אין עוררין על כך שאם מעשנת או אב מעשן ליד האם כאשר היא בהריון אינם בריאים לעובר. מאידך מחקר חדש מגלה שגם כאשר האב או האם מעשנים לפני תחילת הריון האם, הם יכולים להזיק לעובר שהפרייתו עדיין לא התקיימה.
כבר במחקרים קודמים נמצא שבתאי זרע של מעשנים ישנם נזקים של פגיעה ב-DNA. במחקר זה נבדק ההבדל בין אם או אב מעשנים לגבי סוגי השברים ב-DNA, כאשר נבדק היחס בין שברים חד-גדיליים (שבהם פגום רק סליל DNA  אחד) ושברים דו-גדיליים (שבהם פגומים שני סלילי ה-DNA ואז יותר קשה לתקן את הנזק).
המחקר גילה שעישון האימהות השפיע על אחוז השברים הדו-גדיליים ואילו עישון האבות הגדיל גם את אחוז השברים החד-גדיליים וגם את אחוז השברים הדו-גדיליים. הפגיעה ב-DNA יכולה להיווצר בעזרת מנגנונים שונים כמו שינויים אפיגנטיים (למשל מתילציה) אשר משפיעים על התבטאות הגנים בעובר.

מבוסס על כתבתה של דינה וולדרסקי-באום, עיתון גלילאו מס’ 170, ע”מ 66-67.

קישור לידיעה- ifeel

מאמר המרכז את נזקי העישון

מחלת Soft Syndrome היא מחלת עור גנטית נדירה שבה הציפורניים והשיער מתפתחים באופן לא תקין וקומתם של הלוקים בה נמוכה במיוחד.
פרופ’ אלי שפרכר מהמרכז הרפואי בתל-אביב חשף ביחד עם פרופ’ סתווית שלו את הבסיס הגנטי של מחלה זו. החוקרים מצאו שהתסמונת נובעת מפגם בגן אשר מקודד חלבון בשם POC1A, חלבון אשר חוסר תקינותו גורם לתאי הגוף להתחלק לאט מאוד ולפגיעה במערכת Golgi בתא, אשר לה תפקיד חשוב בעיבודם והעברתם של החלבונים בתאים בגוף.
חשיפת הגן הפגום יכולה לאפשר איבחון טרום לידתי לתסמונת זו ואולי גם לפתוח פתח להבנה חדשה בדבר הקשרים בין העור למערכת השלד.

קישור לידיעה

התוספתן (או אפנדיציט באנגלית) נחשב לשייר מהעבר שלנו אשר כיום הוא מיותר, יכול להזדהם ואז יש צורך בניתוח להסרתו.
מחקרים אחרונים, ביניהם מחקר של ג’יימס גרנדל וביל פרקר מגלה שאולי יש בכל זאת צורך בתוספתן בגופנו. מחקרים אלו מגלים שהתוספתן משמש כבית גידול לחיידקים מועילים במעיים. בית גידול זה מהוה מעיין מחסן לשעת חירום-משמע שאם נחלה במחלה אשר תפחית את החיידקים הטובים במערכת העיכול שלנו, החיידקים בתוך התוספתן יוכלו לפצות על כך.
מחקר אחר, התומך בהנחה זו, מגלה שלחולים חסרי תוספתן יש סיכוי גדול יותר לפתח מחלות מעיים חוזרות אשר נגרמות על-ידי חיידק C.diff. חיידק זה, באופן טבעי, לא מסוגל להתחרות בחיידקי המעיים הטובים, אך כאשר הם מתמעטים, הוא יכול לגרום למחלות מעיים.
מחקרים אלו מרמזים על סוג של סימביוזה של החיידקים הטובים לבין גופנו, כאשר התוספתן נותן להם מקום להתרבות ולשרוד והם עוזרים לגוף בעת הצורך.

קישור לידיעה- אתר sciam

קצת על התוספתן

חברת פלוריסטרם הישראלית היא חברה אשר יושבת בחיפה ואשר מפתחת תאי גזע אשר מקורם בשלייה של נשים לאחר לידה (תאי PLX). תאים אלו הצילו, בפעם השנייה, את חייה של חולה בסרטן הלימפומה אשר סבלה מחוסר מוח עצם (כשבפעם הראשונה הם הצילו את חייה של ילדה בת 7 מרומניה).
טיפולים אלו מוגדרים כטיפולי חמלה, אשר ניתנים רק כשאין ברירה אחרת, מאחר שחברת פלוריסטרם עדיין לא סיימה את שלב הניסויים בבני אדם.
תוצאות המקרה הזה מראות שתאי הגזע מהשלייה היו יעילים במצב של פגיעה קשה במוח העצם ולאחר השתלת מוח עצם. כך תאי הגזע פעלו באמצעות גירוי של התאים שהושתלו לפני מספר חודשים.
תאי הגזע מהשלייה, מעבר לעידוד צמיחת מוח העצם, נמצאו גם יעילים לטיפול בטרשת עורקים בגפיים התחתונות ולפגיעות מוח עצם כתוצאה מקרינה.

קישור לידיעה- אתר הידען

קישור לאתר החברה

קצת על מוח העצם

גוף האדם מכיל שני סוגים של תאי גזע- תאי גזע עובריים אשר בהתמיינות הם הופכים לתאי הגוף השונים ונעלמים עם הבגרות, ותאי גזע של הרקמה שהם ספציפיים לרקמה (למשל תאי העור, השיער וכיוצא בזה) ותפקידם לחדש תאים ברקמות אלו. תפקוד תאים אלו יורד במהלך השנים ומקשה על הריפוי מפציעות.
מחקר בעזרת זבובי פירות (דרוזופילה) שנעשה על-ידי פרופ’ ליאן ג’ונס מאוניברסיטת סאלק בארצות הברית בשיתוף עם הילה טולדנו מאוניברסיטת חיפה גילה שככל שהגוף מזדקן, עולה כמותה של מוליקולת RNA  קטנה בשם let-7 במרכז הבקרה שמשגר את תאי הגזע של הרקמה לשם שיקומה. עלייה זו מביאה לדיכוי פעילות הגנים ובתפקוד תאי הגזע.
טיפולים שיעזרו לדכא את ייצורה של מוליקולה זו יוכלו להחזיר לאנשים מבוגרים את היכולת להתמודד עם פציעות ולהאריך חיים.

  • מבוסס על כתבתו של אילן יבלברג, עיתון גלילאו מ”ס 168, ע”מ 46.

קישור לידיעה- nature

מהו תא גזע?

חוקרים מהטכניון הצליחו לבנות רשת תלת ממדית של כלי דם מהונדסים אשר נותנים תמיכה לאיי לבלב (איי לנגרהנס- תאים אשר מייצרים אינסולין בלבלב).
עד היום השתלות של איי לבלב בגוף נחלו כישלון והסברה היתה שהדבר קורה בגלל בעיה איסכמית, משמע בעיה באספקת הדם לתאים אלו.
המחקר, בראשותה של פרופסור שולמית לבנברג ותלמידתה קרן פרנסיס, הראה שיצירת רשת תלת-מימדית שכזו שיפרה אצל עכבר את הישרדותם של התאים ואז שיפרה את יכולת הגוף להפריש אינסולין ולהתמודד עם מחלת הסכרת.

קישור לידיעה- אתר הטכניון

קצת על איי לבלב (או איי לנגרהנס)

file000721978020בעולם ישנה מגמה ליצור מוצרים אשר מתאימים ספציפית לאדם שצורך אותם.
חברת Eeshee cosmetics  הישראלית לקחה את הרעיון צעד קדימה בכך שהיא רוקחת ללקוחותיה קרם אישי בהתאם לצרכי עורם.
התהליך מתבצע בעזרת איבחון עור פני הלקוח, אשר מתורגם בעזרת אלגוריתמים מתמטיים לרכיבים הספציפיים ולכמויות המתאימות לרקיחת הקרם האישי, מתוך מאגר של כ-125 חומרי גלם טבעיים.
בעזרת התוכנה אשר מבוססת על תורת המשחקים מסוגלת החברה לרקוח 157 מיליון סוגי קרמים שונים ספציפיים אשר מתאימים לכל סוג עור.

 

*מבוסס על כתבתה של סמדר סלטון, עיתון גלילאו מ”ס 167, ע”מ 64-65.

 

קישור לאתר החברה

הגוף שלנו מתנהל בצורה סינכרונית. בשעה 6 בבוקר עולה קצב חילוף החומרים ואז צריך לקום, בשמונה בבוקר הורמוני המין מתקרבים לרמת שיא ואז יש לאהוב. בשעה שתיים בצהריים הרגישות לכאב יורדת ואז אפשר ללכת לרופא שיניים ועוד.
בגוף האדם קיימים שעונים צירקדיים (צירקדי פירושו “בערך יום”) אשר מתזמנים את קצב הלב, לחץ הדם, תיפקוד הכליות וכל דבר אחר בגוף.
השעון הצירקדי הראשי נמצא במוח ומסנכרן את השעונים הרבים בגופנו, שעונים שנמצאים בכל תא מתאינו אשר משפיעים על 15% מכלל הגנים שלנו, למשל תאי כבד מפרישים חלבון DBP פי 100 מאשר אחרי הצהריים.
אנשים ששעונים אלו משובשים אצלם, כמו אצל אנשים שעובדים משמרות, יכולים להביא לסוכרת, השמנת יתר, סרטן והזדקנות מוגברת.
השעון המרכזי במוח מתכוון מידי יום באמצעות המחזור היומי של אותות חיצוניים כמו חושך ואור. באיברים אחרים השעונים רגישים לזמני אכילה ולכן נראה שהם מקבלים אותות בהתאם למצבו המטבולי של התא.
לאחרונה התגלה על-ידי ד”ר אשר גד ממכון וייצמן, כשערך מחקר במעבדתו של פרופ’ אולי שיברלר, שחלבון בשם SIRT1 (אשר מקודד על-ידי גן SIRT1), אשר ממלא תפקיד מפתח בחילוף החומרים בתא, שולט גם בפעילות השעונים הצירקדיים. מכאן יכול להגיע הקשר בין הפעילות המטבולית של התא לשעון הצירקדי שבו.

*מבוסס על כתבתה של גליה אריאל, עיתון גלילאו מ”ס 167, ע”מ 44-45.

קישור לידיעה

שעונים ביולוגיים (צירקדיים) בגוף האדם

file000252322528מכשיר ה-fMRI הוא מכשיר, אשר מגלה אילו איזורים במוח מופעלים כאשר האדם מבצע פעולות או חושב על דברים מסוימים, על-ידי איתור כמות הדם המוזרמת אליהם. כאשר האדם חושב על הזזת רגליו, גם אם הוא לא מזיז אותם, מוזרם יותר דם אל האיזור במוח אשר אחראי על הזזת הרגליים.
את הרעיון הזה ניצל ד”ר דורון פרידמן, ראש המעבדה לחקר הווירטואליות במרכז הבינתחומי בהרצליה, בשיתוף פרופ’ רפאל מלאך ממכון וייצמן.
בניסוי שעשו, שכב סטודנט בשם אורי כהן במכשיר ה- fMRI והצליח להזיז רובוט בצרפת בעזרת חשיבה בלבד על פעולות שברצונו לעשות. המידע זרם דרך לווין מתוך מכשיר ה-fMRI אל מעבדת הרובוט בצרפת.
הרעיון הזה יכול להיות מיושם בתחומים שונים- כמו למשל אדם משותק אשר ירצה להניע את גפיו בעזרת תותבות או גיימרים שירצו לשחק בעזרת כוח המחשבה בלבד.
הבעיה היא שעדיין לא כל אחד יכול להצליח לעשות זאת מאחר שיש צורך בריכוז עצום בפעולות שרוצים לעשות וביכולות המוח הספציפי להפעיל ביעילות את אותם האיזורים, אך הניסוי בהחלט פותח פתח ליישומים עתידניים בתחום.

 

קישור לידיעה-themarker

איך לקרוא מחשבות בעזרת ה-fMRI?

מיצלות הם קבוצת מוליקולות, אשר מסתדרות לרוב בצורה כדורית בגודל של 25-50 ננומטרים, הכוללות חלק הידרופילי (נקשר למים) וחלק הידרופובי (דוחה מים) אשר נוצרות בתוך תערובת קולואיד של חומרים (תערובת כמעט הומוגנית בין שני חומרים). בשל הדואליות הזו מוליקולות אלו נקראות מוליקולות אמפיפטיות. צורתן מאפשרת להם לשמור על חומרים בתוכן.
צוות מחקר בראשות פרופ’ Kit Lam מאוניברסיטת קליפורניה סינתז קבוצת מיצלות חדשה בשם BCM אשר משחררות מטען שנמצא בתוכם בתגובה לסביבה חומצית אשר קיימת באיזור הגידול הסרטני או בסביבות כימיות אחרות. המיצלות החדשות שסונתזו מחזיקות את התרופה בתוכן למשך זמן רב יותר וכך יש סיכוי טוב שהתרופות ישתחררו רק בתוך תאי הגידול ולא יגרמו נזק לתאים אחרים בגוף.

קישור לידיעה

מהן מיצלות?