת (תנועה) ביום שמש (אנרגיה סולארית), הצליח לטעון קבל סטנדרטי למתח של 2 וולט בתוך דקה.
אם אכן יצליחו הניסויים הבאים ועמידותו של הבד תוכח גם במזג אוויר לא נוח, ניתן יהיה לתפור אוהלים, וילונות, בגדים ועוד, ולהשתמש באנרגיה שהוא מייצר לשימושים רבים הדורשים מעט אנרגיה.

קישור לידיעה המקורית- אתר המכון הטכנולוגי של ג’ורג’יה

קישור לידיעה בעברית

קצת על מיחשוב לביש

מוח האדם הינו אחד האיברים החשובים, אם לא החשוב בגוף האדם ויש צורך לנטר אותו באופן קבוע לאחר פגיעות ראש, במהלך ניתוחי ראש ועוד, לשם בדיקת לחץ תוך-גולגלתי וכיוצא בזה. כבר שנים רבות, ציוד הניטור אינו מתחדש. הוא מגושם, עם חוטים המחוברים למוניטורים – מה שמקשה על תנועת החולה ותפקוד הרופא.
לאחרונה, שילוב פעולה מחקרי של אוניברסיטת אילינוי ובית הספר לרפואה באוניברסיטת וושינגטון, הצליח לפתח חיישן מוח בטוח לשימוש, הממוקם בתוך המוח, ואשר מסוגל להיספג ולהיעלם כליל לאחר ביצוע פעולתו. החיישן, אשר גודלו קטן יותר מחוד של עיפרון, עשוי מחומרים מיוחדים ומעביר באופן אלחוטי נתונים על טמפרטורה ולחצים במוח.
החיישן החדיש כבר נוסה בהצלחה על עכברושים והשלב הבא הינו שלב הניסויים בבני אדם. אם אכן יאושר לשימוש, ניתן יהיה לשלב חיישנים דומים באיברים אחרים בגופנו. פיתוח זה ואחרים מראים על הפוטנציאל הגדול הטמון בתחום הרפואה הביו-אלקטרונית בהקשר ליכולת לנטר את פעילות איברנו מבפנים.

קישור לכתבה על החיישן בעברית

קישור לכתבה על החיישן באנגלית

המאמר המלא באתר Nature