ההכחדה ההמונית החמישית (הכחדת קרטיקון-פלאוגן), בה הושמדו בין השאר הדינוזאורים, אירעה לפני שישים ושש מיליון שנה כאשר אסטרואיד בשם צ'יקסולוב (Chicxulub) פגע בפני כדור הארץ, פיזר שכבה דקה של חרסית הכוללת יסודות שהינם נדירים בכדור הארץ (לכן הסברה שמדובר באסטרואיד), וגרם לשריפות יער ענקיות ולגשם חומצי שמילאו את האטמוספרה בפיח. הפיח חסם את היכולת לבצע פוטוסינתזה וכך השמיד את כל היערות על פני כדור הארץ.

מחקר חדש של דניאל פילד מאוניברסיטת באת' שבבריטניה בשיתוף רייגן דאן, פלאונטולוגית מארצות הברית וחוקרים נוספים משבדיה, אשר פורסם בכתב העת Current Biology , ניתח מאובנים ששרדו מתקופה זו והתחקה אחרי האבולוציה של העופות. המחקר גילה שעופות, כולל ציפורי שיר, אשר חיו אז על העצים, כולם הוכחדו. מוצאם של הציפורים החיים כיום הוא אך ורק מקרב העופות המעטים ששכנו אז על הקרקע והצליחו לשרוד. בהמשך, לאחר שגדלו העצים שוב, ולאחר שמוצו הגומחות האבולוציוניות על פני הקרקע, עלו שוב העופות חזרה אל העצים ויצרו את הקבוצה המגוונת ביותר בעולם של בעלי חיים ארציים, כמעט 11,000 מינים חיים.

מחקר זה מעיד על כך שמוצא כל העופות כיום הינו מאב קדמון ששכן על הקרקע, אשר הצליח לשרוד את ההכחדה ההמונית לפני 66 מיליון שנה. הוא גם מעיד על החשיבות הרבה של צמחים, כבסיס עליו מתפתחים ושורדים כל בעלי היבשתיים, בזכות היכולת ליצר אנרגיה בעזרת אור השמש באמצעות פוטוסינתזה.

 

קישור למאמר המקורי- אתר Cell

קצת על הכחדת קרטיקון-פלאוגן

 

 

בשנות השלושים העלו חוקרים השערה שהיונקים הקדמונים התאימו עצמם לפעילות לילית כדי להימנע ממפגש עם הדינוזאורים ועברו לפעילות יומית רק כאשר הדינוזאורים נכחדו. בעידן המזוזואיקון, הדינוזאורים והיונקים חיו ביחד באותן סביבות, היונקים היו נחותים מהדינוזאורים ואם הם היו פעילים כמוהם ביום (הדינוזאורים הם זוחלים ולכן זקוקים לקרינת השמש כדי להתחמם ולחיות), הם היו נכחדים. כעת קבוצת חוקרים מאוניברסיטת תל אביב איששו לראשונה השערה זו.

המחקר בוצע על-ידי הדוקטורנט רועי מאור ופרופ' תמר דיין מבית הספר לזואולוגיה וממוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב תוך שיתוף מדענים מ-UCL (University College London), ובו הם ביצעו שיחזור מורכב של דפוסי הפעילות הקדומים של היונקים כאשר הם מתייחסים לכל סוגי היונקים (יונקי שלייה – כמו רוב היונקים, יונקי כיס – כדוגמת הקנגורו, ויונקי ביב – כדוגמת הברווזון, יונקים שמטילים ביצים ולאחר הבקיעה מניקים את הוולדות). התברר שאכן האב הקדמון של היונקים וגם היונקים המוקדמים שלאחריו היו פעילי לילה, ופעילות יומית חלקית התחילה להופיע אצלם כ-200,000 שנה לאחר היכחדות הדינוזאורים, הרף עין מבחינה אבולוציונית. בהמשך הפכו להיות חלק מהיונקים פעילי יום מוחלטים, כדוגמת הקוף והאדם, שחוש הראייה שלהם מותאם באופן מובהק לאור היום.

מחקר זה הוא מחקר הראשון המאושש את ההשערה שבעקבות היכחדות הדינוזאורים עברו היונקים לפעילות יומית, מה שתרם לשגשוגם בהמשך.

 

קישור למחקר- אוניברסיטת תל אביב

 

 

ספינוזאורוס- התמונה מתוך אתר dinosaurios.orgהדינוזאורים היו זוחלים מטילי ביצים, אשר התקיימו על פני כדור הארץ בעידן שנקרא עידן המזוזואיקון, ונכחדו‏, על פי הערכת המדענים, לפני כ-65 מיליון שנים. הסברה היא שהדינוזאורים הותאמו לחיים על פני היבשה, אך מחקר חדש מגלה שדינוזאור בשם ספינוזאורוס (Spinosaurus), כנראה הטורף הגדול ביותר אי פעם שחי בעולמנו לפני כ-100 מיליון שנה, היה מותאם גם לחיים במים.
החוקרים ניתחו שרידי עצמות של ספינוזאורוס שנמצאו במצריים וגילו מספר התאמות אשר מרמזות על כך שהוא חי במים או לפחות בילה שם זמן רב. הם גילו, בין השאר, שלספינוזאורוס היו נחיריים שמוקמו גבוה בגולגולת, כפות רגליים שטוחות, זנב שרירי ששימש כמנוע לשם תנועה ואף חורים קטנים בקצה החוטם אשר נועדו לזיהוי של תנועות במים (בדומה לתנין של היום). כמו כן נמצאו אצלו עצמות כבדות אשר מונעות ציפה על פני המים.
ניתוח חדש זה מלמד על דרכה של האבולוציה ליצור באופן אקראי, למשך דורות, תהליך של שינוי גנטי באוכלוסייה ‏‏אשר מאפשר את התאמת אורגנזימים לסביבות אקולוגיות, במקרה הזה, סביבות משופעות במים.

 

מבוסס על כתבתם של יונת אשחר ונעם לויתן, גלילאו מ"ס 194, ע"מ 6-7

 

קישור לידיעה-בלוג תיבת נעם

קישור למאמר המקורי- אתר sciencemag

קצת על הספינוזאורוס

תיקןהזבל שמייצרים אורגניזמים גדולים חייב להיות מפורק על מנת שלא יחנוק את הקרקע. כיום, את הזבל שמייצרים צאן, בקר, פילים וחיות צמחוניות אחרות, מפרקים בעיקר זבובים וחיפושיות זבל.
בתקופת הדינוזאורים, עד לפני כ-65 מיליון שנים, לא היו חיפושיות זבל ומחקר חדש, פרי האקדמיה הסלובנית למדעים, טוען שמפרקי הזבל אז היו תיקנים. החוקרים במחקר זה בדקו משפחה עתיקה של תיקנים (Blattulidae), אשר נקלעו בתוך ענבר (שרף מאובן) ואת מאובני הצואה שלהם (אשר נקראים Coprolites) וגילו פיסות עץ בעלי דפנות מעוגלות- מה שמעיד על כך שהם עברו עיכול מוקדם (משמע שהו לפני כן במערכת העיכול של צמחונים בעלי חוליות).
ממצא זה ממקם את משפחת התיקנים העתיקים כמפרקי הזבל של התקופה הפרהיסטורית, דבר שהתיקנים של היום כבר כמעט לא עושים.

 

קישור לידיעה-אתר הידען (ד"ר אסף רוזנטל)

קצת על חיפושית הזבל ותפקידה בפירוק הזבל

דינוזאורטירנוזאורוס רקס הוא אחד הדינוזאורים הידועים ומטילי האימה, אלא שהחוקרים חלוקים ביניהם בשאלה, מאז התגלה מאובן שלו בשנת 1900, האם הוא היה צייד או שפשוט אכל נבלות.
עד היום לא היתה הוכחה חותכת לכך שהטי רקס אכן צד את קורבנותיו, אך לאחרונה צוות אמריקאי  מאוניברסיטת קנזס גילה שן של טי רקס בתוך עמוד שדרה מאובן של סוג דינוזאור אחר, הדרוזאור, דינוזאור שהיה צמחוני.
בדיקה של השיניים באמצעי דימות כמו ה-CT הראתה שאכן מדובר בשיני טי רקס.
החוקרים הראו שההדרוזאור הצליח לשרוד את המתקפה מאחר שהעדויות מראות שהאיזור שנפגע הצליח להתרפא ולכן הסיקו שהטי רקס צד אותו וניסה להרגו ולא אכל אותו כשכבר היה מת.

 

קישור לידיעה-אתר הידען

קישור לידיעה-sciencedaily

קצת על הטי רקס

מחקר מקיף שארך כ-6 שנים ושכלל סריקה של אבולוציית היונקים השליתיים (בעלי שליה) הגיע למסקנה שיונקי השליה הופיעו רק לאחר האסון שגרם להיעלמות הדינוזאורים.
המחקר שילב עבודת של חוקרים מהתחום המורפולוגי ומתחום ה-DNA בסביבות הזמן של הגבול בין העידן הקריטקוני לעידן הטריאס, לפני 65 מיליון שנה.
התברר שמאובן בשם Ukhaatheriumnessovi , אשר התגלה במדבר גובי במונגוליה בשנת 1994 הכיל עצמות משני צידי המפשעה אשר מאופיינים בהם רק יונקים מטילי ביצים כמו הברווזן ויונקי כיס- מה שמלמד שראשוני יונקי השליה היו גם בעלי עצמות אלו ושהיכחדות הדינוזאורים הייתה אירוע קריטי באבולוציה של היונקים.

קישור לידיעה- אתר science daily

קצת על היונקים בעולמנו