כאשר אנחנו טועמים מזון חלק מהטעם נקלט גם בעזרת קולטני ריח באף בעקבות הקשר בין החך לחלקו האחורי של האף (ולכן כשמצוננים קשה לחוש בטעמים).
חוקרים מאוניברסיטת מינכן שבגרמניה גילו שריחו של השוקולד- אשר מורכב מפולי קקאו טבעיים אשר עוברים התססה, ייבוש ואז קלייה- מורכב ממספר חומרים שריחם דומה לריח טוגנים, בשר צלוי, אפרסקים, שומן בקר, כרוב מבושל, זיעת אדם ועוד.
טועמים מקצועיים לא הצליחו להבחין בין שילוב החומרים הללו לבין טעמו של שוקולד. תחום זה שייך לתחום ה-sensomics, תחום אשר כולל איסוף הפרופיל של החומרים הכימיים האחראיים לכך שמזונות מסוימים יהיו בעלי ריח וטעם מסוימים.

קישור לידיעה

קצת על חוש הטעם והקשר שלו לריח

מחלת הסוכרת מורכבת משני סוגים. הסוג הראשון נקרא סוכרת נעורים ובו מע’ החיסון תוקפת את תאי הביתא של הלבלב אשר מייצרים אינסולין עד כדי השמדתם המלאה. מחסור בתאי ביתא קיים גם בסוכרת מבוגרים (אם כי הגורם כאן מורכב יותר). ללא אינסולין, תאי הגוף אינם מסוגלים לספוג את הגלוקוז מהדם ולהשתמש בו ליצירת אנרגיה ונותרים מורעבים. במקביל, הגלוקוז מצטבר בדם ועלול לגרום לכשל כלייתי ועיוורון. לכן חולי הסוכרת נאלצים להזריק אינסולין באופן תמידי.
מחקר של האוניברסיטה העברית איתר את המנגנון ליצירת תאי ביתא בלבלב.
במחקר זה התברר שישנו אנזים בשם גלוקוקינאז אשר עוזר לשכפול תאי הביתא. שימוש בתרופות הכוללות אנזים זה יכול להאיץ את התרבות תאי הביתא בלבלב ולהקל על תסמיני הסוכרת לסוגיה.

קישור לידיעה

קצת על הסוכרת

הגוף שלנו מסונכרן על-ידי שעון ביולוגי, אשר ממוקם באיזור ההיפותלמוס, של 12 שעות אור ו-12 שעות לילה. החיווי על האור מגיע אלינו דרך הרשתית של העין וגורם לגנים לקודד חלבונים מסוימים. השעון המרכזי הזה מווסת גם שעונים נוספים בגוף. מחקרים מראים ששינוי בשעות השינה, למשל בעקבות עבודה במשמרות לילה, מביא להשמנה, לעלייה במספר חולי הסוכרת ובמחלות הלב.
מחקר בעכברים שנעשה בתחילת שנה זו מדגים זאת וגם מראה השפעות מוחיות בעקבות שינויי הרגלי השינה הטבעיים. במחקר זה קבוצה אחת של עכברים חוותה אור יום של 12 שעות ולילה של 12 שעות בעוד שהקבוצה השנייה חוותה אור יום של 10 שעות וחושך של 10 שעות. המחקר גילה שהעכברים בקבוצה השנייה, על אף ההבדל הפעוט ביניהם, חוותה השמנה, עמידות לאינסולין (גורם עיקרי לפיתוח סוכרת מסוג 2) ושינויים בכושר הלמידה בעקבות התקצרות שלוחות העצב במוחם.

קישור לידיעה

קצת על השעון הביולוגי

מדענים פיתחו תולעי משי אשר טווים חוטי משי בשלל צבעי הקשת. הדבר מושג על-ידי הוספת חומר פלואורסצנטי זוהר למזונם הרגיל של תולעי המשי (עלי תות). חומר זה נספג בבלוטות המשי של הזחלים ואז פקעת המשי שטווה סביבו הזחל כבר בצבע הבד. כך אין צורך לצבוע את בדי המשי, תהליך יקר ומורכב.

קישור לידיעה

קצת על תולעי המשי

במהלך שנות חקר האבולוציה התגלו מספר מאובנים-כמו למשל מאובן בגודל חתול בית (שנקרא
“אידה”) בן 50 מיליון שנה שהתגלה בגרמניה ושהפלאונטולוגים (חוקרי מאובנים) טוענים
שהוא אבי-אבות סדרת הפרימטים (סדרה במחלקת היונקים שמורכבת בעיקר מקופים ובני-אדם)
וכמו האגיפטו-פיטקוס שהוא מאובן של קוף מצרי שחי לפני 35 מיליוני שנה.
הקופים הללו התפצלו לפני 15 מיליוני שנה לשימפנזים ומענף זה יצאו האוסטרלופיטקוסים  (הקוף
הדרומי), כמו המאובן “לוסי”, בת 3 מיליוני שנים שכבר יכלה ללכת זקוף. כמו כן התגלו
עוד שני מאובנים- הראשון הוא הומו-ארקטוס, לפני 1.6 מיליוני שנה, שהיה הראשון שעזב
את אפריקה ומין אחר בשם הומו-הביליס (האדם המיומן).
המאובן הבא שנמצא הוא ההומו-ספיינס, לפני כ-200 אלף שנה שמתפשט לרוב העולם. מספר מיניו נטמעים במהלך הזמן אל ההומו-ספיינס-ספיינס (האדם החושב).
לאחרונה נמצא כנראה המאובן אשר מחבר בין תקופת האוסטרלופיטקוסים לבין ה”זקוף” וה”מיומן” ובהמשך להומו ספיינס ולהומו ספיינס ספיינס.
שמה אוסטרלופיטקוס סדיבה והיא בת יותר משני מיליון שנה והיא נחשבת לצורת
הביניים בין האוסטרלופיקוס להומו.
האוסטרלופיטקוס סדיבה משלבת מרכיבים אנושיים וקופיים. היא בעלת מבנה כפות רגליים מותאם להליכה ולטיפוס. פרקיה נראים אנושיים אך העקב והשוק קופיים. האגן רחב כמו אגן אנושי וכנ”ל הידיים המותאמות לעבודה עם כלים (למרות שלא נמצאו כלים בסביבת המאובן).
קישור לידיעה

מאמר על האבולוציה של האדם

המאובנים החיידקים התגלו במערב אוסטרליה וחילוף החומרים שלהם אז היה מבוסס על גופרית ולא על חמצן (בדומה לאותם חיידקים אשר חיים כיום במזרקות גיאותרמיות תת-ימיות).
המאובנים המיקרוסקופיים מהווים עדות לקיומם של תאים וחיידקים שחיו בכדור הארץ לפני יותר
מ-3.4 מיליארד שנים. באטמוספירה אז היה חמצן מועט מכיוון שטרם התפתחו צמחים או אצות
כדי לבצע את תהליך הפוטוסינתיזה. האקלים בכדור הארץ היה אז חם, וולקני ואלים ולכן
החיידקים עשו שימוש שימוש בגופרית במקום חמצן (כפי שעושים גם כיום חיידקים באיזורים
מעוטי חמצן כמו במעיינות הידרותרמיים חמים שמעמקי האוקיינוסים).

לידיעה על המחקר

קצת על הגופרית והקשר שלה לתהליכים ביולוגיים