הוריקן פלורנס שהיכה בחוף המזרחי של ארצות הברית בספטמבר 2018 הביא לפינוים של כ-4 מיליון אמריקאים, לפגיעות בנפש ולנזק כלכלי עצום. באותו החודש הכתה סופת הטייפון מנגוט באיזור הפיליפינים ובסין והביאה להרס עצום ולנפגעים רבים בנפש. בישראל, בימים האחרונים ישנו מזג אוויר גשום וסוער, זה אמנם לא מספיק להוריקן, אבל גם הים התיכון בהחלט יכול לייצר הוריקן משלו.

מדיקיין (Medicane), משחק מילים של מדיטראניאן (הים התיכון) והוריקן, היא סופה דמוית הוריקן, המופיעה בים התיכון בערך פעם בשנה. למרות שהיא חלשה יותר מהוריקנים וטייפונים, היא עדיין יכולה לגרום נזק רב ואף לנפגעים בנפש. עד היום סופה כזו לא פגעה בחופי ישראל, אך בעקבות שינוי האקלים הצפוי, בהחלט אפשרי שהדבר יקרה בשנים הקרובות. לסופת המדיקיין, בדומה להוריקן, יש מבנה של ספירלת עננים ו"עין סערה" במרכז. בקרבת הקרקע המדיקיין יכול לייצר משבי רוח במהירות של עד 100 קמ"ש ויותר, וגשמים רבים. צורת היווצרותה דומה לצורת היווצרות הוריקן- אוויר קר מהאטמוספרה מעודד אי-יציבות ועלייה של אוויר, טמפרטורה גבוהה יחסית של פני הים מאיצה את העלייה הזו ומאפשרת לים התיכון להפוך למקור של לחות ואנרגיה לסופה. כמובן שעוצמתה של הסופה בים התיכון נמוכה עשרות מונים מהוריקן, מהסיבה שהטמפרטורות בו נמוכות יותר ומהסיבה שהוא ים קטן יחסית המוקף יבשה מכל צדדיו. למרות זאת סופת המדיקיין יכולה לייצר שיטפונות והצפות, ולגרום נזק משמעותי מאוד לערים שלאורך חוף הים התיכון.

מאמר שהתפרסם על-ידי קבוצת חוקרים מיוון סקר 63 מדיקיינים שהתרחשו בין 1969 ל-2014. אזורים כמו דרום איטליה, צפון תוניסיה, סיציליה, סרדיניה, והאיים הבלאריים אשר שייכים לספרד מצויים בסיכון הגבוה ביותר, בשל הימצאותם בקרבת מוקדי היווצרות סופות בצדו המערבי של הים. המדיקיין הקטלני ביותר שתועד התרחש ב-2001, והביא למותם של למעלה מ-600 בני אדם באלג'יריה ולנזקים בשווי 250 מיליון דולרים. במזרח הים התיכון, לעומת זאת, תועדו בעשורים האחרונים רק שלוש סופות מדיקיין (ביוון ובקפריסין) שהובילו למקרי מוות.

למרות העבר, חוקרים סבורים שבעתיד עוצמת המדיקיינים תגדל, הסופות עלולות להפוך לאנרגטיות ולאלימות יותר וצפויה סופה קיצונית אחת לשלושים שנה- לכך יש לדעת להיערך נכון גם בערי החוף של ישראל.

 

כתבה על המחקר- אתר זווית

קישור למחקר היווני

 

גחליליתגחלילית (בשמה המדעי Lampyridae ובאנגלית Firefly), שילוב של גחלת ולילה, היא סוג של חיפושית לילית, אשר מסוגלת לייצר הבזקי אור לשם משיכת בני המין השני להזדווגות (המשפחה נקראת גחלילתיים). ההבזקים, אשר תדירותם וזמן הפעלתם משתנה ממין למין, נוצרים בעזרת איברים מיוחדים בבטן התחתונה של הגחלילית בעקבות חומר בשם לוציפירין. חומר זה, בתיווך אנזים בשם לוציפראז, מתחמצן במגע עם האוויר וכך נוצר האור. יכולת הארה זאת נקראת ביולומינציה (אורות ביולוגית), היא נפוצה אצל יצורים ימיים ומאוד נדירה אצל יצורים יבשתיים. הגנים המייצרים אותה הם בעלי ערך מדעי והוחדרו ליצורים שונים לשם הארה (אנזים הלוציפראז אחראי גם לתופעה הקרויה "אש השועל", Foxfire, שבה מפיקים מיני פטריות מסוימים אור עמום בגווני ירוק וכחול).
בישראל ישנם שמונה מינים של גחלילתיים, ובשנים האחרונות ירדו באופן משמעותי מספר התצפיות שלהם. הסיבות לכך, לפי החוקרים, הם הרס של שטחים פתוחים הגורם לקיטוע של בתי גידול, שימוש בדשנים וחומרי הדברה, וגם השימוש באור מלאכותי על ידי האדם. כל אלו פוגעים בגחליליות וביכולתם למשוך את בני המין הנגדי בעזרת איתותים וכך מתמעטת אוכלוסיתן.
היעלמות הגחליליות הינה סמן לפגיעה לא רק בהן אלא גם בשלל אוכלוסיות חרקים אחרות. לכן חשוב לנקוט בצעדים על מנת לשמר את האוכלוסיה שלהם בארץ ובעולם כולו.

 

קישור לידיעה- אתר "זווית"

קישור למחקר משנת 2009 על היעלמות הגחליליות

קצת על הגחליליות