שיתוף פעולה של חוקרים מהאוניברסיטה העברית ומאוניברסיטת תל-אביב הצליח להפוך תאי
בטא של לבלב באדם לתאי גזע ומשם שוב לתאי לבלב אשר מפרישים אינסולין.
מחקר זה יכול להועיל בטיפול בסוכרת נעורים אשר בה נהרסים תאי הבטא מפרישי האינסולין ושעד עכשיו הטיפול היה השתלת לבלב מאדם מת.

קישור לידיעה

קצת על סוכרת נעורים

תפקידי הלבלב בגופנו

 

למרות השימוש הגובר והולך באולטרסאונד לצורכי טיפול וריפוי, עד היום האינטראקציה בינו לבין התא החי לא היו ברורים.
מחקר חדש מגלה את פשרן של הבועות אשר נוצרות ברקמות גופנו תחת השפעת גלי האולטרסאונד.
הסיבה לכך היא האנרגיה המכנית שמופעלת על ממברנת התא (שתי שכבות חד-מולקולריות של שומן) אשר גורמת לחלל התוך- מברני לתפוח ולהתכווץ ואז נוצרות בועות ברקמה. ככל שעוצמת הגל האולטרסאונד גבוהה יותר, כך ההשפעה על ממברנת התא וחלבוני התא גדולים יותר עד כדי הריסתם (לכן אולטרסאונד משמש בשנים האחרונות גם להריסת תאים סרטניים).

קישור לידיעה

על האולטרסאונד

צוות מאוניברסיטת בן-גוריון, שכלל בין השאר את הדוקטורנטית דריה פרילוצקי,
גילה כי בעזרת מדידת עוצמת פליטת האור ניתן לדעת האם זיהום הוא וירלי או חיידקי.

האור מהווה מדד ליכולת התאים הבולעניים (פגוציטים) להיאבק בזיהומים בגוף
האדם ועל יכולת התאים לייצר רדיקלים חמצניים ועוצמתו מרמזת על סוג הזיהום שקיים
בגוף.

כך אפשר יהיה להימנע ממתן אנטיביוטיקה מיותרת שאינה יעילה מול זיהומיים
וירליים.

קישור לכתבה

מערכת החיסון- ויקיפדיה

כבר במחקרים קודמים נמצאה השפעה של מגנטים חזקים מאוד אשר מסוגלים לדכא או להגביר את קצב העברת המידע על-ידי העצבים במוח וכך להקל למשל על דיכאון.
מחקר חדש בארצות הברית הראה שמגנטים חזקים (1.3 טסלה) יכולים להפוך דם בצינורית קטנה כדוריות דם אדומות מכילות ברזל) לבעל יכולת זרימה טובה יותר בצינורות צרים (בעקבות שינוי הצמיגות שלו).
יש כמובן הרבה בעיות שעולות משימוש במגנטים על כלי הדם, כיוון שיש צורך במגנטים גדולים שפועלים בכל מיני כיוונים.

קישור לידיעה

מחקר אשר נעשה לאחרונה הדגים כי ספיגת ננו-חלקיקי פחמן שחור ממקורות כמו דלק דיזל
או דיו למדפסות גורם לתגובה דלקתית ראשונית בתאי הריאות. מעבר לכך, הננו-חלקיקים
גורמים למוות מסוים של תאי המאקרופאג’ים, תאים שאחראיים להילחם בדלקות, כך שהמצב
הדלקתי מחריף אף יותר.
מוות תאי המאקרופאג’ים אינו מוות שנקרא “אפופטוזיס” Apoptosis) – מוות תאים מתוכנן בעקבות גיל או נזק לתא (ואשר בו התא מתכווץ לתוך עצמו ומונע שפיכת חומרים בתוכו החוצה, אלא תהליך שנקרא פירוטוזיס (pyroptosis)- שבו התא מתבקע ותוכנו נשפך החוצה, מה שגורם לתגובה דלקתית משנית.
תוצאות המחקר מהימנות רק כאשר מדובר בחשיפה למינונים גבוהים מאוד של ננו-חלקיקי פחמן. מבחינה מעשית, האדם הממוצע נחשף למינונים נמוכים הרבה יותר.

הידיעה על המחקר

אפופטוזיס- מוות מתוכנן של תאים

תהודה מגנטית גרעינית (NMR) משתמשת במגנטים על-מוליכים אשר מקוררים לטמפ’ נמוכות במיוחד. היא משומשת, בין השאר, לביצוע בדיקות בתהודה מגנטית (מה שנקרא MRI) ולכלי מרכזי בתחום הכימיה האנליטית (בדיקת הרכב חומרים).
כיום, על מנת לקבל סיגנל יש צורך במגנטים חזקים. היפטרות מהמגנטים הגדולים של ה-MRI תוכל לאפשר בדיקות כימיות בכל שטח שהוא (מתחת למים, באטמוספירה, ובמקומות קשים אחרים) ולבצע אבחונים רפואיים בכל מקום בקלות.
לאחרונה, המחקר מגלה שאין צורך במגנט חיצוני לצורך תהודה מגנטית גרעינית, וכיום כבר הצליחו מדענים מאוניברסיטת ברקלי לבצע אנליזה כימית ללא עזרתו.

עיקרון ה-NMR וה-MRI מתבסס, בין השאר, על שתי תכונות של גרעיני יסודות האטומים:

1. תכונת הספין.
2. דו-קוטביות הגרעינים (קוטב צפוני ודרומי-בדומה לקטבי כדור הארץ).

בתהודה מגנטית רגילה הגרעינים מסתדרים בכיוון השדה המגנטי החיצוני ואז משנים את כיוונם בחשיפה לגלי רדיו.
זיהוי קצב ההתנדנדות של הספין בסיטואציה זו שונה מיסוד ליסוד (לדוגמא- גרעין של מימן בעל פרוטון יחיד מתנודד פי 4 יותר מהר מגרעין פחמן 13 המכיל 6 פרוטונים ו-7 נויטרונים) והמכשיר מתמקד בזיהוי הספין.
אם קיים מספר זהה של גרעינים בעלי ספין-מעלה ומספר זהה של גרעינים בעלי ספין-מטה, הקיטוב הכולל יהיה מאופס ולא יהיה סיגנל אבל מכיוון שהכיווניות של ספין-מעלה דורשת מעט פחות אנרגיה, אוכלוסיית גרעיני האטומים היא בעלת עודף מועט של ספין-מעלה וזה מה שנמדד.
בגלל ההבדל המועט יש צורך בשדות מגנטיים חזקים ליצור שוני מספיק גדול, לכן ללא מגנט חיצוני ייווצרו שלושה בעיות:

1. קיטוב קטן
2. יכולת זיהוי נמוכה
3. היעדר חתימה של היסט כימי

טיפול בבעיית הקיטוב הנמוך

כיום כבר קיימים שיטות המתגברות על קיטוב קטן ויכולת זיהוי נמוכה כאשר לא קיים מגנט חיצוני וזאת בעזרת מה שנקרא “על-קיטוב”.
המימן, כמו רוב הגזים, בטמפרטורה ולחץ רגילים, מכיל שני אטומים הקשורים יחדיו. אם הספינים של גרעיני האטום מכוונים לאותו כיוון, החלקיק נקרא אורתו-מימן ואם הספינים מכוונים לכיוונים מנוגדים החלקיק נקרא פארא-מימן.
הפארא-מימן הוא מאופס מבחינת הספינים שבו ואילו האורתו-מימן, בשל סיכום מצבי ספינים של 2 פרוטונים ו-2 אלקטרונים יכול להגיע בשלושה דרכים למצב שבו סיכום הספינים מגיע להיות שווה ל-1).

על-קיטוב (הגברת הקיטוב) יכולה להיעשות בעזרת שינוי היחס בין פארא-מימן לבין האורתו-מימן המצויים בגז המימן.
מולקולות אורתו-מימן, באופן רגיל, מהוות שלושה רבעים מגז המימן והרבע האחר הוא פארא-מימן. יש אפשרות להגביר את הפארא-מימן ל-50% ואפילו ל-100% בטמפרטורות נמוכות מאוד ובעזרת זרז מתאים- כך ניתן לקבל גז מימן מקוטב מאוד.

טיפול בבעיית הגברת יכולת הזיהוי

הגברת יכולת הזיהוי יכולה להיעשות בעזרת גלאים רגישים אשר נקראים מגנטו-מטרים אופטיים-אטומיים. גלאים אלו, בקירור לטמפ’ נמוכות מאוד, יכולים למדוד את כל האטום ולא רק את הגרעין.
בשיטה הזו מודדים שדה מגנטי חיצוני באמצעות מדידת הספין של האטומים השלמים בתוך תא אדים שנמצא במגנטו-מטר והמכיל ברוב המקרים גז דליל של מתכת אלקלית מסוג אשלגן או רובידיום.
בעזרת קרן לייזר ראשונה, אשר מקטבת את האטומים ומשפיעה על הספין שלהם וקרן לייזר שנייה אשר מודדת את שיעור התנודות, אפשר לקבוע את עוצמת השדה החיצוני. כך מוגדל באופן משמעותי הזמן שלוקח לשדה לאבד את הקוטביות שלו- מה שנקרא “זמן התפוגה” (relaxation time).

התגברות על בעיית ההיסט הכימי

את ההיסט הכימי לא ניתן למדוד בשדה השווה לאפס אבל ניתן למדוד אות חלש יותר ב- NMR, לפחות לצורכי אנליזה כימית.
אות זה נקרא צימוד j-j-coupling  והוא מתייחס ליחסי הגומלין שבין שני פרוטונים (או כל שני גרעינים אחרים בעלי ספין) אשר מתווכים על-ידי האלקטרונים שלהם.
חישוב אות זה יכול להגדיר את טיב החומר הכימי הנמדד בעזרת קביעת הזווית בין הקשרים הכימיים בחומר והמרחקים שבין הגרעינים.
לשם זיהוי אות זה בנו החוקרים מגנטו-מטר ספציפי לשם זיהוי אות צימוד J
בשדה מגנטי ששווה לאפס.

בעזרת התגברות על בעיות אלו הצליח המחקר עד היום לקבל ספקטרום ברור וספציפי באמצעות מכשיר אשר מאפשר אנליזה כימית ניידת וזולה. בהמשך, עם התפתחותו העתידנית של המחקר, יתכן מאוד שאפשר יהיה לערוך בדיקות MRI ללא מגנט חיצוני.

קישור לידיעה

תאי אדם הינם תאים קטנים מאוד והשיטה החדשה מצליחה לדמות, בעזרת הקפאת התאים, מולקולות על פני ובתוך התא.
היכולת להבחין בהרכב ובמיקום מולקולות על גבי התא חשוב להבנת הדרך הכימית שבה מתקשרים תאים, דרך שבה מעורבים מולקולות אלו.

קישור לידיעה

התא והמבנים הפנימיים בו

מעכב בעירה בשם דיפניל אתרים רב-מוברמים (PBDE), אשר נמצא במוצרים רבים כמו ספות,
שמיכות ומוצרי מזון, נפלט, מצטבר בגוף האדם ועלול לגרום לנזק.
חומר זה אף מגיע לעוברים ברחם אימן ולחלב האם והתברר שכאשר חומר זה נמצא ברמות גבוהות בדם הטבורי של העובר, ילדים אלו משיגים תוצאות פחות טובות במבחנים עד גיל 6. מחקר חדש שנעשה על עוברי דגי זברה שנחשפו לחומר, גילה שהדגים שנוצרו מהעוברים נפגמו התפתחותית עד כדי מוות, בעיקר כאשר נעשה שימוש בחומרים מועטי-ברום.

הידיעה על המחקר

חומרים מעכבי בעירה ושילובם בתעשייה

בתוך צמח הקינמון ישנו חומר בעלי יכולת בליעה גבוהה של קרינה אולטרא-סגול (UV) אשר
מעבר ליכולתה לעכב פעילות של וירוסים בעלי מעטפת (כמו וירוס השפעת) וסגולות רבות
אחרות, התברר שהיא גם מונעת התחברות מולקולות עמילואידיות לשרשרת אחת ארוכה, מה
שגורם למשקעים במוח ולהרג תאי עצב במחלת האלצהיימר.
מעבר למניעה, החומר (אשר נקרא CEppt) גם מסוגל לפרק מולקולות עמילואידיות שכבר
התחברו בעבר ואז להקל על סימפטומי המחלה.
הבעיה היא שלא ניתן לצרוך כמויות גדולות של קינמון בשל רעילות חומרים שבתוכו
לכבד ולכן החוקרים, בראשות פרופ’ עובדיה, מאוניברסיטת תל-אביב פיתחו שיטה
לברור אך ורק את החומר הפעיל המונע והמקל על האלצהיימר. כך יהיה ניתן בעתיד לקחת אותו כתרופה בכמויות גדולות יותר מאשר הקינמון הרגיל.

קישור לידיעה

על הקינמון וסגולותיו

על האלצהיימר

ההיפוקמפוס (אזור במוח אשר נקרא בשמו הלטיני של סוסון ים בשל דמיונו אליו) הוא אזור אשר אחראי על זיכרון ולמידה.
המחקר, שהינו מחקר המשך, מצא שגם בגיל מבוגר, פעילות גופנית אירובית משפרת את גודל ההיפוקמפוס ואת היכולת לזכור וללמוד דברים חדשים.
הסיבה לכך איננה ברורה, אך הסברה היא שהפעילות האירובית משפרת את זרימת הדם למוח וגורמת לעלייה במספר נימי הדם בתוכו.

קישור לידיעה
היפוקמפוס
פעילות אירובית