מחלת הסוכרת מורכבת משני סוגים. הסוג הראשון נקרא סוכרת נעורים ובו מע’ החיסון תוקפת את תאי הביתא של הלבלב אשר מייצרים אינסולין עד כדי השמדתם המלאה. מחסור בתאי ביתא קיים גם בסוכרת מבוגרים (אם כי הגורם כאן מורכב יותר). ללא אינסולין, תאי הגוף אינם מסוגלים לספוג את הגלוקוז מהדם ולהשתמש בו ליצירת אנרגיה ונותרים מורעבים. במקביל, הגלוקוז מצטבר בדם ועלול לגרום לכשל כלייתי ועיוורון. לכן חולי הסוכרת נאלצים להזריק אינסולין באופן תמידי.
מחקר של האוניברסיטה העברית איתר את המנגנון ליצירת תאי ביתא בלבלב.
במחקר זה התברר שישנו אנזים בשם גלוקוקינאז אשר עוזר לשכפול תאי הביתא. שימוש בתרופות הכוללות אנזים זה יכול להאיץ את התרבות תאי הביתא בלבלב ולהקל על תסמיני הסוכרת לסוגיה.

קישור לידיעה

קצת על הסוכרת

הבזקי אור קצרצרים של קרני לייזר (פחות ממיליונית-מיליונית השנייה) משומשים על מנת לבצע חיתוכים במיקום ספציפי בלי לגרום נזק לאיזור.
קל לבצע את הדבר כאשר המיקום הינו שטחי אך הבעיה מתחילה כאשר יש צורך למקד את האור לתוך הגוף. הסיבה לכך היא שאלומת האור הרגעית מתפזרת בעקבות הרקמות שעליה לעבור.
חוקרים ממכון וייצמן פיתחו מערכת אלגוריתמית אשר “מפצה” על הפיזור של
קרני הלייזר ומונעת את התפזרותם. שימוש יעיל בחדירת קרני לייזר לעומק הרקמות יוכל בעתיד לעזור לבצע ניתוחים ברקמות הנמצאות בתוך הגוף.

קישור לידיעה

קצת על קרני לייזר

הגוף שלנו מסונכרן על-ידי שעון ביולוגי, אשר ממוקם באיזור ההיפותלמוס, של 12 שעות אור ו-12 שעות לילה. החיווי על האור מגיע אלינו דרך הרשתית של העין וגורם לגנים לקודד חלבונים מסוימים. השעון המרכזי הזה מווסת גם שעונים נוספים בגוף. מחקרים מראים ששינוי בשעות השינה, למשל בעקבות עבודה במשמרות לילה, מביא להשמנה, לעלייה במספר חולי הסוכרת ובמחלות הלב.
מחקר בעכברים שנעשה בתחילת שנה זו מדגים זאת וגם מראה השפעות מוחיות בעקבות שינויי הרגלי השינה הטבעיים. במחקר זה קבוצה אחת של עכברים חוותה אור יום של 12 שעות ולילה של 12 שעות בעוד שהקבוצה השנייה חוותה אור יום של 10 שעות וחושך של 10 שעות. המחקר גילה שהעכברים בקבוצה השנייה, על אף ההבדל הפעוט ביניהם, חוותה השמנה, עמידות לאינסולין (גורם עיקרי לפיתוח סוכרת מסוג 2) ושינויים בכושר הלמידה בעקבות התקצרות שלוחות העצב במוחם.

קישור לידיעה

קצת על השעון הביולוגי

מדענים ברחבי העולם עסוקים כיום בניסיון להחזיר את האבולוציה אחורה, כמו למשל לשלוט בהשפעתם של גורמי הגדילה בגופם של בעלי חיים.
הביולוג ארהט אבזאנוב פרסם לאחרונה מחקר שבו הוא מתאר כיצד יצר תנינגולת (אפרוח של
תרנגולת עם פה של תנין). הוא עשה זאת בעזרת דיכוי גורמי הגדילה בקצוות
פניו של האפרוח וכך פיתחו האפרוחים פה דמוי תנין ובעצם החזירו את האבולוציה
אחורה (כיוון שהציפורים התפתחו מתוך הזוחלים דמויי-תנינים וההבדל ביניהם
נובע גם מאותם גורמי גדילה המופרשים אחרת ביניהם.
התפתחות בתחום זה נושאת בחובה יתרונות של טיפול במחלות אשר מעורבים בהם גורמי גדילה, יכולת לשפר בעלי חיים וצמחים, אך גם חסרונות ואיומים.

קישור לידיעה- להפוך את האבולוציה- אתר New Scientist

קצת על הורמון גדילה אנושי

כשהגוף שלנו גדל, בין ברחם ובין מחוצה לו, הוא גדל בצורה פרופורציונלית והשאלה כיצד
הוא עושה זאת. המחלקה לגנטיקה מולקולרית במכון ויצמן הצליחו להסביר כיצד נשמר קנה המידה בגדילת כנפי זבוב הפירות.
ידוע כבר שריכוז המורפוגן, חומר המופרש ממספר תאים במרכזו של העובר המתפתח, מיידע את התאים המתפתחים על מיקומם היחסי ועל
התפקיד שימלאו ביצור המתפתח אך המורפוגן לא ממלא תפקיד יחיד בכך. חומר אחר בשם
“פנטגון” נוצר בקצוות העובר ומפעפע פנימה תוך שהוא מסייע בהפצת המורפגן.
ריכוז אותו חומר מווסת את גודל העובר. המופרגן, מצידו, מתפקד כחומר מעכב של
הפנטגון.

קישור לידיעה

על המורפוגן- ynet

אוטו-פאגיה היא סוג מסוים של מיחזור בתא. משאביו התא החי מוגבלים ולכן צריך למחזר
את מרכיביו הישנים. תקלה במיחזור זה יכולה לגרום לפרקינסון, מחלות המעי ועוד.
המיחזור מתבצע באוטו-פגוזום, מדור נפרד בתא אשר מוקף בקרום כפול. גם
האוטו-פגוזום ממוחזר מידי פעם כשקרומו, אשר נקרא פגופור, נבנה מחדש.
מחקר אחרון של פרופ’ אלעזר ותלמידיו חושף את פעולתם של שני חלבונים אשר משמשים כאבני הבנייה של הפגופור ואת מנגנון הבנייה של הקרום.

קישור לידיעה

קצת על המתרחש בתוך התא