תסמונת פוסט-טראומתית היא תסמונת שבה זיכרונות טראומטיים שבים ומטרידים את המוח גם שנים לאחר האירוע שחולל אותם.
מחקר חדש של ד”ר רוני פז ממכון וייצמן למדע עשו שימוש בעובדה שלמידה שמתוגמלת באופן חלקי ואקראי היא למידה שקשה יותר להכחיד אותה מאשר למידה שמתוגמלת באופן מלא לצורך מחקר הקשור בזיכרונות טראומטיים.
הם גילו, בעזרת ניטור איזורים במוח על-ידי אלקטרודות, שבעוד שבלמידה שמתוגמלת באופן מלא, רק האמיגדלה (איזור במוח שידוע שהוא מעורב בזיכרונות בעלי אופי רגשי) מופעלת – בלמידה שמתוגמלת באופן חלקי, מתקשר עם האמיגדלה גם איזור בקליפת המוח הקדמית שנקרא ACC (איזור שנמצא לא תקין אצל הסובלים מתסמונת פוסט-טראומתית).
רמת הפעילות של שני המרכזים היא זו שמנבאת את העמידות של הזיכרונות ואת התפתחות התסמונת הפוסט-טראומתית, כשהטיפול שהוצע על-ידי צוות המחקר היה טיפול בגירוי חשמלי תוך מוחי באמצעות אלקטרודה המכוונת אל איזור ה-ACC לצורך הכחדת הזיכרון.