הטלאי הצהובמחקרים רבים אשר נערכים בעולם מתמקדים בחוויות שאנשים חווים, כמו למשל טראומות, לסיכויי תחלואה בהמשך החיים. מחקר כזה, אשר נערך באוניברסיטת חיפה בראשותה של ד”ר נעמי וין-רביב מבית הספר לבריאות הציבור בדק את הקשר בין פוסט טראומה אשר נגרמה בשל אירועי השואה לבין תחלואה בסרטן השד אצל ניצולות שואה.
מחקר קודם בעניין, אותו גם ערכה ד”ר וין-רביב, מצא ששיעור התחלואה בסרטן אצל ניצולי שואה הינו גבוה יותר באופן מובהק מכאלו שעלו ארצה מאירופה לפני מלחמת העולם השנייה. במחקר הנוכחי נבדקה בקרב קבוצת המחקר וקבוצת הביקורת האם לקו בפוסט טראומה בשל אירועי השואה (תוך שלילת פוסט טראומה מאירועים שקרו לאחר מלחמת העולם השנייה). כמו כן נבדקה רמת הרעב אותו חוו הניצולות, זאת על פי מספר מדדים- חלקן אוביקטיבים וחלקן סוביקטיבים.
תוצאות המחקר הראו שאכן קיים קשר בין הניצולות שחוו פוסט טראומה לבין התחלואה בסרטן, אך החשיפה לרעב הינו משתנה אשר משפיע על קשר זה (משתנה מתערב). במילים אחרות, תסמונת הפוסט טראומה מהווה גורם סיכון ללקות בסרטן השד רק כאשר קיים כבר גורם סיכון מוכר אחר כמו רעב.
מחקר זה פותח פתח למחקרים נוספים לשם הבנת הקשרים בין חוויות שעובר האדם- נפשיות וגופניות- לבין סיכויי התחלואה שלו בעתיד.

 

קישור לידיעה-אוניברסיטת חיפה

מהי הפרעת דְּחָק פוסט-טראומטית?

התמונה לקוחה מויקיפדיה ( Christoph Bock ). בהתאם לתנאי רישיון CC BY-SA 3.0.
התמונה לקוחה מויקיפדיה ( Christoph Bock ). בהתאם לתנאי רישיון CC BY-SA 3.0.

לפני מספר שנים, הסברה היתה שה-DNA בלבד עובר מהורה לצאצא, כך שהשפעות סביבתיות אשר חווה ההורה לא משפיעות על הצאצא (כיוון שאין להם התבטאות בגנים). מאידך מחקרים בשנים האחרונות מרמזים על מסלול תורשתי נוסף, שבו השפעות סביבתיות כן משפיעות ואותו מסלול נקרא “אפיגנטיקה” (Epigenetic), משמע “על-תורשתי”. האפיגנטיקה משפיעה על ביטוי הגנים וכיום סבורים החוקרים שהיא יכולה להיות קשורה לשורה של מחלות נפש והפרעות אחרות אשר לא מבוטאות בגנים ממש.
מחקר חדש יחסית (דצמבר 2013), אשר נערך באוניברסיטת אמורי באטלנטה, הדגים השפעה שכזו. במחקר נתנו החוקרים לעכברים מכות חשמל קלות בזמן שהם הריחו ריח של אצטופנון (ריח המזכיר פריחה של עצי דובדבן או שקד), כך שבהמשך נוצרה התנייה והעכברים התכווצו רק כאשר הריחו את הריח (משמע, גם כאשר לא נתנו להם מכות חשמל). הצאצאים שלהם וגם הדור השלישי אופיין גם הוא בהתכווצות ופחד כאשר פוזר ריח האצטופנון, למרות שאלו מעולם לא נחשפו למכות חשמל בתגובה לאותו הריח.
לאחר בחינת מוחם של העכברים התברר שהוא מכיל הרבה יותר תאי עצב המייצרים את הקולטן לאצטופנון, למרות שהרצף הגנטי של הקולטן לא השתנה. מהסיבה הזו סבורים החוקרים שהתקיימה פחות מתילציה אצל עכברים אלו, משמע שחומר בשם מתיל פחות התקשר ל-DNA וגרם לגנים לא להיות מושתקים (מתילציה היא מנגנון אפיגנטי).
מחקר זה עורר מחלוקות רבות- מצד אחד היו טענו שאין ממצאים ישירים אשר מעידים על השפעת המתילציה, מצד שני היו שטענו שאכן יש כאן הוכחה למנגנון תורשה מסוג אחר, והדבר יכול להסביר הופעת מחלות אצל צאצאים לאימהות שחוו מתח נפשי בהיריון וליקויים רבים אחרים שלא מסוגלים להיות מוסברים ברמה הגנטית.

 

קישור לידיעה- אתר רשת ב’ (איתי נבו)

קישור לתקציר המאמר המקורי

קצת על אפיגנטיקה- מכון דוידסון לחינוך מדעי (ארז גרטי)

האם תחושת הסכנה עוברת בתורשה?- מכון דוידסון לחינוך מדעי (ארז גרטי)

מחקר ישראלי חדש שנעשה באוניברסיטה העברית מגלה אפשרות לזהות סמנים אפיגנטיים של מחלות כדוגמת מחלת הסוכרת מסוג 2, מחלות פסיכיאטריות, אוטואימוניות ועוד.
הסמנים האפיגנטיים מושפעים מהמזון שאנחנו אוכלים, חשיפה למזהמים סביבתיים ועוד- כל אלו עלולים לגרום לתפקוד לא תקין של הגנים ולגרום למחלה. הסמנים האפיגנטיים הם בעצם תוספות מולקולאריות אשר נצמדות ל-DNA בלי לשנות את הרצף שלו, אך הן בעלות השפעה על התבטאות הגנים.
במחקר מיפו החוקרים אפיגנומים של מאות חולי סכרת ומאות אנשים בריאים והתברר שקיימים הבדלים מובהקים באיזורים מסוימים. הבדלים אלו היו הרבה יותר משמעותיים מהשוני ב-DNA  הרגיל בין החולים לבריאים.
בעזרת השיטה הזו יהיה ניתן לנבא טוב יותר את הסיכוי של אנשים צעירים ללקות במחלה, רק על סמך מיפוי האפיגנטיקה שלהם, עוד לפני שהתגלו בהם סימפטומים של המחלה.

קישור לידיעה

מהי אפיגנטיקה?