פלוטו התגלה בשנת 1930, כשבשנת 2006 הוחלט להחזיר אותו לרשימת כוכבי הלכת, ולסווג אותו ככוכב לכת ננסי. למרות היותו קטן, התגלו כבר מספר ירחים המקיפים אותו ולאחרונה התגלה גם ירח חמישי.
שמות הירחים הם כארון, אשר התגלה ב-1978, ניקס והידרה אשר התגלו ב-2005, ירח שנקרא כרגע p4 וירח נוסף שנקרא p5. שני הירחים האחרונים התגלו על-ידי החללית ניו-הורייזנס.
החוקרים מתלבטים בשאלה האם הירחים נוצרו מתוך פלוטו בעקבות התרסקות של עצם גדול עליו, כפי שקרה לירח של כדור הארץ, או פשוט נלכדו בכוח משיכתו של פלוטו.

קישור לידיעה- אתר הידען

קצת על פלוטו

LRO או סיירת הירח של נאס”א גילתה בעזרת מדידות לייזר שקרקעית מכתש שקלטון, מכתש שנמצא בצידו האפל תמידית והקר של הירח, בהירה יחסית לקרקעיות מכתשים אחרים באיזור. קירות המכתש בהירים אף יותר.
הסברה היא שקיימות כמויות קטנות של קרח אשר מחזירות את האור, אך עצם העובדה שגם קירות המכתש בהירים מחלישות טענה זאת, שהרי אם קיים קרח, הוא אמור להצטבר על הקרקעית ולהתאדות מקירות המכתש.
שני סברות אחרות מתמודדות עם גילוי זה. הראשונה טוענת ש”רעידות ירח”, הנגרמות על-ידי פגיעות מטאורים והשפעת הכבידה של כדור הארץ, גורמות לנפילת הקירות וחשיפת קרקע חדשה. השנייה טוענת שקיים קרח בקרקעית המכתש ואילו בקירות המכתש קיימים חומרים חדשים אשר מחזירים את האור.

קישור לידיעה- אתר נאס”א

קצת על הירח ומכתש שקלטון

כשאנחנו מסתכלים אל הירח, אנחנו לפעמים נצליח לראות פרצוף של אדם. אותו פרצוף ילווה אותנו במשך כל ימות החודש.
הסיבה לכך היא שמשך סיבוב הירח סביב כדור הארץ, זהה למשך הסיבוב סביב צירו ולכן פני הירח המסוימים הללו תמיד פונים אלינו.
מחקר חדש שבו השתתף גם פרופ’ עודד אהרונסון מהמרכז למדעים פלנטריים במכון ויצמן למדע הראה על סמך מידע שנצבר בעזרת לווין נאס”א (LRO) שהדבר גם קשור בצורתו הגיאופיסית (פני השטח) של הירח.
הצד של הירח המופנה אלינו עשיר במכתשים עמוקים אשר יוצרים את צורת הפרצוץ, כאשר הצד ההררי של הירח מרוחק יותר. השאלה שנשאלה על-ידי החוקרים היא מדוע דווקא הצד המכתשי פונה אלינו ולא הצד ההררי, כי הרי כך פני הירח יהיו יותר קרובים אלינו ואז מדובר בחיסכון באנרגיה?
הסיבה לכך היא מסלולו של הירח בחלל אשר “נתקע” לאחר שעבר את הצד ההררי ומגיע למצב של איזון אנרגטי כשהצד המכתשי מופנה אלינו.

קישור לידיעה

קצת על הירח

ההשערה היא שהירח שלנו נוצר כתוצאה מהתנגשות של עצם בגודל של מאדים עם כדור הארץ, התנגשות שפלטה שרידים אשר יצרו את הירח.
חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה סוברים שבאותה התנגשות נוצרו שני ירחים ולא אחד שסבבו סביב כדור הארץ ושלפני 4 מיליארד שנה אחד הירחים התנגש בירח הנוכחי שלנו ויצר את הצד ההררי שלו, הצד המרוחק מאיתנו (מה שקרוי בפי החוקרים “המעיכה הגדולה”).
תרחיש זה מסביר את ההבדלים בין הטופוגרפיה והמבנה הכימי של שני צידי הירח (אחד נמוך ומישורי והשני גבוה והררי).

קישור לידיעה

קצת על הירח שלנו