מידי כמה עשרות שנים מזדמן למדענים לגלות משהו אשר מצליח לטלטל את עולם המדע. כזה היה הגילוי של קבוצת מדענים אמריקאים בראשותו של דיוויד רייצה (Reitze) ובעזרת מדענים אחרים מכל העולם, בחודש ספטמבר של שנה שעברה, אשר נבדק ואושר לפרסום לפני מספר ימים.
לפני כ-100 שנה חזה אינשטיין את קיומם של גלי כבידה, אלא שאותם גלים מעולם לא הצליחו להימדד. גלי כבידה (קרינת כבידה; Gravitational Radiation) הם עיקומים מחזוריים במרחב-זמן אשר נוצרים על-ידי שינויים מחזוריים בשדה כבידה. הגלים הללו, בניגוד לגלים אלקטרומגנטיים, מסוגלים לעבור כל כוכב ומוצק ללא הפרעה. הם אמנם נחלשים ככל שהם מתקדמים אבל עדיין ניתן לקלוט אותם על-ידי אצמעי מדידה מדוייקים מאוד. אחת הדרכים להיווצרותם של גלי כבידה כאלו היא כאשר שני עצמים מספיק גדולים, כמו צמד של חורים שחורים (חור שחור הוא גרם שמיים בעל שדה כבידה חזק מאוד עד כדי כך ששום חומר לא יכול להימלט ממנו, הוא נוצר למשל מקריסה סופית של כוכב כבד מאוד- ע.ב.ח), מסתובבים אחד סביב השני. במידה והם מתנגשים ביניהם עד כדי איחוד, נוצרים גלי כבידה מספיק חזקים אשר למרות מרחקם הרב מכדור הארץ, יגיעו אליו ובאמצעי מדידה מספיק רגיש ניתן יהיה למדוד אותם.
וכך אכן נמדדו בחודש ספטמבר גלי הכבידה בעולמנו. המדענים האמריקאיים התבססו על אירוע אשר התרחש לפני 1.3 מיליארד שנה, בה שני חורים שחורים במסה של כשלושים שמשות כל אחד, הסתחררו זה סביב זה במהירות עצומה ואז התנגשו אחד בשני והתאחדו לחור שחור ענק אחד. כתוצאה מכך, מסה בעוצמה של שלוש שמשות הפכה לאנרגיה עצומה אשר השתחררה בצורה של גלי כבידה. גלי כבידה אלו התפשטו ביקום ללא הפרעה דרך חומר מוצק וכוכבים, מעוותים את המרחב בדרכם. לפני 50,000 שנה הם הגיעו אל הגלקסיה שלנו וב-14 בספטמבר הם עברו את כדור הארץ- אז הצליחו שני מכשירי מדידה מדויקים ביותר בשם LIGO – Laser Interferometer Gravitational-Wave Observatory, אותם בנו המדענים, לתעד אותם אחד אחרי השני (מה שאיפשר לקבוע את כיוונם של הגלים). תגלית זו, מעבר לכך שאמורה לזכות את מגליה בפרס נובל, מספקת אישוש נוסף לתיאוריה של אינשטיין אשר הועלתה לפני כמאה שנה.
קישור לידיעה באנגלית- אתר Nature
