פעילות גופנית היא דבר מומלץ. היא תורמת לשמירה על משקל גוף בריא, צפיפות עצם גבוהה, כוח שריר, גמישות, חיזוק המערכת החיסונית, הפחתת דיכאון ועוד. מאידך מחקר סקירה חדש, אשר פורסם לאחרונה בכתב העת Alimentary Pharmacology and Therapeutics, מגלה שפעילות גופנית מאומצת עשויה להוביל לתסמינים גסטרואינטסינאליים (תסמינים הקשורים למערכת העיכול) ואף לפגוע במערכת העיכול.

במחקר הסקירה סקרו החוקרים חמישה מאגרי מידע על מנת לזהות פרסומים אשר קישרו בין פעילות גופנית מאומצת לסימני נזק במערכת העיכול כגון חדירות, תנועתיות יתר, אנדוטוקסמיה (רעלנים בדם אשר מקורם בדופנות התאים של חיידקים) והפרעות ספיגה. התברר שככל שהפעילות הגופנית היתה עצימה יותר ומשכה ארוך יותר, כך חלה עלייה במדדי הנזק למערכת העיכול שהוזכרו מעלה. בנוסף חלה עלייה גם בהפרעות אחרות כדוגמת ליקוי בהתרוקנות קיבה והאטת מעבר במעי דק.

חשוב לשים לב שמדובר אך ורק בפעילות מואצת בסטרס פעילות של לפחות שעתיים בצריכת חמצן מקסימאלית של 60% ומעלה, כאשר סטרס חום וריצה (כדוגמת מה שקורה לאלו שרצים מרתונים) החמירו את המצב. פעילות גופנית מתונה נמצאה כמומלצת גם לאנשים בריאים וגם לאנשים עם מחלת מעי דלקתית או הפרעות בתפקוד מערכת העיכול.  כמובן שיש לאשר מסקנת מחקר זה בעזרת מחקרים נוספים על מנת לראותה כקבילה.

קישור לסקירה על המחקר- אתר sciencedaily

קישור לתקציר המחקר עצמו- אתר onlinelibrary

פעילות גופנית הינה דבר מומלץ על-ידי רופאים רבים מאחר שהיא מהווה גורם מגן מפני מוות בכלל ומוות ממחלות לב בפרט, אבל האם עבודה פיזית בינונית עד קשה, כפי שמבצעים חלק מעובדי הצווארון הכחול, יכולה להוות תחליף לפעילות גופנית? זה היה נושאו של מחקר חדש שבוצע בראשותה של ד”ר שירה זלבר-שגיא, פרופ’ מנפרד גרין ותלמיד המחקר גיל הררי, מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה.
במחקר אורך, בו נאספו נתונים דמוגרפיים ובריאותיים במשך 22 שנים, השתתפו 4,819 גברים בני 70-20 מ-21 מפעלים בארץ. הנבדקים חולקו לשתי קבוצות- קבוצת אנשים שעבודתם דרשה מאמץ פיזי בינוני עד קשה (עובדי צווארון כחול), וקבוצת אנשים שעבודתם דרשה מאמץ קל או לא דרשה מאמץ בכלל (עובדי צווארון לבן). התברר ששיעור התמותה הכללית של עובדי הצווארון הכחול היה גבוה יותר יחסית לעובדי הצווארון הלבן, בעיקר כאשר הם לא ביצעו פעילות גופנית בשעות הפנאי (15.2% סיכון למוות). הסיכון הנמוך ביותר היה אצל עובדי הצווארון הלבן שביצעו עבודה פיזית קלה או לא ביצעו בכלל עבודה פיזית בעבודה וביצעו פעילות גופנית (4.84% סיכון למוות). תוצאות דומות התקבלו גם בהקשר לסיכון למוות ממחלות לב (פי 4 יותר סיכון לעובדי הצווארון הכחול שלא ביצעו פעילות גופנית בשעות הפנאי מול עובדי הצווארון הלבן שביצעו פעילות גופנית בשעות הפנאי).
הסיבה להבדלים אלו, לפי החוקרים, היא שלמרות ששתי הפעילויות הללו נחשבות לפעילויות גופניות, הפעילות הגופנית בשעות הפנאי משפרת תפוקה אירובית ומשתפת שרירים רבים יותר מפעילות פיזית מונוטונית במהלך העבודה- לכן המלצתם היא שגם פועלים בעבודות פיזיות יבצעו פעילות גופנית בשעות הפנאי.

מבוסס על כתבתו של אילן יבלברג, גלילאו מ”ס 203, ע”מ 45-44.

קישור לידיעה- אתר אוניברסיטת חיפה

קצת על פעילות גופנית ויתרונותיה

מאות אנשים  רצו היום את מרתון תל-אביב. בשנים האחרונות ההשתתפות במרתונים שכאלו אינה נחלתם הבלעדית של ספורטאים אלא גם של אנשים רבים מהישוב- למשל בארצות הברית בשנת 1976 היו רק כ-25,000 רצי מרתון, בעוד שב-2009 הגיע מספרם לכמעט חצי מיליון בני אדם.

מחקרים מדעיים רבים מוכיחים שספורט הוא דבר בריא ללב, אבל האם גם לרוץ כל כך הרבה זה עדיין בריא ללב?

מחקרים אחרונים מוכיחים שאימוני ריצה ארוכה במשך שעות, מעבר לפגיעה במפרקי וגידי הגוף (כמו באזורי הברכיים והגב), יכולים לפגוע גם בלב.
הסיכוי ללקות באירוע לבבי בזמן ריצת מרתון הוא נמוך מאוד (הסיבה שיש עלייה במקרים כאלו קשורה אך ורק לעלייה במספר הרצים), מאידך בדיקות דם שנעשו לאנשים לאחר שסיימו מרתון גילו אצל רובם רמות גבוהות של חומרים אשר מעידים על פגיעה בשריר הלב (בהתאם לרמות שנמצאים במצב של התקף לב). כמו כן בדיקות הדמיה גילו פגיעה ביכולת ההתכווצות של הלב, בעיקר בחדר ימין. ממצאים אלו, אשר לא תמיד קשורים ליכולת הגופנית של המתאמן, מאשרים שגם שריר הלב יכול להיפגע כאשר האדם מתאמץ מאמץ יתר.
ההסבר לפגיעה דווקא בחדר הימני של הלב נעוצה בכך שדפנות חדר זה הרבה פחות עבות מדפנות החדר השמאלי ולכן הלחץ שמפעיל הדם על דפנות החדר פוגע בסיבי השריר וגורם לתחילתו של תהליך דלקתי.

ההשפעות לטווח ארוך של פגיעה זו עדיין נחקרות וחשוב להדגיש שמסקנות המחקרים עדיין לא מאוד ברורות ויש מחקרים אשר נוגדים אותם, אך לטווח קצר, מחקר אשר עקב לאורך עשור אחרי משתתפי מרתון ברצלונה מצא ששיעור הפרעות הקצב הקלות, הקשורות לפגיעה בחדר ימני של הלב, היה פי ארבעה יותר מאנשים לא מאומנים. כמו כן בקרב רצי מרתון נמצא אחוז גבוה יותר של אנשים הסובלים מהצטלקות של שריר הלב.

אז מה כן בריא?- ריצה באופן מבוקר למשך כשעה מספר פעמיים בשבוע. ריצה כזו משפרת את סיבולת לב-ריאה, את תפקוד הלב ואת קוטר עורקיו. היא מורידה את הכולסטרול הרע, מגבירה את הכולסטרול הטוב וכך תורמת לאיכות ולהארכת תוחלת החיים בלי לגרום לנזק.

* כותב הידיעה איננו רופא.

למידע נוסף

האם ריצת מרתון בריאה ללב? – שי גרינברג

Running a marathon hard on heart – אתר sciencedaily

Acute cardiac effects of marathon running- אתר jappl